עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    בציר קולנועי 2010

    10 תגובות   יום רביעי, 12/1/11, 08:39

    כבר שבועיים שהפריזר עובד בשיא המרץ. במונחים שלנו, זה אומר שאנחנו חיים בין מינוס מעלה אחת בלילה למעלה או שתיים בשיא היום. ימים קצרים, לעיתים חשוכים, לפעמים מלאים בשמש. בהיר וקר. קר מאוד. איזה מזל שכבר לא צריך לקטוף אשכוליות. מה עושים עם שבועיים כאלו? מרביצים מרוץ לאוסקר 2011. זו בדיוק התקופה לסיפורים על החיים, שהם גדולים מהחיים. אגדות מהמסך הגדול. במוצאי שבת שעברה הלכתי לראות אתTrue grit  ("אומץ אמיתי"), החדש של האחים כהן "שלנו", בקולנוע שבדאון טאון. חוויה מדהימה מחכה לכם, עוד נדבר עליה. ביום שלישי הלכתי לראות את "הרשת החברתית" בקולנוע "הוליווד" השכונתי שלנו. קולנוע בן 75 שנה שמספק הרצה שנייה ומוזלת לסרטים שכבר ירדו מתיאטראות – המגה הנוצצים. הביוגרפיה המטאורית של מרק צוקרברג "שלנו" מילאה את האולם הענק של "הוליווד" חמישה לילות רצופים, זו לא קופה שאפשר לזלזל בה, במיוחד אחרי שנה כזאת בשווקים הגלובלים. גם על פייסבוק עוד נדבר בהמשך, הישארו אתנו. ביום רביעי בערב זכיתי בהגרלה של יוסי, עורך הניוזלטר הקהילתי שלנו, וקיבלתי כרטיס מתנה להקרנת הבכורה של "הסיפור של ברני", בערב של הקהילה היהודית. בגלל בעיות של לוח זמנים, החמצתי את הקוקטייל שלפני, אבל ההופעה של פול ג'יאמנטי, דסטין הופמן "שלנו", והופעת האורח של הבן שלו, ג'ייק הופמן "שלנו", היוו תמורה הולמת לאמן צנוע כמוני. ברני הוא ממתק קולנועי לאניני טעם, סיפור הפכפך ומפתיע שכתב הסופר המנוח מרדכי ריכלר "שלנו" ממונטריאול. סיפור חייו של חבר טוב שלו, אחד שחלק איתו שולחן באותו ביסטרו,ושפך למרדכי את הלב על תהפוכות החיים שלו. עוד נחזור אליו, מיד אחרי הפרסומות. כדי להשלים את הרצף מחכה לנו הקרנה של "פעם הייתי" ביום חמישי בערב, הסרט החדש של אבי נשר "שלנו" זכה להצלחה אדירה בישראל, ועכשיו הוא מגיע לקופות של צפון אמריקה תחת השם "השדכן" (The matchmaker), אדיר מילר "שלנו" עושה תפקיד ראשי, שווה לצאת מהבית. עוד נדבר גם על זה.

     

    ***

    אז ממי נתחיל? נתחיל דווקא מברני,  סרט קנדי מתוצרת בית. לפני כמה חודשים שאלתי אתכם, קוראי וידידי, האם מישהו ממכם זוכר סרטים קנדים? באופן לא מפתיע תיבת הדואר נותרה מיותמת. אז מה ההבדל העיקרי בין הקולנוע הקנדי לאמריקאי? הרי שניהם דוברים אנגלית, ושניהם משתמשים באותם נופים, ושניהם מופקים על ידי אותם אנשי צוות. ההבדל העיקרי, אומר פרופסור רומאן מ SFU, הוא שאצל האמריקאים מצלמים אלימות אבל סקס אסור להראות. אצל הקנדים אסור להראות אלימות, אבל סקס מותר, ואפילו רצוי.  הסרט הקנדי שהכי חקוק בזיכרון שלי הוא "המתיקות שאחרי" (The sweet everafter) של אטום אגויאן שמתגורר בוונקובר איילנד. הסרט הגיע עד למועמדות לאוסקר בשנת 91' וגילה לעולם את שרה פולי המופלאה. אותה שרה פולי ביימה לפני שלוש שנים את "הרחק ממנה" (away from her) על ייסוריו של גבר מזדקן שאישתו לקתה במחלת האלצהיימר והיא אינה זוכרת מיהו. הסרט סיפק לג'ולי כריסטי הזדמנות נדירה לקאמבק והיא לקחה אותה עד למועמדות לאוסקר. ברני מצטרף לרשימה המכובדת בתור סרט שכנראה יספק לפול ג'יאמנטי מועמדות לאוסקר. ברני הוא רכבת שועטת של הרס עצמי, מערבולת מבעבעת של רגשות מכל הגוונים, וסיפור שמספק את כל הסצינות הנכונות כדי להביא שחקן לשיאים של ביטוי יצירתי. כל מי שאי פעם דרך על במה יכול לקבל כאן אוניברסיטה לעבודת משחק. לג'יאמנטי צפויה תחרות קשה על הפסלון המוזהב מצדו של קולין פירת' שמוביל את כל מצעדי הבאז עם "נאום המלך" שמביא סיפור אישי שהשפיע על חייהם של מאות מיליוני אנשים. ברני הוא אמנם סיפור פרטי ואישי, אבל אחד שלא כדאי לוותר עליו. סמנו אותו ביומנים.

    http://www.youtube.com/watch?v=nsfjXNMQt8I

     

    ***

    הסרט הכי חזק שאני ראיתי השנה מגיע מכיוונם של "האחים כהן", הצמד הקטלני ממיניסוטה, "אומץ אמיתי" הוא לא רק יצירת מופת מפריים הפתיחה ועד לפריים הסיום, הוא גם סרט שאתה רוצה לראות שוב ושוב ושוב. אני מעריץ מושבע של האחים, עוקב אחרי הסיפור שלהם בעניין עצום. כדי להבין את היצירה של האחים כהן צריך לראות את "ברטון פינק" – סרט אמריקאי שזכה בפסטיבל קאן 91' – ואתם יודעים כמה שבקאן אוהבים את האמריקאים. פינק, התסריטאי היהודי מהצד המזרחי של מנהטן מגיע ללוס אנג'לס של 1941 בהזמנת אולפן סרטים גדול שמזמין ממנו תסריט לסרט סוג ב' על מתאבק מתייסר. באחת הסצינות מסביר פינק את המוטו האומנותי שלו לשכן מהחדר הסמוך בבית המלון המכוער. "מדוע שהתיאטרון יהיה שמור רק למלכים ואצילים? אני רוצה לכתוב מחזות על האדם הפשוט, האיש הקטן מהרחוב". המוטו הזה מלווה את כל היצירות של האחים כהן, ביחד עם מסע ויזואלי ותרבותי לרוחבה ואורכה של ארצות הברית. שימו לב, "רציחות פשוטות" ו "ארץ קשוחה" צולמו בטקסס. "פארגו" ו "יהודי טוב" צולמו במגרש הביתי במיניסוטה. "בארטון פינק" ו "ביג לובובסקי" צולמו בלוס אנג'לס. "בייבי אריזונה" מספר כבר איפה הוא צולם, ואילו "לקרוא ולצרוב" כיאה לשמו צולם בוושינגטון הבירה. "אחי, איפה אתה" מתרחש בלואיזיאנה בשנות השלושים, ואילו "צומת מילר" מספר על אותה תקופה בשיקגו האלימה. יש שני סרטים של האחים שלא ראיתי – מודה באשמה – אני עושה מאמץ להשלים את החומר. "אומץ אמיתי" מתרחש בארקנסו בשלהי המאה ה 19. הוא המסע הכי ארוך בזמן שעשו האחים כהן, והם עשו זאת באדיבותו של סטיבן שפילברג "שלנו", שנתן חסות לפרוייקט, ויראה הרבה ברכה בעמלו. האומץ האמיתי של יואל ואיתן מתחיל בזה שהם העזו לקחת דווקא את הסיפור הזה. כי הסרט הראשון של "אומץ אמיתי" משנת 1969 סיפק לג'ון ווין את פסל האוסקר היחיד בקריירה שלו. "הדוכס" של הוליווד שהיה לאייקון הכי גדול של התרבות האמריקאית בשנות השישים והשבעים, השתתף ביותר משבעים סרטים במהלך הקריירה שלו. זה היה האוסקר היחיד שלו, אבל זה שייך כבר להיסטוריה.

    http://www.youtube.com/watch?v=tN-j4GDqjv4

     ג'ף ברידג'ס בתפקיד המארשל ראובן "רוסטר" קוגבורן יהיה כנראה גם הוא בין חמשת התפקידים הגדולים של השנה. אבל מי שגונבת את ההצגה, ממש כמו פעם, היא היילי סטיינפלד "שלנו" שמגלמת את מאטי רוס. בהחלטה אומנותית אמיצה, שינו האחים כהן את מערכת היחסים בין שתי הדמויות הראשיות על ידי שינוי הגיל של הנערה. בגירסה של 69' קים דרבי הייתה נערה צעירה כבת עשרים, בגרסת 2010 מטי רוס היא רק בת 14. האחים כהן אמרו לעיתונים כי הם החליטו להסתמך יותר על הרומן המקורי של צ'רלס פורטיס, לא קראתי את הספר, כך שאני לא יודע בת כמה הייתה שם מאטי רוס ממחוז ייל. אני רק יודע שאם אני נטלי פורטמן "שלנו", אני לא הייתי יישן טוב בלילה. היילי סטיינפלד תהייה גם היא בטקס. ההופעה שלה היא לא פחות ממדהימה וסוחפת.

     

    ***

    עוד סממן מובהק לעבודות של האחים כהן הן דמויות המשנה המופתיות. אל תקלו ראש בכך, ברוב הסרטים שהוליווד מייצרת דמויות משנה הן משהו כמו "פקיד בבנק" או "נערת קבלה". בגלל זה שחקנים חולמים על תפקיד אצל וודי אלן "שלנו" או האחים כהן. כדי לכתוב תפקידי משנה מסקרנים צריך גם חזון רחב יריעה וגם להשקיע זמן ומאמץ בכתיבה. ייתכן כי דווקא העניין הזה משך את האחים כהן לסיפור כמו "אומץ אמיתי". בסרט המקורי הופיעו בין היתר גם דניס הופר ז"ל בדמות שעונה לשם ירח, ואילו רוברט דובאל, יבדל"א, שיחק את מנהיג חבורת הפושעים לאקי נד פפר. באופן אירוני בסרט החדש מגלם השחקן הקנדי בארי פפר ("להציל את טוראי ראיין") את דמותו של נד פפר בעל המזל. אתם לא תשכחו אותו. ג'וש ברולין שהיה הבחור הטוב ב "ארץ קשוחה", מגלם כאן את הרוצח השפל טום צ'ייני, שרוצח את המעביד שלו, פרנק רוס. הרצח שמוציא את הנערה ממחוז ייל מהחווה שלה, היא שוכרת את המרשל הכי מושמץ בארקנסו, וביחד עם ריינג'ר מטקסס (מאט דיימון) הם יוצאים למסע צייד בעקבות חבורת הפושעים שמסתתרת בטריטוריה של שבט הצ'ירוקי. כמו תמיד אצל האחים המסע הופך למסע של רצח ודם. ב "פארגו" ספרתי שבע רציחות, ב "ארץ קשוחה" הגעתי ל 18 אני חושב שכאן זה משהו באמצע. אולם מעבר לכך, הופכים האחים את המערב הפרוע של ילדותנו לעולם בעל מוטיבים חשוכים ואפלים, בדרך הם לא שוכחים לתת כמה עקיצות לדרך בה נהג האדם הלבן באדם האדום, אבל זה כבר ממש בקטנה. "אומץ אמיתי" הוא הסוס שלי לטקס של השנה. אני מצפה כבר בכיליון עיניים לרכוש את הדיסק, שבטח יצא לחנויות באזור פסח.

    ''
     

    ***

    "אומץ אמיתי" חצה בשבועיים וקצת את רף 110 מיליון הדולר בקופות של צפון אמריקה. אבל בינתיים המבקרים מדברים על "הרשת החברתית" כקלף המוביל בחבילה. בתור כותב אי אפשר שלא לקנא בכשרון המדהים של ארון סורקין "שלנו". מי שאהב סדרות טלוויזיה כמו "שיקגו הופ" ו "הבית הלבן" (The west wing) יודע למה לצפות מסרט כזה. קצב מסחרר ודיאלוגים שנונים שמעצבים את דמותו של המיליארדר הצעיר בעולם, מרק צוקרברג "שלנו" האיש שייסד את פייסבוק. היות ולא הקמתי לי עד היום דף בית באתר האינטרנט ששיגע את העולם, יכולתי ליהנות מהסיפור הבסיסי מבלי להיות "מנוי" של החידוש הטכנולוגי שנמצא בלב העניין. אז כן, צוקרברג הוא גאון, וכמו שהעלילו על האחים וורנר "שלנו" שהם גנבו מתומאס אדיסון את רעיון מכונת הקולנוע, כך מוצא עצמו צוקרברג בליבה של דרמה משפטית על קניין רוחני. דיוויד פינצ'ר נותן עבודת בימוי מצוינת, ג'סי אייזנברג נותן תפקיד משכנע, והסרט רץ נהדר. אם בישראל בני הנוער משתמשים בפייסבוק לעדכן אחד את השני על כל מצב רוח, בארצות הברית רואים בפייסבוק כמכשיר שייעצב מחדש את הכלכלה האמריקאית. כל מתווך נדל"ן או בעל פיצריה שכונתית כבר מתגאה בעמוד אישי, יכול להיות שרק על זה יתנו כאן אוסקר.

     http://www.youtube.com/watch?v=53OUHupfqws&feature=related

     

    ***

    כשיצאתי מההקרנה של "אומץ אמיתי" המום ומרוגש, נזכרתי שבדש המעיל שלי שוכב עדיין חטיף אנרגיה אותו הכנתי מבעוד מועד למערכה השלישית של הסרט. זה היה מזל כל כך גדול שהצלחתי בכלל למצוא מקום באולם, והסרט היה כל כך מדהים, ששכחתי לגמרי את החבר במעיל. בחוץ היו אפס מעלות ובפינת הרחוב ישב קבצן מסכן עם בגדי סמרטוטים. "הנה משהו לאכול" אמרתי והגשתי לו את החטיף. "אלוהים יברך אותך, אחי" הוא ענה לי. חציתי את הכביש ופתאום פגשתי שני פרצופים שעבדו איתי פעם באיזה משרד, תאמינו לי אפילו האחים כהן לא יכולים לכתוב כאלו דמויות. עוד לא הספקתי להתאושש מהפגישה המוזרה והנה אני רואה הולכת מולי ברחוב את קלרה חורי ("הכלה הסורית"), חוצה את הכביש מלווה בידיד ונכנסת ישר לקולנוע שיצאתי ממנו. כמו שכתב פעם שלום חנוך "שלנו", "לא יודע אם זו מציאות או חלום", חשבתי כבר ללכת אחריה, אבל האוטובוס הגיע. הגעתי הביתה, פתחתי את המחשב ושלחתי מייל לנדב. הם היו באותו מחזור ב "בית צבי", אז הוא שלח לה פייסבוק. עד לרגע זה עוד לא הגיע תגובה לשולחן המערכת. כך או כך, שיהיה לך יום הולדת שמח, תמשיכי לעשות חייל ולספק לנו תפקידים נהדרים. ואם כבר נדב, אז הוא זכה השנה לקבל תפקיד משנה בתוכנית הטלוויזיה של אדיר מילר, "רמזור", שגרסה אמריקאית שלה אמורה לעלות בפברואר ברשת פוקס. בקשתי ממנו שישאל את מילר האם הוא זוכר מי היה העיתונאי הראשון שראיין אותו. מילר לא זכר את הראיון שערכנו בקפה רולדין, ליד בית ציוני אמריקה. אני הייתי השוטר הטוב, ושלי הייתה השוטר הרע. דווקא יצאה אחלה כתבה, פורסמה ב "עיתון תל אביב" בתאריך 21.3.97. אבל זה בסדר, אין לי טענות לאדיר מילר, יש לו חיים מאוד אינטנסיביים. תבואו לראות אותו ביום חמישי, "פעם הייתי" מתרחש בחיפה של שנות השישים כך שבלוטות הנוסטלגיה צפויות לעבוד שעות נוספות. מה אפשר לבקש יותר, בערב חורף קר.

     

     

    ואם אחרי טור כזה עדיין אתם צריכים רמז מה חסר בכנס החזון הישראלי ל 2021, תבינו, שמדע וטכנולוגיה זה מאוד חשוב. אבל אומנות זה לנצח. הנה שרון ליפשיץ "שלנו".

     

     

    ''

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/1/11 09:06:

      צטט: Or_ 2011-01-13 22:37:28

      איזה כיף לכם, אצלכם ממש קיץ. אחזור מאוחר יותר לקרוא את הכתבה .. קצת לחוצה בזמן :(

      אצלנו זה אילת, בגלל זה הדיור כל כך יקר ואין הרבה עבודה, אבל כולם רוצים לגור כאן.  

        14/1/11 09:04:

      צטט: ~בועז22~ 2011-01-13 18:59:52

      את "רשת חברתית" טרם ראיתי...
      ולמען האמת, פייסבוק כמוטו הכי טרנדי
      של העידן המודרני, לא מושך אותי כלל...
      לעומת זאת את "כך הייתי" ראיתי.
      מה אומר לך? לא נפלתי מהכיסא.
      סרט די בנאלי, עם דמויות בנאליות ושחוקות,
      כולם סטריאוטיפים די פתטיות...
      אדיר מילר אותי, לא שכנע...
      מיה דגן לעומתו, נפלאה!
      כאב לי שבשם האקלקטיות והאקזוטיות בחרו
      בסרט זה ללעוג מעט למיתוס חיפאי של משפחת
      נמוכי-קומה, שניהלו את בית הקולנוע בעיר בשנות
      החמישים והשישים.
      את "אומץ אמיתי" לא אחמיץ בעד שום הון שבעולם,
      גם לא תמורת הונו של צוקרברג "שלנו"...
      (~:
      סקירה נהדרת!
      תודה

      תודה שקראת. תודה שהגבת. אל תחמיץ. 

        13/1/11 22:37:
      איזה כיף לכם, אצלכם ממש קיץ. אחזור מאוחר יותר לקרוא את הכתבה .. קצת לחוצה בזמן :(
        13/1/11 18:59:
      את "רשת חברתית" טרם ראיתי...
      ולמען האמת, פייסבוק כמוטו הכי טרנדי
      של העידן המודרני, לא מושך אותי כלל...
      לעומת זאת את "כך הייתי" ראיתי.
      מה אומר לך? לא נפלתי מהכיסא.
      סרט די בנאלי, עם דמויות בנאליות ושחוקות,
      כולם סטריאוטיפים די פתטיות...
      אדיר מילר אותי, לא שכנע...
      מיה דגן לעומתו, נפלאה!
      כאב לי שבשם האקלקטיות והאקזוטיות בחרו
      בסרט זה ללעוג מעט למיתוס חיפאי של משפחת
      נמוכי-קומה, שניהלו את בית הקולנוע בעיר בשנות
      החמישים והשישים.
      את "אומץ אמיתי" לא אחמיץ בעד שום הון שבעולם,
      גם לא תמורת הונו של צוקרברג "שלנו"...
      (~:
      סקירה נהדרת!
      תודה
        13/1/11 10:50:

      צטט: yairgil 2011-01-12 21:01:06

      "הרשת החברתית" שולטתתת
      דרמה אינטליגנטית ומרתקת גם בלי קשר ל"פייסבוק". בכלל סורקין הוא כל כך חכם ומוכשר שלא ברור איך הוא מצליח בהוליווד של היום.

       

      תשמע יאיר, כשג'רי לואיס "שלנו" היה בשיא גדולתו אמר עליו אחד ממנהלי האולפנים בהוליווד "אם ג'רי לואיס יגיד לי מחר להעלות באש את האולפן, זה מה שאני אעשה". זה בערך הסטטוס של סורקין בביזנס של היום. הוא יכול לבוא אם איזה פרוייקט שהוא רוצה, הוא יכול לכתוב על מה שהוא רוצה. מישהו כבר יתן לו "אור ירוק".

        12/1/11 21:01:
      "הרשת החברתית" שולטתתת
      דרמה אינטליגנטית ומרתקת גם בלי קשר ל"פייסבוק". בכלל סורקין הוא כל כך חכם ומוכשר שלא ברור איך הוא מצליח בהוליווד של היום.
        12/1/11 18:29:

      צטט: רזאלה 2011-01-12 16:54:50

      יקירי, איזה פוסט נהדר. אני חייבת חייבת חייבת לראות את החדש של האחים כהן. אני מקנאה בך כל כך!
      דבר אחד - זה פול ג'יאמטי ולא גיא'מ נ טי והוא שחקן ענק וגם את ברני אני חייבת לראות!!! הטריילר עושהחשק רציני.
      דבר שני - מאוווווודדדד השתעממתי מ"פעם הייתי", אני חושבת שמי שיתחבר יהיו החיפאים. חוצמזה - פיהוק גדול!

      תודה חברה על התגובה והתיקון. פה ושם נופלים לי תוים ואותיות. אותות הגיל כנראה :)

      את "פעם הייתי" אוכל לשפוט רק מחר בערב, אבל בשבילנו סרט ישראלי זו חגיגה קבועה,

      היות ואנחנו חיים על דיאטה של טלוויזיה אמריקאית.   

        12/1/11 16:54:
      יקירי, איזה פוסט נהדר. אני חייבת חייבת חייבת לראות את החדש של האחים כהן. אני מקנאה בך כל כך!
      דבר אחד - זה פול ג'יאמטי ולא גיא'מ נ טי והוא שחקן ענק וגם את ברני אני חייבת לראות!!! הטריילר עושהחשק רציני.
      דבר שני - מאוווווודדדד השתעממתי מ"פעם הייתי", אני חושבת שמי שיתחבר יהיו החיפאים. חוצמזה - פיהוק גדול!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין