עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    עצבות - סיפור קצר בהדפסה חוזרת

    5 תגובות   יום רביעי, 3/11/10, 07:05


    כבר הרבה זמן אני מתכנן לעשות רימייק לחלק מהסיפורים הקצרים שלי. לאורך הקריירה הארוכה בעיתונות המודפסת, זכיתי, מפעם לפעם, ולא תמיד באופן עקבי, לפרסם סיפורים קצרים מפרי דמיוני. אני מאוד אוהב אותם, את הסיפורים, אבל הנחתום כידוע אינו מעיד על עיסתו. עצם הפרסום – הראשוני – שלהם, העניק לי הרבה נחת, כי אף פעם לא רציתי להיות מקוטלג רק בנישה של הספורט, למרות אהבתי הרבה לתחרות. החורף מעצם טבעו, יודע פחות אינטראקציות אנושיות, ולכן מספק פחות הזדמנויות למספרי סיפורים. לפיכך החלטתי לנצל את החורף הזה כדי ללכת בעקבות הוליווד ולעשות קצת רימייק. מה יש? מה שמותר לפארמונט ופוקס מותר גם לי. היה זה המרצה פול גרץ, שעבד ארבע שנים בחווה של לוקאס בקליפורניה, שהציג בפנינו את מערכת השיקולים של מנהלי האולפנים בהוליווד. הכלל הראשון, אל תיכשל. הפחד מכישלון קופתי, הוא אחד הכוחות הכי חזקים בעיר הכי יצירתית על הפלנטה. כישלון בקופות ואתה הולך הביתה. לכן, מנהלים אוהבים שני דברים, רימייק – שפעם בז'רגון המוזיקלי קראו לו בעברית – חידוש, או ביצוע מחודש. הדבר השני שמנהלים אוהבים זה סרטי המשך, סיקוול, שבסופו של דבר יוצרים פרנצ'ייז. ע"ע שרק או מלחמת הכוכבים. פרנצ'ייז זה כבר קהל אוהדים, זה מוצרים נלווים, זה החלום הרטוב של האולפנים. הפרנצ'ייז גם עוזר לממן את כל הסרטים הניסיוניים שהכוכבים רוצים לעשות מפעם לפעם "בשביל הנשמה".


    ***


    הנה דוגמא אקטואלית. כבר שנה וחצי אני עוקב בסקרנות אחרי מסלול ההפקה המחודשת של "TRUE GRIT" – הפרוייקט הבא של האחים כהן - אני חושב שהתרגום הכי נכון שלו צריך להיות "אומץ אמיתי", אנחנו עוד נדבר על המערבון הזה כשהוא יתקרב למסכים. רק תהיו בטוחים שהוא יחזיר לפארמונט את ההשקעה ב "יהודי טוב", הסרט הקודם של האחים ממיניסוטה, שהביא סיפור קטן ופרטי, אבל לא ממש רווחי. בינתיים הוצאתי מארכיון הכתבות שלי את קובץ הסיפורים הקצרים וריכזתי אותו בתיקיה אחת. היתרונות של הרימייק הם ברורים, קודם כל אתה חוזר על משהו שכבר התפרסם, כלומר, מישהו אהב אותו מספיק בשביל להדפיס אותו. בנוסף אתה מגיע לקהל חדש וצעיר, שרובו לא נחשף למקור. נקודה שלישית היא שבעידן הדפוס הסיפורים הודפסו ונמוגו, במקרה הטוב הם מעלים אבק בארכיון, במקרה הפחות טוב, הם נעלמו לחלוטין. ואילו כאן, בזירת הטכנולוגיה החדשה, הם נשארים לתמיד, או לפחות עד שייפלו השרתים. קריצה

    אחרי לא מעט לבטים החלטתי שהסיפור הראשון שיזכה לחיים חדשים ברשת הוא דווקא "עצבות", שהוא הסיפור האחרון שפרסמתי בישראל, והוא מאוד מתאים לתקופה הזאת של השנה. הוא הופיע ב 29 לאוקטובר 2004 בעיתון "במחנה" העורכת הייתה גלית אפטר, והתגמול שלי היה שני ימי מילואים. באופן מפתיע "עצבות" התפרסם ממש יומיים לפני ליל המתים החיים, ובאופן עוד יותר מפתיע הוא סותר חלק ניכר מהטיעונים שלי מהטור הקודם, אבל זה מה שיפה באמנות, אין דבר כזה, שאין דבר כזה.  הערות ותגובות יתקבלו בברכה. קריאה נעימה.


    ***

    עצבות

     

    סיפור קצר.

     

    יד עיקשת וחסונה ניערה את כתפו של יוני. הוא פקח את עיניו וניסה להתרגל לחושך. כעבור כמה שניות חזרה אליו הכרתו, הוא נמצא בחדר הכוננות, בבסיס. היד הייתה של אטיאס שהעיר אותו למשמרת. יוני הציץ בשעון, המחוגים הזרחניים הורו על חמישה לשלוש, הוא משך את עצמו משק השינה החמים והתרומם. מתחת למיטה נמשך האפוד שלו, הוא לבש אותו על מעיל הדובון הירוק. החורף עדיין לא הגיע אבל הלילות כבר היו צוננים, יוני שנא להיות מצונן.

    הוא שטף את פניו בברזיה שבחוץ והחל לצעוד לכיוון סדנת החימוש, מאחוריה המתינה לו עמדת הכביש. מגדל מתכת קר שחולש על הגזרה הדרום מזרחית של הבסיס. ברגר ראה אותו מתקרב ומיהר לרדת למטה, הסוודר הצבאי שלו לא הספיק כדי לשמור על חום גופו והוא שפשף את זרועותיו כדי להתחמם. הם החליפו כמה מילים וברגר מיהר להסתלק אל החושך. יוני סקר את החושך, אף מכונית לא חצתה את הכביש שבמורד הגבעה.

    יוני הניח את ידו על הסולם אבל עוד לפני שהספיק לטפס הגיחו אורות הג'יפ מאחורי הסדנה. אטיאס הוכיח את המוניטין שלו כסמל התורן הכי טוב בבסיס. הוא בא לבדוק שההחלפה עברה כמו שצריך והביא לשומרים כוס תה חם ומתוק. יוני לקח את הספל ביחד אתו למגדל, מנסה לשפוך כמה שפחות טיפות מהנוזל היקר.

    הוא הגיע למעלה והתמקם על הכיסא. הוא נזכר כי הניח בכיס חטיף שוקולד, שמור בדיוק לרגע הזה.

    יוני התענג על התה והשוקולד אבל משהו הציק לו. הוא לא זכר לילה חשוך שכזה. מאז שהתגייס והחל לשמור חלפו כבר למעלה משנתיים, הוא כבר שמר בכל מיני בסיסים ובכל מיני עמדות. את עמדת הכביש הוא הכיר כבר למעלה משנה וחצי, אבל מעולם לא נתקל באפילה כל כך כבדה. השמיים היו ריקים מעננים אבל רק כוכבים בודדים נצצו ברקיע. יוני גמע את הטיפות האחרונות של התה וליקק את שפתיו. לפתע הקפיץ אותו רעש מלמטה, הוא הציץ מבעד לפתח התחתון ולא האמין. זו הייתה תמר. אהובת ליבו מכוסה בשמיכה צבאית.

    היא טיפסה בזריזות במעלה הסולם והתייצבה מולו. יוני נשק לה בעדינות. מתענג על שפתיה הרכות. הוא הציע לה שוקולד, אבל היא וויתרה. היא לא רצתה כלום, רק להיות איתו, כאן, בלילה הכי חשוך של השנה.

    יוני היה מאושר. הם התחילו לפטפט, בלחש, מתענגים על האינטימיות.

    *

    תמר רצתה שיספר לה שוב על פגישתם הראשונה, ויוני תיקן אותה שזו הייתה פגישתם המחודשת. אחרי הכל הם למדו באותו בית ספר תיכון, בכיתות מקבילות. ההכרות שלהם הייתה רופפת, ידידה משותפת הכירה בינם באיזו מסיבה. הם לא שמרו על קשר עד שנפגשו שוב, כאן, בבסיס. היא קלטה אותו בשלישות, אחר כך ערכה לו סיור הכרות. הוא הציע לגמול לה בהזמנה לסרט. להפתעתו היא הסכימה. ביום שישי הם הלכו לראות קומדיה, אחר כך אכלו גלידה. תוך שבועיים היו מאוהבים עד מעל הראש. לתמר היה כבר חבר קודם, אבל עבור יוני זו הייתה האהבה הראשונה, והיא העבירה אותו על דעתו.

    הוא קנה לה מתנות ופינק אותה בסוכריות ופרחים, עד שיום טוב הרס"ר אסר עליו להתקרב למשרדי השלישות במשך שעות העבודה. יוני גייס את שרית, פקידת המבצעים, שתעביר לתמר את ההפתעה היומית. היא חשבה שתוך כמה שבועות תסתיים המטלה הזאת, אבל יוני התמיד עד שקיבל שורה משלו בלו"ז היומי של שרית, את זה אפילו יום טוב לא יכול היה למנוע.

    *

    יוני חש צורך להתרוקן מכוס התה, הוא ביקש את סליחתה של תמר וירד מהמגדל, הוא התפנה ליד הגדר, רועד מצינה. הכביש שבדרך כלל החל להתעורר בשעות האלו, היה דומם לחלוטין.

    יוני מיהר לטפס למעלה, אל תמר. היא לא הייתה רגילה להישאר בלילות בבסיס. סבב הפקידה התורנית הכיל 11 בנות, תמר יצאה הביתה כמעט בכל ערב. כשהתחזק הקשר בינם הם החלו לתאם את השבתות שלהם. יוני היה צריך להישאר כל שבת שלישית, תמר הייתה נשארת אתו כל שבת שנייה. הוא תמיד נשאר איתה. הם היו מכינים את השבתות בקפידה, מציידים את המשרד של יוני בממתקים וקלטות וידיאו שיעבירו להם את הזמן בנעימים.

    יוני תמיד התפלא על נכונותה להקריב את החופש שלה למענו.

    "מה אתה מתפלא?", היא גערה בו, "אתה לא מבין שאין לי חיים בלעדיך. היו לי פעם, אבל זה נגמר. עבר".

    יוני שתק והתענג על התחושה המתוקה. זו הייתה הרגשה דומה למה שחש כאשר ראה את מבטי הקנאה של חלק מחבריהם לבסיס. הוא ידע כי המזל שיחק לו, הוא מצא אהבה והיא מצאה אותו.

    לכן זה נראה לו טבעי וברור כי תמר תחליף את השבת שלה בשביל להישאר איתו ביחד. זה היה הריב היחידי שלהם, הוא כעס כי היא רצתה לצאת. בת הדודה שלה התחתנה, היא אהבה אותה ורצתה להגיע לאירוע.

    יוני נעלב, תמר אמרה לו שהוא יתגבר, והיא צדקה.

    קרני השמש הראשונות טיפסו מעל הגבעות הנמוכות שבמזרח. הם התרוממו כדי לראות את הזריחה. העולם התגלה להם שקט ושליו, ממתין ליום חדש.

    *

    בעמדת הכביש לא היה צריך לחכות למחליף, יוני המתין שהמחוגים יגיעו לשעה שש. הוא שמח שתמר סלחה לו, הם כבר השלימו, המריבה המטופשת כבר הייתה מאחוריהם.

    יוני ירד מהמגדל וחיכה לתמר על האדמה, הוא נשם את ערפילי הבוקר עמוק אל ריאותיו. הוא נישק את תמר לשלום ופנה אל חדר המגורים שלו. תמר נשארה ליד המגדל, מתמזגת עם הערפילים. אחרי שלושים מטר יוני פנה כדאי לראות אותה, אבל היא כבר לא הייתה שם.

    הוא צנח אל המיטה שלו וכיסה את עצמו בשתי שמיכות. הוא סלח לה, מזמן. זו הייתה החתונה של בת הדודה שלה, היא הייתה צריכה לצאת. יוני משך את אלבום התמונות מהתיק שלו. הוא סלח לה, אבל הוא לא הפסיק להצטער על זה שהיא עלתה על האוטובוס ההוא. הקו הרגיל שהביא אותה כל בוקר לבסיס. עכשיו היא בעמוד האחרון של האלבום שלו. ביחד עם 58 המילים שהקדישו לה בעיתון. יוני חיבק את האלבום ונרדם עם עצבות בלב.

     

    ***

     

    רבותיי וגבירותיי קבלו בבקשה את החבר שלום חנוך.


    ''



    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/17 22:21:

      צטט: נעה אחת 2017-01-16 18:58:29

      נהנתי לקרוא.

      למרות ששלום לא שר .. אבל אצלי אירק איינשטיין שר את "מישהו בחוץ דורך על העלים.. מישהו שיגרש כבר את הטל"

      מתאים גם כמוזיקת רקע ואני אפילו עם כוס תה מהביל ביד 

       

      תודה נעה, שמח שנהנית. שמרי על התה.

        16/1/17 18:58:

      נהנתי לקרוא.

      למרות ששלום לא שר .. אבל אצלי אירק איינשטיין שר את "מישהו בחוץ דורך על העלים.. מישהו שיגרש כבר את הטל"

      מתאים גם כמוזיקת רקע ואני אפילו עם כוס תה מהביל ביד 

        29/10/13 18:28:
      תודה בועז.
        12/10/13 07:16:
      מצויין !
        5/11/10 08:51:
      אופס, גיליתי טעות קטנה. התנצלות מקרב לב, שמה של העורכת היה יעל אפטר, ולא כפי שכתוב בטקסט. התנצלות עמוקה מקרב לב בפני בחורה נהדרת.

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין