עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    לקראת הקניות לחג - יוצאים לקניות

    2 תגובות   יום ראשון, 5/9/10, 09:50

    קניות הן עסק מסובך ומי שלא מומחה ומנוסה, יכול להכשל וליפול בפח. לעזרתכם להלן  המדריך המלא לקניות נכונות בסופרמרקט, מא' (לא של הנשיא, סתם האות הראשונה) ועד ת', מאטריה ועד תירס.

     

    א- איפה? אז הגעתי עם רשימה. את המלפפונים מצאתי במחלקת הירקות, ואת העוף בקפואים. אבל איפה למשל נייר האלומיניום? הוא יכול להיות בין מוצרי הנייר (כמו נייר טואלט), בין מוצרי האפיה (כמו דפי אפיה) , בין חומרי הניקוי (גם שם כבר מצאתי כאלה) או בערמת המבצעים. ובחיים אני לא מצליחה לזכור איפה הוא היה בפעם הקודמת. הדרך היחידה למצוא את זה במיידית, היא... לא לחפש את זה אלא משהו אחר. זה כבר יצוץ בדרך.

    ב- בגדים ונעלים בסופר – בחנויות הגדולות, בהחלט. ערמות של בגדים, ערמות של נעליים. כי אין כמו לנסות למדוד (?) באמצע הסופר, לקולות ה"מבצעים" של הכרוז (ראה ערך).

    ג- גניבות – החנויות מנסות להלחם בכך בכל מחיר והדרכים מגוונות – מהתוויות המצפצפות שעושות פאדיחה לקונה התמים ששכחו להסיר לו אותם לפני דלת היציאה, דרך מוצרים שאפשר לקבל רק בקופה הראשית, וכלה במיכל הפלסטיק שנמצא מעל ראשה של הקופאית ותוקע את כל התור כשמישהו רוצה "מרלבורו לייט" והקופאית צריכה לקרוא לממונה שתביא מפתח, ואז זה גם לא במלאי שלה וצריך לשאול את השכנה וכך הלאה, עד שלבאים בתור כבר בא להרוג את הלקוח עוד לפני שהסרטן מהסיגריות שלו יעשה את זה.

    ד- דלת חירום – יש בדרך כלל שלט על הדלת הזו שאומר " פתיחת הדלת תגרום להפעלת אזעקה". זה לא עוזר. תמיד יהיה מישהו שינסה לפתוח ויגרום לרעש עצום עד שיבוא סגן המנהל ויסגור.

    ה- התרמות בקופה – קטע מעצבן בקופה. בהתחלה אתה עוד נכנע כשהקופאית אומרת לך "יש אפשרות לתרום חמישה שקלים לחולי סרטן" אבל כשזה מתחיל להיות ענין קבוע, וכל קניה שבועית הופכת לשירותרום, מתישהו אתה מתעצבן, אומר בקרירות "לא תודה" וגורם לכל התור לחשוב שאתה חתיכת זבל קמצן.

    ו- ווידאו, סטריאו, מכונות כביסה – גם את זה מוכרים בסופר. מעניין אותי מי בא עם רשימת קניות בנוסח "מיץ תפוזים, אבקת כביסה, תנור אפיה ושני מקרוגלים".

    ז – זמן – יש אנשים שמנסים לחשב מתי הכי כדאי לבוא לסופר – כלומר מתי יהיו בו הכי פחות אנשים. יש את הדוגלים בשעה המוקדמת כי "כולם בעבודה". כולם הכוונה לכל אחד חוץ ממובטלים, מעקרי/ות בית, סטודנטים, עובדי משמרות, נוער בחופשה וכו'. יש אנשים שמנסים למצוא את היום שבו אף אחד לא יהיה. גם אני הייתי ככה. זה התחיל מזה שהנחתי שבימי שישי בטח הכי עמוס, אז עדיף לבוא יום קודם. אחר כך חשבתי על זה שבטח עוד אנשים חושבים כמוני ועברתי לימי רביעי, ואחר כך לימי שלישי. כרגע, אני עורכת קניות לסוףשבוע, בימי ראשון. ולנוכח הקופות והתורים המתארכים לאחרונה, אני שוקלת לעבור לערוך קניות בערב שבת, בשתיים בלילה. אבל אל תגלו לאף אחד.

    ח – חנייה – ברשתות שנמצאות מחוץ לעיר יש פחות בעיה – תמיד אפשר להסתובב כ20 דקות, להתעצבן, לדפוק כמה מכוניות פה ושם ואז למצוא מקום. (בתנאי שהאדיוט שחנה שם קודם לא השאיר את העגלה שם). ברשתות שיש בעיר פשוט אין חנייה. אין לי מושג איך עושים שם קניות.

    ט-טעימות – המותרות והפחות מותרות. יש את הטעימות ה"מותרות" כלומר דיילת של מוצר תגיש לך משהו לטעום. הכלל אומר – קודם כל תיקח. לעיתים הדיילת צריכה לטגן או להכין את המוצר ובנתיים מתגבש תור של ממתינים. אל תהיה פראייר! חכה שם אפילו חצי שעה בשביל ביס אחד!. ואל תיתן לאף אחד לעקוף אותך בתור. אם היא מוציאה למשל קציצה ושמה על משטח כדי לחתוך אותו לקוביות קטנות, חובתך לחטוף את הגוש שהיא עוד לא חתכה. והדרך הכי טובה לקבל משהו בלארג'יות מהדיילת זה לבחון את המוצר, לקחת ממנה אחד כאילו שאתה הולך לקנות אותו, לקבל ממנה יחס חם, לאכול בכיף, ואז לעבור לשורות המדפים הבאות, להוציא את המוצר מהעגלה ,כי הרי לא התכוונת לקנות את זה מההתחלה, ולתקוע באיזה מדף. בכלל, הכיף הכי גדול הם ערבי טעימות שבהם אתה משוטט בין הדוכנים, אוכל ערבוביה של מתוק, מלוח, מבושל, טרי, מטוגן, בשר, דגים, גבינה ומה לא, ובגלל שיש המון אנשים, גם לא רואים אם אתה קונה בסוף או לא.

    בתוך הטעימות ה"לא מותרות" נמצאים הדברים שב"תפזורת" (ראה ערך).

    י – ילדים – המכה של הסופר. אם הם שלך, הם ישגעו אותך "תקנה לי" "אני רוצה!". הם גם יכולים להשכב על הרצפה ולעשות לך סצינה. ואתה לא יודע איפה לקבור את עצמך לנוכח המבטים המצקצקים של שאר הקונים. מצד שני אם הם לא שלך אתה צריך לסבול ילדים של אחרים שמתנהגים באותה צורה, אם  כי לפחות יש לך את העונג להיות המצקצק התורן.

    כ- כרוז מבצעים – מין קול, בדרך כלל שייך לקופאית הראשית, שמודיע ברמקול שיש מבצעים. הבעיה – לא לימדו אותם אף פעם להרחיק את הפה מהמקרופון, כך שהודעה נשמעת שילוב של "כחךףדכךדקיש" של המקרופון החורק, ו"במשחקלת שכיםלים שלושים שקל" – משהו לא ברור. את ההודעה המפתה היחידה שתבין, תשמע בדרך לאוטו, אחרי שכבר סיימת את הקניות.

    ל- לחם – פעם זה היה קל. לחם. היום התחמנים הללו מהסופר מפעילים מאפיות שגורמות לבלוטות הריח שלך להתעלף. הם מגדילים ועושים בכך שהם משאירים את הבאגטים, הפוקאצ'ות והלחמניות על התבניות, כדי שתחשוב שהרגע זה נאפה. זה לא. יוצאות מהכלל הן הפיתות שאתה רואה שיוצאות מהמכונה הקטנה שאופה אותם ויורה אותן החוצה. ותמיד יש את החכם שיארוב לפיתה, יתפוס אותה , וינסה להכניס אותה לשקית ניילון שמתמלאת אדים, בזמן שעיניו דומעות מרוב כאב על הכוויה שמתפשטת לה מאצבעותיו ועד עמוד השידרה שלו. אבל חייבת להודות – הטעם אלוהי.

    מ-מזגנים ומקררים. הכלל אומר – לסופר צריך לקחת סוודר. גם באוגוסט. בהתחלה כשנכנסים לסופר, במיוחד בקיץ, הקרירות מאד נעימה – אבל מהר מאד זה הופך לקיפאון, שרק הולך וגובר כשצריך לפתוח את הדלתות של המקררים של מוצרי החלב, הבשר והגלידות. והיות וצריך לחפש מאחור את קופסאות החלב והגבינה החדשות ביותר כי מחביאים אותם מאחור , אז בנתיים הנשמה קופאת, הידיים הופכות לגושי קרח והנשימה נעתקת.

    נ- נודניקים  - על הילדים כבר דיברנו. אבל תמיד יש את הנודניקים האחרים – אלה שנזכרים ששכחו משהו ואז נוטשים את המכירה באמצע ורצים, והקופאית צריכה לחכות יחד עם כל התור, את אלה שהבינו שיש מבצע על מה שהם לקחו, אם הם יקחו יחידה נוספת ואז או שהם רצים או שהקופאית מזעיקה איזה "שלמה" (למה תמיד קוראים להם "שלמה"?) מהמחסן, שיביא עוד, ויש את הנודניקים שאשכרה נכנעים למבצעים של הקופאית ומתחילים לתחקר אותה "איזה משחת שיניים בדיוק? איזה גודל? כמה זה עולה בדרך כלל?"

    ס- סופרקרד , ביי אנד בונוס וכו' – זה התחיל מאיסוף נקודות תמים והפך למפלצת. אבל מסתבר שזה כדאי כי אחת ל4000 נקודות (שלוקח רק שנתיים וחצי לאסוף אותן) מקבלים תלוש בסך שלושים שקלים!. (וזה אחרי שצלחת את הנודניק שמנסה למכור לך את כרטיס האשראי המשודרג של הכרטיס הנ"ל שיתן לך עוד ארבע וחצי נקודות לאוסף!)

    ע-עגלה – חוק מרפי אומר שתמיד העגלה שאתה תיקח תהיה זו עם הגלגל העקום שיגרום לך לנטות ימינה. אה, ועוד משהו. כשדורסים אותך עם עגלה – זה כואב. מאד.

    ''

    פ- פרסומות – לפעמים בכניסה, לפעמים בעגלות עצמן, כל מני ניירות צבעוניים. השימוש הכי טוב שלהן זה לריפוד תחתית העגלה כדי שמוצרים דקים וארוכים לא יפלו דרך הרווחים, או לניגוב האצבעות אחרי שנשנשנו משהו מ"תפזורת".

    צ-צפיפות – הכלל אומר, כמו שכבר ציינתי קודם – לא משנה מתי תחליט להגיע – יהיה צפוף. כלל נוסף – אף פעם אין מעבר לשתי עגלות שבאות אחת מול השניה. כלל שלישי שנוסף לכלל השני – תמיד יהיה איזה חכמולוג שיעמיד את העגלה במקום הכי לא נוח (למשל במעבר בין מדפי הירקות), ויגרום לזה שכל מי שירצה לעבור יצטרך להזיז את העגלה שלו. היתרון היחיד בזה הוא לראות את פרצופו של החכמולוג כשיבוא לחפש את העגלה שלו ולא ימצא אותה כי כבר כולם הזיזו אותה בכלל לכיוון אחר).

    ק- קפואים  - יכול להיות שזה רק בסופר שלי, אבל מבחינת חלקי עוף מוקפאים – תמיד יש הרבה אריזות של כנפים, של ירכים, של חזה, של כל חלק אפשרי מלבד שוקיים (להלן "פולקעס") ונשאלת השאלה – איך זה? הרי אם שוחטים עוף – יש לו את כל החלקים , לא? או שבסופר שלי מגדלים עופות ללא פולקעס?

    ר – רשימה – נסיון להשאר בגבולות השפיות, ומצד שני גם לא לשכוח את הדברים הכי חשובים. אז יש את אלה שמתייחסים לרשימה כאל המלצה בלבד, ויש כאלה שדבקים בה כמו בתנ"ך. אנשים חכמים במיוחד גם מסדרים אותה לפי הסדר של הסופר, ואז אם יש שינוי בסידור המדפים, יש קטסטרופה. תמיד בעגלות ניתן לראות רשימות ישנות של אנשים שעשו קניות והשאירו את הרשימה, וזה תמיד מפתה לדעת מה אנשים רושמים...

    ש-שקיות – אולי באירופה זה יעבוד. פה לא. באירופה הקונים הממושמעים באים עם שקיות בד מהבית. (אנחנו  באירופה תמיד שכחנו ונאלצנו תמיד לקנות שקיות..). בארץ אף אחד לא יגזול מהקונה את התענוג שבמילוי 60 שקיות לפחות בכל קניה (ודחיפת עוד חופן שקיות לתוך שקית ריקה, שיהיה בבית). עוד נספחים לנושא השקיות הן מכונות השקיות ששולפות שקית אחת בכל פעם, וכמובן העינוי שבפתיחת שקיות, במיוחד ביד אחת, כשיש לך מוצר לא יציב ביד השניה. לפעמים זה דורש אלימות.

    ת – תפזורת – פעם היו שוקולדים, עכשיו זה בעיקר פירות יבשים שמונחים בתפזורת, או כפי שהם מכונים "כיבוד קל". במקרה של קונה ישר, הוא רק יחלוף, ייקח איזה חתיכה אחת או שתיים וינשנש. אם זה קונה פחות ישר – הוא ימלא שקית, ינשנש תוך כדי קניות, ירוקן את השקית ויזרוק אותה באיזה מדף.

    חשוב לציין – אם לא משלמים על זה, זה לא משמין!.

     

    נ.ב. לפחות כבר נכחדו מהעולם עמדות הדגים החיים שבהם שחו קרפיונים באמבט גדול, נדוגו, נחבטו בראשיהם ("ארוע מוחי קל" הוסבר לי פעם) ונמסרו לעקרת הבית. היום לפחות חובטים בהם בלי שאני אראה.....

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: איבי מלכת האור 2010-09-07 09:07:31

      נפלאה, שנה טובה יקירתי לך ולכל בני משפחתך.

       

      תודה!!

      שתהיה גם לך שנה מהממת, מאושרת ובעיקר המון המון כיף וסיפוק!!

      נפלאה, שנה טובה יקירתי לך ולכל בני משפחתך.