עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    הרפתקה בשדה

    10 תגובות   יום שישי , 8/10/10, 07:09

    הרפתקה בשדה

     

    בשעת בין הערביים בחופש הגדול יצאנו לצייד בשדה שממזרח לשיכון. שלשה ילדים קטנים, בסנדלים ובמכנסיים קצרים, אוחזים בחניתותינו הממורטות. השמש הפזה את הגבעולים הקצורים של שדה השלף, ואנו פסענו בשורה חזיתית, מלאי עוז ועזוז, משחרים לטרף.

     

    השיכון שלנו נבנה במהלך מלחמת השחרור בפאתיה המזרחיים של המושבה. היה בו רחוב אחד בלבד, צר וישר, שמשני צדדיו התגוררו שש עשרה משפחות בבתים קטנים וזהים – שיכון עובדים. בכל בית היה חדר כניסה קטן – "הול" – שמימינו היה מטבח ומשמאלו - שירותים ומקלחת, ועוד שני חדרים – חדר הילדים, וחדר ההורים שבמשך היום שימש כ"סלון".

     

    השיכון היה מוקף מכל עבר במטעים ובשדות. מצפון לו היה "הוואדי" - רוב השנה יובל אכזב של נחל התנינים - שעל גדותיו גדלה צמחייה סבוכה, שורצת חיות טרף - תנים ונמיות, וחיות צייד - ארנבות. שנים רבות לאחר שעברתי לירושלים, התרחב השיכון עד "הוואדי", אולם הוואדי האימתני של ילדותנו נראה כיום כסתם תעלה. הרחוב שנסלל לאורכו נקרא "רחוב הנחל". אלא מה יקראו לו, "רחוב התעלה"?

     

    חיים, אורי ואני גדלנו יחד בשיכון. הבתים שלנו עמדו בצד המערבי של הרחוב – קודם ביתו של אורי, אחריו הבית של חיים, ואחריו הבית שלנו. גדלנו בספר המושבה, בתקופת מלחמת העצמאות, וההסתננות שבאה בעקבותיה. הרגשנו אחראים לביטחון השיכון, כמו הגיבורים של ספרות ילדותנו, והכנו עצמנו לכל תרחיש אפשרי. מצאנו שאריות של ברזל בניין עגול, ודב'לה, בן הנפח, השחיז אותן עבורנו כחניתות, והיינו מתאמנים בקליעה בהן אל עמוד החשמל שניצב בצד הרחוב, בדיוק לפני הבית שלנו. גם כיום עדיין ניצב עמוד החשמל על עומדו, נושא בגאווה את צלקותיו מפגיעות חניתותינו. כשהרגשנו מאומנים דיינו, יצאנו אל שדות הצייד, שהשתרעו עד הוואדי הרחוק. למיטב זכרוני, מעולם לא צדנו דבר, אך פעם אחת נתקלנו ב"חיות הטרף".

     

    כשהיינו בני עשר, או אחת עשרה, יצאנו שלושתנו - אורי, חיים ואני - אל השדה שממזרח לבתים, והלכנו צפונה לכיוון הוואדי. כשהתרחקנו מן הבתים והתקרבנו אל הסבך, ראינו פתאום שלשה תנים יוצאים מן הוואדי ופוסעים מעדנות לעברנו. ידענו שתנים המשוטטים בחבורה אינם מסוכנים לבני אדם, ורק תן בודד שריר ניגר מפיו, הוא "תן משוגע", שמהווה סכנה ממשית. אך למרות הידיעה, בכל זאת פחדנו.

     

    מתוך הקריאה בספרים ידעתי שחיות בר נרתעות מאש, ובאש תליתי תקוותי. בעוד חבריי בורחים לעבר השיכון, הוצאתי מכיסי את הגפרורים שהכנתי מראש, והדלקתי אלומה של קש שנותרה בשדה, שתהיה לנו לחומת מגן לחפות על נסיגתנו. עם לשון האש ותמרת העשן הראשונה, גם אני ברחתי כל עוד רוחי בי, והצטרפתי לחבריי.

    התנים סבו על עקבותיהם וחזרו אל הסבך.

     

    והאש? רק במזל לא התפשטה האש לעבר הבתים - "שומר פתאים השם"!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/10/10 17:34:

      צטט: דיוטימה 2010-10-09 08:10:13

      עצם המושג "מושבה", כבר הופך אותנו ל"שניים מאותו הכפר", לפחות מאותו הדור פחות-או-יותר, מה גם שנחל התנינים לא רחוק מחדרה...
      קוראת את סיפורך המתוק, הכל כך ג'נדרי, ורואה לנגד עיניי את השובבים מהפוסט העכשווי שלי - ברוך הארוך, נתי הגס ושאול הפרא, במשחקיהם...
      יהיה מרתק לקרוא פרקים נוספים של זיכרונות "בניים" כאלה.
      אם אפציר בך - התֵענה?

      --------------------------------------------------

      תודה, אסתר.

      גם אני מרגיש ש"שנינו מאותו הכפר".

      אגב, את השיר כתבה נעמי שמר על שני בחורים לוחמים מהוללים מנהלל, יוס'לה וזאב'לה. זאבלה, הבחור שנהרג, הוא דודו של חברי הטוב.

      שבוע טוב, עמוס.

        9/10/10 08:10:

      עצם המושג "מושבה", כבר הופך אותנו ל"שניים מאותו הכפר", לפחות מאותו הדור פחות-או-יותר, מה גם שנחל התנינים לא רחוק מחדרה...
      קוראת את סיפורך המתוק, הכל כך ג'נדרי, ורואה לנגד עיניי את השובבים מהפוסט העכשווי שלי - ברוך הארוך, נתי הגס ושאול הפרא, במשחקיהם...
      יהיה מרתק לקרוא פרקים נוספים של זיכרונות "בניים" כאלה.
      אם אפציר בך - התֵענה?

      --------------------------------------------------

        9/10/10 07:43:

      צטט: שולה63 2010-10-09 07:04:23

      מזכיר לי-היו ימים שילדים שחקו בשדות
      והתנים יללו ליד חלונות הבית.

      אכן, היו ימים, שולה.

      אצלנו התנים גם הצליחו פעם לחדור אל לול התרנגולות!

      שבת שלום, עמוס.

       

        9/10/10 07:42:

      צטט: פו3 2010-10-09 02:23:10

      מקסים...איזה ניחוחות של פעם אתה מביא איתך.

      תודה, רויטל.

       

        9/10/10 07:04:
      מזכיר לי-היו ימים שילדים שחקו בשדות
      והתנים יללו ליד חלונות הבית.
        9/10/10 02:23:
      מקסים...איזה ניחוחות של פעם אתה מביא איתך.
        8/10/10 18:29:

      צטט: אילנה אדנר 2010-10-08 10:29:15

      אני מאד מקווה שאתה מספר את הסיפורים האלה לנכדים!

      שבת שלום

      תודה, אילנה.

      נכדתי היחידה (בינתיים) היא בת שנתיים ו-4 חודשים. בינתיים מספרים לה סיפורים מתוך ספרי ילדים, שהיא לומדת לצטט אותם בעל פה.

      שבת שלום, עמוס.

       

        8/10/10 18:26:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-10-08 10:23:40

      ואוו איזה זכרון ילדות מקסים
      אהבתי , רדפתי אחר כל מילה שלך וגמעתי אותה בשקיקה
      זכרונות ילדות - קסומים הם בעיני
      תודה לך ושב ת שלום

      תודה לך יל התגובה. אני שמח שהסיפור הקטן מצא חן בעינייך. 

      בגילי "המופלג" נחמד להתרפק על זיכרונות הילדות.

      שבת שלום גם לך.

        8/10/10 10:29:
      אני מאד מקווה שאתה מספר את הסיפורים האלה לנכדים!

      שבת שלום
      ואוו איזה זכרון ילדות מקסים
      אהבתי , רדפתי אחר כל מילה שלך וגמעתי אותה בשקיקה
      זכרונות ילדות - קסומים הם בעיני
      תודה לך ושב ת שלום

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין