את לי לילה - אהבה עושים בפרהסיה או לא עושים בכלל

Mouse CafeHADARAהחצר האחוריתאת לי לילה - אהבה עושים בפרהסיה או לא עושים בכלל

החצר האחורית

את לי לילה - אהבה עושים בפרהסיה או לא עושים בכלל

‎2

מוזיקה hadara רק אותך אוהב הלילה, בועז שרעבי, אהבה, מוסיקה, רוק אנד רול

1 תגובות יום חמישי, 3/3/11, 12:16

קודם כל, הגירסה השמנה והמופקת של "רק אותך אוהב הלילה" לפניכם, וגם כאן בוואלה:

הפוסט שהתפרסם בעכבר און ליין "לא נותר לי אלא למחות נגד עצמי"

אהבה עושים בפרהסיה, או לא עושים בכלל

אהבה עושים בפרהסיה, או לא עושים בכלל. זו כל התורה כולה של הרוק-אנד-רול על רגל אחת. והיום, על פי תורת הסטטוסים, הפרומואים, וקצב חילוף החומרים המועדף על הבריות, רצוי לעשות הכול על רגל אחת. ואם אפשר, גם במילה אחת, ובכל מקרה בפרהסיה. נשמת אפו של הרוק-אנד-רול קמה על יוצריה, השתלטה על כל התחומים, והרוק-אנד-רול נותר מאחור, מרוצה מעצמו באופן תמוה, ממחזר ומשעמם את עצמו לדעת. פעם היה לו מה לומר, שאף אחד אחר לא אמר לפניו. ולא ככה.

כשהתחלתי לעשות מוסיקה, בדיוק לפני עשור, התרגשתי מאוד מגילוי ערך החשיפה האנושית הגלומה בעשיית שירים, ובהתערטלות הבימתית המפוארת. תרבות עשירה של גילויי דעת וגילויי אישיות מרתקים, עשויים ביופי רב, פיתתה אותי לבוא בין שורותיה. ממארווין גאיי עד ג'ון לנון, מבוב דילן עד ריאן אדאמס, עם שירים וסיפורים אלמותיים ששינו את ההסטוריה הפרטית שלי.

אלא שאז הגיע העתיד, ועמו הריאליטי, וטרף את כל הקודים. לעומת הקודים של עידן הריאליטי, הפרהסיה של הרוק-אנד-רול הקלאסי היא בבחינת חדרי חדרים. רמיזות ועידונים. ואם פעם אותנטיות היתה תואר אצולה עם עדנה שירית, היום כל כוכב ריאליטי (ואתר שידוכים) מתהדר באותנטיות יתרה ופה גדול. סתם פה גדול. ועילג. האנדרסטייטמנט התיישן, הבערות הפיוטית היא מוצר היום, ושירים הפכו ממעשה אמנות למעשה אוננות. בפרהסיה. כי מה כבר אפשר לעשות היום עם סתם שיר יפה וטוב?

וברוח התקופה, גם אני. גם אני מעלה ליוטיוב שירים מהגנזכים והקלטות עלומות, משחקת בקולנוען הבסיסי של ווינדואוז, ומכבירה כותרות מיותרות בפונטים משתנים. בקלות בלתי נסבלת הפכתי גם אני להיות אחת ממיליארדי אזרחים פעילים בבטן האינטרנטית והדמוקרטית לזרא של העולם, שהופכים את הזבל של אתמול לזהב של מחר. כן, גם אני ברוטוס. כן, גם לי אין חיים. כן, גם אני פליטת מציאות.

וכפליטת מציאות, לא נותר לי אלא למחות נגד עצמי, בתוכנית מציאות משלי, בהופעה החדשה שלי, שכשמה כן היא, אוסף שירי מחאה נגד עצמי או "נקמת הפסנתר השיכור". אחרי עשר שנים ועשרה אלבומים, עלה בי צורך לשדרג מערכות, לעדכן עשור, לבחון מחדש את מהלכיי. משבר זהות, אם תרצו, אחד מיני רבים, או סתם חוסר נחת עונתי. בכל אופן, מה שזה לא יהיה, יהיה זה בפרהסיה, עם כל הלב והשיברונות, והמוסיקה הזאת. יהיו מלא שירים, שרובם נכתבים בדקות אלה ממש, וחלקם ייכתבו בהופעה עצמה, תוך כדי תנועה, וחלקם כנראה לא יוקלט לעולם, כי התורה המתעדכנת שלהם, מועברת רק בעל פה, ורק פנים מול פנים. יהיו גם שירים מהגנזכים שלי, בגרסאות חדשות, וגם סתם שירים יפים וטובים שלי. היין ימשיך לדבר מגרוני, כמו הוויסקי מגרונו של הטרומבוניסט החתיך. נדבר על הכול, ונעשה את זה בפרהסיה.

לרשימת דיוור על עדכוני הופעה כתבו ל:
hadaranews@gmail.com