עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תזה על כיסוח פרסומות -adbusting

    6 תגובות   יום רביעי, 5/1/11, 03:01

    כתבה שפורסמה בעיתון הסטודנטים של אוניברסטת ת"א - "תזה" - שאנוכי בין אחד המרואיינים אליה - תהנו 

    כתב: דויד רפאלי

     

    ''

     

    בעולם בו חופש הביטוי מגיע עם תו - מחיר - מי שיש לו הכי הרבה כסף , זוכה לדבר בקול החזק ביותר . הוא שולט בסביבה הויזואלית והדיגיטלית וקובע לאיזה מסרים ייחשף הציבור . כתוצאה מכך , מסרים חשובים רבים הולכים לאיבוד , רק בגלל שהם לא רווחיים , והסיכוי שתראו אותם מתנוססים על גבי שלטי חוצות הוא קלוש ביותר . 

     בדיוק נגד זה נלחמים מכסחי הפרסומות  ("אד-באסטרס") לוחמי החופש של “המרחב הציבורי” בעידן החדש . באמצעים פשוטים ונגישים לכל אדם , הם יוצאים למלחמה כנגד הפסיביות שבה אנו מקבלים את הפרסומות – אותה זרימת מידע חד כיוונית , המעלה על נס ערכים כמו חמדנות וחומרנות . הם דורשים את עצמאות המרחב הציבורי , ומבקשים ליצור אלטרנטיבה לתרבות שמייצרת התקשורת . הם שואלים אותנו שאלות שמאלצות אותנו לחשוב . שאלות כמו : " האם העובדה שלחברה כמו " גינדי " יש לא - מעט כסף נותנת לה זכות להאיר את כל שמי ת"א בזרקורים ופרסומות ?” 

     

     מי הם מכסחי הפרסומות ? 

     זה יכול להיות רון אינגליש – אומן אמריקאי מפורסם שיצירותיו נמכרות במיליונים , ועל כיסוחי הפרסומות שלו הוא נעצר ונכלא . ו זו יכולה להיות גם השכנה מלמעלה , הבחור שיושב לידכם באוטובוס , ואפילו המרצה שלכם לפסיכולוגיה . האמצעים פשוטים , וכל מה שצריך זו דחיפה קטנה , קצת אומץ , והרבה יצירתיות . 

     

     ערן  (שם בדוי) הוא איש היי - טק , ועופר  (שם בדוי) הוא מרצה לפסיכולוגיה – לפני שש שנים , בעקבות פרשת תרומתו של סמי עופר למוזיאון תל אביב , הם הקימו יחדיו את "החזית לשחרור המרחב הציבורי ", שהורכבה בעיקר מעצמם ומקומץ חברים . 

     איך זה התחיל ? 

     אנחנו אנשים שמעניין לנו בעיר, אכפת לנו , ואנחנו מעורבים. הפרשה של סמי עופר מאד קוממה אותנו. פעלנו בכל מיני מישורים – פנינו לעיתונות , השתתפנו בישיבות מועצה . הדיון הציבורי נסוב על זה שהוא מתנה את התרומה שלו בכך שייקראו למוזיאון על שמו , אבל היה גם עניין נוסף שהציבור פחות היה מודע אליו : לפי החוזה הוא הלך לקבל זכויות על קרקע המוזיאון – כלומר , מדובר היה גם בעצם בסוג של עסקת נדל "ן על נכסי הציבור . חברי המועצה לא ידעו על זה . האחראי לפניות הציבור בעירייה נתן לי את החוזה , ואני הדלפתי אותו לעיתונות . כמובן שבעקבות זאת קמה סערה ציבורית . 

     איך הגעתם לאד - באסטינג  ? 

     הבנו שהדרכים הלגיטימיות לא יעבדו. המועצה לא הייתה מוכנה לבטל את העסקה – והדרך היחידה שיכולנו לחשוב עליה היא שסמי עופר יבטל בעצמו את התרומה בגלל יחסי - ציבור גרועים . כל הזמן התלוננו כמה זה מציק לנו , אבל לא עשינו הרבה . עד שפעם אחת אמרנו “די !” והחלטנו לפעול . הרעיון של האד - באסטינג היה מוכר לנו דרך ספרים כמו "שיבוש תרבות”, ודרכי הפעולה של ה -“Yes Men”. מה שיפה זה שאתה בעצם משתמש בכלי השיווקי נגד עצמו . אתה לא יכול להיות משעמם . אתה צריך להיות מעניין . מבריק כמו אנשי הפרסום . מי שעובר ורואה , צריך לקלוט את זה מיד . 

     מה עשיתם ? 

     שינינו את שם הרחוב של המוזיאון מרחוב " שאול המלך " לרחוב " סמי עופר”. תלינו שלטים ברחבי העיר : “ תל אביב על שם סמי עופר ", “ מדינת ישראל על שם סמי עופר ", פחי אשפה על שמו , ספסלים , רמזורים ... הדבר הכי גדול שעשינו היה על מגדלי "יו"  של פיליפ סטארק , שאז עוד היו בשלבי בנייה . סביב אתר הבנייה היו מודעות ענקיות שאמרו : “ אני אוהב את העיר הזאת ". באישון לילה השלט נהפך ל -” אני קונה את העיר הזאת , ואקרא לה על שם סמי עופר ". ה -” שיפוצים " שלנו נתלשו בדרך כלל תוך יום , והיינו חוזרים ועושים אותם שוב . 

     איך זה הרגיש ? 

     זה היה כיף. כמובן שהיו קצת חששות, מה יקרה, מה יעשו לנו אם ניתפס. אבל מהר מאד הבנו שזה לא יותר מדי מסובך . אתה יכול ללכת באור יום ולהדביק מה שאתה רוצה איפה שאתה רוצה , אף אחד לא יגיד לך כלום . פעם אחת עצר לידינו רכב ויצא ממנו בחור בצעקות , אז פשוט ברחנו

     

    ''

     

    כזכור – סמי עופר משך לבסוף את תרומתו . אחרי ההצלחה , "החזית" עברה לכסח פרסומות אחרות , אבל התשוקה דעכה , והחברים פרשו לחיים האזרחיים . 

     

    "אמן סודי", הוא אמן , מעצב ומחנך . גם הוא אד - באסטר במיל' ויש לו כבר נסיון-קרבי מול גינדי . לפני שנתיים הדביק את הטוסיק שלו על שלטים בפרוייקט שלהם מול הלונדון מיניסטור . תפיסתו לגבי כיסוח-פרסומות היא קצת יותר מורכבת: 

     "אתה יודע איפה הגלריה הכי גדולה בעיר ? זה לא רוזנפלד , זה הרחוב !” 

     אד - באסטינג זה אומנות ? 

     לא בהכרח. לא כל ילד עם ספריי ביד הוא אמן. מצד שני, חלק ניכר מאומנות הרחוב היא מחאתית, אבל לא רק. סך הכול מדובר בגלריה החופשית והגדולה בעולם. 

     

    ''

     

     מלבד גינדי, גם מגדלי מאייר  (בפינת אלנבי ורוטשילד) נפלו קורבן לידיו. 

     

     למה דווקא אותם ? 

     על מצוקת הדיור בת"א לא צריך להרחיב. בעל הבית שלי דאז החליט לעלות את שכר הדירה בסוף החוזה ב -176%. למה ? כי הוא יכול. לאור זאת , פרויקטי הנדל"ן לעשירים - בלבד מייצרים התקוממות די טבעית. חברת הפרסום ציטטה את ריצ'ארד מאייר, האדריכל: "לבנות את המגדל הלבן מעל העיר הלבנה - זה חלום שהתגשם", אז החלטתי לשתף את הציבור בפרט חסר וחשוב, ושיניתי את הציטוט ל: “לבנות את המגדל הלבן מעל העיר הלבנה – ולדרוש 13,000 דולר למטר ריבועי – זה חלום שהתגשם.” לדעתי, אדריכלות במיוחד אמורה לשרת את האנשים והעיר  (ואינה אמורה להיות משהו לראווה בלבד) האם אנשים יוכלו לשבת בבית הקפה על הגג ולהנות מהנוף ? לחברת האחזקות של הפרוייקט ישנו אוסף מאוד נכבד של פיקסו – האם ניתן יהיה להנות ממנו בלובי הבניין ? החלום שלו הולך להיות מאוד יפה, ולקהל יעד מאוד ספציפי (ולכן החלום שלו אפילו לא דובר עברית !). 

     

    ''

     

    מה לדעתך מידת ההשפעה של אד - באסטינג ? 

     אד באסטינג זה מתודולוגיה אחת בדיסיפלינה של "שיבוש תרבות”, אני חושב שיש לזה השפעה מצטברת להעלאה של מודעות הציבור , (כשבמקביל כמובן ישנה גם פעילות נגד מצד גורמי הפרסום והשיווק ) אבל זה לא יכול לעמוד לבד. זה צריך להיות מלווה בפעילות חברתית מקומית / גלובלית בנושא הספציפי, תוך כדי פיתוח מודעות אישית של כל אזרח לגבי מהם הדברים שהוא יכול לעשות בשביל ליצור שינוי חיובי בנושא. 

     מה השלב הבא במלחמה על ה -" מרחב הציבורי "? 

     אני חושב שחלק גדול של הפעילות יעבור למרחב הוירטואלי. אני מאוד מקווה שהדבר ימשיך ויחזק את פעילותן של קהילות – און-ליין ואוף-ליין . 

     

     "כשמשהו השתנה בשכונה, למי תקראו?”  (שיר הנושא מתוך מכסחי-השדים)

     פרויקט חדש מאיר את השמיים במתחם השוק הסיטונאי. "גינדי השקעות". עם התיימרות להיות מאורע היסטורי, רמיזות ברורות לחגיגות המאה של העיר שנערכו לא מזמן, ומיתוג שמנסה להקנות לקונים מעמד של חלוצי "אחוזת -בית" לפחות – איך אפשר להישאר אדישים ? 

     "הפרויקט מיועד לכל מי שרוצה לגור במרכז תל-אביב" אומר אורי לוי, מבעלי גינדי השקעות, למעריב. הוא כנראה שכח ששווייה של דירה ממוצעת במגדלים הוא 3 מיליון שקלים. בהחלט מחיר שווה לכל כיס... בשיווק המגדלים לבד הושקעו כ -15 מיליון שקלים – שיווק אגרסיבי שעיצבן רבים, ביניהם גם את מיודעינו ערן ועופר. לרגל הפרויקט, החליטו השניים ללבוש שוב את המדים, ולהתגייס למטרה. 

     למה גינדי ? 

     גינדי זה דוגמה לחוסר איזון שיש בעיר בין מגרש משחקים כלכלי לבין אנשים. היזם הפך להיות אינטרסנט ראשון ולא אמצעי לבנייה של העיר ולבנייה של התושבים שלה. 

     אתם חושבים שזה יצליח כמו עם סמי עופר ? 

     צריך להפריד בין הדברים. במקרה של סמי עופר הייתה לנו מטרה ברורה לעצור את התרומה, מטרה שנראתה לנו ברת -השגה. רצינו לשמור על מודעות בתקשורת בשביל לפגוע ביחסי הציבור שלו, וזה עבד: בדיון של המועצה, אחד החברים הביא שלט שלנו לדוגמה, להראות שהציבור מתנגד לעסקה. מיקי רוזנטל צילם אותנו מכסחים את השלט של "יו" לשיטת השקושקה. היה "הייפ " מטורף. להבדיל – הפרויקט של גינדי הוא משהו אחר. אנחנו לא מאמינים שזה מה שיעצור אותו, או שחולדאי יעבור פה ויגיד: וואלה נכון. אבל זה מעורר תשומת לב ומעלה שיח, שמקדמים בצורה לא פורמאלית מאמצים פורמאליים של חברי מועצה באופוזיציה, או כל מי שמנסה לאזן בין דירות יוקרה לבין דיור בר השגה, ובין אינטרסים ציבוריים לאינטרס היזמי. זה משאיר את הדברים בתודעה. 

     וזה לא ונדליזם? 

     קצת. בדרך כלל אנחנו משתמשים בסלוטייפ ולא בהדבקות חזקות, כך שאפשר להגיד שאנחנו די חנונים. מצד שני, אנחנו גם חשופים לפרסומות הללו כנגד רצוננו. אז למי נפגעת הזכות יותר? 

     

    האותיות הקטנות - סוף דבר 

     מי שיקרא את האותיות הקטנות בפרויקט של גינדי, יתקל בשורה הבאה: "התכניות הינן לפני מתן היתר בנייה וייתכנו שינויים". אכן, לגינדי אין עדיין היתר בנייה. הדירה שהם מציעים לציבור עלולה להשתנות – לקטון, לגדול, להצמיח מרפסת, ואולי  (נחזיק אצבעות) לא להיוולד לאוויר העולם כלל . לקונים, בינתיים, זה לא ממש מפריע. כילדים קטנים, הם מהופנטים ומסנוורים מהאורות הצבעוניים של הפרוז'קטורים. עשן ומראות, החומרים שמהם עשויים חלומות.  

     

     אולי אד-באסטינג היא בדיוק קריאת ההשכמה שהם זקוקים לה... 

     

     

    ''

     

    ''

    גונבי תל אביב
    פרויקט של 100 מיליון דולר

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/1/11 15:44:
      פוסט מעניין מ-א-ד
      גם לי מפריעה הזרימה החד כיוונית ולא מבחירה של פרסומות מול העיניים. לפחות באיזור אילון אסרו על כך והנהגים יכולים להתרכז בנהיגה ולא רק בסריקת דוגמנים על גבי השלטים.
      מצא חן בעיני ההשוואה לפרסומאים - גם באדבסטינג צריך להיות יצירתי.
      וליעל - אם שוקולד הוא תחליף אנדורפינים, אז למכור קונדומים בקונדיטוריה יכול להיות קונספט אמנותי מוצלח! אולי למכור רק כאלה בטעמים, מה דעתך?
        9/1/11 20:18:
      אתה צודק,אבל התכוונתי שאני לא יכולה להציג בה את העבודה שלי בגלל שב"גלריית הרחוב" מציגים כל מיני משפטים, גרפיטי, סיסמאות, מחאות של הפרט וכד', לעומת זאת הציורים שלי לא יעניינו את הגלרייה הזאת כי היא מחפשת משהו אחר, זה כמו שבקונדיטוריה ימכרו גם קונדומים, זה כאילו לא קשור.
        9/1/11 08:51:
      למה את לא יכולה להציג בה את העבודה שלך ? בגלל שאת ציירת ?
      קודם כל ניתן לצייר על קירות ודבר שני ניתן להכין עותקים מאוד יפים של עבודות שלך (ע"י הדפסת רשת או דפוס דיגיטאלי) להדביק על הקירות (ואני בטוח שישנם עוד כמה פתרונות)
        8/1/11 18:54:
      כן, אבל העניין הוא שהרחוב הוא גלרייה שלא מתאימה לכל ז'אנר של אמנות, אני למשל לא יכולה להציג בה את האמנות שלי אז למרות שהרוחב הוא גם "שלי" זאת לא גלרייה "שלי".
        8/1/11 08:58:
      ברור - אני חושב שכבר עסקנו קצת בזה - אבל אחת הגלריות הגדולות והטובות בעולם נמצאות ממש מתחת לאף שלנו - ברחוב
        7/1/11 11:32:
      היי בהחלט נותן חומר למחשבה וגם לפעולה!! זה נשמע ממש טוב האד-באסטניג הזה: יש בזה גם הומור משעשע, זה כמו מחתרתי שזה גם מדליק בפני עצמו, וכל מי שרוצה יכול להיות אד-באסטר או להשתמש ברחוב כבמה/גלרייה.