עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אין זמן כזה- "אחר כך"-קליוסטרו

    .............
    ניסיון חיי לימד אותי שהמשפט -
    \"אין זמן כזה אחר כך\" נכון ביסודו
    אבל מוטעה במציאות.
    כמי שנגוע ב 'דלקת כרונית בהווה',
    קרי:
    תולה מהר את הכביסה כדי לסיים,
    ולא תולה אותה אחד אחד ונהנה מכל אטב...
    (או כפי שהמתחכמים יגידו לא קונה מייבש כביסה)
    גיליתי שכאן במחשב יש זמן כזה אחר כך,
    שזה עכשיו.

    עדכון מהמרפסת:
    עכשיו תליתי כביסה, אחד אחד
    כיף כזה כבר ממזמן לא היה לי.

    ארכיון

    0

    ברגע אחד צריך לזכור מטריות

    13 תגובות   יום חמישי, 18/10/07, 02:58

    ברגע אחד, יש סוודרים למטה, בקומה הנגישה בארון

    השמיכה תוחלף, כבר מחר.

     

    פתאום לא חם, נהיה 'ממש קר'

    הסובלים סובלים, השמחים כמוני

    כמוני שמחים.

     

    זה לא רק אוסף הסוודרים שיצרתי, מעילים מאיכויות שונות

    שמקפלים בתוכם חיבוקים של חורף, בתורים שבחוץ.

     

    זכרונות, שערה בודדת, ארוכה, על צד ימין של המעיל השחור

    נזכר בזרועה עוטפת אותי מבחוץ, נצמדת קרוב.

     

    שיירי ריחות של מקומות סגורים, טיולים קצרים בבוץ.

    תנורים עם ריח של אבק הקיץ נשרף

    הבל פה, על הבוקר,

     

    יוצאים החוצה משפשפים ידיים וחולמים לחזור

    אל מתחת לפוך,למרות שאנחנו כבר לא שם,

    עוד מלפני הקיץ שהזיע את הזכרונות.

     

     

    הריח הזה של הרטוב, שעולה מהאדמה,

    מציף את הכל , מסוכן לנהוג בלי זהירות

    מסוכן להיזהר, צריך לזכור מטריות.

     

    כמה פעמים הלכתם להירטב מהגשם הראשון?

    לא הרישמי, זה שלא הורגש

    אלא הגשם האמיתי,

    זה שבתוכו אפשר לרוץ, להירטב עד לשד

    לטופף בשלוליות, כמו פעם שעשינו לנו

    טוב בלב, כזה אמיתי.

     

    קליוסטרו זה קוסם

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/10/07 19:16:

      הריח הזה עושה אותי הכי מאושרת בעולם...

       

      איזה פוסט משמח

        18/10/07 17:21:

      מנועה מלהגיב, אבל משהו חייבת...

      "Its a hard rain thats gonna fall...."

        18/10/07 17:18:

      הטקסט הזה נכתב אתמול בלילה מאוחר

      תוך כדי תחושה של סערת רגשות

      שמתקרבת, וסימנים של גשם ברור.

      כל כך ברור שהוא אפילו נגע בי בכתפיים.

      אחר כך אמרו שהיום תהיה סערה אמיתית

      בסוף חזר החום, כמעט שרב,

      זה לא אומר שדברים לא יכולים להשתנות,

      או בקיצור

      נו כבר, שיבוא,

      יש כל כך הרבה מה לשטוף,

      הכל מאובק ותקוע,

      ולו בגלל הציפיה וההרגשה שזה קרוב,

      ועוד אמרו לי, והאמנתי.... 

        18/10/07 08:39:

      הסובלים סובלים, השמחים כמוני

      כמוני שמחים.

      שיירי ריחות של מקומות סגורים, טיולים קצרים בבוץ.

      תנורים עם ריח של אבק הקיץ נשרף

      הבל פה, על הבוקר,

       

      כמה יפה איך הכנסת את כל האושר-חורף הזה

      לקפסולת שיר אחת.

       

      על החתום: ילדת חורף 63'

        18/10/07 06:44:

      יקירי

      איזה כייף של פוסט!

      אפשר להריח את הריח הרטוב הזה של האדמה בין המילים.

      זכרונות של חורף באמת עושים טוב בנשמה ויש להם ריח מיוחד.

      נו, שיבוא כבר!

      מקווה לזכור מטריה

      מרפי, יש לו תפקיד מאד חשוב בסצינה הזאת.

      ברוב המקרים היא מסתיימת בטיפות בגודל חצי שקל, אני הכי רטובה ומרפי עומד וצוחק

      ממני מהצד.

      לא נורא, זה כייף גשם, מנקה ומטהר, לא רק את האויר ולא אכפת לי להתרטב.

      יום קסום שיהיה לך קוסם שלי

      אוהבת אותך בלב

      מתובלתנשיקה

        18/10/07 03:41:
      ואני בכלל בעניין של קיץ.. קיץ פוך וסוודר. שמש נצחית. אבל ציירת פה תמונה מקסימה והערת זיכרון
        18/10/07 03:29:

       

      צטט: קליוסטרו 2007-10-18 03:08:30

      רונית,

      יש לך מטריה פנימית? או שאת אוהבת לרוץ

      גם שם?

       

      שחר ,

      התכוונת במקרה ל

      "סוף שבוע רטוב"? 

      טוב, רטוב, מה שבא....

       

      בבוקר אני יוצאת לטיול גבולות מסביב למדינה...

       

      מוצא חן בעיני שמישהו רחץ לי את הנוף לפני שאני מגיעה.... :-)

       

      המון חיוכים....

       

      שחר

        18/10/07 03:28:

      בשבוע שעבר הסתובבתי ברחוב מאובק באור עקיבא: בתים קטנים מתקלפים, חצרות חול.

      פתאום התחיל לרדת גשם חזק בטיפות גדולות ומהבתים סביב קריאות צהלה: "גשם! גשם!" וגברים, נשים, ילדים, יוצאים לרחוב השטוף ומחייכים.

      נזכרתי בתמונה הזו כשקראתי את הפוסט שלך.

      תודה.

        18/10/07 03:18:

       

       

      איך יפה!!! 

      כשאני זוכרת לקחת מטריה, לא יורד גשם ולהפך.

      נגמרו הכוכבים... נבוא מחר. 

        18/10/07 03:13:

      "...זכרונות, שערה בודדת, ארוכה, על צד ימין  של המעיל השחור

      נזכר בזרועה עוטפת אותי מבחוץ, נצמדת קרוב..."

      לעיתים

      אילמוּת במטריה

      בגשם

      פתאום צריך לה.

      לאילמוּת.

      שתהיה בתוך הטיפות ההן.

      ...

      תודה... 

        18/10/07 03:08:

      רונית,

      יש לך מטריה פנימית? או שאת אוהבת לרוץ

      גם שם?

       

      שחר ,

      התכוונת במקרה ל

      "סוף שבוע רטוב"? 

        18/10/07 03:06:

      אחחח הגשם הראשון הזה...

       

      עם הריח שיש רק לו,

      והשמחה החגיגית שהוא מפיץ מסביב - 

      בטיפטופו-תיפופו על השלוליות, הכבישים, המדרכות, וכל הטבע,

      אל עבר אמאדמה, שמחכה,

      כל כולו מלא הבטחה וציפייה והתחלה.

       

      שיהיה חורף גשום וחם (בלב, בבית, בנשמה),

       

      סופשבוע טוב,

       

      שחר

        18/10/07 03:00:

      הרגע נרטבתי מהגשם הפנימי..

      לילה טוב!