עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בלוגורונצ'יק

    אפרסם פה הגיגים, סיפורים קצרים, מתכונים...

    ארכיון

    הסיפור ההרמוני על הנסיכה ביאטריצ'ה ואהובה אישתבן

    0 תגובות   יום רביעי, 19/1/11, 19:09

    לפני שנים רבות רבות בארץ רחוקה רחוקה חיה רווקה אשר כל רצונה היה למצוא לה גבר תלפיות העשוי כולו מקשה אחת ואינו משתמע לשתי פנים שיבוא יסעיר חלציה וגם מאויי קודקודה המתולתל ויקח אותה מהחור העלוב אשר היה טירתה אשר השקיפה על הפיורדים האוזבקים ניחשתם נכון, אותה רווקה הייתה הנסיכה ביאטריצ'ה פות, והיא לא אהבה שכינו אותה בשמה. היא העדיפה שיכנוה הנסיכה פות.

     

    בכל הממלכה האוזבקית לא נמצא נסיך ראוי. כולם היו או מבולבלים מדי, או לא בשלים מדי, או עסוקים במלחמות. כן הייתה זו תקופה סוערת מבחינה פוליטית. אך את חלציה של הנסיכה פות לא עניין פוליטיקה, ולא הסעירו מלחמות. היא חיפשה גבר פשוט אשר יקום לידה וישן לידה, מדי פעם יגרד באשכיו האוזבקים ויגנח או יתקע גראפס אשר ירעיד את הבית ויבהיל עד עמקי נשמתו את החתול.

     

    יום בהיר אחד, או למען האמת ממטרים קלים בצפון, הגיע למרגלות הטירה נסיך אשר קראו לו בנצי אישתבן בססססצ'ורקין. אך הוא לא אהב להיות מכונה בשם זה. הוא העדיף שיכנוהו זבל. והסיבות שמורות במערכת. הנסיך זבל הגיע למרגלות הטירה ירד מהסוס יאור פסע כמה צעדים בשביל המרוצף והתעלף. למשמע החבטה יצאה הנסיכה פות אל עדן החלון ולמראה הנסיך המעולף סערו חלציה וכל כיסופה החודרני פעל את פעולתו כפלאפל. כלומר בעצמה המשתווה לשני הרי סוכר בטרם סופה.

     

    ירדה הנסיכה פות במדרגות, קליפ קלופ קליפ קלופ, לא היו לה נעלי עקב, היו לה פשוט רגליים יבשות מאד, קשות מציפיה ויגון, עד שהגיעה אל הנסיך השכוב. טלטלה הנסיכה את הנסיך, אחר כך סטרה לו בחזקה. אייי אמר הנסיך זבל, למה סטרת לי כה בעוז? אני כה מצטערת שנות הציפיה לגבר מסעיר עשו אותי קשה ועצבנית. אנא נשק אותי מהר.

     

    הנסיך זבל שמע ונישק את שפתיה של הנסיכה פות. ומה אומר לכם, ניצוצות נראו בארץ עת סביח הגיע עת סביח. הנשיקה הייתה ערבה כמו בריכה של קקי חם לחזיר הבר האוזבקי, כמו תקליט נפלא של ג'וני מיטשל, כמו אחרי הקאה ארוכה. שלווה ומתוקה כרימון. השניים קמו על רגלייהם ושמו פעמיהם לעבר העתיד הצופן להם חיים מאושרים. הנסיך ענה לכל ציפיותיה של הנסיכה. קם לידה וישן לידה, גירד גם גירד באשכיו, גנח ותקע מדי פעם גראפס אשר הרעיד את הבית והבהיל עד עמקי נשמתו את החתול. גם העורבים היו כולם מתפזרים באחת לשמע הגראפס. ואחר כך הם היו יושבים יחד וצופים בוילון מתנופף ברוח.

     

    סיפורים הנגמרים בסוף טוב. מצד אחד הם מענגים כי יש בהם הרמוניה. מצד שני כמה אפשר להמשיך ללא תפנית חדה? אמרה הנסיכה פות ערב אחד. אני מסכים איתך מיי פות, אבל אלו הם חיינו. טובים ונעימים, נעימים וטובים, חלקים ולעיתים שובבים, זה גדול מאיתנו פותי, זה גדול מאיתנו. אני חושבת שיש מה לעשות בנידון. אני חושבת שלא היתה מזיקה לנו הרפתקאה. אני חושבת שאם משהו מסוכן חלקית יקרה זה יעמיד את אהבתנו במבחן ויהפוך את הסיפור למעניין יותר, האינך מסכים זבל? אני מסכים, אבל אי אפשר להמתין שמשהו כזה יקרה. המציאות הוכיחה שחיינו שקטים שלווים ונעימים, נעימים שלווים ושקטי.. באותו רגע נפל עליו פסל הברונזה הענק שעמד מאחוריו ותיאר בפרוטרוט את מלחמת האוזבקים הראשונה.

     

    אמרתי חלקית!!!!!!!!

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה