עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    המצעד הלועזי השנתי, או האלבומים שעשו לי את 2010

    4 תגובות   יום שני, 27/12/10, 23:32

    אלבום? מי עוד שומע אלבום בימינו? כמה מילים נשפכו על כך שעידן האייפוד והשאפל היקר, טשטשו את המושג אלבום והנה אנו חוזרים לימים שסינגלים זה מה שמחזיק אמן בשטח והאלבום הוא סוג של קישוט. התירוץ. אז אומרים. תסתכלו מסביב ותראו איזו שנה מוזיקלית אדירה היתה השנה הזאת. נכון, בהתחלה עוד הייתי עסוק בלהשלים את פערי האלבומים של 2009, שלא לומר אלבומי העשור הקודם שפספסתי. לפעמים נדמה שבכל יום נתון יוצאים לאוויר העולם אלבומים שהסיכוי לשמוע אותם הולך וקטן. איפה הימים שדיסק היה נטחן אצלי במערכת חודשים שלמים ועדיין נחשב לטרי וחדש. היום, הדיסק של אתמול נחשב אולד ניוז וכבר קשה להבין האם הוא יצא השנה או קצת לפני זה. והנה כולם כבר מסכמים את 2010 ועוד לפני שהרגשתי שהיא התחילה, אני שוב במירוץ להספיק להתעדכן על כל אותם אלבומים שרציתי ולא הספקתי או  נזכרתי בהם מאוחר מדי. היופי במוזיקה שאין לה תאריך תפוגה. אז די להקדמות, קבלו את ההצעה האישית שלי לסיכום השנה הכוללת את כל החשודים המיידיים, רק לפי הטעם הקלוקל שלי לאלבומים שבלטו אצלי במערכת בבית, באייפון, באייפוד וברכב השנה...תחי המוסיקה.

     

    Charlotte Gainsbourg – IRMוEmmanuelle Seigner -Dingue הזוכות בקטגוריית הדיוות של השנה. באופן מקרי או לא, דווקא שני הדיסקים הנשיים שעשו לי הכי נעים השנה (מבין נשים רבות יש לציין) מגיעים מאותו מקום. צרפת. לשתיים יש עוד מכנה משותף. השתיים הן שחקניות. לאחת זהו כבר דיסק שני (ואז מה אם תגידו שהוא יצא בסוף 2009) ולשנייה זהו דיסק ראשון. הראשונה היא שרלוט גינצבורג, שחקנית מיוחסת וזמרת מוכשרת לא פחות,  שהביאה השנה את IRM, בק עזר לה קצת לעשות אותו ואיזה יופי זה יצא. אחרי5:55  אלבומה האווירתי מבית היוצר של אייר, החליטה שרלוט להתלכלך טיפה (כאילו שסרט של לארס פון טראייר זה לא מספיק לכלוך בשנה אחת) וויתרה על הרוך לטובת קצת שפיצים ומדובר באחד הדיסקים הסקסיים / המגניבים של השנה. לצורך היכרות מומלץ לפתוח עם Time of the assassins. הדיווה השניה והסקסית לא פחות היא השחקנית עמנואל סנייה, שהתהדרה הפעם בקרן אן (שהוציאה זה עתה סינגל יפיפה מתוך אלבום שבדרך) שהוציאה את  Dingue, דיסק שיקי ומלא ניחוחות צרפתיים פינת קרן אניים.  קסם צרפתי מובהק. תתחילו עם Alone a Barceloneתלקקו את האצבעות.

     

    ''

    Mark Ronson & The Business Intl. - Record Collectionאלבום השנה שלי? כן!! סוג של אהבה ממבט ראשון בשילוב עם חסד נעורים, הביאו לכך שרקורד קולקשיין היה האלבום ששמעתי הכי הרבה פעמים השנה ונכנס בקלות לאוסף התקליטים שלי. הכי קל היה למארק רונסון לשחזר אתversions, האלבום הקודם שלו, כלומר לאסוף עוד לילי אלניות ואיימי ווינהאוסיות לעוד אלבום אולטרה רקיד ומיוחד עם טוויסט לטובת ההיפסטרים. אך לא, התשובה הבריטית לפרויקט של עידן רייכל, הביא אותה במבול של אורחים שווים מאי אז ומהיום ממש, ערבב קצת אייטיז, עם ניו דיסקו והיפ הופ, יחד עם טקסטים מעולים על החלום לעשות את זה. שימו לב לשיר הנושא המעולה, Record Collection הלהיט הבא במסיבה שלי, ולמתחילים מומלץ להתחיל עם somebody to love me, מעוטר בבוי ג'ורג' כמו שאף פעם לא שמעתם. כמה נשמה יש בילד הזה.

    ''

    Hot Chip - One Life Stand  הזוכים בקטגוריית היפים והחנונים. אוף אני כל כך אוהב את הוט צ'יפ. אז נכון שהם עשו באלבום הזה צעד שקרב אותם עוד קצת אל לב המיינסטרים ומה אתם יודעים, אפילו גלגלצ נפלו ברשת והשמיעו אותם, ועוד באמצע היום.  מיינסטרים שמיינסטרים, למי אכפת. למה הכל צריך להכניס לתבניות? עד שהגיע מארק רונסון, זה היה האלבום ששמעתי הכי הרבה פעמים השנה. יופי של דיסק של החבורה שיודעת בדיוק איך לערבב את החנוניות שלהם (עם טקסטים קורעי לב לפעמים) עם מצע אלקטרוני משובח. במילים אחרות, המסיבה הכי עצובה בעיר. תקשיבו לשיר הנושא ותבינו למה ואת I feel better, עם המילים הנוגעות במעטפת של דאנס רקיד וקופצני, בטוח שמעתם בתחנות הרדיו קרובות לביתכם.

    ''

    בקטגוריית מוספדי השנה שלא שמעתם מספיק זוכים בקלילות MGMT  וקינגס אוף ליאון, שהוציאו שני דיסקים עטורי ציפיות, אבל מה? שניהם עשו מה שאף אחד לא ציפה מהם. מ MGMTכולם ציפו לדיסק המשך לאלבום הבכורה המעולה שלהם OracularSpectacularוהם עשו בכלל מה שבראש שלהם, שזה אומר בדיוק להיפך מאלבום עם להיטים מגניבים, קליטים וקופצניים. אבל Congratulations, הוא לגמרי דיסק האנדראסטימייטד של השנה. אצל קינגס אוף ליאון הבעיה היא הפוכה. הם הוציאו את Come Around Sundownשממשיך בדיוק את הקו של דיסק הקודם שלהם only by the night, עטור הלהיטים שהפך אותם מלהקה קטנה ללהקת אצטדיונים כמעט, שזה בדיוק מה שטוב בהם. למה להמציא את הגלגל מחדש אם הגלגל הישן נוסע מעולה?כן, כמו שאתם מבינים, גם את קינגס מוקדם מדי להספיד.

    בקטגוריית פרס על מפעל-חיים-אבל-לא-רק זוכה בקלי קלות ניל יאנג עם le noise. בשנה בה לא מעט מדור המייסדים, זאת אומרת דור הנפילים,  התעוררו מתרדמה כלשהי והוציאו לא מעט אלבומים, חלקם אפילו מעולים ממש, היה אחד שעשה את זה הכי טוב והכי מרגש. ניל יאנג. מכריי יודעים שאינני אוכל את ניל יאנג לארוחת בוקר ולא גדלתי על ברכיו, הכי הרבה אנחנו אומרים שלום עם מיטב הלהיטים, אך הפעם le noiseהפיל אותי. לא להיטי, חרוך, עצוב ומזכיר את אלבומי הפרידה של ג'וני קאש.  אולי הכל בגלל השיר אחד, קטן, עוצמתי, מרגש וקורע לב שיצא השנה: Peaceful Valley Boulevard. מופת אקוסטי.

    רובין השבדית שיחקה אותה השנה עם הטרילוגיה המושקעת שלה Body talk(מודה, בחירה משונה, למה לא לפרוס את זה לשלוש שנים? אבל כבוד!), כן שלושה דיסקים הוציאה השנה. ברדיו נמצא אחד הטוענים לכתר שיר הפופי המגניב והכייפי של השנה – dancing onmy own, אך אני התאהבתי ב dance to the beat. מלכה.

    ''

    גם LCD Soundsystem –שיחקו אותה השנה עם This is Happening. ג'יימס מרפי פשוט עשה השנה שני אלבומים מעולים, אחד פסקול לסרט (גרינברג) ואת התופין האמור- אלבום שאולי מכוון לרגליים, אבל לגמרי לא שוכח את הלב ואת הראש. ככה עושים את זה באלגנטיות המאפיינת את ג'יימס מרפי ומבססת אותו כאחד האנשים שתמיד רוצים לשמוע מה הדבר הבא שיוציא. קבלו את drunk girl.

    וואו איזו שנה זו היתה לחובבי האלקטרוניקה המקפיצה. עוד נציג מצפון אירופה הוא לינסטרום, שחבר לכריסטובל. אוהבים דיסקו? זה פשוט אלבום בשבילכם, הוא פשוט כייפי . לא נשכח גם את הפרויקט המסקרן קליידוסקופ, של זה שעלה מן האוב, באמת כאילו הניינטיז לא חלפו מעולם וזהטייאסטו, שאסף את אמני האינדי הכי שווים החל מיונסי, דרך טיגאן ושרה וכלה באמילי היינס וככה פשוט הכרנו. אני קצת לא מאמין שאני אומר את זה, אבל זה אחלה אלבום. לא לשכוח גם את Caribuשהביאו את Swim המצוין גם הוא.

    הכי מפתיע: Arcade fire The suburbs . אחרי שכל העולם ואשתו השמיצו את MGMT  ואת קינגס אוף ליאון, לא נותר היה שיקטלו גם את החדש של ארקייד פייר, אבל הם הביאו אותה בחתיכת אלבום, שאם חשבתם שניאון בייבל מופתי אתם חייבים לחשוב עוד פעם. תמונות מחיי הפרברים נפרשות אט אט ושיר שיר הוא להיט פוטנציאלי, שעשוי מעולה. מלבד שיר הנושא המצוין, השיר האהוב עלי (כצפוי) הוא Sprawl II (Mountains Beyond Mountains).

     

    את התואר גאון השנה, מגלומן השנה והאיש הכי אנושי השנה קוטף בקלילות רבה קנייה ווסט היקר שהביא את  My Beautiful Dark Twisted Fantasy. נכון, עבר זמן קצר יחסית מאז יצא האלבום אז אולי בעוד שנה הוא יישמע לי הרבה פחות שווה. ובכל זאת. אין פה את העצב הרב של s and heartbreaks808'אלבום החורף הטוב ביותר ב 2008, אך גם הפעם קניה הוא אמיץ, חסר פשרות, מכתיב אופנות, ממציא את המוזיקה מחדש והופך אותה לסנסציה ובכל זאת נשאר פגיע ואנושי כל כך. אי אפשר לדמיין את השנה הזאת בלי האיש והאגדה ק'. תנו לו צ'אנס הוא שר מהלב.

    ''

    HeligolandשלMassive attackהיה עוד הפתעה עצומה מבחינתי.מי ספר בכלל את מאסיב אטאק של אחרי 1999? אז כתשובה לכל המלעיזים באשר הם, מאסיב המציאו את עצמם מחדש כביכול, אבל לא ממש.  מודל 2010 עשה אותם ענוגים, עצובים ומפוכחים. מחוזקים בהופ סנדובל המלאכית הנוגה (ושום דבר שמח לא יצא מזה) יצא להם דיסק האוירה המצויין של השנה (אם אתם באבל או סתם אחרי פרידה). תשמעו את היופי של paradise circus

    נו, איזו שנה זו היתה. בקלות אני יכול לחשוב על עוד עשרה אלבומים שאהבתי השנה וכבר אין מקום מלפרט, כמו סי-לו גרין המתוק, Jonsiשהוציא את GO המעולה ועוד לא התחלנו לסכם את שירי השנה.  אז איך אומרת  ריאהנה please don’t stop the music. שנה טובה  

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/1/11 09:15:
      סיכום כזה...מה עוד נבקש...
      תודה לך*
        30/12/10 00:29:
      Emmanuelle Seigner מתוקה אמיתית. אני בהחלט רואה את עצמי מתפנקת עליה בשבת בבוקר אז תודה (!).
      חוצמזה, בין לא מעט בחירות שלא הזדהיתי אתן מצאתי עצמי מהנהנת באגרסיביות אל מול ארקייד פייר (Sprawl II הוא בהחלט אחד השירים באלבום הזה שריסקו אותי לחתיכות פצפוניות כבר בהאזנה ראשונה) ו-LCD Soundsystem. גם סימנתי לעצמי שכנראה צריכה להקשיב ביתר קשב לניל יאנג שכולם לא מפסיקים לשבח בעוד אני מעולם לא התחברתי אליו יתר על המידה (השיר שלינקקת אליו בהחלט עשה לי נעימי בשעה זו של היום / מחר).
      חוצמזה, חייבת להגיד שזו הפעם הראשונה שהכתיבה שלך זועקת לי 100% קלילות and I like it. יאללה 2011.
        29/12/10 22:44:
      מעולה. מאוד מתחברת למה שכתבת על mgmt וקינגס אוף ליאון, לצערי קניה ווסט לא ממש תפס לי ת'אוזן , מאסיב אטאק נפלאים, חרשתי אותם הרבה השנה, והוט צ'יפ טובים, אבל אהבתי יותר את האלבום שלהם ב-2008 .
      שאפו על הבחירות.
        28/12/10 16:03:
      מצוין :)
      שמת לב שבקהילה המוזיקלית הקטנה שפיתחנו כאן אנחנו די מגלגלים את אותם האלבומים, כל אחד בחפיפה כזו או אחרת לשני?
      צריך מישהו שיעשה מטה-אנליזה של כל המצעדים שלו, ויוציא מסקנות :)

      ארכיון

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין