עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    סיור וירטואלי בתערוכה שלי "Ismaning"

    9 תגובות   יום רביעי, 12/1/11, 17:56

    התערוכה שלי שעוסקת במפגש של אדם ( במקרה הזה אני) עם בית הילדות שלו ירדה אתמול. כמזכרת בשביל עצמי ולמען מי שלא ראה את התערוכה אני מציגה כאן את הדימויים וצילומים של התערוכה. לא חושבת שזוהי הדרך האידאלית לראות תערוכה, סהכ צריך להרגיש אותה בחלל עצמו. הנוכחות של הצופה בחלל היא מאוד קריטית לתחושות שאמן רוצה להעביר- ככה אני חושבת לפחות- ובטח שחשוב לא פחות לראות את העבודות, את התוצר המוגמר, המופק, בגודל שהאמן חשב שהן צריכות להיות, בהדפסה הספציפית ובמסגור הספציפי עליהם האמן החליט. לראות צילום או אמנות באינטרנט יכול להיות רק כרפרנס היות והצבעים והטקסטורות של ההדפסה לא יכולים לעבור מסך.

     

    אז חזרתי לבית הילדות שלי בעיר הקטנה איסמנינג הנושקת למינכן הגדולה וצילמתי את הבית עצמו ואת השכונה הישנה שכללה גם אגם ויער "פרטי". מאחר וגם כתבתי את הטקסט לתערוכה אני פשוט אוסיף אותו כאן כדי שתוכלו לקרוא אותו להנאתכם

     

     

    ''

     

    ללא כותרת 2010 80*80 סמ

     

     

    ''

     

    ללא כותרת 2010. 80*80 סמ

     

    ''

     

    ללא כותרת 2010. 80*80 סמ

     

     

    ''

     

    ללא כותרת 2010. 80*80 סמ

     

     

    ''
    [[

     

    ללא כותרת 2010. 80*80 סמ

     

    ''

     

    ללא כותרת 2010. 80*80 סמ

     

    ''

     

    ללא כותרת 2010. 80*80 סמ

     

    ''

     

    ללא כותרת 2010. 80*80 סמ

     

    "החלטתי לכתוב טקסט. טקסט בהיר וקצר. אחד כזה שלא עבר עריכה לשונית אך נכתב מכל הלב,  מאחר וחשבתי שאולי יעניין את מבקרי התערוכה לקרוא מספר מילים מפי היוצר עצמו, ללא תיווך.

     

    התערוכה " איסמנינג" היא המשך ישיר לשתי התערוכות הקודמות שלי אשר התייחסו באופן זה או אחר לילדות שלי. בראשונה הצגתי זיכרונות ילדות פיקטיביים. צילמתי בגרמניה, ארץ הולדתי ובישראל, בה גדלתי צילומים שמתקשרים אמנם לזיכרונות פרטיים שלי אך מטרתם לעורר טריגר של זיכרונות ילדות קולקטיבים אצל הצופה. התערוכה השנייה עסקה ב"אחר" שבחברה דרך צילומים של בעח בעיקר, שצילמתי בגן חיות וקירקס שאליהם לקחו אותי בתור ילדה בגרמניה. התערוכה הנוכחית עוסקת בסיטואציית המפגש של אדם עם בית ילדותו. אמנם מדובר בבית הילדות שלי בעיר איסמנינג השוכנת בפאתי מינכן, שם גדלתי מגיל שלוש עד גיל שש,אך אני רוצה להאמין שאנשים רבים יכולים להזדהות עם החוויה הזו.

     

    החזרה לבית שהיה בשבילי הכול, היתה מאכזבת. מפגש מוזר ודיסוציאטיבי שקצת קשה להגדירו במילים אך אולי ניתן לחוות אותו דרך הצילומים. הרי זה היה בייתי, בית שהיווה מחסה והגנה, בית שבו נוצרו זיכרונות ראשוניים, בית בו עוצבה אישיותי הבסיסית.ציפיתי למפגש הזה ותכננתי אותו במשך שנים. הגעתי עם רגשות וסנטימנטים לבית,אך לבית, כך הסתבר אין סנטימנטים חזרה. הוא עמד שם: איתן, אפרורי וקר. הגדר החיה  העדינה צמחה וגבהה והפכה לחומה אימתנית שסוגרת על הבית ולא מאפשרת יותר הצצה לתוך החצר שהיתה פעם שלי. זהו גן נעול, או אולי גן העדן האבוד לנצח.מזג האוויר החורפי האפור רק הוסיף והפך את הסיטואציה למוחשית יותר.

    גם השכונה הישנה קידמה אותי בפנים קפואות.האגם שעליו החלקתי על הקרח בחורפים והיער שאני בטוחה שבו כמעט והלכתי לאיבוד פעם, גם הם שידרו ניכור וריחוק. הכל חסום, מבוצר, מתגונן, אטום. התחושה דמתה למפגש עם אהוב מפעם בו מבינים שהאינטימיות והאהבה נעלמו לנצח.

     

    את התמונות צילמתי בהשראת הצילום הגרמני שאותו אני מאוד אוהבת. הצילום הגרמני מתאפיין בין היתר בצילום נקי ישיר וקר, פרמטרים שמאוד התאימו לתחושת הניכור שרציתי להעביר. אמנם יש בי הערכה לז'אנר הצילומי הזה המתאפיין בקודים מאוד מוקפדים אך אני גם זולגת מהקודים הללו כאשר אני מצלמת נגד השמש למשל , שיבוש מכוון שמייצר פירוש אישי ומבטא שבר ברעיון האידילי של החזרה."

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

    גלריה אינדי, תל אביב. דצמבר 2010- ינואר2011

     

    תודה רבה לכל מי שהגיע לראות. היה לי העונג.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/1/11 16:12:

      המפגש בין הזכרונות למציאות לא תמיד עולה יפה...אהבתי מאוד את הצילומים.

        16/1/11 10:58:
      :)
        15/1/11 13:33:

      תודה שוב על ההסבר...שוב אומר שאני מסכים איתך...

      הדברים שכתבתי לא היו בגדר "וויכוח" אלא נסיון להביא זוויות אחרות...

      .

      תודה שגרמת לי לחשוב בצורה חדשה על המילה "אצירה"

      תמיד חשבתי שהתואר "אוצר/ת תערוכה" מגיע מהמילה אוצר - והתייחסתי לתואר זה מהכיוון הזה בלבד...

      באדריכלות ישנה פונקציה שנקראת : "מאצרה"

      התפקיד של הפונקציה הזו הינו שחומר (בדרך כלל מסוכן) לא יגלוש החוצה מעבר לגבול מסוים...

      אני רואה שלי ההסבר שלך - זה גם חלק מתפקידו/ה של "אוצר/ת תערוכה"

      .

      תמיד כייף להבין דברים "שלא היו כלולים בתפריט הראשי"...

      תודה שוב

        15/1/11 12:20:

      צטט: ARMAND 2011-01-15 07:35:08

      מסכים עם ההערות שלך...

      התמונה "הכי קרה" שיש כאן - זו תמונת הבית מאחור עם גדר ההפרדה בין השכנים.

      עצם העובדה שאין בחזית הזו אפילו חלון קטן אחד... והמודולריות של גדר ההפרדה והחומר שלה - מוד מעצימים את הקור...

      מצד שני התמונה עם ספסל האבן על רקע היער... - בעיניי זו תמונה "חמה" ובקלות ניתן לדמיין איך ילד/ילדה יושב על האבן הזו... או זוג אוהבים... או כל אחד אחר... ולפנטז על מצבים "נעימים וחמים"...

      בעניין הנשיות והטאצ' הנשי...

      באופן כללי ביותר - נשים נחשבות למשהו "חם" יותר מגברים... (וזה לא מתבטא במלמלה וורודה)

      עמי אגן הים התיכון... נחשבים ל"חמים" יותר מארצות סקנדינביה...

      ואני לא חושב ששני הפרמטרים האלו הינם דעות קדומות - אלא עובדות פשוטות ביותר...

      .

      אגב... כאדריכל, היה לי קצת מוזר שלא צילמת את "דלת הבית"

      לגבי זה המפגש בין העולם הפנימי והעולם החיצוני של הדיירים...

      ועוד נקודה - גם העובדה שבחרת להביא את כל התמונות בפורמט זהה, ובפורמט ריבועי (שוב זהה במימדי רוחב/אורך) תורמת להעצמת הכוונה שרצית להעביר.

       

       

      בתערוכה הזו לא רק מדובר בקור וחום אלא בעיקר על חסימות ואטימות. בכל תמונה תוכל לראות חסימה מסויימת אם זה הבית ללא חלונות אם זו הגדר החיה הירוקה או בול העץ השרוף ( ולא ספסל אבן..) ביער, החול שחוסם את קומפוזיצית האגם וכו

      אני מסכימה שאנשי מדינות הים התיכון חמים יותר מסקנדינביים אבל אני לא חושבת שאפשר להגיד אותו הדבר על נשים וגברים. מכירה מספיק גברים " חמים" ונשים "קרות" כדי להגיד שזו הכללה לא מדוייקת.. אולי אתה מדבר על נשים מאיזורים בים התיכון..אבל נשים אירופאיות בהחלט יכולות להיות קרות.

      ומבחינתי הכל כלול בחבילה אחת.. גם הטאצ' צריך להיות בהתאם לאווירת התערוכה. אם הייתי עוסקת בנושאים חמים ושמחים יותר אז אולי הטאצ' היה שונה אבל לאוו דווקא " נשי" אם הייתי עוסקת בנושאים נשיים אז כנראה שהכל גם היה נראה הרבה יותר נשי.. צריך ללכת בהתאם לקונספט לפי דעתי

       

      ונושא הדיירים החדשים פשוט פחות עניין אותי. יש לי תצלום של הכניסה אבל לא הכנסתי אותו לתערוכה. אני חושבת שזה לא היה תורם לדיוק של התערוכה ואף היה מחליש אותה. הכל קשור לעניין של אצירה.

       

        15/1/11 07:35:

      מסכים עם ההערות שלך...

      התמונה "הכי קרה" שיש כאן - זו תמונת הבית מאחור עם גדר ההפרדה בין השכנים.

      עצם העובדה שאין בחזית הזו אפילו חלון קטן אחד... והמודולריות של גדר ההפרדה והחומר שלה - מוד מעצימים את הקור...

      מצד שני התמונה עם ספסל האבן על רקע היער... - בעיניי זו תמונה "חמה" ובקלות ניתן לדמיין איך ילד/ילדה יושב על האבן הזו... או זוג אוהבים... או כל אחד אחר... ולפנטז על מצבים "נעימים וחמים"...

      בעניין הנשיות והטאצ' הנשי...

      באופן כללי ביותר - נשים נחשבות למשהו "חם" יותר מגברים... (וזה לא מתבטא במלמלה וורודה)

      עמי אגן הים התיכון... נחשבים ל"חמים" יותר מארצות סקנדינביה...

      ואני לא חושב ששני הפרמטרים האלו הינם דעות קדומות - אלא עובדות פשוטות ביותר...

      .

      אגב... כאדריכל, היה לי קצת מוזר שלא צילמת את "דלת הבית"

      לגבי זה המפגש בין העולם הפנימי והעולם החיצוני של הדיירים...

      ועוד נקודה - גם העובדה שבחרת להביא את כל התמונות בפורמט זהה, ובפורמט ריבועי (שוב זהה במימדי רוחב/אורך) תורמת להעצמת הכוונה שרצית להעביר.

        14/1/11 09:45:

      צטט: ARMAND 2011-01-13 20:24:15

      צילומים מאוד מרשימים ובעלי עצמה - לטעמי...

      גם אהבתי את "ההיררכיה" שהבאת אותם...

      מה"קור" האפרורי והקווים הישרים של הבית...

      דרך הגינה (שלב ביניים)

      ואל היער הפראי יותר...

      .

      בית יכול להיות בהחלט "קר" ו"מנוכר"

      במיוחד בכל מדינות צפון אירופה (בעיקר גרמניה, ומדינות סקנדינביה למינהן), והשמיים ללא הבוהק (בניגוד אלינו) והאפרורייות של העננים ובכלל, החומרים המתכתיים או הצביעה בלבן וכ"ד...

      כל אלו מוסיפים לתחושה ה"קרה" והנקייה עד כדי חוסר אנושייות...

      .

      תמיד בתמונות שכאלו אני שואל את עצמי :

      "היכן כאן הטאצ' הנשי ???"

      .

      כאמור - תמונות חזקות...

      והכתוב (מלל) שצירפת... - עוד יותר

      (למלל הזה ניתן להזדהות ולהתחבר גם בנופים "חמים"...)

      היי. תודה על התגובה.

      אני לא חושבת שבית יכול להיות קר ומנוכר גם אם במדינות אירופה כי בית זה בית ואליו רגילים. אני חושבת שהמפגש היה קר ומנוכר בגלל סיבות אחרות  אבל בחרתי לצלם את הבית והסביבה בצורה מנוכרת.. הייתי יכולה לצלם אותו באלף ואחד דרכים יותר ידידותיות אבל בגלל שהמפגש ( ולא הבית) היה מנוכר צילמתי אותו כך

      התערוכה הזו פונה והוכנה בארץ ישראל בשביל ישראלים דווקא בגלל מה שכתבת כאן. העובדה שישראלים רגילים למבנה בתים אחר פשוט עוזר לי ב" הזרה" הזו. אני תוהה אם התערוכה הזו היתה עובדת במדינות אירופה.. שם רגילים למבנים כאילו ואולי התערוכה לא היתה שם מספיק חזקה.

      ולגבי הטאצ' הנשי.. הממ. אם התכוונת במקרה למלמלה ורודה אני לא טיפוס נשי מהסוג הזה :)

        14/1/11 09:36:

      צטט: סנופה 2011-01-13 20:09:07

      מדוייק
      נקי רגיש

       

      השתדלתי :)

      תודה רבה

        13/1/11 20:24:

      צילומים מאוד מרשימים ובעלי עצמה - לטעמי...

      גם אהבתי את "ההיררכיה" שהבאת אותם...

      מה"קור" האפרורי והקווים הישרים של הבית...

      דרך הגינה (שלב ביניים)

      ואל היער הפראי יותר...

      .

      בית יכול להיות בהחלט "קר" ו"מנוכר"

      במיוחד בכל מדינות צפון אירופה (בעיקר גרמניה, ומדינות סקנדינביה למינהן), והשמיים ללא הבוהק (בניגוד אלינו) והאפרורייות של העננים ובכלל, החומרים המתכתיים או הצביעה בלבן וכ"ד...

      כל אלו מוסיפים לתחושה ה"קרה" והנקייה עד כדי חוסר אנושייות...

      .

      תמיד בתמונות שכאלו אני שואל את עצמי :

      "היכן כאן הטאצ' הנשי ???"

      .

      כאמור - תמונות חזקות...

      והכתוב (מלל) שצירפת... - עוד יותר

      (למלל הזה ניתן להזדהות ולהתחבר גם בנופים "חמים"...)

        13/1/11 20:09:
      מדוייק
      נקי רגיש