עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    אהבה מאוחרת

    33 תגובות   יום שבת, 12/2/11, 15:41

    אהבה מאוחרת

     

    מחר הלוויה של מורתי. היא היתה המחנכת שלנו מכיתה א' ועד כיתה ח', ומאד אהבנו אותה, והיא אותנו. אתמול נפטרה, ומחר, יום א', היא תיקבר במושבה שבה נולדה, למרות שאת חלקם האחרון של חייה בילתה בחיפה.

    לפני מספר שנים, בלוויה אחרת, נודע לי שמישהו מוכר במושבה מחזר אחריה. למרות שלא היו לי שום פרטים, כתבתי סיפור על אהבתם המאוחרת, ובשנה שעברה חגגו לאיש את  יום ההולדת ה-100, ומורתנו הופיעה בה בפומבי כבת זוגו.

    נמנעתי מלפרסם את הסיפור כל עוד מורתי חיה. עתה משנפטרה, אנ מפרסם אותו לכבודה.

     

    מיקלוש אחז בידה של אווה והביט בה בעיניים של נער מאוהב, למרות תשעים שנותיו. הם ישבו שוב בבית הקפה הקטן שאמצו להם במרכז הכרמל. בית הקפה הקטן הזכיר לו את בתי הקפה בבודפשט, ולה את אלה שבווינה. הם הזמינו, והמלצרית הביאה למיקלוש עוגת ז'רבו - שכבות, שכבות עם ריבה ואגוזים, ולאווה עוגת זאכר - הטורט הווינאי המפורסם. אווה הביטה בבן זוגה, ולרגע היה נדמה לה שהיא צופה במתרחש מבחוץ. "מה קורה לי?" חשבה, "לעת בלותי היתה לי עדנה"?

    מילותיה של שרה אמנו הדהדו במוחה כדנדון פעמון. למעלה מחמישים שנה חיה בזוגיות מושלמת עם יורם, בעלה, ומעולם לא נתנה עיניה בגבר אחר. ופתאום זה!?

     

    בשעת בין ערביים צלצל הטלפון.

    "מי זה יכול להיות?" חשבה אווה. אהוד, בנה הבכור צלצל בבקר השכם מארה"ב, ועם שתי בנותיה ועם הנכדים דברה יותר מוקדם באותו יום אחר הצהרים.

    "שלום אווה", נשמע קול גברי רך מעברו השני של הקו.

    "מי זה?" שאלה בחשדנות.

    "זה מיקלוש, מגן השרון. זוכרת אותי מהמושבה?"

    היא זכרה. מיקלוש פוקס היה הבעלים של חנות ההלבשה וההנעלה ברחוב הראשי של המושבה, מול הדואר. הוא היה מיתמר מאחורי הדוכן, גבוה ודק, לבוש בהידור אירופי, שפמו קצוץ ומטופח, ומקבל את הלקוחות, בעיקר נשים, במאור פנים. גם את רוזי אשתו, שהיתה עזר כנגדו בחנות, זכרה - נמוכה, מגיעה בקושי עד חזהו, לא יפה וממושקפת. באוזן אחת היתה רוזי מקשיבה ללקוח שלה, ואוזנה השנייה היתה כרויה לשמוע מה אומר מיקלוש לנשים שצבאו על הדוכן שלו.

     

    בהונגריה היו מיקלוש ורוזי חניכי השומר הצעיר, והכירו בהכשרה לקראת העלייה ארצה. מיקלוש היה יפה תואר, תמיר ורזה, והבחורות ביקשו תדיר את קרבתו. היא לא האמינה שגורלה כה שפר עליה, כאשר מכל הבחורות הוא בחר דווקא בה. תמיד, עוד בהונגריה, חששה שיום אחד הוא עומד לנטוש אותה למען יפה ממנה.

     

    "שנים רבות לא נפגשנו ולא דיברנו, אך אני רוצה להביע את תנחומיי על מות בעלך", אמר מיקלוש.

    "הוא נפטר כבר לפני שלוש שנים".

    "אני באמת מצטער, אך אז, כשזה קרה, לא צלצלתי לנחם אותך".

    "ומה מביא אותך לעשות זאת כעת"?

    "אווה, רציתי, אבל חיכיתי. נתתי לך זמן להתאבל ולהסתגל. אני לא אלך אתך סחור, סחור. רעייתי רוזי נפטרה כבר לפני שמונה שנים ומאז אני לבד".

    "אז אתה מחפש מטפלת"? קטעה אותו.

    "תקשיבי לי עד הסוף. אני אמנם לא צעיר, אבל אני בריא יחסית. אני לא זקוק למטפלת, אלא לבת זוג שתהיה לי חברה. אותך אני זוכר עוד מן התקופה כשבני הצעיר היה אצלך בגן".

    "כן, אני זוכרת את עידו, זוכרת היטב. מה שלומו?"

    "כבר אז", התעלם משאלתה, "התרשמתי מיופייך, מאישיותך ומנעם הליכותייך. יש לנו גם רקע אוסטרו-הונגרי משותף, אך אז הייתי תפוס, וגם את".

    קרן אור זהובה הפציעה מתוך סדק בענני המערב והאירה את אפלולית חדרה של אווה.

     

    מאז שהתאלמנה, דחקו בה הילדים שלא תבלה את שארית ימיה בבדידות, ותמצא לעצמה בן זוג הולם. הבעיה היתה עם "הולם". כל גבר שהכירו לה, מייד השוותה לבעלה המנוח, והתוצאה תמיד היתה לטובתו של יורם ז"ל. גישושיו המעודנים של מיקלוש נעמו עתה לאוזניה והיא חשה מחוזרת, ובאופן מפתיע - נינוחה. לא הרגישה עוד צורך בהשוואות. היא נעתרה לבקשתו, והם קבעו להיפגש בבית קפה במרכז הכרמל, אותו בית קפה שבו הם חוגגים עתה ששה חודשים של זוגיות מוצלחת.

     

    בעודו מקרב בהנאה את פיסות עוגת הז'רבו אל פיו, בחנה אווה את מיקלוש מחדש, כאילו זה עתה נפגשו. כתמיד, היה לבוש בקפידה וחולצתו הלבנה מגוהצת למשעי. גוו זקוף, ופניו חרושי הקמטים עדיין נאים. מפרצים עמוקים כבשו חלקים נכבדים מראשו, אך בחלקים הבלתי כבושים, צמחה שפעת שיער כסוף, והשפם – גם הוא שיבה כולו - קצוץ ומטופח כבעבר.

    "זקן הדור ושמור היטב", חשבה לעצמה.

     

    בצעירותם, כשעלו מיקלוש ורוזי ארצה, לא הלכו להגשמה בקיבוץ, אלא התיישבו בגן השרון, שם כבר התבסס אגון, אחיו של מיקלוש, שעלה ארצה לפניהם. בכסף שהביאו מבית ההורים, פתחו חנות קטנה לממכר בגדי ילדים, שהצליחה והפכה לעסק הולך ומתפתח. הם רכשו בית מרווח במרכז המושבה, שבחזיתו פתחו חנות גדולה, וחלקו האחורי שימש להם כבית מגורים. הימים היו ימי "המרד הערבי" ומיקלוש התגייס להגנה. הוא התבלט לא רק ברום קומתו, אלא גם בנחישותו ובכושר מנהיגותו. כעבור זמן קצר נהיה קצין, ונשלח מטעם ההגנה להתגייס לחיל הנוטרים. הוא התמנה למפקד הטנדר הירוק, שמקלע לואיס הוצב עליו בחצובה מאחור, והוא ואנשיו היו יוצאים עם הטנדר למשימות מבצעיות בכפרי הערבים שבסביבה. עקב היעדרויותיו המרובות, ניהלה רוזי את העסק המשפחתי כמעט לבדה, אך פחות נשים פקדו עתה את החנות.

     

    למראה מבט הנער המאוהב על פני של מיקלוש, יצא לבה של אווה אליו. היא אהבה אותו כגבר, אך גם כילד, כמו שאהבה בזמנה את הילדים בגן. גם בתפקידיה המנהליים לא איבדה את הקשר האישי עם הילדים. כשעברה לחיפה ניהלה אשכול גנים, עד שנתמנתה למפקחת אזורית. בשנים האחרונות לפני שפרשה לגמלאות, שימשה כמפקחת מחוזית - אחראית לתפקוד התקין של כל גני הילדים במחוז. כשהיתה מבקרת בגנים כמפקחת, הרגישה כלפי הילדים כסבתא לנכדיה. כמו את הילדים, היתה מאמצת עתה אל לבה את מיקלוש, אך לא, זהו מקום ציבורי!

     

    גם עתה, כשהגיעה לגבורות, היתה אווה עדיין אישה נאה. פניה מאופרים ושפתיה משוחות באדום, תואמות את הלכה האדומה שעל ציפורניה המטופחות. תסרוקתה עשויה אצל הספרית הקבועה שלה, וברט אופנתי לראשה.

    לגופה לבשה שמלה פרחונית, הולמת את העונה, ואת מצב רוחה. לא אחד מן הזקנים של מרכז הכרמל הפנה אחריה את מבטו כשצעדה אל בית הקפה.

     

    כשהציע מיקלוש למסד את יחסיהם ולחגוג חתונה מאוחרת, סירבה אווה. היא התרגלה לחיים עצמאיים כאלמנה, ולא היתה מוכנה להפוך שוב לאשת איש. למיקלוש היה קשה לקבל את רעיון הזוגיות המודרני שאינו כולל נישואין, אבל הוא קיבל הכל באהבה. הם נפגשו פעמיים בשבוע, ואת לילותיהם בילו - יחד, או בנפרד - בדירותיהם משכבר.

     

    מבית הקפה הם יצאו שלובי זרוע וטיילו בנחת לכיוון גן האם, נהנים מחומה הנעים של השמש ומן הבריזה הקלה שנשבה מן הים. העצים בשדרה לבלבו, הציפורים צייצו, ריחות הפריחה מלאו את האוויר, ובליבותיהם פרח האביב, פריחה של אהבה מאוחרת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/2/11 16:31:

      צטט: יסינראל 2011-02-21 16:13:31

      הי עמוס.
      נהינתי מהסיפור. בטח, מי לא אוהב פריחה, ולו פריחה מאוחרת...
      מציעה לשכתב את הסיום. העצים, הציפורים...

      תודה, שושן.

      הסיפור נכתב לפני למעלה מחמש שנים, ומדי פעם אני אכן משכתב בו דברים.

      כל טוב, עמוס. 

       

        21/2/11 16:13:
      הי עמוס.
      נהינתי מהסיפור. בטח, מי לא אוהב פריחה, ולו פריחה מאוחרת...
      מציעה לשכתב את הסיום. העצים, הציפורים...
        20/2/11 19:11:

      צטט: יעל מ 2011-02-20 19:04:56

      צטט: עמנב 2011-02-19 23:44:42

      תודה, יעלי.
      את באמת חושבת שחתונה היא הסוף הרומנטי המתאים, בהתחשב בגיל ובהיסטוריה של הגיבורים?
      על כל פנים, התברר שהתחזית שלי היתה ריאלית, גם אם לא לגמרי רומנטית.
      שבוע טוב, עמוס.

      דווקא בהתחשב בגיל ובהיסטוריה של הגיבורים, דווקא בגלל זה אני חושבת שחתונה יכלה להיות ממש רומנטית. אני לא כ"כ אוהבת את הדרכים המודרניות של היום... מה יותר רומנטי מחתונה?!

      :) 

       

      יעלי חביבתי,

      חתונה היא מיסוד של קשר, אבל הרומנטיקה היא בקשר עצמו.

      אני מכיר מספר זוגות מבוגרים, שזה עבורם סיבוב שני, או שלישי, והם מעדיפים לשמור לעצמם גם אי של פרטיות, ואפילו לא גרים יחד, וכולם מרוצים.

      כל טוב, עמוס.

       

       

        20/2/11 19:04:

      צטט: עמנב 2011-02-19 23:44:42

      תודה, יעלי.
      את באמת חושבת שחתונה היא הסוף הרומנטי המתאים, בהתחשב בגיל ובהיסטוריה של הגיבורים?
      על כל פנים, התברר שהתחזית שלי היתה ריאלית, גם אם לא לגמרי רומנטית.
      שבוע טוב, עמוס.

      דווקא בהתחשב בגיל ובהיסטוריה של הגיבורים, דווקא בגלל זה אני חושבת שחתונה יכלה להיות ממש רומנטית. אני לא כ"כ אוהבת את הדרכים המודרניות של היום... מה יותר רומנטי מחתונה?!

      :) 

       

        20/2/11 12:28:

      צטט: הראלה ישי-שדכנית 2011-02-20 11:58:50

      מה זה אהבתי...
      מרגש עד דמעות.
      שבוע טוב
      הראלה ישי

      תודה, הראלה. שמח לשמוע שנהנית.

      הדמעות מההתרגשות הרומנטית, או מהמוות במציאות של גיבורת הסיפורקריצה?

      שבוע טוב, עמוס.

       

      מה זה אהבתי...
      מרגש עד דמעות.
      שבוע טוב
      הראלה ישי
        19/2/11 23:44:

      צטט: יעל מ 2011-02-19 21:21:51

      סיפור רומנטי! ומאוד יפה מצידך שהעלת אותו כאן לכבוד מורתך ז"ל. אבל אני בכל מקרה, כטיפוס רומנטי כמוני דווקא הייתי חושבת שחתונה היה סוף יותר טוב לסיפור כזה:))

      תודה, יעלי.
      את באמת חושבת שחתונה היא הסוף הרומנטי המתאים, בהתחשב בגיל ובהיסטוריה של הגיבורים?
      על כל פנים, התברר שהתחזית שלי היתה ריאלית, גם אם לא לגמרי רומנטית.
      שבוע טוב, עמוס.

       

        19/2/11 21:21:
      סיפור רומנטי! ומאוד יפה מצידך שהעלת אותו כאן לכבוד מורתך ז"ל. אבל אני בכל מקרה, כטיפוס רומנטי כמוני דווקא הייתי חושבת שחתונה היה סוף יותר טוב לסיפור כזה:))
        19/2/11 17:36:

      צטט: אילנה אדנר 2011-02-19 15:27:33

      איזה יופי!

      מי אמר שאין חיים אחרי גיל חמישים?

      תודה, אילנה.

      יש ויש, ועל כך גם אני יכול להעיד, המקרה של "מורתי", וחברה בן המאה, מעידים על כך עוד עשרת מונים!

      שבוע טוב, עמוס.

       

        19/2/11 15:27:
      איזה יופי!

      מי אמר שאין חיים אחרי גיל חמישים?
        17/2/11 17:23:

      צטט: בניp 2011-02-17 17:03:59

      יהי זכרה ברוך.

      תודה בני, וברוך הבא אל סיפורי.

       

        17/2/11 17:03:
      יהי זכרה ברוך.
        15/2/11 18:43:

      צטט: שולה63 2011-02-15 16:56:37

      לעולם לא מאוחר
      סיפור יפה ורומנטי

      תודה, שולה.

      בלוויה שלה ציינו את הזוגיות המאוחרת וכמה טוב היא עשתה לשניהם.

      כל טוב, עמוס.

       

        15/2/11 16:56:
      לעולם לא מאוחר
      סיפור יפה ורומנטי
        14/2/11 23:11:

      צטט: Neora 2011-02-14 20:08:09

      כמה נכון הסיפור היום ביום האהבה, וכמה תקווה יש בו לאהבות מאוחרות,
      סיפור מרתק ויפה כל שכן שהוא מציאותי,
      יהי זכרה של אווה ברוך !!

      תודה, נאורה.
      רק הערה אחת - שיניתי את שמות הגיבורים ומקצת מקורותיהם, על מנת לא להסגיר את זהותם.
      כל טוב, עמוס.

       

        14/2/11 23:08:

      צטט: בילבית-גינגית 2011-02-14 20:00:46

      מעורר השראה!

      תודה, מלכה.
      יש כאלה שאומרות שזה נותן תקוהחיוך

      כל טוב, עמוס.

        14/2/11 20:08:
      כמה נכון הסיפור היום ביום האהבה, וכמה תקווה יש בו לאהבות מאוחרות,
      סיפור מרתק ויפה כל שכן שהוא מציאותי,
      יהי זכרה של אווה ברוך !!
        14/2/11 20:00:
      מעורר השראה!
        14/2/11 12:16:

      צטט: פו3 2011-02-14 10:59:45

      כתיבתך עונג צרוף.

      תודה, רויטל.
      כל טוב, עמוס.

       

        14/2/11 10:59:
      כתיבתך עונג צרוף.
        13/2/11 22:01:

      צטט: לחישת הלב 2011-02-13 11:29:16

      סיפור נהדר שמביא איתו

      תץקווה לכל אלה שחושבים

      שיש גיל, וזמן לאהבה...

      בכל פעם אתה מצליח לרגש

      ולהפתיע בגישה הנבונה שלך

      לחיים.

      נהדר היה לי לקרא אותך.

      תודה.

       

        

       

      ''

      תודה, מזי.

      אני שמח שאת נהנית מהקריאה של פרי עטי, והתגובות שלך מאד מחמיאות לי.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        13/2/11 21:59:

      צטט: פרמינה דאסה 2011-02-13 19:27:00

      כתוב עדין ויפה.....
      הזכיר לי את הסיפור שלי...אהבה בימי כולרה....

      תודה, טלי.
      איך הזכיר לך את הסיפור שלך, כשאת עדיין כה צעירה, או שמא ההזדהות שלך עם פרמינה דאסה היא כה גדולה?
      שבוע טוב, עמוס.

       

        13/2/11 21:57:

      צטט: דיוטימה 2011-02-13 17:44:58

      אני זוכרת שקראתי את הסיפור הזה, גם התכתבנו סביבו...
      אולי הופיע תחת כותר אחרת... ?
      הוא יפה גם בקריאה שנייה ♣

      תודה, אסתר.
      העברתי את הסיפור באופן אישי למספר אנשים, אך לא נתתי לו פרסום פומבי.
      היום השתתפתי בלוויתה של "מורתי", שנתנה לי את ההשראה לכתיבת הסיפור.
      שבוע טוב, עמוס.

       

        13/2/11 21:54:

      צטט: עדידוש :) 2011-02-13 11:09:24

      סיפור נפלא עמוס, מרגש ונעים :)

      תודה, עדידוש.
      ברוכה השבה - מזה זמן רב שלא ,התראינו".
      שבוע טוב, עמוס.

       

        13/2/11 19:27:
      כתוב עדין ויפה.....
      הזכיר לי את הסיפור שלי...אהבה בימי כולרה....
        13/2/11 17:44:
      אני זוכרת שקראתי את הסיפור הזה, גם התכתבנו סביבו...
      אולי הופיע תחת כותר אחרת... ?
      הוא יפה גם בקריאה שנייה ♣
        13/2/11 14:04:
      *תודה
        13/2/11 11:29:

      סיפור נהדר שמביא איתו

      תץקווה לכל אלה שחושבים

      שיש גיל, וזמן לאהבה...

      בכל פעם אתה מצליח לרגש

      ולהפתיע בגישה הנבונה שלך

      לחיים.

      נהדר היה לי לקרא אותך.

      תודה.

       

       

       

      ''

        13/2/11 11:09:
      סיפור נפלא עמוס, מרגש ונעים :)
        12/2/11 23:42:

      צטט: sherry refael 2011-02-12 19:54:00

      איזה ספור נפלא. כתוב ברגישות קסומה.
      תודה עמוס על ספור מחמם לב
      שלך שרי

      תודה, שרי.

      אני שמח שאהבת. זה אחד הסיפורים שעבר כמה שכתובים מאז הכתיבה הספונטנת.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        12/2/11 23:40:

      צטט: שיווה 2011-02-12 20:14:19

      יופי של זוגיות וסיפור נפלא
      התעודדתי עמוס, יש לי עוד סיכוי
      חיוך

      תודה, ריקי. מי שמדברת!

      שבוע טוב, עמוס.

       

        12/2/11 20:14:

      יופי של זוגיות וסיפור נפלא
      התעודדתי עמוס, יש לי עוד סיכוי
      חיוך

        12/2/11 19:54:
      איזה ספור נפלא. כתוב ברגישות קסומה.
      תודה עמוס על ספור מחמם לב
      שלך שרי

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין