עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    היי שלום שנת זהב

    10 תגובות   יום חמישי, 30/12/10, 02:56

     חמישה ימים רצופים של בטלה. ככה סתם באמצע החורף. חמישה ימים שלמים בלי שום סידור, ריצה, פגישה או שיעור. חמישה ימים רצופים בהן הטמפרטורה לא עלתה על 4 מעלות. רוב הזמן מטפטף זרזיף עיקש מהשמיים, ורוח צוננת מקפיאה את העצמות. בחוץ לא רק קר, גם מאוד חשוך. בפינה הזאת של הגלובוס אנחנו נהנים מימי קיץ ארוכים ונפלאים שנגמרים רק אחרי תשע, אבל בחורף מגיע הצד השני של הירח והשמש מפציעה רק בין שמונה לארבע. כל השאר חושך. היחידה המשפחתית חייבת לעבוד בהרמוניה מוחלטת בימים שכאלה, אחרת הגג יכול לעוף מעל הבית. ארבע מסכי טלוויזיה, שלושה נגני די.וי.די, שני מחשבים ושתי מערכות סטריאו משמשים אותנו לבידור הנפש. אנחנו רואים כדורגל מאנגליה, פוטבול אמריקאי, והוקי קרח בשעות אחר הצוהריים, בערב מקרינים את הסרטים הכי טובים מכל הזמנים. שלי קיבלה מתנה לחג מצוות הספרייה העירונית, שתי העונות הראשונות של In treatment של רשת HBO. סיפרתי כבר שחגי לוי היה השוער שלנו בנבחרת "ספורט העיר" כמה פעמים הוא גם הקפיץ אותי בחזרה מפארק הירקון, כך שיצא לנו לדבר מעט על הביזנס המוזר, האכזר והמדהים של הספרות האודיו ויזואלית. הסדרה "בטיפול" ממצבת את חגי בתור אחד היוצרים החשובים ביותר בישראל, ובהחלט מגיע לו הקרדיט הזה, שהושג בעמל ועבודה קשה ובעיקר בזכות יכולת נדירה לשתף פעולה עם הרבה אומנים אחרים. שלי נשאבה באופן טוטלי, היא ראתה 50 פרקים תוך שלושה ימים. ההברקה של נועה תשבי עשתה לה את החג. שאפו, חברים, שאפו.

     

    ***

     

    אני חייב להודות שאני פרשתי אחרי כמה פרקים, בתור אחד שגדל על הטרקטור, זה פשוט יותר מדי סטטי בשבילי. הסיפורים מצוינים, והדיאלוגים זורמים, אבל אני צריך תנועה. במקביל שידר TCM את "גנב האופניים" המופתי של ויטוריו דה סיקה. כך שפרשתי מהספה אל המיטה אחרי שבוע וחצי של טיפול. אחרי שהסרט הגיע אל סופו הטרגי, ניסיתי להיזכר בחגי מולד קודמים בחיי. נזכרתי איך בגיל 4 במהלך ביקור אצל סבא וסבתא הם קנו לי קופסת שוקולד עם דמויות של סנטה קלאוס. זה היה בהדר הכרמל, כמו טירון של החיים, גמרתי את כל הקופסה תוך רבע שעה. אחר כך הקאתי מבעד לחלון של האוטובוס במהלך הנסיעה הביתה. אל הכפר. 11 שנים מאוחר יותר חג המולד חזר לחיי בצורה שונה לגמרי. היינו בכיתה ט' והיה לנו פרדס נפלא ונהדר בלב העמק. את הפרדס ניהלה החבורה הכי קולית על הגבעה. בורקו, אלונסו, ג'ון קופלין מליברפול, והדוד שלי, אילן. כשהגיע חופשת החנוכה לקח לנו סדרן העבודה את כל שמונת הימים לטובת עבודה בקטיף סלקטיבי באשכוליות. גיוס מיוחד לקראת חג המולד. קטיף פרי הדר הוא עבודה פיזית קשה מאוד, קטיף אשכוליות היא המשימה הכי קשה בפרדס. המילה סלקטיבי הופכת את העסק להרבה יותר מסובך. איך עושים את זה? קושרים לפרק היד חתיכת חבל שבקצה שלו טבעת פלסטיק. אם האשכולית עוברת דרך הטבעת אתה לא קוטף אותה, אם היא נתקעת, היא הולכת אל השק שלך. שק שתלוי על הכתף והמשקל שלו יכול להגיע לשלושים קילו. עם זה אתה אמור לטפס על ענפים או סולמות ולהגיע לפירות הכי גדולים ועסיסיים. הפירות שמוכנים לטוס לאירופה לקראת חג המולד. המכסה הייתה ארבעה מכלים לאדם, והמטרה הייתה שכולם יגיעו לזה בתוך חמש שעות עבודה. הפרדס היה רטוב ובוצי, העצים נטפו מים, הענפים מלאים בקוצים וחרקים, ואתה מזיע מכל נקבובית שיש לך בגוף. אבל כשאילן מביא את הקפה של עשר ואתה יושב שם בין קרני השמש, עם נובלס בפה, ומסביבך חבורה עליזה של נערות פיניות שעובדות עם חזיה בלבד, אתה מרגיש כאילו אתה נמצא במקום הכי יפה בעולם.

     

    ***

     

    ג'ון קופלין חי בכפר שלנו שבע שנים ברציפות. כמו הרבה סקאוסרים (כך מכונים תושבי ליברפול) גם הוא שמע על ישראל, רק בזכות אבי כהן ז"ל, שכבש את ליבם של אוהדי הכדורגל בעיר החיפושיות. כיאה למעמדו במשק, החזיק ג'ון במשרה כפולה. בבקרים דהר בין עצי ההדר של הפרדס ובלילה ניהל את הפאב של המתנדבים, שבו התקיימה הנהלת חשבונות פשוטה. כל בקבוק בירה עולה שקל אחד. חוץ מבירה אין שום דבר אחר. רק מוזיקה ואווירה טובה. בסיומו של אותו שבוע עבודה מטורף, כשכל הגוף שלי כבר כאב והכתף השמאלית הייתה מכוסה בפס אדום שלא יורד במקלחת, הזמין אותי ג'ון למסיבת הסילבסטר בפאב של המתנדבים. זה היה הכבוד הגדול ביותר אליו יכולתי לשאוף באותם ימים. כמובן שאסור היה לגלות לאיש על העניין הזה. כל ילד ידע שאסור להתקרב לפאב, מערכת החינוך לא אהבה את "אופיו של המקום", ואם היית נתפס שם, זה יכול היה להיגמר בעונש רציני. לכן בליל הסילבסטר חיכיתי לאחת עשרה בלילה ואז יצאתי ברגל אל מחוץ לשער התחתון, הלכתי בחושך בכביש המוביל לאולם הספורט, חתכתי דרך המפעל הדומם, והגעתי אל המסיבה. ג'ון, כצפוי, היה במצב רוח טוב. הוא נתן לי בקבוק של "גולדסטאר" וגילה לי את סוד שתיית הבירה של האנגלים. "זה כמו כדורגל, אתה צריך להתאמן על זה כל יום". אני לא יודע איך הם עושים את זה, אבל שיהיו בריאים. בגילי אני מוריד אולי אחת או שתיים בשבוע. אבל באותו ערב הורדתי שלושה בקבוקים ברצף. ואז הגיע שלב הנשיקות ובחצות הלכתי לאיבוד לגמרי, ביער השמחה האנגלו – סקנדינבית שמסביבי. בארבע השנים הבאות התמכרתי לתוצרת חוץ, כל הניסיונות שלי עם תוצרת הארץ הסתיימו בדיכאונות טרגיים. שם לא היה לי רב, כמו שמוליק מהכולל, שילמד אותי ש "בת ישראל: חוקרת, דורשת, שואלת". אני רק הלכתי בעקבות השיר של עלי מוהר גידי גוב, "עוד בנעורי, כשפגשתי בחורה יפה, ניגשתי, גיששתי, ביקשתי, התחננתי, עוד בנעורי, היא כבר אמרה לי לא". אבל בפאב ההוא,  ששכן בצריף הכי נמוך בשכונה הצבאית שבנו הבריטים במורד הגבעה, שם לא אמרו לי לא. או יותר נכון, אמרו לי לא, אבל הרבה פחות פעמיים. לכן את סילבסטר, בניגוד לסנטה, אני תמיד זוכר לטובה.

     

    ***

     

    כי הסילבסטר הוא לא רק זמן לחגיגות ונשיקות, הוא גם זמן הסיכומים, שהם עסק מאוד חביב על היסטוריונים, פרשנים ומספרי סיפורים. שני הספורטאים שעקבתי אחריהם השה היו ברט פארב וסטיב נאש. שני ספורטאים משכבת הגיל שלי, שמצאו את עצמם בסיטואציה מאוד דומה. כל מי שהצטרף לעוקבים אחרי פוטבול בעשרים השנים האחרונות מכיר את ברט פארב. האיש הוביל את גרין ביי פאקרס בשנת 96' לזכייה ראשונה בסופרבול אחרי 30 שנה. הוא זכה שלוש שנים ברציפות בתואר השחקן המצטיין של הליגה והפך לאייקון ספורט אמריקאי. פארב לא הצליח לחזור שוב לסופרבול, אבל הוא שמר על השיא הכי מרתק בענף. משחקים רצופים בהרכב הפותח. בכל ליגה אמריקאית סופרים את השיא הזה שנקרא כאן, "איש הברזל", האיירון מן. בכל ליגה יודעים מי מוביל בקטגוריה הזאת. פארב קשר את עצמו בשלשלאות לשיא האישי הזה, והמשיך לרדוף אחריו עד שנפל מהרגליים לפני שבועיים. הרצף שלו נעצר על 297 משחקים ברציפות. הוא התחיל את הרצף בעונת 92'. מאז הוא איבד את אביו שהלך לעולמו, ואת אישתו שעברה לגור במקום אחר. אבל על הרצף הוא שמר. הפרשנים כבר לעגו לו, הספידו אותו. הוא נדד לניו יורק, אל הג'טס, וזה הלך לו לא רע. בשנה שעברה הוא הגיע עם מיניסוטה עד לגמר ה NFC אבל השנה זה לא הלך. מיניסוטה לא התחברה טוב והקבוצה נשארה משועבדת לשיא של פארב, שכאמור נעצר לפני שבועיים. פארב נח שבוע וחזר לעוד חצי משחק, אבל עכשיו זה כבר גמור. האיש תולה את הקסדה. הבא אחריו בתור, פייטון מאנינג, זקוק לעוד תשע וחצי שנים, כדי לאיים על השיא של פארב, וזה בענף שכל מהלך יכול לגמור לך את הקריירה. ספק אם השיא של פארב ישבר אי פעם.

     

    ***

    אמריקה עקבה בהערצה אחרי הנחישות והעיקשות של ברט פארב, מי שהפריע מעט לחגיגה הייתה איזו שדרנית קווים מניו יורק שהעלתה נגד הכוכב טענות כאילו שלח לה תמונות אוטו ארוטיות דרך הטלפון הסלולרי. אין לי מושג למה בנים תמיד מצלמים את הבולבול שלהם, ועוד אחר כך מראים את זה לבחורה בתקווה שהיא תידלק מזה. זה נראה לי הדבר הכי אינפנטילי בעולם, אבל ברט (כנראה) עשה את זה, והביך את עצמו ברבים. אבל באמריקה, כמו באמריקה, סגרו את העסק לפני שהוא מתנפח יותר מדי. כמה מעטפות החליפו ידיים, ובזה נסתיימה הפרשה. כמו פארב, גם סטיב נאש, שהוא הרכז שהכי מזכיר את אלונסו, סיים את השנה עם ענייני נשים. נאש הגיש השבוע מסמכי גירושין מאשתו בחמש השנים האחרונות, אלחנדרה.

    בדיוק כמו פארב, גם נאש חתם לשנתיים אחרונות בפיניקס, המועדון שהעלה אותו לגדולה והפך אותו ל MVP של ליגת ה NBA שנתיים ברציפות. אשתקד זה עוד הלך טוב ופיניקס הגיעה עד לגמר המערב, אבל נדמה כי השנה זה לא יקרה. נאש הרוויח בקריירת הכדורסל שלו 100 מיליון דולר, ועתה נחשף בבית המשפט כי אשתו חתמה על "הסכם ויתור" שלושה ימים לפני החתונה בינם. בית המשפט קיבל את המסמכים לפני כשבוע ועכשיו כולם מחכים לראות לאן יתפתח הסיפור הזה.  צריך לקוות בשביל נאש שזה לא יהפוך לעסק מכוער שיחתים קריירה שראויה להצדעה. יהיה גם מעניין לראות איפה יהיו סטיב נאש וברט פארב בשנה הבאה. משום מה, את שניהם אני לא רואה צורחים על הקווים או מתלוצצים באולפני הטלוויזיה. חפשו אותם בחקלאות. 

     

    ***

    ואם אנחנו כבר בעניין של הצדעות. אז עם כל הכבוד, גם אנחנו שמחנו עם ניו אורלינס בסופרבול, מחאנו כפיים לאינטר בליגת האלופות, לחצנו ידיים לספרדים במונדיאל. אבל בעיקר מחינו דמעה עם קים יו נא. שוב ושוב ושוב. מאז נדיה קומנצ'י לא נראתה הופעה אולימפית כזאת. כל כך דומיננטית, כל כך משכנעת, כל כך מנצחת. הילדה בת ה 19 מקוריאה הזכירה לנו את הסרט הישן של רוז'ה ואדים הצרפתי "ואלוהים ברא את האישה". כל אמן מתחיל יודע כי יופייה של האישה הוא מקור ההשראה החזק ביותר בעולם. אז לפני שאתם הולכים לראות את נטלי פורטמן "שלנו" מרוויחה את האוסקר הראשון שלה עם "ברבור שחור", תזכרו, שעוד מעט תתחיל (כנראה) מלחמה חדשה בקוריאה והעולם יפגוש שוב עצב, יתמות ושכול. ומסכי הטלוויזיה שוב יתמלאו בילדות קטנות ובוכות עם פנים שמזכירות את קים יו נא. תשמרו דמעה אחת גם בשבילה, "המלכה" הם קוראים לה, אנחנו אומרים "הברבור המוזהב".

     

    ''

     

      

    אם אתם מעדיפים שחקני קריקט הודיים, זה גם בסדר. אבל אי אפשר לסגור את השנה האזרחית מבלי להזכיר שוב את הרגע הזה. רגע ששווה בעוצמתו ההיסטורית לסרט "לידתה של אומה" של וו.ה. גריפית'. רגע השיא של וונקובר 2010, רגע שנחרט בזיכרונם של מיליארד וחצי מתושבי הכדור הזה. סדיני קרוסבי מכניע את ראיין מילר בשער הזהב של גמר טורניר ההוקי. אי אפשר לבקש יותר מזה. 

     

    http://www.youtube.com/watch?v=F_koQujQ8Vg 

     

    ובנימה אישית זאת אני רוצה להודות לכל מי שקרא, הגיב, שאל, כיכב או סתם התעניין בבלוג הזה. המחשב שלי, שחטף שבץ בקיץ, מפרפר בימים אלו בין החיים והמוות. כך שאנו עומדים כנראה בפני הרפתקה טכנולוגית  חדשה. אני מקווה להיפגש אתכם שוב, אולי על הבמה הזאת, אולי במקום אחר. 61 טורים בשנה הם יבול נאה, שאפשר להתכבד בו. ג'ון קופלין מליברפול כבר מזמן היה פותח לי בקבוק של גולדסטאר. אני רק מקווה שנהניתם לפחות כמוני.

     

     קריצה !!!HAPPY NEW YEAR EVERYONE

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/11 11:44:

      צטט: Rust1234 2011-01-01 21:35:17

      אנחנו עם משקפיים בי-פוקאל. הקרוב זה להשאיר את בעלי ההון סביב הקבוצה. כמה יעקב שחר יש? שנשארים 20 שנה. הרחוק זה ליצור פה מסורת של הצלחות. כדי לעשות דברים גדולים באירופה צריך להפקיע מחירים על שחקנים מעל כל פרופורציה כי ליגיוני זרים אף פעם לא מצליחים. זה נראה "שלולית" ו "שכונה" מהיבשת הגדולה. אבל לא פשוט לעשות בי-פוקל כזה. אני מבין שזה בשביל הכיף. וזה באמת כיף הבלוג שלך. וכשאני אומר "יחפים" אני מתכוון מטפורית... כי לא רק המרחק גדול. גם המנטאליות שחיים בה פה היא תלושה. והסיבה שאני עוקץ, היא גם מקנאה...
      ואסיים בבדיחה: אחד בא לחברו הביתה ורואה את הכלב דופק את הראש שלו בקיר. אומר לחבר " מה קרה לכלב" אומר החבר "כל פעם שמכבי מפסידה בדרבי - הכלב דופק את הראש בקיר" שואל האורח "ומה קורה כשמכבי מנצחת?" עונה המארח "אני לא יודע, יש לי אותו רק שלוש שנים..." שנה אזרחית טובה!

      אל תקנא בי, בבקשה. יש אנשים בישראל שמרוויחים בשעה את מה שאני ואתה עושים בשבוע, ועוד עובדים הרבה יותר קל.

      אז אל תעשה לי את זה, בתור חבר, אני לא פה בשביל לעורר רגשות כאלו. כל אחד והמסע שלו, ואין קל או קשה, פשוט או מסובך, זה הכל גם וגם וגם וגם. העיקר הבריאות והדרבי הבא.  

        1/1/11 21:35:
      אנחנו עם משקפיים בי-פוקאל. הקרוב זה להשאיר את בעלי ההון סביב הקבוצה. כמה יעקב שחר יש? שנשארים 20 שנה. הרחוק זה ליצור פה מסורת של הצלחות. כדי לעשות דברים גדולים באירופה צריך להפקיע מחירים על שחקנים מעל כל פרופורציה כי ליגיוני זרים אף פעם לא מצליחים. זה נראה "שלולית" ו "שכונה" מהיבשת הגדולה. אבל לא פשוט לעשות בי-פוקל כזה. אני מבין שזה בשביל הכיף. וזה באמת כיף הבלוג שלך. וכשאני אומר "יחפים" אני מתכוון מטפורית... כי לא רק המרחק גדול. גם המנטאליות שחיים בה פה היא תלושה. והסיבה שאני עוקץ, היא גם מקנאה...
      ואסיים בבדיחה: אחד בא לחברו הביתה ורואה את הכלב דופק את הראש שלו בקיר. אומר לחבר " מה קרה לכלב" אומר החבר "כל פעם שמכבי מפסידה בדרבי - הכלב דופק את הראש בקיר" שואל האורח "ומה קורה כשמכבי מנצחת?" עונה המארח "אני לא יודע, יש לי אותו רק שלוש שנים..." שנה אזרחית טובה!
        1/1/11 21:20:

      צטט: sbhsport 2011-01-01 11:32:36

      צטט: Rust1234 2011-01-01 06:10:19

      עזוב, אני פרובינציאלי. "שני סוכני מכירות של רשת נעליים הגיעו לאי נידח, במטרה לפתוח סניף חדש לרשת. אחד מתקשר לבוס אומר: "חבל על המאמץ, בוס, כולם הולכים פה יחפים!". השני מתקשר: "אנחנו הולכים לעשות מליונים, בוס, כולם הולכים כאן יחפים!"". רוצה לומר הכל עניין של פרספקטיבה. בישראל ספורט חורף לא יתפוס מהסיבה הפשוטה שאין פה חורף. לצערינו. מה שבעצם ניסיתי לומר זה "שכולם הולכים פה יחפים!"

      אתה יותר בסדר בשבת בבוקר. אני לא עושה קידום מכירות לספורט חורף. אני רק עושה יומן רשת בשביל הכיף. מי שבא ברוך הבא, ואתה יודע שאתה ברשימת המכובדים פה. כמה אתם רוצים על הזהבי הזה? 300 אלף דולר הולך?

       

        1/1/11 11:32:

      צטט: Rust1234 2011-01-01 06:10:19

      עזוב, אני פרובינציאלי. "שני סוכני מכירות של רשת נעליים הגיעו לאי נידח, במטרה לפתוח סניף חדש לרשת. אחד מתקשר לבוס אומר: "חבל על המאמץ, בוס, כולם הולכים פה יחפים!". השני מתקשר: "אנחנו הולכים לעשות מליונים, בוס, כולם הולכים כאן יחפים!"". רוצה לומר הכל עניין של פרספקטיבה. בישראל ספורט חורף לא יתפוס מהסיבה הפשוטה שאין פה חורף. לצערינו. מה שבעצם ניסיתי לומר זה "שכולם הולכים פה יחפים!"

      אתה יותר בסדר בשבת בבוקר. אני לא עושה קידום מכירות לספורט חורף. אני רק עושה יומן רשת בשביל הכיף. מי שבא ברוך הבא, ואתה יודע שאתה ברשימת המכובדים פה. כמה אתם רוצים על הזהבי הזה? 300 אלף דולר הולך?

        1/1/11 11:28:

      צטט: גלית א' 2011-01-01 04:46:37

      אני דווקא אהבתי את בטיפול האמריקאית יותר מהישראלית. איפה גבריאל בירן ואיפה אסי דיין?

      ומבין כל הדברים שלא חיבבתי עד שנאתי בקיבוץ, הקטיף מוביל בהפרש ניכר, וקטיף אשכוליות במיוחד. שנה טובה גם לך.

       

      לא יכול להשוות. לא ראיתי את הישראלית. קטיף אשכוליות אכן מכה קשה. הנה השאיר עליך חותם. רק בריאות ואושר.

        1/1/11 06:10:
      עזוב, אני פרובינציאלי. "שני סוכני מכירות של רשת נעליים הגיעו לאי נידח, במטרה לפתוח סניף חדש לרשת. אחד מתקשר לבוס אומר: "חבל על המאמץ, בוס, כולם הולכים פה יחפים!". השני מתקשר: "אנחנו הולכים לעשות מליונים, בוס, כולם הולכים כאן יחפים!"". רוצה לומר הכל עניין של פרספקטיבה. בישראל ספורט חורף לא יתפוס מהסיבה הפשוטה שאין פה חורף. לצערינו. מה שבעצם ניסיתי לומר זה "שכולם הולכים פה יחפים!"
        1/1/11 05:58:

      צטט: sbhsport 2010-12-31 02:46:49

      צטט: Rust1234 2010-12-30 21:27:58

      קראתי בשקיקה ונהנתי. אני שרגעי השיא של השנה היו הדאבל של הפועל (בזמן פציעות). והגול של ערן זהבי שחתם את הקמפיין בצ'אמפיונס. הבנתי שלמכביסט בן מכביסט כמוך לא נותר אלא לברוח למקום הכי פרווה שיש, ולהנות מארועי ספורט שפה לא משדרים בגלל חוסר עניין לציבור. "יונתן בוא הביתה, קח רכבת קח אוירון." סתם - באהבה.

       

      אני אוהב את זה שישראלים מחלקים ציונים, מנתחים, מפרשנים ומסבירים מה קורה בכל מיני מקומות בעולם שהם מעולם לא ביקרו בהם. אצלנו אומרים "אם אין לך משהו נחמד להגיד, אל תגיד כלום" שזה בדיוק הפוך מסגנון הדיבור הישראלי.

      נמנעתי כל השנה מלערוך השוואות בין שתי צורות החיים, כי זה מקום שאסור לי להכנס אליו, ואני גם לא רוצה.

      אז אל תקרא לי "בורח" ואל תגיד "פרווה". התחלתי את הבלוג כשגילינו שאף אחד לא יגיע לשדר את האולימפיאדה, בשל השביתה (הקבועה) ברשות השידור. כתבתי מתוך דאגה אמיתית שאתם כחברה הופכים ליישות שהולכת ומתנתקת מאומות העולם, וקצרה היריעה להביא דוגמאות. אז שפע ברכות על הדאבל ועל הצ'מפיונס, זו דוגמא קלאסית לפרדוקס הישראלי. יכולת אישית וכישרונות מדהימים שכלואים בתוך מערכת שמנוהלת באופן מחפיר ומביש. קח אתה אווירון, אחר כך נדבר. שנה טובה, ד"ש בבית ולחברים.

       

        1/1/11 04:46:

      אני דווקא אהבתי את בטיפול האמריקאית יותר מהישראלית. איפה גבריאל בירן ואיפה אסי דיין?

      ומבין כל הדברים שלא חיבבתי עד שנאתי בקיבוץ, הקטיף מוביל בהפרש ניכר, וקטיף אשכוליות במיוחד. שנה טובה גם לך.

        31/12/10 02:46:

      צטט: Rust1234 2010-12-30 21:27:58

      קראתי בשקיקה ונהנתי. אני שרגעי השיא של השנה היו הדאבל של הפועל (בזמן פציעות). והגול של ערן זהבי שחתם את הקמפיין בצ'אמפיונס. הבנתי שלמכביסט בן מכביסט כמוך לא נותר אלא לברוח למקום הכי פרווה שיש, ולהנות מארועי ספורט שפה לא משדרים בגלל חוסר עניין לציבור. "יונתן בוא הביתה, קח רכבת קח אוירון." סתם - באהבה.

       

      אני אוהב את זה שישראלים מחלקים ציונים, מנתחים, מפרשנים ומסבירים מה קורה בכל מיני מקומות בעולם שהם מעולם לא ביקרו בהם. אצלנו אומרים "אם אין לך משהו נחמד להגיד, אל תגיד כלום" שזה בדיוק הפוך מסגנון הדיבור הישראלי.

      נמנעתי כל השנה מלערוך השוואות בין שתי צורות החיים, כי זה מקום שאסור לי להכנס אליו, ואני גם לא רוצה.

      אז אל תקרא לי "בורח" ואל תגיד "פרווה". התחלתי את הבלוג כשגילינו שאף אחד לא יגיע לשדר את האולימפיאדה, בשל השביתה (הקבועה) ברשות השידור. כתבתי מתוך דאגה אמיתית שאתם כחברה הופכים ליישות שהולכת ומתנתקת מאומות העולם, וקצרה היריעה להביא דוגמאות. אז שפע ברכות על הדאבל ועל הצ'מפיונס, זו דוגמא קלאסית לפרדוקס הישראלי. יכולת אישית וכישרונות מדהימים שכלואים בתוך מערכת שמנוהלת באופן מחפיר ומביש. קח אתה אווירון, אחר כך נדבר. שנה טובה, ד"ש בבית ולחברים.

        30/12/10 21:27:
      קראתי בשקיקה ונהנתי. אני שרגעי השיא של השנה היו הדאבל של הפועל (בזמן פציעות). והגול של ערן זהבי שחתם את הקמפיין בצ'אמפיונס. הבנתי שלמכביסט בן מכביסט כמוך לא נותר אלא לברוח למקום הכי פרווה שיש, ולהנות מארועי ספורט שפה לא משדרים בגלל חוסר עניין לציבור. "יונתן בוא הביתה, קח רכבת קח אוירון." סתם - באהבה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין