עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    בן הסנדלר

    8 תגובות   יום שבת, 26/2/11, 08:51

    בן הסנדלר

     

    אתמול נערכה לווייתה של חנה, המורה שהיתה המחנכת שלנו מכיתה א' עד כיתה ח'. רבים מן "הילדים" של הכיתה - כולם כבר סבים וסבתות - הגיעו ללוויה. לא היינו עצובים במיוחד – חנה מיצתה את חייה עד תום. היא נפטרה בשיבה טובה בגיל 92, הצליחה בחייה המקצועיים ובחיי המשפחה, וזכתה לראות נכדים ונינים.

    גם בכר היה אתמול בבית הקברות. הוא גבר גבוה ותמיר, וכאז גם עתה, קולו נשמע ברמה. שערו מאפיר, ולראשו כובע עור משובח רחב תיתורה, וזקן מטופח מעטר את פניו. הוא לבוש בצניעות, ודבר בחזותו לא מעיד על הצלחתו העסקית, ועל העושר שצבר במשך השנים - אולי אופנוע הרלי דווידסון היוקרתי שלו.

    הדודה של בכר, אחותו של אביו, היתה שכנה שלנו. למרות שהיינו שש עשרה משפחות בלבד בשיכון, ניתן לספור על אצבעות יד אחת את ביקוריה אצלנו. גם אני ביקרתי אצלם בבית פעם, או פעמיים בלבד - ולא משום שביתם היה האחרון בשורת הבתים. 

    אביו של בכר הגיע מתורכיה. הוא היה איש צנוע ונעים הליכות, שעסק כל חייו בסנדלרות. למרות שהכרנו את בכר הסנדלר והוקרנו את נועם הליכותיו, את מנעלינו היינו מתקנים אצל הסנדלר זמורה, האשכנזי.

    גם בנו של בכר, וגם בנו של זמורה - שני בני הסנדלרים - למדו אתי בכיתה בבית הספר העממי. לימים, כשהתרחקתי מן המושבה, איבדתי כל קשר עם זמורה, ולא ראיתיו עוד. אתמול לפני הלוויה, שמעתי את סיפורו העצוב, כיצד נפטר מגידול סרטני בראשו, מייד כשיצא לגמלאות.

     

    עם בכר, לעומת זאת, נפגשתי מספר פעמים במהלך השנים. הפגישה הראשונה היתה כשהייתי סטודנט באוניברסיטה בירושלים, ובקיץ, בחופשה מהלימודים, חזרתי למושבה, והייתי חייב להרוויח כסף כדי לכסות את שכר הלימוד ואת שכר הדירה, את הנסיעות ואת המחיה. בלשכת העבודה קיבלתי עבודה "שחורה" כעוזר למסגר, בהרחבה של מחצבת "אבן וסיד", הסמוכה למושבה, ו"הבוס" שלי היה מסגר ממוצא מרוקני, ששמח מאד על "האינטליגנט" האשכנזי שהיה נתון למרותו.

    גם בכר, בן כיתתי לשעבר, היה אחד המסגרים שעבדו בהרחבת המחצבה. בגיל ארבע עשרה, לאחר סיום כיתה ח', הוא לא המשיך ללמוד אתנו בתיכון, אלא הלך לעבוד כשוליה של דב'לה, הנפח של המושבה, ולמד ממנו את רזי המקצוע. כשנפגשנו במחצבה היה כבר מסגר מדופלם ובעל ניסיון.

     

    יום אחד "הבוס" שלי לא הגיע לעבודה, ואני שובצתי לעבוד כעוזרו של בכר.

    "צחוק הגורל", חשבתי לעצמי. "אני סטודנט באוניברסיטה, והוא נפלט מן הלימודים בגיל ארבע עשרה, ואילו כאן, במחצבה, הוא הממונה עליי ונותן לי הוראות!"

    עבדנו על מסוע לחצץ, שהיתמר גבוה מעל פני הקרקע, וצפה על כביש חיפה-תל אביב היחיד אז, שנקרא כיום כביש מספר  4.

    "תראה איזו מכונית יפה", אמרתי והצבעתי על מכונית שברולט אדומה ונוצצת, ארוכה והדורה, עם גג פתוח, שחלפה ביעף בכביש.

    "כן", אמר בכר, "איזה מליאן נוהג בה".

    וכעבור רגע הוסיף:

    "תשמע, עמוס, צריך לדעת מאיזה ביצים לצאת!"

    הוא ואני לא ידענו - נולדנו להורים קשי יום - אך ילדיו שלו ידעו, גם ידעו. הם נולדו לאיש מצליח ואמיד, שעשה את הונו בעבודת כפיים, ובתבונה ניהל את עסקיו, והרחיב אותם לכל הארץ, וגם לחו"ל.

    אינני יודע אם גם לילדיו השמיע בכר את אותה אמרת שפר שהשמיע באוזניי בראש המסוע, אולם אני עד היום לא מצאתי את הדרך איך ליישם אותהחיוך

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/3/11 19:41:

      צטט: ariadne 2011-03-02 12:00:04

      אתה לא צריך לדעת...הילדים שלך כבר יודעים...והם לקחו את מה שלקחו ממך...ונהנים מהפירות.

      תודה, רונית.
      נראה לי שאכן ניתן לומר גם על ילדיי שהם "ידעו" - למרות שאנחנו לא עשירים.
      כל טוב, עמוס.

       

        2/3/11 12:00:
      אתה לא צריך לדעת...הילדים שלך כבר יודעים...והם לקחו את מה שלקחו ממך...ונהנים מהפירות.
        28/2/11 19:25:

      צטט: דיוטימה 2011-02-28 08:22:31

      מסגרים... סנדלרים... חייטים ותופרות בית - מקצועות רוֹוחים באותם ימים וסיפורך משקף היטב את רוח התקופה ותהפוכות הגורל... באשר להשכלה, עושר ומעמד חברתי, נזכרתי בדבריה של מכרה שכבר איננה בחיים, לבתה שהתקשתה בבחירת בן זוג: "את צריכה להחליט אם את רוצה שיחות מעניינות או גבר במיטה. אם שיחות את מחפשת, חפשי אותו בפקולטה למדעי הרוח ואם כזה שמבין עניין, קחי לך אחד שמתפרנס מעמל כפיו, כי הוא מיטיב לדעת איך להשתמש בידיים..." ואפרופו הארלי דווידסון, יש להניח שהוא מכיר את הדר, מהיותו מארגן טיולים להארליסטים חברי המועדון. [לפני כשנה רכבתי מאחוריו, בדרך פתלתלה יפהפיה לירושלים]. נסחפתי באנקדוטות משלי... יום טוב לך, עמוס ♣

      תודה על התגובה, אסתר, נהניתי לקרוא.
      זה כמו מיני-פוסט, ואת יודעת לכתוב!
      כל טוב, עמוס.

       

        28/2/11 08:22:
      מסגרים... סנדלרים... חייטים ותופרות בית - מקצועות רוֹוחים באותם ימים וסיפורך משקף היטב את רוח התקופה ותהפוכות הגורל... באשר להשכלה, עושר ומעמד חברתי, נזכרתי בדבריה של מכרה שכבר איננה בחיים, לבתה שהתקשתה בבחירת בן זוג: "את צריכה להחליט אם את רוצה שיחות מעניינות או גבר במיטה. אם שיחות את מחפשת, חפשי אותו בפקולטה למדעי הרוח ואם כזה שמבין עניין, קחי לך אחד שמתפרנס מעמל כפיו, כי הוא מיטיב לדעת איך להשתמש בידיים..." ואפרופו הארלי דווידסון, יש להניח שהוא מכיר את הדר, מהיותו מארגן טיולים להארליסטים חברי המועדון. [לפני כשנה רכבתי מאחוריו, בדרך פתלתלה יפהפיה לירושלים]. נסחפתי באנקדוטות משלי... יום טוב לך, עמוס ♣
        27/2/11 00:22:

      צטט: שיווה 2011-02-27 00:07:07

      אני בעד ביצה מקושקשת
      זו שמערבבת את החלבון עם החלמון :)))
      לתערובת של שני מרכיבים השומרים על תכונותיהם.
      ...קריצה

       

      תודה, ריקי.

      ידעתי שכך את אוהבת את הביציםחיוך!

        27/2/11 00:07:

      אני בעד ביצה מקושקשת
      זו שמערבבת את החלבון עם החלמון :)))
      לתערובת של שני מרכיבים השומרים על תכונותיהם.
      ...קריצה

        26/2/11 23:49:

      צטט: רומפיפיה 2011-02-26 19:02:04

      אוהבת מאד את הסיפורים של זכרונות העבר....

      ואותם אנשים.. אותם הכרנו כילדים לעולם יהיו הילדים.. גם כשימלאו להם 80

      וקצת מאוחר, חברי היקר.. לנסות להחליט עתה מאיזה ביצים...היה צריך לצאת:)))))

      שבוע נפלא שיהיה לך חבר יקר...

       

      תודה על הביקור ותודה על התגובה.

      כתבתי "ילדים" במרכאות, כי כך כינתה אותנו המורה - לא רק בכיתה א', אלא גם בכיתה ח' היינו בפיה "הילדים שלי", וכך התייחסו אלינו נושאי הדברים בלוויה.

      ובאשר לביצים - לעולם לא מאוחר מדיחיוך

       

        26/2/11 19:02:

      אוהבת מאד את הסיפורים של זכרונות העבר....

      ואותם אנשים.. אותם הכרנו כילדים לעולם יהיו הילדים.. גם כשימלאו להם 80

      וקצת מאוחר, חברי היקר.. לנסות להחליט עתה מאיזה ביצים...היה צריך לצאת:)))))

      שבוע נפלא שיהיה לך חבר יקר...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין