עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    הילה של קדוש

    7 תגובות   יום שבת, 20/11/10, 23:35

    ''
    הילה של קדוש

     

    "דייויד יקירי, אני שמח להודיע לך שנצ'יקטס שלך קבל הילה של קדוש בספר שלי שיצא לאחרונה במהדורה הודית. כשאקבל את העותקים המגיעים לי מן ההוצאה לאור, אשלח לך עותק", כך כתבתי לידידי.

     

    היכרתי את דייויד באינטרנט.

    במהלך כתיבת התיזה שלי על הילד נצ'יקטס, נתקלתי בפסל בשם "נצ'יקטס", שנוצר על ידי הפסל דייויד בוקר. בתמונת הפסל באינטרנט נראו שתי דמויות אנושיות - הדמות הגדולה חלולה וידה מונחת על כתף הדמות הקטנה. יכולתי רק לשער שמדובר בגיבור "שלי", אך לא הייתי בטוח, והייתי חייב לוודא.

     

    מעולם קודם לכן לא שמעתי על היצירה הזו, ולא על יוצרה. לא היה לי מושג אם הפסל עדיין חי, ואם כן, היכן, אז התחלתי לחפש – לשם כך נוצרו מנועי החיפוש המקוונים.

    גיליתי שהפסל הוא ממוצא אוסטרלי ומתגורר באיטליה, ויצרתי אתו קשר בדוא"ל. התברר שאכן מדובר בגיבור שעליו אני כותב, אך לא הרבה יותר מזה. דייויד נוקט בכלל היהודי העתיק – "מילה בסלע, שתיקה בתרי".

     

    כשהחלטתי להוציא לאור ספר על המחקר שלי, חשבתי שהפסל המודרני יכול להתאים כנושא העטיפה. חידשתי את הקשר עם דייויד וביקשתי את רשותו לעשות שימוש בתמונת הפסל, והוא הסכים בשמחה. הוא מייד שלח לי קובץ מחשב ובו עשרות תמונות אמנותיות של הפסל, כדי שאבחר מתוכן את המתאימה לי ביותר.

    המשכנו לשמור על קשר, אך דייויד התמיד בקו השתיקה של חז"ל, ולא הצלחתי ללמוד הרבה מן ההתכתבות.

     

    בשנת 2004, נסענו לחופשה באיטליה. כשכתבתי על כך לדייויד, הוא הזמין אותנו לבקר אצלו, ונענינו ברצון. מאסיזי, ששם התמקמנו, נסענו אל חבל אומברייה, שבו רכש דייויד לאחרונה בית ישן.

    על פי ההנחיות שקיבלנו בשיחת הטלפון, הגענו לעיירה נידחת, ושם חיכתה לנו ולרייה, רעיית הפסל. למרות שמעולם לא נפגשנו, היא קבלה אותנו בחום, ובקשה שניסע בעקבותיה. נסענו בדרך יפה, שעברה בתוך יער עבות ומרשים, כמעט שומם מאדם. פה ושם ראינו בית בודד, ולאורך כל הדרך, שנמשכה מספר קילומטרים, נתקלנו רק בשתי מכוניות נוספות.

     

    הגענו אל הבית, ודייויד, שעסק בשיפוצו ובהכשרתו למגורים, יצא לקראתנו בסרבל עבודה כחול, מרובב בטיח וסיד. גם הוא קבל את פנינו בחביבות, אך באיפוק האופייני לו. לפני הכל הוליך אותנו אל פסל נצ'יקטס, שעמד על כן במתחם ששימש לו כסדנה, ועבר סדרה של שיפוצים.

     

    שאלתי את דייויד אך הגיע לרעיון של יצירת הפסל, וציפיתי לשמוע סיפור. אך דייויד, כהרגלו, סיפק רק כותרת:

    כבר בצעירותו ידע שברצונו להיות אמן. הוא הושפע רבות מן הרנסנס האיטלקי – ג'יוטו, דה-וינצ'י, רפאל – ובמיוחד ממיכלאנג'לו. הוא החליט לנסוע ללמוד אמנות באיטליה, ובדרכו עצר למסע תיירותי גם בהודו.

     

    באיטליה מצא דייויד את בחירת לבו, הקים משפחה והוליד בת, ומזה יותר משני עשורים, איטליה היא ביתו. במאמר מוסגר - לאחרונה כתבה לי ולרייה שהבת ביאטריס, אותה פגשנו בביקורנו, נמצאת כעת ב"טיול שורשים" באוסטרליה, סוגרת מעין מעגל.

     

    בהודו שמע דייויד את סיפור נצ'יקטס, שהשאיר עליו רושם. ניסיתי להבין ממנו מה קסם לו בסיפור והביא אותו ליצור את הפסל, אך הוא לא יסף. כשביקשתי הסבר על הדמויות, השאיר את הברירה בידי. מהיכרותי את הסיפור, אני יכול לבחור לראות בפסל את אבי נצ'יקטס המשלח אותו אל מותו, או לראות בו את ימה, אל המוות, המשלח את נצ'יקטס בחזרה לחיים.

     

    בילינו את היום עם דייויד ומשפחתו בטבע השופע המקיף את ביתם, ובצהריים אכלנו אתם פסטה איטלקית ביתית על שולחן שהוצב בחוץ, לפני הקרוואן ששימש להם כבית זמני. לאחר מכן, דייויד הוביל אותנו אל גבעה ועליה עץ אלון בן מאות שנים, ואל מכלאת הסוסים, שם האכלנו את הסוסים וליטפנו אותם – חוויה מיוחדת ליושבי עיר!

     

    בשעת אחר צהרים מאוחרת, נפרדנו ממארחינו וחזרנו אל מעון הנופש באסיזי.

     

    ובאשר לפסל של נצ'יקטס – גם בהוצאה לאור ההודית ראו את נצ'יקטס לדמות הקטנה, וקשרו לו הילה של קדוש. בדמות הגדולה לא זיהו את אל המוות, אלא את האב, ולא עיטרו גם אותה בהילה. אני לעומת זאת, עד היום מתלבט בין שתי אפשרויות הבחירה לגבי משמעות התרחיש שמייצג הפסל, וטוב לי עם העמימות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/10 20:12:

      צטט: עמנב 2010-11-23 09:45:07

      צטט: דיוטימה 2010-11-22 17:35:39

      ואחרי כל הסיפור המרתק הזה, מה שחסר להשלמה - תמונתו של נצ'יקטס ודמותו בפסל של דייויד.

      תודה, אסתר, את כמובן צודקת.

      העליתי תמונה, אך היא הייתה "כבדה" מדי.

      מקווה שהפעם אצליח יותר.

      יום נעים, עמוס.

      או! תודה עמוס.

      אם תרשה לי, התרשמות פסיכולוגית ברוח טובה:

      צניעותך "הכבידה" על התמונה,

      בה נראה שמך מתנוסס על גבי העטיפה של הספר... :-)

       

       

        23/11/10 17:27:

      צטט: אילנה אדנר 2010-11-23 10:01:48

      יש משהו מיסתורי בטקסט המתאר פסל, אבל לא מראה אותו כי כל אחד יכול ל'צייר' ו'לפסל' את הדמות כרצונו (אולי בגלל זה הפסל לא סיפר מדוע ואיך ולמה וכו'?)

      אפשר אולי תמונה מהכריכה של הספר?

      תודה, אילנה.

      ראי תגובתי לדיוטימה.

      כל טוב, עמוס.

       

        23/11/10 10:01:
      יש משהו מיסתורי בטקסט המתאר פסל, אבל לא מראה אותו כי כל אחד יכול ל'צייר' ו'לפסל' את הדמות כרצונו (אולי בגלל זה הפסל לא סיפר מדוע ואיך ולמה וכו'?)

      אפשר אולי תמונה מהכריכה של הספר?
        23/11/10 09:45:

      צטט: דיוטימה 2010-11-22 17:35:39

      ואחרי כל הסיפור המרתק הזה, מה שחסר להשלמה - תמונתו של נצ'יקטס ודמותו בפסל של דייויד.

      תודה, אסתר, את כמובן צודקת.

      העליתי תמונה, אך היא הייתה "כבדה" מדי.

      מקווה שהפעם אצליח יותר.

      יום נעים, עמוס.

       

        23/11/10 09:30:
      תודה לך על המשוב החיובי.
      יום נעים, עמוס.
        22/11/10 18:33:
      עמוס ידידי אני מאד אוהבת
      לבקר אותך ולקרא את כתיבתך
      בה מידע, ותובנות.
      שופעת חוכמת חיים, והארות.
      הסיפור מרתק, ומסקרן.
      נפלא לי היה לבקרך.
      ועל כך מודה לך.
      תודה.
       
       
       
      ''

       

        22/11/10 17:35:
      ואחרי כל הסיפור המרתק הזה, מה שחסר להשלמה - תמונתו של נצ'יקטס ודמותו בפסל של דייויד.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין