להיות בעל נכס ברוטשילד, שרשום כדת וכדין על שימך בטאבו, משול לזכיה בפרס בינוני בלוטו. כך לפחות נשמעות התגובות כשאני מזכירה היכן אני גרה. בחיי היומיום, כמו כל פנטזיה, זה הרבה יותר ארצי.

לגור בשדרות רוטשילד זה לגור באתר תיירות. כל קמפיין של עיריית תל אביב יתקיים "בשדרה", כמו שקוראים לה דיירי השכונה, וכל אורח שמגיע מחו"ל או סתם מעיר פרברית, מוצא עצמו מהלך שעה ארוכה בשדרה הירוקה. משמאל הוא רואה בתים מאובקים שעברו שימור מחמיר ומימין את גל אוחובסקי בקנטינה. וואוו, ממש הצנטרום של המרכז.

 אצלנו בקיבוץ, בימים שהיה כאן חורף

לגור בשדרות רוטשילד, או בשכונה שמסביב, הלוא היא לב העיר, זה קצת כמו לגור בקיבוץ בעיקר למי שקנה בה נכס הרבה לפני ש"השדרה" הפכה למותג. את הרכב הוא זנח או שלא הזיז אותו מהחנייה מאז הפעם האחרונה שביקר אצל ההורים בחדרה. הוא עבר מזמן לאופניים או לטוסטוס. את מעבר החציה שלו חוצים בכל בוקר רכבי יגואר, מרצדס ואלפא רומאו של אותם שכנים מנותקים מה"פרויקטים". שלא כמו במדינות אחרות, כאן הפרויקטים מסמנים דווקא מצב הפוך – אותם אנשים שיכולים לקנות נכס בינוני בשלושה או שישה מליון שקלים במגדל נחמני, מובלעת מאז"ה או משהו דומה. לכל הומלס שכונתי, מהצד שני, יש את מעבר החציה הפרטי שלו, זירת ההתרמה הפרטית למנה או לבקבוק הבא.

לדיירי השכונה יש בעלי מקצוע שכונתיים שיודעים איך נראית צנרת הטלאים הישנה בבניין ופותחים שוב ושוב את הסתימות שגורמים שורשי הפיקוסים מהשדרה. כשיורד גשם בחורף אין לתושבים סיכוי לחצות את רחוב אחד-העם – שינקין מפני שניקוז פשוט לא קיים שם. גם את רחוב אחד העם רב המהמורות וטלאי האספלט לא יצליחו לעבור מקצה לקצה מבלי להיזדקק לטיפול אצל הכירופרקטור. שיפוץ השדרה פסח על שיפוץ שאר תשתיות השכונה. עכשיו מבטיחים ששינקין הגווע עומד לפני שיפוץ.

לכל דיירי השכונה יש קפה שכונתי בו פוגשים בדיוק את אותם האנשים מדי בוקר – ההורים של הילדים מהגן, השכנים מתעשיית התיקשורת או הברנז'ה הוותיקה אם אתה יושב בקפה תמר. כולם, למרות שזה לא נראה כך לעין זרה, עובדים קשה מאד לפרנסתם אלא שהם מבלים הרבה יותר ברחוב. הדירות הקטנות ממעיטות את האירוחים לטובת טיול עם הילד ו/או הכלב בשדרה.

את הדירה של דייר השדרה, כך יסביר לו כל בר דעת שמתעניין קצת בנדל"ן, ניתן למכור ברווחים של מאות אחוזים ורק היום. עיסקת החיים הזו לא תיקרוץ לו, לדייר האליזה המקומית כי הוא, לא ימיר את דירתו בכל דירה אחרת – גם אם גדולה ומהודרת – בפרבר ישנוני. הוא מכור לקיבוץ העירוני שלו ומתעלם מדי יום מהתיירות, מההמולה ומהסיטי העיסקית השוכנת בקצה. מבחינתו הוא חי בשכונה הכי טובה בתל אביב.

*פורסם בגירסה מקוצרת בפרויקט הגברים של שדרות רוטשילד, גירסת הדיירים, TheMarker, 2.12.2010