עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    בית העץ

    14 תגובות   יום שישי , 14/1/11, 18:29

    בית העץ

     

     

    בקיץ 1949, מלחמת השחרור הייתה מאחורינו. כבר שרפנו את כל אבק השריפה, ופוצצנו את כל פיקות הכדורים שליקטנו, והסתיימו מבחינתנו ריגושי הקרבות. ואנחנו, חבורת ילדים בני עשר, חיפשנו לנו פעילויות חדשות וריגושים חדשים.

     

    בקצה החצר של התאומים הייתה שדרה של עצים - עצי איקליפטוס עבי גזע, שניטעו על ידי האיכרים הראשונים שהתיישבו במושבה, וייבשו את הביצות. העצים נראו לנו גדולים ועצומים, ושפעת עלוותם הייתה מרשרשת ברוח, ונדמה לנו כאילו אנו ניצבים לפני יער עבות, כמו בסיפורים. רק עמי ותמי היו חסרים.

     

    אנחנו לא בנינו בית רקיקים - בנינו לנו בית עץ באיקליפטוס הגדול במרכז השורה. ענפיו יצרו מעין רחבה, בגובה של כארבעה מטרים מעל פני הקרקע, והוא כאילו הזמין אותנו במיוחד לבנות עליה סוכה. קבלנו את ההזמנה פה אחד, וקיימנו דיונים רבים כיצד לבצע את המשימה. גיבשנו תכנית, וכל אחד הביא מה שיכול היה להשיג למטרת הבנייה – קרשים, מסמרים, חבלים, וכיו"ב.

     

    הרחבה הייתה גבוהה, וכדי להגיע אליה על הגזע החלקלק, היה צורך לתקוע בגזע קרשים, ששימשו לנו כסולם. כש"הסולם" היה מוכן, העלינו קרשים אל הרחבה, והתחלנו לבנות את רצפת הסוכה ואת קירותיה.

     

    אני הייתי "תולעת ספרים", מה שהיו מכנים היום "חנון". הייתי שמנמן ובלתי ספורטיבי בעליל, ורק משקפיים היו חסרים להשלמת הסטריאוטיפ. אולם הייתי אחד מן החבורה, והצטרפתי אל יתר חבריי להרפתקת בניית בית העץ. באחד הימים, כשהגיע תורי לטפס, לקחתי קרש כבד למדי, והתחלתי לעלות על הקרשים שכבר תקענו כשלבי "הסולם". כשהגעתי מתנשף למעלה, הושטתי את הקרש לתאומים, שהיו אחראים על המבצע, ואז התרחשו האירועים במהירות. בום! טראח! הקרש ניתק מן הגזע, ואני עפתי למטה. אולי הייתי כבד משקל, אולי הייתי מגושם, ואולי הקרש שעליו עמדתי לא היה תקוע כהלכה.

    למזלי, ביני לבין הקרקע הפריד עוד ענף, ועליו ישב מיקי. קודם כל נחתתי עליו, ואחר כך צנחנו שנינו יחד לקרקע. בנס יצאנו מהסיפור רק בשריטות וחבלות קשות וכואבות, אך מבלי לשבור יד, רגל, או חלילה את הראש.

     

    חבריי השלימו את בניית הסוכה בלעדי, וכשהחלמתי מפציעתי טיפסתי אליה גם אני. שלבי "הסולם" היו מחוזקים כדבעי, ואף אחד לא נפל יותר.

     

    החורף הבא, בשנת 1950, היה קשה במיוחד. ירדו גשמים כבדים ונשבו רוחות עזות, ואפילו שלג ירד במושבה – חוויה בפני עצמה. בית העץ שלנו - כמה חבל! - לא הצליח לשרוד את תלאות החורף. קירותיו התפרקו, ורצפתו ניזוקה קשות.

    ואנחנו? אנחנו חיפשנו אתגרים חדשים.

     

    מי שלא בנה סוכה בין ענפי עץ עבות, הפסיד חוויית ילדות מיוחדת. ולי, בנוסף לצלקת שנחרתה בירכי, נותר גם הסיפור, שנחרת בזיכרוני.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/1/11 00:30:
      הרבה סימפטיה יש לי לעצי האקליפטוס ,כילדה ביליתי לא מעט בין הדיונות ועצי האקליפטוס.

      כתבת מקסים עמוס.
        15/1/11 23:45:

      צטט: ariadne 2011-01-15 20:54:20

      שלג בבינימינה? לא נראה לי שיקרה השנה...:)
      סיפור של בנים, זה ברור.
      למרות שגם אני אוהבת בית על העץ.
      אבל גם בקתה זה טוב:)
      שבוע נפלא עמוס
      ותודה על הסיפור המקסים.

      רונית, תודה רבה לך.

      בשנת 1950 ירד שלג בכל הארץ. עם מזג האוויר המשוגע בכל העולם, וגם אצלנו, אנ כבר לא יודע למה לצפות....

      היום, רונית, כשאנו כבר בוגרים, אנו יכולים להרשות לעצמנו להגשים משאלות. למה שלא תבני לך בית או בקתה על עץ?

      כל טוב, עמוס.

       

        15/1/11 23:35:

      צטט: דיוטימה 2011-01-15 20:05:01

      איזה עונג [מוצאי] שבת, לקרוא את סיפור הסוכה שעל העץ!

      בית עץ אומנם לא היה לי, אבל מענף כנדנדה נפול נפלתי, על הגב... היה זה מעשה המשובה הספורטיבי היחיד, למיטב זיכרוני...
      זכיתי לצפות בהתמוגגותו של בני בילדותו, כשסבא שלו [אבי], מסייע בידו לבנות בית עץ כזה, יציב ומאסיבי. סבא לא עלה לשם אבל הוראותיו בוצעו בקפידה רבה - חסר שלא! :-)


      תמונת ילדות מאותה תקופה מתבקשת ללוות את הסיפור...

      שבוע טוב, עמוס

       

      תודה, אסתר.

      באמת היה אולי ראוי לקרוא למה שבננו "סוכה", אך כילדים זה היה עבורנו "בית".

      אני שמח שזה עורר בך זכרונות מילדותו של בנך.

      לצערי, אין לי תמונות רבות מתקופת הילדות, ובוודא שלא מבית העץ הזה.

      שבוע טוב, עמוס.

        15/1/11 20:54:
      שלג בבינימינה? לא נראה לי שיקרה השנה...:)
      סיפור של בנים, זה ברור.
      למרות שגם אני אוהבת בית על העץ.
      אבל גם בקתה זה טוב:)
      שבוע נפלא עמוס
      ותודה על הסיפור המקסים.
        15/1/11 20:05:

      איזה עונג [מוצאי] שבת, לקרוא את סיפור הסוכה שעל העץ!

      בית עץ אומנם לא היה לי, אבל מענף כנדנדה נפול נפלתי, על הגב... היה זה מעשה המשובה הספורטיבי היחיד, למיטב זיכרוני...
      זכיתי לצפות בהתמוגגותו של בני בילדותו, כשסבא שלו [אבי], מסייע בידו לבנות בית עץ כזה, יציב ומאסיבי. סבא לא עלה לשם אבל הוראותיו בוצעו בקפידה רבה - חסר שלא! :-)


      תמונת ילדות מאותה תקופה מתבקשת ללוות את הסיפור...

      שבוע טוב, עמוס

        15/1/11 19:24:

      צטט: שיווה 2011-01-15 18:58:02

      יפה עמוס
      הייתי שמחה לגור בבית עץ בין ענפי העץ
      רק שיש בעייה עם טאבו, טרם גובים
      ומחייבים על אוויר :))))
      נחמד לא רק לילדות

       

      תודה, ריקי.

      בית העץ שאנחנו בנינו היה טוב למשחקים, ספק אם למגורים.

      קיבלתי יותר מפעם אחת במייל תמונה של בית ממש שנבנה בין ענפיו של עץ, ואני בטוח שהדיירים מרגישים מאד מיוחדים.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        15/1/11 18:58:
      איזה יופי של חווית ילדות! מזכיר לי את הסרט "אני והחבר'ה"
      :)
        15/1/11 18:58:

      יפה עמוס
      הייתי שמחה לגור בבית עץ בין ענפי העץ
      רק שיש בעייה עם טאבו, טרם גובים
      ומחייבים על אוויר :))))
      נחמד לא רק לילדות

        15/1/11 18:25:

      צטט: שולה63 2011-01-15 15:18:10

      בשכונה שלנו היה בית על עץ התות.
      תאר לך עם איזה צבעים היינו חוזרים הביתה

      תודה, שולה.

      אני שמח שגם את חווית בית עץ, ועוד עם ערך מוסף! זה בוודאי תרם נדבך לחוש האמנותי שלך  ( -:

      שבוע טוב, עמוס.

       

        15/1/11 18:22:

      צטט: לחישת הלב 2011-01-15 11:39:25

      חזו חוויה בלתי נשכחת

      בית עץ בילדות עם חברים אלה

      רגעים שאנחנו לוקחים איתנו

      לחיים ומעלים אותם בחיוך.

      תודה שלקחת אותי אחורה בזמן

      לרגעי הקסם והיופי.

       

       

       

          ''

       תודה, מזי.

      אכן חוויה בלתי נשכחת - עובדה, אחרי 60 שנה אני עדיין זוכר!

      שבוע טוב, עמוס.

        15/1/11 15:18:
      בשכונה שלנו היה בית על עץ התות.
      תאר לך עם איזה צבעים היינו חוזרים הביתה
        15/1/11 11:43:

      צטט: mom.doc 2011-01-15 11:36:41

      גם ילדי בו בית עץ..והיה להם בית משלהם!
      אי אפשר לתאר כראה את החוויה העילאית הזו.

      תודה, אילנה.

      אני שמח בשביל ילדייך - זו אכן חוויה מיוחדת במינה, שאת זכרה נושאים במשך שנים רבות, רבות מאד, אחר כך.

      שבת שלום, עמוס.

       

        15/1/11 11:39:

      חזו חוויה בלתי נשכחת

      בית עץ בילדות עם חברים אלה

      רגעים שאנחנו לוקחים איתנו

      לחיים ומעלים אותם בחיוך.

      תודה שלקחת אותי אחורה בזמן

      לרגעי הקסם והיופי.

       

       

       

          ''

        15/1/11 11:36:
      גם ילדי בו בית עץ..והיה להם בית משלהם!
      אי אפשר לתאר כראה את החוויה העילאית הזו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין