עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    שנת תש"ע בקולנוע הישראלי

    0 תגובות   יום רביעי, 8/9/10, 10:02

    תמיד מצחיק אותי שמדינת ישראל היא כנראה אחת היחידות בעולם שמסכמת שנה פעמיים בשנה. פעם בדצמבר, יחד עם כל העולם, ופעם בספטמבר-אוקטובר, כלומר בחודשים אלול ותשרי. את שנת הקולנוע הישראלי, אני מניח שראוי לסכם בדיוק רגע לפני ראש השנה העברית החדשה (5771 לספירה, למי שמתעקש). שנת תש"ע מסמלת מבחינתי מגמה מבורכת שאנסה להוכיח באמצעות דוגמאות.

     

    היא נפתחה עם הזכייה של "עג'מי" בפרס אופיר, כאשר חצי שנה אחר-כך עשה הסרט היסטוריה באוסקרים - הוא הפך את ישראל למדינה עם הכי הרבה השתתפויות-ללא-זכייה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. עוד הישג בל יישכח שייך לסרט "לבנון" אשר קטף את הפרס הגדול של פסטיבל ונציה, אחד משלושת הפסטיבלים הקולנועיים הגדולים והחשובים בעולם.


    אבל שני אלה הם היוצאים מן הכלל וכבר נכתב עליהם הכל. מה שבאמת מדהים בשנת הקולנוע הישראלית הנוכחית, הוא המגוון והמנעד הסוגתי של הסרטים. בעוד שבועיים ייערך טקס פרסי אופיר השנתי, בו יתחרו סרטים שהקהל טרם נחשף אליהם. מילא, זה ממילא טקס ברנז'אי ותו לא. לעומת זאת, תראו מה רץ כאן על המסכים מאז ראש השנה שעברה:


    קירות - דרמת אקשן כחול-לבן של דני לרנר ("ימים קפואים"), עם הצילום המדהים ביותר שנראה השנה, מאת רם שוויקי. איך התעלמו ממנו באופיר הפעם, רק אלוהים יודעת.
    חמש שעות מפריז - דרמה קאמרית ועדינה, כמעט צרפתית. אנטיתזה למשפחות צעקניות שנתקע להם האוטו, מטפורית או לא. ודרור קרן בתפקיד ראשי, אחרי שורה ארוכה של תפקידי משנה.
    שבע דקות בגן עדן - מותחן פסיכולוגי עם נגיעות סוריאליסטיות. או במילים אחרות, הולדתו של התאום המקומי של דיוויד לינץ'. העובדה שהקהל הפנה עורף לבכורה המהפנטת של עמרי גבעון, יצירת המופת היחידה ברשימה הזו, מצערת אותי עד מאוד.
    פובידיליה - האחים יואב ודורון פז בסרט קליפי ודי נסיוני במחוזותינו, עם קריצות לתרבות המערב.
    זוהי סדום - קומדיית קיץ שוברת קופות, המבוססת על המותג המוכר של "ארץ נהדרת".
    אילי ובן - עזבו את השאלה מתי ראיתם סרט ילדים אינטליגנטי בישראל. השאלה היא כמה סרטי ילדים בכלל נעשים כאן? תחזרו אליי כשתסיימו לגרד בפדחת.
    ארץ בראשית - סרט טבע מקומי (!) עם נופי וחיות ארץ ישראל (!) ימות המשיח כנראה הגיעו.

    לא ראיתי, אבל אומרים ש:
    פעם הייתי הוא הסינמה פארדיסו של אבי נשר.
    סרטים של נשים הם לא בדיוק ז'אנר, אבל מאיה של מיכל בת אדם ממלא בהצלחה את המשבצת הזו.
    אנדרדוגס הוא אחד הדברים הפרועים שנראו על מסכי הקולנוע בארץ.
    פרילנד של גור בנטוביץ' משלב היטב בין אנימציה, מציאות וסוטול.

    במשפט אחד, הייתה זו השנה שציפיתי לה מאז תחילת הגל הנוכחי של הקולנוע הישראלי - סוף סוף ישנם בישראל סרטי ז'אנר. אקשן, קומדיה, מותחן פסיכולוגי, ילדים, טבע והשאר. אני שב ומדגיש שאך ורק עם קולנוע ז'אנרי יווצר כאן מיינסטרים ראוי. וצריך כאן מיינסטרים בשביל יציבות כלכלית לתעשיית הסרטים הישראלית, שהיא כרגע רק תיאוריה ולא תעשייה במובן ההוליוודי של המילה. ורק עם מיינסטרים ראוי אפשר שיצמחו בשולי הדרך הראשית שלו גם סרטים חתרניים ופורצי גבולות.


    עד כה, הז'אנרים הישראליים החדשים שהתווספו לפנתיאון בו מצויים סרטי הבורקס היו סרטי לבנון ("בופור", "ואלס עם באשיר" ו"לבנון"), מעין תת-ז'אנר של סרטי ה"יורים ובוכים" כפי שהוא מכונה בלעג, ועוד ז'אנרים נתעבים למדי כמו החרדים החרמנים ("הסודות", "עיניים פקוחות" ובשנה הבאה גם "המשוטט") והמשפחות המפורקות ("איים אבודים").
    אבל השנה - ז'אנרים של ממש. סוגות אוניברסליות. בשנה הבאה ההיצע מסקרן אף הוא, עת יגיעו סרט האימה העברי הראשון ("כלבת") וחלק מההיצע של פסטיבל ירושלים האחרון כמו "אנדנטה" האקספירמנטלי או פסטיבל חיפה שיגיע בסוכות.

    זה לא שאני לא מפרגן לקולנוע הישראלי של שנות ה-2000, או התש"סים. דרמות זה אחלה. עם זה הולכים לפסטיבלים, כך ממלאים אולמות. אבל מבחינתי שנת תש"ע מסמלת את פריחתו האפשרית והמבורכת כל-כך של הקולנוע הז'אנריסטי המובהק בישראל. שנה טובה וחג שמח לכו-לם, שתהיה שנה מתוקה מדבש ומלאה כרימון בסרטים טובים חיוך

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים