עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    זהבה

    14 תגובות   יום שני, 21/2/11, 08:19

    זהבה

     

    פגשתי את זהבה כשעברתי בגיל 4 לגן של "הגדולים". היה לי קשה לעבור. אהבתי את הגננת מרים בגנון, והיא אהבה אותי. כעבור שנים רבות, ואני כבר מפקח במשרד החינוך, פגשתי את בתה של מרים, והיא הזכירה לי כמה אמה אהבה אותי אז. מרים היתה אישה גדולה – לפחות כך הרגשתי אני הפעוט, כשהיתה מחבקת אותי. ופתאום, אחרי שנתיים בגנון המגונן, עברתי לגן "הגדולים", שהיתה בו גם קבוצה של בני 5, והכל נראה זר, מנוכר ואפילו קצת מפחיד.

    שתי גננות היו בגן. הגננת הראשית היתה גניה, ותיקה ומבוגרת, שהיתה קולעת את שערה החום בצמה ארוכה, וכורכת אותה כנזר על ראשה. היא היתה מנגנת לנו בהרמוניקה ושרה שירים ברוסית, והיה לה מבטא רוסי כבד כשדיברה עברית. זהבה עוזרתה היתה צברית צעירה, בלונדינית ויפה, בת לאחת המשפחות המכובדות במושבה. סיפרו עליה שהיא הולכת לרקוד בקפה הולץ, ומבלה עם החיילים והקצינים הבריטים. הרבה פעמים כשהיו המבוגרים מדברים עליה, היו מתלחשים, ובקול רם היו אומרים "בושה, בושה וחרפה".

    עבורנו היתה זהבה גננת נפלאה - חמה, מחבקת ומלטפת. אהבתי אותה והיתה לי הרגשה שגם היא אוהבת אותי ומעניקה לי יחס מיוחד. ב"ריכוז" היתה מושיבה אותי על ידה, ולא פעם אף היתה מושיבה אותי על ברכיה. אהבתי לחוש את חום גופה ולהריח את ניחוח שערה. לעיתים קרובות, כשהייתי "שובב" וראוי לנזיפה, היא היתה לי למליץ יושר.

    יום אחד שיחקתי עם כמה חברים בארגז החול. גם משה רצה להצטרף אלינו, אך אנחנו לא הסכמנו. לא רצינו אותו בחברתנו, כי הוא היה מתנהג בגן בגסות ובאלימות, כאילו הכל מגיע לו. הוא גם לא היה "משלנו". הוא היה בן למשפחה ממוצא תורכי, והוריו כונו בזלזול על ידי הורינו "פרענקים".

    כשלא היינו מוכנים לשתפו בארגז החול, ניסה לחטוף ממני בכוח את המעדר שהיה בידי. התנגדתי לו ואף הכיתי אותו במעדר על הראש. דם החל לזוב מן הפצע שבראשו ומשה פרץ בבכי מר. כשראיתי את הדם, נבהלתי מאד וגם אני התחלתי לבכות. שתי הגננות הגיעו בריצה לטיפול באירוע. גניה החלה לטפל במשה, ותוך כדי כך גערה בי וצעקה עלי שאני ילד רע. זה עוד הגביר את בכיי. גם כך הייתי מבוהל ממה שעשיתי, ועכשיו הוצמדה לי גם התווית "ילד רע".

    גניה הטילה עלי עונש לשהות שעה בבידוד במחסן הכלים בפאתי הגינה, וזהבה לקחה את ידי בידה והובילה אותי למקום כלאי. היא הבינה ללבי, ולמרות שלא תמכה במעשה שעשיתי, מצאה לנכון לנחם אותי בדרכנו אל הצריף. מגע ידה החמה על ידי ודברי הכיבושין שלה הרגיעו אותי, אך כשננעלתי בצריף, התווספו החושך והבדידות אל החרטה והעלבון, והדמעות פרצו בשנית. השעה ששהיתי בצריף העץ החשוך, שרק סדקים צרים החדירו אליו מעט מאור השמש, נראתה לי כנצח. נחמתי היחידה היתה שכאשר אצא אוכל להתרפק שוב על זהבה ולהנות מהגנתה. ואכן, היתה זו זהבה שפתחה לי את דלת "הצינוק" והוציאה אותי לחופשי. נצמדתי אל זהבה והלכתי אחריה ככלבלב, עד שבאה אמי לאסוף אותי בצהרים מהגן.

     

    כשהייתי בכיתה ב' או ג', עוד לפני מלחמת השחרור, היגרה זהבה לאמריקה, והיו שמועות שהתחתנה שם עם מיליונר. אני לא ראיתי אותה יותר, אך לא שכחתי – איך אפשר?     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/2/11 07:38:

      צטט: איילת הלר 2011-02-25 00:37:06

      כמה חשוב שיהיו בעדך אנשים. כמה חשו ב לנו להרגיש מיוחדים.סיפור יפיפה.

      תודה, איילת.

      זהבה באמת נתנה לי הרגשה שיש לי "מלאך מושיע".

      שבת שלום, עמוס.

       

        25/2/11 00:37:
      כמה חשוב שיהיו בעדך אנשים. כמה חשו ב לנו להרגיש מיוחדים.סיפור יפיפה.
        23/2/11 23:14:

      צטט: אילנה אדנר 2011-02-23 19:23:26

      מה יהיה איתך, עמוס. זו אשה שניה שיש בך געגועים אליה. מה עם ההיא ההודית? מצאת אותה?

      תודה, אילנה.

      לא טבעי שמישהו בגיל 70+ הכיר כמה נשים בחייו?

      אם את מתכוונת לרבקה קולט, הצלחתי לחדש אתה את הקשר דרך פייסבוק.

      כל טוב, עמוס. 

        23/2/11 19:23:
      מה יהיה איתך, עמוס. זו אשה שניה שיש בך געגועים אליה. מה עם ההיא ההודית? מצאת אותה?
        23/2/11 19:13:

      צטט: דיוטימה 2011-02-23 17:29:01


      איזה סיפור נהדר, עמוס!!
      בגן טרום חובה וחובה, של "הגדולים", קראו לגננת האהובה עליי מרים והייתה גניה אחת מסייעת על ידה.
      אשריך שזכית להיות חביב על זהבה, שליבה זהב, אולי דווקא משום שהלכה אחרי ליבה ולא שעתה ללחשושים מאחורי גבה... הלוא ידוע - 
      שבעי הרצון הם גם משביעי הרצון!
      ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

       

      תודה רבה, אסתר.

      הא בפירוש "שבעה", על פי הלחשושים, אבל אני משוכנע שהרינונים מאחורי גבה לא השביעו אותה נחת.

      אבל אנחנו, ילדי הגן, מה ידענו? הכל התחוור לי רק בגיל יותר מאוחר.

      כל טוב, עמוס.

        23/2/11 17:29:


      איזה סיפור נהדר, עמוס!!
      בגן טרום חובה וחובה, של "הגדולים", קראו לגננת האהובה עליי מרים והייתה גניה אחת מסייעת על ידה.
      אשריך שזכית להיות חביב על זהבה, שליבה זהב, אולי דווקא משום שהלכה אחרי ליבה ולא שעתה ללחשושים מאחורי גבה... הלוא ידוע - 
      שבעי הרצון הם גם משביעי הרצון!
      ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

        22/2/11 16:16:

      צטט: בניp 2011-02-22 09:22:27

      באמת אי אפשר לשכוח את מי שאהבת...

      תודה, בני.

      ממש אהבתי הראשונהחיוך!

      כל טוב, עמוס.

       

        22/2/11 09:22:

      באמת אי אפשר לשכוח את מי שאהבת...

        21/2/11 14:17:

      צטט: שיווה 2011-02-21 11:34:34

      יש ארועי ילדות שנחרטים בזכרוננו
      ויש להם השפעה ארוכת טווח.
      כתבת יפה עמוס

       

      תודה, ריקי.

      שמח שאהבת את הכתיבה.

      דנה, המגיבה הראשונה, כתבה "מריר - מתוק". הזכרונות שלי מזהבה הם אכן מתוקים, אך האירוע היה מר, ונשאר חרוט לעד בתור שכזה, בזיכרון.

      כל טוב, עמוס.

       

        21/2/11 14:14:

      צטט: יעל מ 2011-02-21 11:23:37

      איזה יופי של זיכרונות!! התיאורים והכל!
      לי יש כמה זכרונות קלושים מתקופת הגן:)

      תודה, יעל.

      גם לי נשארו זכרונות מועטים מתקופת הגן, אך האירוע הזה היה משמעותי במיוחד!

      כל טוב, עמוס.

       

        21/2/11 14:12:

      צטט: דנה.גל 2011-02-21 11:01:02

      מריר- מתוק..

      תודה, דנה.

      לפעמים קשה לי להאמין שהילד הזה הוא אני.

      כל טוב, עמוס..

       

        21/2/11 11:34:

      יש ארועי ילדות שנחרטים בזכרוננו
      ויש להם השפעה ארוכת טווח.
      כתבת יפה עמוס

        21/2/11 11:23:
      איזה יופי של זיכרונות!! התיאורים והכל!
      לי יש כמה זכרונות קלושים מתקופת הגן:)
        21/2/11 11:01:
      מריר- מתוק...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין