עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    השיר על ירושלים ועל סייד קשוע

    4 תגובות   יום רביעי, 19/1/11, 10:35

     

    זהו שיר שבשבילו ושכמותו הומצא הבלוג. (השיר ביוטיוב)

     

    אפתח בהתנצלות עליזה, שהביצוע הזה של השיר הוקלט בהופעת צהריים שיכורה וחמת לב, ערב ראש השנה, והוא משתרשר אל שיר אחר שלי (באופן חלקי), "ירושלים VS גברת לוין", ויש בו גם סיכולי מילים וסיכולי מקצב קלים. מצד שני, הוא מסוג השירים שכנראה לא יוקלט לעולם, וכל כוחו בא לו בהופעות חיות, כשהשעה מתרצה, והקהל נכון ומזומן לו, והגירסאות המשתנות שלו, והתורה המתעדכנת שלו, מועברות רק בעל פה.

     

    השיר הזה נולד כהגיג ארספואטי, וכהתרסה (מחוייכת) על היומרה לכתיבת שירים (במובן הסונג-רייטריות). לפני שנים אחדות עבר פה טרנד מהיר של כתיבת שירים אישיים עם איזכורי שמות ישירים, כמו "יונתן שפירא", "איתי", "שמעון השכן". ברוח הדבוקה הזו, ובתסכולי כי רב, רציתי גם. אמרתי לעצמי, אני הולכת להוציא אלבום שלם, רק עם שמות, ואקרא לו "ואלה שמות". אלבום קונספט של עשרה שירים על עשרה חברים, עם גילויים בלתי נאותים.

     

    באותה תקופה גם בדיוק כתבתי את האלבום הראשון שלי בעברית, ורחצתי בַּבְרֵיכות הסקסיות של הראפ וההיפ-הופ האמריקאי, שתמיד היה קרוב לליבי, והכול נדמה היה כמתחבר להפליא. אלף, גיליתי שהעברית מוציאה ממני כעסים וריבים גדולים שיש לי עם התרבות הישראלית, שהולידה אותי, אך הקיאה אותי כזרה גמורה משורותיה, והכעס טוב לראפ. בית, בראפ הקשה יש מסורת, על פיה, במקרים רבים (שלא הסתיימו ברצח, ואף לא באגרוף סמלי בפרצוף), אם אתה רוצה לחלוק כבוד למישהו, אתה יורד עליו רצח. ככול שכיסחת לו את הצורה, כן הגדלת את שמו ( ואת מכירות אלבומיו). גימל, עוד במסורת הז'אנר, יש לארח בשיר את מושא הירידות, מה שמכפיל את ההכנסות מהשיר, אם האורח הוא מאוד שווה או מפורסם.

     

    וכך, במסורת הז'אנר, התחלתי לכתוב את אלבום "ואלה שמות" שלי. פתחתי ב"שלומי שבן", עברתי ל"סייד קשוע" , ופה נתקעתי. התכנון היה שאני ארד עליהם בשיר, והם בתמורה, ירדו עליי. וכך, ברוח הז'אנר ותפיסות האחווה והרעות שבו, נשחיז ונשלוף את מילותינו, ונחלוק כבוד זה לזה.

     

    כמובן, אחרי "שלומי שבן" ו"סייד קשוע", רעיון האלבום נגנז כלעומת שבא. אלף, כי הבנתי את הרעיון, ונמאס לי. בית, כי נגמרו לי החברים (שאפשר לרדת עליהם, ואתה יכול לסמוך עליהם שהם ירדו עליך חזרה, ובגדול, ושאפשר לעשות עליהם כסף). גימל, בסוף יצא שכתבתי במילא את שני התפקידים, גם שלי וגם של האורח, כך שירדתי על עצמי בלי סוף, והתעייפתי. אגב, יש מסורת אחרת בז'אנר, שבה אתה מפאר את שמך בגוזמאות יוקרה, אבל זה כבר בית ספר אחר.

     

    זהו. זה הסיפור על שני השירים  הגנוזים, אשר עדיין מבצבצים מידי פעם בהופעה, כשמישהו קורא בשמם.

     

    עכשיו, לא קל עם השירים האלה, ולא רק כי אין להם ממש לחן, והם נועדו לתפוס תחת על ביט מזהיר של מפיק היפ-הופ משומן, אלא גם כי החיים משתנים, והאנשים משתדרגים, ואתה חייב לעדכן את השיר כל הזמן, גם מבחינת הארועים, וגם מבחינת האישיות המשתנה שלהם, ושלך, בתקווה שגם לך קרו כמה דברים בזמן שחלף. למשל, השיר על שבן נכתב כשחיכיתי (יחד עם שאר עם ישראל) שבע שנים לאלבום השני שלו, כחכות יעקב לרחל, אבל מאז הספיק שבן להדביק פערים, לצאת עם יפות שבא לבכות, ולהתביית על היפה מכולן. וגם אי אפשר לומר עליו עוד, "אח שלומי שבן, שלומי שָמָן", כי מאז שהצליח מאוד, הוא גם רזה מאוד. מה שנשאר מהשיר על שבן הוא בעיקר המשפט שכתבתי בשמו אל עצמי:

     

    "אח, לוין לוין, מתי היא סוף סוף תתחיל להבין,

    את ואני זה כמו ירושלים versus תלמה ילין"

     

    מה שמביא אותי לשיר המדובר, על ירושלים (או על סייד קשוע, החבר האחרון שנשאר לי בירושלים). מאז שנכתב השיר על סייד, הספקתי להוציא כחמישה אלבומים נוספים, חלקם כפולים, ונושאי השעה שלי התחלפו באחרים. גם ספרו השלישי של סייד, "בגוף שני", יצא והפך לרב מכר, והעונה השניה של "עבודה עברית" הסתכמה בהצלחה, והפכה את סייד לסלבריטאי צמרת, ולבנאדם מהוגן, ממש אזרח של כבוד, ומאז אין לו זמן בשבילי, אזרחית השוליים בעל כורחה.

     

    בכל מקרה, לב ליבו של השיר הזה, הוא געגועים למולדת הרוחנית שלי (ניו יורק). געגועים למולדת רוחנית, הם בדרך כלל גם שיר כאב מודחק על מציאות אחרת. במקרה זה, זהו שיר כאב על ירושלים, שמבחינתי, אינה אלא מטאפורה על התרבות ישראלית בכלל. מקום שבו הבורות הארוזה היטב יפה מין הכשרון הערום או דבר הטעם. ולמען הסר ספק, אינני מדברת פוליטיקה. בכלל! אני מדברת תרבות. אמנות, אם תרצו. טוב, אתן למילים לבדן:

     

     

    ''

     

    והנה עוד אופציה, שלימים הופקה ע"י טל תמרי. כי גם הפוסטים בבלוג חייבים להתעדכן, כמו השירים, עם החיים.

    השיר על סייד קשוע, הגירסה המופקת.

    הופעה קרובה:

    יום ראשון 11.6.17 בלבונטין 7 בשעה 20:00 בדיוק


    אפשר להוריד אותי בזול אל המכשיר הקרוב לליבכם:
    https:// hadara.bandcamp.com/album/ rage-against-the-eclipse

     

     

     

    להצטרפות ל דף האמן שלי בפייסבוק

     

    אתה הבית: www.hadaralevin.com

     

    היו שלום

    PEACE

     

    היו שלום, להתראות בפייסבוק

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/6/11 12:14:
      הדרה, את כותבת ש'לא קל עם השירים האלה', ואת צודקת. אבל, לא כי 'אין להם ממש לחן' אלא משום שהם נוגעים במקומות עמוקים בתוכינו. הקשבתי קשב רב למילים. הן מעוררות מחשבות, מאתגרות סטריאוטיפים, ואולי הכי חשוב, גורמות לך לרצות לשנות דברים. (ואוסיף שצפיתי גם ב'סייד קשוע פחדן' ולא הסכמתי איתו בכל הטענות שלו. אבל אני מבינה מדוע הוא חושב כך וזו התחלה...)
        11/2/11 03:22:
      אוהב
      {}
        22/1/11 08:43:

       

      תודה על שהבאת פוסט נפלא.

      תודה על המידע אודות השיר יקירה.

       

      ''

       

        19/1/11 15:47:
      toda she shalacht li
      ve neshika mi rio kamuvan

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין