הנה שיר הגלקסיות המקוריות.

שוב, רגע לפני שאני טסה להקליט (ספוקן וורד, עם טאבו פלוס), בזמן הכי לא נכון, בין המקלחת להתמהרות לצאת בזמן, אני חייבת לרחשש החוצה את פעמי הלב. ככה זה עם פעמי לב, המתדפקים ברגעים הצרים, הלא צפויים, שבדיוק אין זמן אליהם. אז סלחו על גודש הפוסט, וסלחו על האי-סדר שבו.

כל השבוע עבר אצלי בסימן תרגומים. כל החיים אני מתרגמת את עצמי לדעת, מעברית לאנגלית, מאנגלית לעברית. פעמים קרה שעשיתי את זה תוך כדי הופעה, כטוב ליבי ביין, שתרגמתי שיר בזמן אמת, לאוזניו הכרויות של קהל נאמן וזקור קשב. וקרה גם, שהתרגומים המקריים והשיכורים הללו, הפכו לשיר שנתקבע, והמקור הלך ונעלם (כמו במקרה של "הניצוץ" שהיה במקור into my beginning,  של "גרפיטי" ושל "ראיתי מלאכים", שניצב בשער הבלוג, וזו גירסתו באנגלית) אגב, שלושת השירים הם מתוך האלבום "כאילו אין מחר").

בכל אופן, התנועה הזאת, בין העברית לאנגלית ולהפך היא באמת סכיזופרניה תרבותית קשה, לעיתים נואשת, לעיתים משכרת. יחד עם חיווטי אונות המוח המשתנים במעבר בין העולמות, משתנה כל אישיותי, וכל עולמי. כבר הבעתי בכמה הזדמנויות, איך גיליתי תחושות חדשות ונושאי עניין אחרים שהעסיקו אותי, כשהתמסרתי פעם לאלבום בעברית. פתאום, כשכתבתי בעברית, גיליתי כעסים נושנים שהלכו והתעצמו, ככול שהתמסרתי לעברית. וכך קרה, בלי שכיוונתי, שהאלבום בעברית שלי,  מתעסק ברובו  באי-נחת שלי בתוך התרבות הישראלית, ובריב שלי עם התרבות הזאת. כשאני חושבת על זה עכשיו, שלוש בלדות האהבה היחידות באלבום, שאין בהן מחאה תרבותית, והם שירי אהבה צלולים ככול האפשר, נכתבו במקורם באנגלית.

אבל כל זה היה להקדים את עניין התרגום ומורכבותו הידועה. השבוע נדרשתי לראשונה לתרגום סיפור קצר שלי, ושוב נקלעתי לסוגיה, וכל זה, כשאני בדיוק באמצע "לוליטה" של ולדימיר נבוקוב, שעבר בין הלשונות (רוסית-אנגלית) כמו שד מטורף. מטורף אינדיד.

* עכשיו חייבת כבר להתקלח, אני כמעט באחור, אולי אמשיך את הבלוג בהמשך השבוע

GALAXIES  from album TOO MUCH OF A GOOD THING

I was checking the pens above my piano, waiting for another song to call me through and knock me in. Something real, with a new feel, and a spark along the edges. Something about you, to pull me deep into a slow-mo kiss. And all that loving & fooling & lusting around in the rain, looking for direction, looking for a friend, couldn’t ease up your pain, couldn’t put up your heart together again. 0

I guess another love song, with a cool beat and the right twist, to tell you that I didn’t like you last night, not even one bit. Morning breaks and it kind of takes me away from all those fantasies, and all those galaxies inside your head, just sway and sway. I mean, here’s another sweet and sunny calling of a new day. Everyone I know is kind of running and buzzing up the free way, to see a friend, or get this beauty in their hand, or one more chance. 0

But I’m just stuck here, smiling up the voice in my head. Dancing by myself, I must be going mad. Do you know the smell of all of the fresh print, and all that sweat and ink, sketches of your wasted mind, and every look you ever picked, collected in a book, or on the cover of your new cd, or on the graphics of your title, like the buzz of a fast working drug, working on your heart? 0

Did you ever cried a tear over all this life and fear, running breathless up the staircase, looking at all those mighty faces, breaking your heart as they’re passing, and you let them. I’m a poet, I’m a runner, I’m the Olympic swinger, I’m the brutal singer-songwriter, my kings are dying all the time. I’m the voice of the androgynous lover, who never loved another, but himself. Still I need you to love me like nobody else. 0

והנה נסיוני לתרגם את עצמי לעברית, ואני לא בטוחה שזה המעשה הנכון, לתרגם ככה שירים, אבל ניחא:

שיחקתי בעטים שמעל הפסנתר וחיכיתי לעוד שיר שיעורר אותי לפְנֵי, וינער אותי לֱפְנים. משהו אמיתי, עם אווירה חדשה, וניצוצות בקצוות. משהו עליך, שישאב אותי לתהום של נשיקה בסלואו-מושן, וכל ההתאהבות וההיטפשות וההתאווּת תחת הגשם (בחיפוש אחר כיוון, בחיפוש אחר חבר), כל אלה לא הקלו על הכאב שלךָ, ולא הצליחו לאחות מחדש את לבךָ.

אולי עוד שיר אהבה, עם ביט מדליק וטוויסט נכון, יבהיר לך שלא אהבתי אותך אמש, אפילו לא קצת. הבוקר עולה ואיכשהו לוקח אותי הרחק מכל הפנטסיות, וכל הגלקסיות האלה שבראש שלךָ מסתבכות ונעות. מה שרציתי לומר, הנה עוד הבטחה מתוקה ומאירה של בוקר חדש. כל מי שאני מכירה רץ מתרוצץ הנה והנה, לפגוש חבר, לתפוס חתיכת יופי בידיים, או לקבל עוד צ'אנס אחד.

אבל אני פשוט תקועה כאן, מחייכת עם הקול בראשי. רוקדת לבד. אני כנראה משתגעת. אתה מכיר את הריח הזה של הדפסים טריים, כל הזיעה וכל הדיו, סקיצות מראש מותש, של כל מבט שאי פעם קטפת, אסופים בספר, או על עטיפת האלבום החדש שלך, או בגרפיקה של הכותרת, כמו באז של סמים שעובדים מהר מדיי, ועובדים על הלב שלך?

האם אי פעם בכית דמעה על כל החיים והפחדים האלה, כשאתה רץ עד כלות הנשימה במעלה המדרגות, ומסתכל על כל הפרצופים האדירים האלה, שחולפים על פניך ושוברים את ליבך בדרך, ואתה נותן להם. תראה, אני משורר, אני אצן, אני להטוטן אולימפי, אני כותב שירים ברוטאלי; המלכים שלי מתים כל הזמן. אני קולו של המאהב האנדרוגיני, מעולם לא אהב איש זולתו, ועדיין חייב שתאהבו אותו, בטרוף.

והנה שיר יפהפה על תרגום שירים בכלל, שקיבלתי היום, ממי שהוא כנראה איש יקר

On Translating Eugene Onegin by VLADIMIR NABOKOV

1
What is translation? On a platter
A poet's pale and glaring head,
A parrot's screech, a monkey's chatter,
And profanation of the dead.
The parasites you were so hard on
Are pardoned if I have your pardon,
O, Pushkin, for my stratagem:
I traveled down your secret stem,
And reached the root, and fed upon it;
Then, in a language newly learned,
I grew another stalk and turned
Your stanza patterned on a sonnet,
Into my honest roadside prose--
All thorn, but cousin to your rose.

2
Reflected words can only shiver
Like elognated lights that twist
In the black mirror of a river
Between the city and the mist.
Elusive Pushkin! Persevering,
I still pick up Tatiana's earring,
Still travel with your sullen rake.
I find another man's mistake,
I analyze alliterations
That grace your feasts and haunt the great
Fourth stanza of your Canto Eight.
This is my task--a poet's patience
And scholastic passion blent:
Dove-droppings on your monument.

לסיום, ענייני עבודה, ההופעות הקרובות שלי מפורסמות כאן: HADARA

המקום שלי בפייסבוק כאן FACEBOOK