תופעת ה"תעזבו אותי - בחייאת" היא תופעה ישראלית כמו מושג ה"פראייר" שמושרש בנו כל כך.

תופעת התעזבו אותי אומרת שיש כזה עומס רגשי, הנובע מאירועים רבים, מסרים רבים וסותרים שאיתם אנחנו חיים יומיום, וכשמגיע הדבר הבא הנפש כבר לא רוצה יותר ומבקשת מפלט במקלט האדישות.

רובנו אנשים רגישים, למצבים של אחרים, לאסונות, למצב החברתי, הסביבתי, המשפחתי האישי. מסביב מחלות כאלו ואחרות, החל מחברה חולה מכורה לסדרות ריאליטי מטמטמות חושים, וכלה במחלה של הילד שתפסה אותו לשבוע שלם, ודי. כמה אפשר לסבול?

מי מציע לנו רפואה? לא כל הגורמים שאמונים על הבריאות, הם אמונים על כספם, שיכנס לבנק וכמה שיותר, כן ובדרך כמה שיותר לכסת"ח, כי אחרת איך ישנו בשקט? אבל זה לא עובד צועקים החולים במערכות הבריאות, אבל זה כל מה שאנחנו יודעים לעשות משיבים להם בביטחון מלא וללא רגש. אבל מעמיסים בשקט על הלב עד שזה יגלוש יום אחד ו....

לצאת מהמקום של החוסר אונים, ליצור כוונה שהדברים ישתנו, לפעול בדלת אמותיך ולראות קצת החוצה אולי חל שינוי קטנטן, להתעודד ממנו ולהמשיך הלאה.לקחת את האנרגיה הרבה שיש לכל אחד מאיתנו, לכבות את הטלוויזיה ולא להסכים יותר להיות אחד מההמונים שמקבלים לחם וצופים בגלדיאטורים. ללכת למקום בונה, לא לדרעון.

בהצלחה ושבוע טוב

איריס