עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סתיו

    1 תגובות   יום שבת, 6/11/10, 21:11
    הסתיו, חברות וחברים, כבר כאן. אמנם הוא עדיין לא יציב, אבל זו דרכו של כל זמן מעבר.
     הסתיו הזה הוא קצת מסוכן ויכול למשוך אותנו אל תוך חוסר היציבות שלו. זה בסדר, אבל עד גבול מסויים. יש משהו מפתה במלנכוליה הזאת ובפעם האחרונה שהתפתתי לה, היא שחררה אותי רק כשהגיע האביב. אני יושב עכשיו אצל חגית, בכפר וכאן איכשהו תהפוכות הטבע, מוחשיות יותר...
    היא באה לי בשעות בין הערביים
    בעיקר כשהסתיו כבר באוויר
    נוחתת עלי בעדנה ולאט
    כמו עלים שנושרים בשלכת
    מין תוגה אילמת שכזו
    את עצמה להסביר לא יודעת
    תוקפת אותך מבלי לעצור
    חודרת מתחת לעור
    כל התוגות הקודמות שאזכור
    מתעוררות משנתן
    מטפטפות את עצמן
    אל זו התוגה הזולגת
    עצוב לי ומר לי בפנים
    הלב צבוע בתכלת
    עם זאת נראה לי הכל
    כה יפה כשהדמעה חונקת
    ואז לפעמים קרן שמש
    חודרת את שחור העננים
    מציעה את עצמה ואותי מלטפת
    מוחקת את כל הכתמים
    ואני את עצמי אז שואל
    לאן נעלמה תוגתי
    האם היא חלפה נעלמה ואיננה
    עד שיגמר האביב
    כל השמשות שהאירו עלי
    מתעוררות משנתן
    מחלחלות את עצמן
    אל זו השמחה המשכרת
    טוב לי נעים לי עכשיו
    הרוח בשערי מתבדרת
    לאן נעלמה התוגה
    האם היא תחזור לעת ערב
    הסתיו, חברות וחברים, כבר כאן. אמנם הוא עדיין לא יציב, אבל זו דרכו של כל זמן מעבר.
     הסתיו הזה הוא קצת מסוכן ויכול למשוך אותנו אל תוך חוסר היציבות שלו. זה בסדר, אבל עד גבול מסויים. יש משהו מפתה במלנכוליה הזאת ובפעם האחרונה שהתפתתי לה, היא שחררה אותי רק כשהגיע האביב. אני יושב עכשיו אצל חגית, בכפר וכאן איכשהו תהפוכות הטבע, מוחשיות יותר...
    היא באה לי בשעות בין הערביים
    בעיקר כשהסתיו כבר באוויר
    נוחתת עלי בעדנה ולאט
    כמו עלים שנושרים בשלכת
    מין תוגה אילמת שכזו
    את עצמה להסביר לא יודעת
    תוקפת אותך מבלי לעצור
    חודרת מתחת לעור
    כל התוגות הקודמות שאזכור
    מתעוררות משנתן
    מטפטפות את עצמן
    אל זו התוגה הזולגת
    עצוב לי ומר לי בפנים
    הלב צבוע בתכלת
    עם זאת נראה לי הכל
    כה יפה כשהדמעה חונקת
    ואז לפעמים קרן שמש
    חודרת את שחור העננים
    מציעה את עצמה ואותי מלטפת
    מוחקת את כל הכתמים
    ואני את עצמי אז שואל
    לאן נעלמה תוגתי
    האם היא חלפה נעלמה ואיננה
    עד שיגמר האביב
    כל השמשות שהאירו עלי
    מתעוררות משנתן
    מחלחלות את עצמן
    אל זו השמחה המשכרת
    טוב לי נעים לי עכשיו
    הרוח בשערי מתבדרת
    לאן נעלמה התוגה
    האם היא תחזור לעת ערב
    הסתיו, חברות וחברים, כבר כאן. אמנם הוא עדיין לא יציב, אבל זו דרכו של כל זמן מעבר.
     הסתיו הזה הוא קצת מסוכן ויכול למשוך אותנו אל תוך חוסר היציבות שלו. זה בסדר, אבל עד גבול מסויים. יש משהו מפתה במלנכוליה הזאת ובפעם האחרונה שהתפתתי לה, היא שחררה אותי רק כשהגיע האביב. אני יושב עכשיו אצל חגית, בכפר וכאן איכשהו תהפוכות הטבע, מוחשיות יותר...
    היא באה לי בשעות בין הערביים
    בעיקר כשהסתיו כבר באוויר
    נוחתת עלי בעדנה ולאט
    כמו עלים שנושרים בשלכת
    מין תוגה אילמת שכזו
    את עצמה להסביר לא יודעת
    תוקפת אותך מבלי לעצור
    חודרת מתחת לעור
    כל התוגות הקודמות שאזכור
    מתעוררות משנתן
    מטפטפות את עצמן
    אל זו התוגה הזולגת
    עצוב לי ומר לי בפנים
    הלב צבוע בתכלת
    עם זאת נראה לי הכל
    כה יפה כשהדמעה חונקת
    ואז לפעמים קרן שמש
    חודרת את שחור העננים
    מציעה את עצמה ואותי מלטפת
    מוחקת את כל הכתמים
    ואני את עצמי אז שואל
    לאן נעלמה תוגתי
    האם היא חלפה נעלמה ואיננה
    עד שיגמר האביב
    כל השמשות שהאירו עלי
    מתעוררות משנתן
    מחלחלות את עצמן
    אל זו השמחה המשכרת
    טוב לי נעים לי עכשיו
    הרוח בשערי מתבדרת
    לאן נעלמה התוגה
    האם היא תחזור לעת ערב
    הסתיו, חברות וחברים, כבר כאן. אמנם הוא עדיין לא יציב, אבל זו דרכו של כל זמן מעבר.
     הסתיו הזה הוא קצת מסוכן ויכול למשוך אותנו אל תוך חוסר היציבות שלו. זה בסדר, אבל עד גבול מסויים. יש משהו מפתה במלנכוליה הזאת ובפעם האחרונה שהתפתתי לה, היא שחררה אותי רק כשהגיע האביב. אני יושב עכשיו אצל חגית, בכפר וכאן איכשהו תהפוכות הטבע, מוחשיות יותר...
    היא באה לי בשעות בין הערביים
    בעיקר כשהסתיו כבר באוויר
    נוחתת עלי בעדנה ולאט
    כמו עלים שנושרים בשלכת
    מין תוגה אילמת שכזו
    את עצמה להסביר לא יודעת
    תוקפת אותך מבלי לעצור
    חודרת מתחת לעור
    כל התוגות הקודמות שאזכור
    מתעוררות משנתן
    מטפטפות את עצמן
    אל זו התוגה הזולגת
    עצוב לי ומר לי בפנים
    הלב צבוע בתכלת
    עם זאת נראה לי הכל
    כה יפה כשהדמעה חונקת
    ואז לפעמים קרן שמש
    חודרת את שחור העננים
    מציעה את עצמה ואותי מלטפת
    מוחקת את כל הכתמים
    ואני את עצמי אז שואל
    לאן נעלמה תוגתי
    האם היא חלפה נעלמה ואיננה
    עד שיגמר האביב
    כל השמשות שהאירו עלי
    מתעוררות משנתן
    מחלחלות את עצמן
    אל זו השמחה המשכרת
    טוב לי נעים לי עכשיו
    הרוח בשערי מתבדרת
    לאן נעלמה התוגה
    האם היא תחזור לעת ערב
    הסתיו, חברות וחברים, כבר כאן. אמנם הוא עדיין לא יציב, אבל זו דרכו של כל זמן מעבר.
     הסתיו הזה הוא קצת מסוכן ויכול למשוך אותנו אל תוך חוסר היציבות שלו. זה בסדר, אבל עד גבול מסויים. יש משהו מפתה במלנכוליה הזאת ובפעם האחרונה שהתפתתי לה, היא שחררה אותי רק כשהגיע האביב. אני יושב עכשיו אצל חגית, בכפר וכאן איכשהו תהפוכות הטבע, מוחשיות יותר...
    היא באה לי בשעות בין הערביים
    בעיקר כשהסתיו כבר באוויר
    נוחתת עלי בעדנה ולאט
    כמו עלים שנושרים בשלכת
    מין תוגה אילמת שכזו
    את עצמה להסביר לא יודעת
    תוקפת אותך מבלי לעצור
    חודרת מתחת לעור
    כל התוגות הקודמות שאזכור
    מתעוררות משנתן
    מטפטפות את עצמן
    אל זו התוגה הזולגת
    עצוב לי ומר לי בפנים
    הלב צבוע בתכלת
    עם זאת נראה לי הכל
    כה יפה כשהדמעה חונקת
    ואז לפעמים קרן שמש
    חודרת את שחור העננים
    מציעה את עצמה ואותי מלטפת
    מוחקת את כל הכתמים
    ואני את עצמי אז שואל
    לאן נעלמה תוגתי
    האם היא חלפה נעלמה ואיננה
    עד שיגמר האביב
    כל השמשות שהאירו עלי
    מתעוררות משנתן
    מחלחלות את עצמן
    אל זו השמחה המשכרת
    טוב לי נעים לי עכשיו
    הרוח בשערי מתבדרת
    לאן נעלמה התוגה
    האם היא תחזור לעת ערב

    הסתיו, חברות וחברים, כבר כאן. אמנם הוא עדיין לא יציב, אבל זו דרכו של כל זמן מעבר.

    הסתיו הזה הוא קצת מסוכן ויכול למשוך אותנו אל תוך חוסר היציבות שלו.

    זה בסדר, אבל עד גבול מסויים.

    יש משהו מפתה במלנכוליה הזאת ובפעם האחרונה שהתפתתי לה, היא שחררה אותי רק כשהגיע האביב.

    אני יושב עכשיו אצל חגית, בכפר וכאן איכשהו תהפוכות הטבע, מוחשיות יותר...

     

     

    היא באה לי בשעות בין הערביים

    בעיקר כשהסתיו כבר באוויר

    נוחתת עלי בעדנה ולאט

    כמו עלים שנושרים בשלכת

     

    מין תוגה אילמת שכזו

    את עצמה להסביר לא יודעת

    תוקפת אותך מבלי לעצור

    חודרת מתחת לעור

     

    כל התוגות הקודמות שאזכור

    מתעוררות משנתן

    מטפטפות את עצמן

    אל זו התוגה הזולגת

     

    עצוב לי ומר לי בפנים

    הלב צבוע בתכלת

    עם זאת נראה לי הכל

    כה יפה כשהדמעה חונקת

     

    ואז לפעמים קרן שמש

    חודרת את שחור העננים

    מציעה את עצמה ואותי מלטפת

    מוחקת את כל הכתמים

     

    ואני את עצמי אז שואל

    לאן נעלמה תוגתי

    האם היא חלפה נעלמה ואיננה

    עד שיגמר האביב

     

    כל השמשות שהאירו עלי

    מתעוררות משנתן

    מחלחלות את עצמן

    אל זו השמחה המשכרת

     

    טוב לי נעים לי עכשיו

    הרוח בשערי מתבדרת

    לאן נעלמה התוגה

    האם היא תחזור לעת ערב              

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/10 08:16:

      לעת ערב יזרחו כוכבים גם אם עננים יקשו עליך את הראות...

      ''

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל