עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    הנה בא ליל המתים החיים.....

    8 תגובות   יום רביעי, 27/10/10, 08:13

     

    היום האחרון של חודש אוקטובר הוא אחד הימים המפרידים בין צפון אמריקה והעולם האנגלו - סקסי לבין שאר תושבי הפלנטה. כישראלים אנחנו לומדים על היום הזה באמצעות הטלוויזיה ופעם קצת כתבו על כך בעיתונים, אבל מי שלא חווה בימיו את ליל כל הקדושים או את ליל המתים החיים, לא יכול להבין ממש את המשמעות הסימבולית העמוקה שיש לחג הזה עבור תושבי אמריקה. (חומר קריאה נוסף כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Halloween ) על פי המסורת הקלטית זוהי החגיגה לסיום חצי השנה המואר של השנה ותחילתו של הצד החשוך והאפל של השנה. מה אתם יודעים, יש אפילו כאלו המכנים את החגיגה הזאת כראש השנה הקלטי. עכשיו אנחנו היהודים, היו לנו עניינים עם הרבה עמים, החיטי והיבוסי, האשורי והארמי, אחר כך המשכנו להתפזר לכל עבר, לרוסיה ולמרוקו, לפולין ולתוניס. אבל בכל מקרה, עניינים עם קלטים לא היו לנו. אנחנו נפגשנו אתם רק כאן, בצפון אמריקה. היות ומדובר ביבשת התאגידים הגדולה, כאן מכבדים את כל התרבויות, ומקבלים בסובלנות ובהבנה את האחר והשונה. זאת אומרת, כל עוד מכבדים אותך. אני זוכר איך בחורף הראשון שלנו באנו לבית הספר וכל החלונות והדלתות היו מכוסות בלוחות קרש ענקיים. חשבתי שהבניין עובר שיפוצים, אבל המנהלת הסבירה לו שזו הכנה מוקדמות לחגיגות ההאלווין. בשנים עברו, חוגגים וונדליסטים השאירו חותם על בית הספר, מאז לא לוקחים סיכונים. כמו שאצלנו האבות מתנדבים לבנות סוכה, כאן מתנדבים לבצר את בית הספר. בכל מקרה, השבוע קיבלנו פרומו מפחיד להאלווין. עד השנה גרנו בבניין דירות על המים, מסוגרים מאחורי מערכת אינטרקום ומצלמות אבטחה, עכשיו אנחנו בבית עם חצר, ומדרגות שפונות לרחוב. השנה לא נוכל להתחמק מהמסורת הזאת, והאיתות הגיע כבר השבוע. באישון לילה, בצורה מפתיעה ומפחידה. אבל ברוח החג נשמור אתכם במתח, כמו אצל היצ'קוק, חכו בסבלנות עד לסוף הטור.

     

    ***

    השבוע נפתח דווקא בצורה חיובית. אחרי שהייתי כאן מעט ציני לגבי ביקורו של הקונסול הישראלי מטורנטו לפני מספר שבועות, לא יכולתי להרשות לעצמי להחמיץ את הנאום של מר אמיר גיסין, ואני רוצה להגיד לכם שציניות בצד, בסך הכל התרשמתי לטובה. גיסין התגלה כיהודי פיקח ובעל חזון. הוא סיפר לאולם חצי מלא כי לאחר שסיים תואר שני במדעים בינלאומיים באוניברסיטה הוא התבקש להיות חבר בצוות של דיפלומטים שהתבקש להכין מיתוג למדינת ישראל. מיתוג שיעזור במאמץ הבינלאומי לגשר בין הפער הבלתי נתפס בין איך אנחנו רואים את העולם ואיך העולם רואה אותנו. לדבריו רב העולם רואה את הנער הפלשתינאי נגד הטנק הישראלי, בעוד אנחנו רואים את עצמנו הפוך במשוואה, אנחנו הרי דוד הנלחם נגד גוליית. כדי למצוא איך למכור את ישראל התבצע סקר רחב ובו התבקשו הישראלים לדרג את שלושת התכונות הכי חיביות של בני עמנו. אני לא יודע האם קוראינו בישראל מכירים את תוצאות הסקר הזה או האם הם שמעו כבר בעבר על התוכנית הזאת, עבורי זאת הייתה פעם ראשונה. וזה בהחלט נשמע מעניין. ובכן, הישראלים ציינו שהתכונה המובילה שלהם היא תשוקה, אחר כך באה – יצירתיות, ואחריה יכולת התמזגות, שהוגדרה על ידי גיסין באנגלית בתור פיוז'ן, כמו בג'אז או במטבח. לכן, חברים יקרים, היות ורובכם לא טרח להגיע להרצאה בבקשה הוציאו מחברות ורשמו. כאשר אתם מגיעים למצב בו אתם צריכים לדבר על המדינה שממנה באתם, זכרו את צמד המילים : אנרגיה יצירתית. זה אנחנו, זה מה שאנחנו מביאים לשולחן, וזה מה שאנחנו צריכים למכור לעולם. אני חייב להגיד כי אני מסכים לחלוטין עם ההבחנה הזאת. זה בדיוק מה שסיפר לי המדען הראשי של משרד התמ"ת, הד"ר אלי אופר,  במסיבת הברית של הבן יקיר לי. איך המשרד שלו מוצף מדי שנה באלפי פטנטים שרק מחפשים משקיע. אנרגיה יצירתית. מבעבעת. אחרי ההרצאה באנגלית התכבדו דוברי העברית בשאלות ותשובות עם הקונסול, די מהר זלג הדיון לנישה שאני מכנה אותה : "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית, יושב גדעון לוי מעיתון הארץ" שזה כמובן הסימן שלי להתחפף. אחרי הכל, הקאנקס אירחו את קרוליינה באותו ערב.

     

    ***

    בפתח דבריו סיפר גיסין כי זהו הביקור הרביעי שלו בוונקובר ובכל פעם זרחה השמש, אלדד ג. מהמרכז הקהילתי, הציע לו להישאר כדי שהשמש תמשיך לזרוח. בזמן שגיסין דיבר על אנרגיה יצירתית הקאנקס דחפו חמישייה ראשונה לעונה ברוג'רס ארינה.

    מין הסתם האוהדים השרופים כבר היו מוכנים להעביר באופן קבוע את הקונסוליה הישראלית אלינו, אל עיר החוף. החודש הראשון שלנו עונת הוקי הקרח הסתיים בתחושות מעורבות. תשעה משחקים, ארבעה ניצחונות ביתיים, שלושה הפסדים בחוץ, ושני הפסדים בפנדלים. בסך הכל עשר נקודות, שתיים מאחורי קלגרי שבראש הבית. אבל אם הפלייאוף מתחיל היום, אנחנו בחוץ. מדורגים במקום העשירי בחוף המערבי. למרות זאת, הקאנקס הם מה שמחזיק את הלב בחיים, במיוחד בעונה העגומה הזאת שמצטיירת לנו מול העיניים. ליברפול בבור תחתית, ולמרות שאתה יודע שהם יצאו משם, זה עדיין מראה מדכדך. איתי שכטר היוזם בהחלט נראה מתאים יותר מדיוויד אנגוג המופעל, ובהחלט נשמח לקלוט אותו בינואר, בתנאי כמובן שיקבל רשיון עבודה. סן פרנסיסקו 49 של מייק סינגלטרי נראית כמו קבוצה שבונה על הדראפט של שנה הבאה. יובנטוס נראית בדיוק כמו שמה, "גברת זקנה" ומשעממת לאללה. על פילדלפיה 76 אין מה לבנות, הם לא יהיו בפלייאוף. אולי סקרמנטו יצליחו להתברג לשם. ועם כל הכבוד וההערכה שיש לי להשקעה של מיץ' גולדהאר הקנדי בליגת העל הישראלית, העסק הזה כבר לא ממש על הראדר שלי, אחרי הכל אנחנו מדברים כאן על ספורט, עניין שאמור לרגש את הלב. והקאנקס בהחלט מרגשים, במיוחד שהם בבית.

     

    ***

     

    הסיפור שמתפתח על הקרח הוא המאבק בין הקורות. רוברטו לואנגו, מדליסט הזהב של קנדה, איבד השנה את תפקיד הקפטן, אותו קיבל מהג'נרל מנג'ר, מייק גיליס, לפני שנתיים. עכשיו שלא יקל הדבר בעינכם. "בובי לו" היה השוער – קפטן הראשון ב NHL מזה 60 שנה, כן, כן, שישים שנה. למה זה כל כך נדיר, כי קפטן חייב לדבר עם התקשורת אחרי המשחק, הרבה שוערים אוהבים להתרכז בדממה לפני ואחרי משחקים. הפיצוץ הגיע בפלייאוף של השנה שעברה, שלואנגו לא רצה לדבר אחרי משחק הפסד בשיקגו. השנה החל לואנגו חוזה חדש המבטיח לו 64 מיליון דולר לעשר השנים הבאות, אבל מי שדוחף אותו מאחור הוא קורי שניידר, שוער אמריקאי ג'ינג'י בן 24 ממסצ'וסטס, שהתבשל בשלוש השנים האחרונות בחוות ההכשרה של הקאנקס, מועדון בשם מניטובה מוס מליגת הAHL. שניידר, שחתום לשנתיים על 900 אלף לעונה, היה נפלא בניצחונות הביתיים מול קרוליינה ומיניסוטה. לואנגו נתן רק משחק אחד טוב עד עכשיו (בחוץ מול שיקגו). ובעיר שבה יש 14 עיתונאים שמועסקים באופן יומי בכיסוי הקאנקס, ובנוסף ערוץ ספורט ברדיו שמדבר על הקאנקס בערך 14 שעות ביממה, אז יש כבר מי שמקדם את הסיפור הזה בתקשורת ויוצר באז ציבורי. למבוגרים שביננו די ברור שזה ייגמר בטרייד. השאלה היא של מי, בובי או קורי? עם מי? וכמובן הכי חשוב, מתי? אגב, כל הניסיונות שלי לברר האם שניידר הוא אכן מ"שלנו", העלו חרס. טיפים יתקבלו בברכה.

     

    ***

    ליל המתים החיים מתקרב, מה לנו ולזה? אנחנו בארוחת ערב עם חברים. החבר מפנה אותי לסצינת הפתיחה של "יהודי טוב" של האחים כהן, "הנה" הוא אומר לי, "גם היהודים עושים סרטים על רוחות רפאים", כן, מזכירה לי שלי, "הרי חנה רובינא שיחקה בהצגה "הדיבוק", זה היה שלאגר יהודי גדול, לא ככה?". לא יודע, בעיני זהו היוצא מין הכלל שאינו מעיד על הכלל. כמה שלא ניסיתי להיזכר, כל מה שעלה לי בראש זו הסבתא מהסרט "לילהסדה" של שימי זרחין, שמספרת איזו אגדה על "עקרוט", שזה שד בעיראקית, אבל לרוב זו לא ממש הסביבה הטבעית שלנו. אנחנו כותבים דרמות משפחתיות ברוח המסורת של זוכה פרס נובל לספרות ש"י עגנון ז"ל. זה התחום שלנו, זה הקולנוע שלנו. כשרק הגענו לכאן והתחלתי לדבר עם אנשי קולנוע מקומיים תמיד הרגשתי לא בנוח לדבר על הז'אנר הזה של סרטי אימה. "בישראל אנחנו כמעט ולא צופים בהם, אנחנו לא צריכים אותם, המציאות מספיקה", הייתי מסביר בחיוך. אבל פה, הטמפרטורות יורדות, העלים נושרים מהעצים, הרוח נושבת, הגשם יורד, העולם הופך להיות קודר ולח, שעות החושך מתארכות ומוסיפות לעגמימות הכללית. האזרח העייף חוזר הביתה אוכל ארוחת ערב מדליק את המסך ונשטף ברצף בלתי נגמר, בכל הערוצים האפשריים. "סיוט ברחוב אלם" (1,2,3), "הניצוץ", "מכסחי השדים" (1,2), "ליל המסורים בטקסס" (1,2,3), "יום שישי ה 13" (1,2,3,4,5), "משחק ילדים" (1,2,3, + "נקמתו של צ'אקי"), "תינוקה של רוזמרי", "המוות יאה לה", "המכשפות מאיסטוויק", "דרקולה", "קח אותי לגהינום", "הבית הבודד על הגבעה", "ראיון עם הערפד", "משור" (1,2,3,4 + 3D), "פסיכו", "קדחת הבקתה", "תופעות על טבעיות", "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון (1,2,3), "ביטלג'וס", "מגרש השדים" (1,2,3), "היתומה", "בית קברות לחיות" (1,2), "קארי", "לגבעות יש עיניים", "האחרים", ועוד, ועוד ועוד. המסך מתמלא בדם, בנערות צורחות, ולהבים נוצצים. ואחרי כל זה, בשבת לפנות בוקר, ב 2:39 ליתר דיוק, פתאום דפיקות חזקות על דלת הכניסה שלנו, הדלת הפונה לרחוב. מזל שהייתי ער, כמו תמיד, תוך שניות עמדתי ליד הדלת עם הסכין של הלחם ביד וצעקתי ליצור שבצד השני שיסתלק מהטריטוריה שלי או שאני מטלפן למשטרה. שלי הגיע חמש שניות אחרי, ערוכה לקרב. הצצנו מהחלון, שני סטודנטים שיכורים לחלוטין התגלגלו מהמדרגות אל הדשא, גוררים את עצמם אל בית אחר, במורד הרחוב. אזעקת שווא, לא שדים ולא רוצחים מהעבר, רק פרומו קצר. עוד ארבע ימים, ליל כל הקדושים.

     

     

    ג'ון לאנדיס ("בית החיות", "האחים בלוז") מביים את מלך הפופ המנוח בקליפ שעשה היסטוריה.

     

    ''

      

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/10/10 16:16:

      צטט: sbhsport 2010-10-27 10:24:52

      צטט: רזאלה 2010-10-27 09:22:26

      חג כלבבי.
      הייתי חצי שנה בארה"ב הברית (ככה תמיד נקראה בפי) ועזבתי בדיוק באוקטובר, שבוע לפני הולווין... חייבת לחזור לחג הזה פעם. רק מהקישוטים שעיטרו את הבתים וחבילות ה GIGANTIC CANDY חירפנו אותי לחלוטין.
      שלח לי איזה Reese's peanutbutter cup

      אני מאחל לך שתחזרי לחג הזה, בארה"ב הברית (מגניב) או במקום אחר.

      כולם בסופרמרקט עומדים בתור עם שקיות ענקיות של ממתקים, בטוח קונספירציה של היצרנים החג הזה.

      יש בתים שהאנשים עייפים אז שמים דלי בחוץ מלא בשוקולד עם שלט "קחו לבד...רק אל תדפקו על הדלת".

      הייתי שולח לך, אבל אני לא יודע לאן.  

      תודה, ידידי. לשמחתי יש לי פה כמה חבר'ה בעבודה שיודעים שאני אוהבת את השוקולד הזה ומביאים לי בכל נסיעה שלהם טעימה. בגלל זה הבטן שלי נראית כמו בפוסט החדש שלי... תציץ (אני אוהבת את התגובות שלך).

       

        27/10/10 10:28:

      צטט: yairgil 2010-10-27 09:41:28

      מוזר לי שאתה משייך את זה לאימה ואלימות. מניו אינגלנד זה זכור לי בעיקר כחג לילדים עם תחפושות, ממתקים, ואנרגיה יצירתית עצומה שמופנית לדקורציות ועיצובים לבתים ולחצרות. האימה מופיעה בעיקר כקריצה או פרודיה (ע"ע פרקי ההלואין המסורתיים של הסימפסונס)

      יש אנרגיה ויצירתיות בקישוט הבתים, רק אחרי שהילדים הולכים לישון מגיע הזמן של בני הנוער והסטודנטים לצאת למועדונים, בדרך כלל יש מסיבות ענקיות בסוף השבוע הזה ואחר כך הרחובות מלאים במסטולים.

      שיא האלימות שזכור לי כאן, היה כאשר ארבע בני נוער ניסו להצית אוטובוס שעמד ריק בתחנה.

      זה נגמר במעצר ובנזק קל בלבד. מעבר לזה, יש ניפוצי זכוכיות, השלכת בקבוקים על הכביש ועוד כל מיני מעשי שטות. 

        27/10/10 10:24:

      צטט: רזאלה 2010-10-27 09:22:26

      חג כלבבי.
      הייתי חצי שנה בארה"ב הברית (ככה תמיד נקראה בפי) ועזבתי בדיוק באוקטובר, שבוע לפני הולווין... חייבת לחזור לחג הזה פעם. רק מהקישוטים שעיטרו את הבתים וחבילות ה GIGANTIC CANDY חירפנו אותי לחלוטין.
      שלח לי איזה Reese's peanutbutter cup

      אני מאחל לך שתחזרי לחג הזה, בארה"ב הברית (מגניב) או במקום אחר.

      כולם בסופרמרקט עומדים בתור עם שקיות ענקיות של ממתקים, בטוח קונספירציה של היצרנים החג הזה.

      יש בתים שהאנשים עייפים אז שמים דלי בחוץ מלא בשוקולד עם שלט "קחו לבד...רק אל תדפקו על הדלת".

      הייתי שולח לך, אבל אני לא יודע לאן.  

        27/10/10 10:20:

      צטט: גלית א' 2010-10-27 09:16:43

      לא הזכרת את מנהג איסוף הממתקים מדלת לדלת. או שהקנדים לא עושים את זה?

      אגב, הנוער מת על סרטי אימה וגועל.

      אנחנו אוספים את הממתקים, ואחרי שהם הולכים לישון אנחנו זורקים לפח את כל צבעי המאכל.

      אצלנו יש גם אזהרות להורים לעבור על השקיות ולבדוק שאין שום דבר חשוד. 

      היו כבר מקרים שמטורפים הכניסו תרופות לתוך ממתקים וילדים הלכו לאישפוז.

      בקיצור שלא תדעי מצרות.

      נ.ב אני מצטער בשביל הנוער שזה טעמו בסרטים, אבל העיקר שיהיו בריאים. 

        27/10/10 09:41:
      מוזר לי שאתה משייך את זה לאימה ואלימות. מניו אינגלנד זה זכור לי בעיקר כחג לילדים עם תחפושות, ממתקים, ואנרגיה יצירתית עצומה שמופנית לדקורציות ועיצובים לבתים ולחצרות. האימה מופיעה בעיקר כקריצה או פרודיה (ע"ע פרקי ההלואין המסורתיים של הסימפסונס)
        27/10/10 09:22:
      חג כלבבי.
      הייתי חצי שנה בארה"ב הברית (ככה תמיד נקראה בפי) ועזבתי בדיוק באוקטובר, שבוע לפני הולווין... חייבת לחזור לחג הזה פעם. רק מהקישוטים שעיטרו את הבתים וחבילות ה GIGANTIC CANDY חירפנו אותי לחלוטין.
      שלח לי איזה Reese's peanutbutter cup
        27/10/10 09:16:

      לא הזכרת את מנהג איסוף הממתקים מדלת לדלת. או שהקנדים לא עושים את זה?

      אגב, הנוער מת על סרטי אימה וגועל.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין