עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בלוגורונצ'יק

    אפרסם פה הגיגים, סיפורים קצרים, מתכונים...

    ארכיון

    הסיפור על הסבתא של אחותך / דורון שפר

    0 תגובות   יום שבת, 16/10/10, 11:09

    הסיפור על הסבתא של אחותך / דורון שפר

     

    זהו סיפור רומני קצר ששמעתי מפי יחצקל הפולני שתכלס אני מה זה לא סובל אותו. ערב אחד ישב בלובשטיין הרוקח וחשב מה כדאי לעשות. הוא היה אדם ערירי וחסר פואנטה וחוץ מזה לא היו לו סיבות לחיות אבל הוא התעקש האדיוט. לקח בלובשטיין את מעילו ויצא אל השמש הקופחת. בחוץ חיכו לו מישקו ולטיק שניהם די עצבנים ונטולי מכנסיים מסיבה כלשהי. בלובשטיין לא נבהל להפך זה די שעשע אותו והוא התחיל לצחוק ולהחנק להחנק ולצחוק והכל לפי סדר מאורגן מראש. מה אומר לכם ילדים, התחילה תגרה. ההוא מכה בזה וההוא מרביץ בזה. הפרה של דרבינסקי עברה שם וגם היא החלה מתערבבת. אנשים עצרו והביטו במחזה וכמו לא היה זה יום עבודה רגיל אלא יום חג. חג המכות. מחיאות כפיים שירים ואקורדאון. בלובשטיין וחבריו שהיו מכוסי חבורות בשלב זה השתחוו עמוקות וכל אחד פנה לדרכו. אבל לא על זה הסיפור. זו סתם אנקדוטה שנועדה לאנקדט את העניין המרכזי כדי שלא יראה חוצפן. העניין החשוב הוא כידוע לכם הסבתא של אחותך. אחותך המוניציפלית! בלובשטיין ידע שהסבתא של אחותך המוניציפלית עלולה להפציע בשלב מסויים בסיפור הזה והוא התכונן היטב לדבר. מיד שלף את...היד שלו ונפנף בה ברוגז. זה היה מספיק כך היה נראה לו בשביל להדגיש את הפואנטה. ילד הונגרי קטן לא השתכנע והוא ניגש אלי. הי אני באמצע סיפור, חכה לסוף. בכל מקרה הסבתא המוניציפלית של אחותך האדיפלית עלולה להרשיע את שותפי התגרה משום שהיא היא השופט העליון. ובאמת הנה היא פוסעת בשביל כולה נופת וחיוכים וחלקי אפניים חלודים. צוחקת כאילו אין מחר ואומרת: חי חי חי אין מחר אין מחר חי חי חי. שוב שתית? אמר בלובשטיין. כמה פעמים אמרתי לך. בסוף את שוב תדפקי את הראש בקיר ואת יודעת לאן זה מוביל. הסבתא לא התבלבלה: זה הוביל אותי לתוך הבית. אבל אחר כך הייתה לי מיגרנה..או שאולי זו הייתה אקזמה..אולי סירטאקי..מי יודע בזמנים מודרניים אלו. ילד איטלקי ממשפחת אמנים ניגש אלי: מה קורה פה? אל תפריע אני באמצע סיפור. פתאום הגיע דרבינסקי כולו אדום וגם קצת צהוב וצרח: מי בעט בחסיה?! הה?! הה?!! מי בעט בחסיה אני גומר אותו! אתה לא רואה שאנחנו באמצע סיפור? צעקו בלובשטיין, מישקו לטיק והילד בהרמוניה מינורית. אני חושבת שמיציתי את תפקידי כאן. אמרה הסבתא של אחותך. לא! אל תלכי! אמרו כולם. דווקא את מאד חיובית. אני לא הייתי מוותר כל כך מהר אמר לטיק וקינח את אפו, יצאה לו סמוחטה ענקית, ככל הנראה חיכתה שם רבות. הייתי מתמקד בה עכשיו אבל יש יותר מדי התרחשויות. אולי נשיר? הציעה שרלה. אף אחד לא התייחס. הבעיה היא שהובלת אותנו למקום שאין בו שום התפתחות. מבוי סתום כזה. כן כן אני יודע, וגם בא לי קפה עכשיו, למען האמת אתם קצת פחות מעניינים אותי. הסבתא של אחותך הרימה חולצתה ונתנה לכולם לראות את השדים שלה. או זה סוף מוצלח! אמר הילד בציניות גמורה.

     

    http://www.facebook.com/pages/Doron-Sheffer-dwrwn-spr/302825407523?ref=ts

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה