השנה הפכתי את חיי למהות חדשה, קיבלתי אף אדום, והמון רגעי קסם במפגש עם אנשים במצבים לא תמיד קלים שהחיים הביאו להם.

מפגש עם קשישים תשושי נפש , לאחר שעברתי את השלב בו אני היזדהתי  איתם, עם סיבלם, התחלתי להינות ולאהוב כל כך לבוא אליהם, שבוע אחר שבוע , ובעיקר, לשיר איתם בשפות שונות.

לשימחתי  היידיש  הכריז על התישבות מחודשת על לסטותי, וראשי מוצף שירים ששרתי בילדות בבית ספר היהודי בארגנטינה.

אני שרה בלדינו, מנגינות רוסיות שהם , שירי ם מתקופת קום המדינה , ועוד.. מי שמסוגל, שר איתי,  והשימחה גדלה ופורצת.

אני באה אליהם בדמויות שונות,  מתרגלת לקופצניות שלי מול הפסיביות הפיזית שלהם.

פתאום אישה פרצה בבכי, כי שרנו ביחד שירים ביידיש...

אישה תימניה  מתעוררת לפתע ומתחילה להתנוע על כיסא הגלגלים..

עם אישה אחרת שלא מדברת ,( רוב האנשים הם סיעודיים והדיבור אצלם גם נפגע,)הבטנו אחת את השניה למשך זמן ממושך, תוך כדי ששרתי מנגינה רוסיה מסורתית...כמה רגש עבר שם...הדיבור לא היה נחוץ..

קרה לי מקרה מרגש ביותר השבוע, כשהתקרבתי לאיש בשנות השמונים,ושרתי קרוב אליו, כדי שירגיש את תשומת ליבי אליו..ועזבתי לרגע את כל המעגל.

פתאום מדריך מהמקום מיידע אותי שהאיש הוא צרפתי.

התחלתי לשיר לו שיר ילדות בצרפתית au Claire de la lune

פתאום המילמול הבילתי מובן שלו הפך למילים של ממש.

התרגשתי.

הקשבתי והמדריכה שהיתה לידינו,  הופתעה  כל כך מול המתרחש, שקראה לעוד אנשי צוות.

ההתרגשות הימשיכה.

המוזיקה כניראה חדרה עמוק ומוקדם בחייו, ותיפקוד הדיבור לא נפגע לגמרי.

הוא היה כה שמח שהיצליח להגות מילים.

אישה אחרת דקות לפני שעזבתי את המקום, אמרה לי בקול:

בואי שוב, את עושה אותנו מאושרים..

אני שמחה לבוא אליהם..

אנשים שימים עברו רקדו, שרו, חגגו, טילו, אהבו...טיפלו ליטפו, בישלו...רצו ..קפצו....נסעו בעולם...

אני מקדישה להם את השיר הזה..מהתקופה שאני מניחה רקדו לצליליו .

http://www.youtube.com/watch?v=JWfsp8kwJto&feature=related

באהבה למורה הרוחני שלי דר פאטץ אדמס

בתודה  ואהבה למורה שלי ''בשימחת הלב'' : פרופסור  צ'ימיצ'ור(י אלכס גרובר)

בחיבוק לאנשים שהחזירו לי חיוך כשהכאב מילא את הרגע..ומצאו דרך לפרוק  אותו...ופניהם השתנו לכמה רגעים

הפיה נפיפי