עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים להאבסת הדעת

    סיפורים קצרים מן הספר המתבשל

    מוסד רפואי, האמנם?

    1 תגובות   יום ראשון, 20/2/11, 22:20

    ''

    למבקרים בימים טרופים אלו בבתי החולים השונים צפויה חוויה עמוסה ומלאה מכל הבחינות.

     

    זוגתי, שבימים כתיקונם נושאת גוון שחום וגאה מן הלבנט הפכה צהובה וחיוורת בשבועות האחרונים, רמז לאנמיה אפשרית. החלטנו אפוא להפסיק עם השאננות ולהתקשר לנציג השירות במוקד הכללית. לאחר סדרת שאלות האופייניות לשהייה בשבי הוא הפנה אותנו אל חדר המיון בבית החולים המקומי "העמק" בעפולה. עבורי, כאחד שאינו פוקד את המוסד הרפואי בעקשנות בריאה, הייתה זו הפתעה מרעננת לבחון את השלל הטמון במסדרונות השונים.

    אני היחיד שמחייך פה?


    יצר המציצנות שלי למשמע הרפתקאה חדשה שניתן לכתוב עליה נמוג ככל שהתקרבנו אל הפתח. במבט ראשון עלול האדם הממוצע לטעות ולחשוב כי הכניסה לחדר המיון נקייה ונעימה להולך בה, אך בדקה אחת של חוסר תשומת לב השפלתי מבטי לרצפה ונוכחתי לדעת כי אני צועד בין בדלים. מאפרות ופחים הפזורים במתחם זועקים ומתחננים אחר עוברי האורח שיעשו בהם שימוש ונדמה שאיש לא מתייחס, הם נותרים מיותמים ומצוחצחים באכזבתם, שעת הכושר כבר לא תגיע.

    דלתות אוטומטיות הנפתחות בתזמון מושלם משרות אווירה רובוטית וכך גם מהירות השירות שמעניק האח בדלפק הקבלה, במיומנות רבה הוא מניח מדבקות וממזג חבורת טפסים לאחד. אנחנו מתחילים את המסע המפרך לקבלת מזור וממתינים כשעה ועשר דקות בתחנת המיון הראשוני. מסביבנו שולטת השפה הערבית ואני לא מצליח לקשור זנב דיבור עם איש, בבית החולים מעדיפים האנשים להיות מכונסים בעצמם ולשמור על ריחוק מפאת שמירה על הבריאות, אין הם יודעים כי זליגה לתוך שיחה ערה היא המרפא הטוב ביותר עבור הגוף הדואב?

    מחטים ולבוש ספורטיבי, מנת דם ומנהגים פטריארכליים


    כשהבנתי שזמן ההמתנה עולה על הזמן הדרוש לקרוא את מסמכי אוסלו, התחלתי להביט סביבי בסקרנות ולחקור את הטיפוסים שבנמצא. באמצע חדר המיון התיישב זקן ממוצא אתיופי, ראשו כואב והוא נתמך על ידי ילדיו. יש שיגידו שהסגידה לאב המשפחה בחברה האתיופית היא פרימיטיבית ומקשה על השתלבותם בחברה, אך אני רואה בה פן יפה ומרגש ותוהה מתי תלמד גם שאר החברה לחלוק כבוד למבוגרים.

    ברוב הזמן שבילינו וחיכינו בתור התעקשתי להישאר מרוחק ולא להיכנס בסבך הספסלים של הממתינים. שיעולים רבים בפרהסיה והתאגדות מחלות שונות הכריעו אותי, מצאתי פינה בצד והנחתי את הישבן בין עציצים ירוקים למראה ופלסטיים למגע, כאן לפחות לא יצמח דבר, הבריאות מובטחת. לבסוף החלטתי לצאת לעשן איזו מנת בריאות במסדרון, בדרכי פגשתי מתנדבים בבית החולים שגילם אינו עולה על שישה עשר ירחים, את כמות הדם וריח המוות שהם מרגישים מדי יום, אני מכיר רק ממשחקי הקונסולות.

    "באתם סתם, בזבזתם שעתיים וחצי לריק, לכו הביתה"


    במילים אלו השתמשה הרופאה שבדקה את זוגתי, היא הייתה עייפה וסימנים ראשונים של זעם ניכרו בעיניה. התנצלנו והבטחנו שלא היינו באים לחינם אך היא בשלה, נוזפת ושוצפת, כועסת ומרצה, מסבירה את הסיבות שבגינן מגיעים לבית החולים.

    וכך למקרה שתהיתם, מתחיל משחק מזוין של הידבקות אחד מן השני, אנו שלא היינו חולים שאפנו במשך שעתיים את אלו שכן. בסך הכל חיפשנו פתרון לבעיה רפואית קלה, ובכך אולי נדבקנו בעצמנו, עכשיו תארו לעצמכם כמה אנשים כמותנו מגיעים לבית החולים מדי יום, הופכים איש את רעהו לחולים וממיטים עומס עבודה בלתי אפשרי על סגל הרופאים המדולל ממילא. בהיעדר שר בריאות ועקב צרור עצות נמרצות של מוקדני קופת החולים, מדינה שלמה נידונה להיות חולה, העיקר שעוד נותר כסף למאפים ומיץ טבעי בישיבות ממשלה.

     

    פורסם לראשונה באתר- mysay.co.il

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/3/11 01:26:
      הכללים כאן שונים, בעיקרו של דבר, מדובר ב - RECIPROCITY, בסגנון של מלינובסקי. (חנופה כמובן לא תזיק, בכל מקרה, אין כאן כלום נטו).

      ארכיון

      פרופיל

      דקלו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין