עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אין זמן כזה- "אחר כך"-קליוסטרו

    .............
    ניסיון חיי לימד אותי שהמשפט -
    \"אין זמן כזה אחר כך\" נכון ביסודו
    אבל מוטעה במציאות.
    כמי שנגוע ב 'דלקת כרונית בהווה',
    קרי:
    תולה מהר את הכביסה כדי לסיים,
    ולא תולה אותה אחד אחד ונהנה מכל אטב...
    (או כפי שהמתחכמים יגידו לא קונה מייבש כביסה)
    גיליתי שכאן במחשב יש זמן כזה אחר כך,
    שזה עכשיו.

    עדכון מהמרפסת:
    עכשיו תליתי כביסה, אחד אחד
    כיף כזה כבר ממזמן לא היה לי.

    ארכיון

    0

    אהבה דורשת להשתיק את הקולות הפנימיים

    13 תגובות   יום שישי , 3/9/10, 19:24

    ''

     


    ד"ר נורית מרכוס נתנה לי כלי שיותר דומה לקסם מכל כלי אחר שפגשתי בימי חיי, אם אתה מפעיל אותו נכון זה פשוט עובד. פתאום מופיע השקט במלוא עוצמתו. זה לא כזה שקט של מדיטציה או ישיבה על ראש הר, אלא שקט פנימי - המוזיקה הכי נהדרת ששמעתי עד היום. אהבה במעקב


    כששואלים את הפסיכולוגית ד"ר נורית מרכוס במה היא עובדת, היא אומרת שהיא רק "מפנה פסולת". לדבריה, אפשר לדבר בטיפול עד קץ כל הימים, אבל אם לא עושים "עשייה מְרַפאה" וגם מתגלגלים מצחוק תוך כדי הדיבור, זה ייקח המון שנים עד שזה יעבוד.

     

    את נורית מרכוס פגשתי בסצינה קצרה בה הייתי צריך לשנות משהו יסודי בדרכי בעולם. היא נתנה לי כלי שיותר דומה לקסם מכל כלי אחר שפגשתי בימי חיי, אם אתה מפעיל אותו נכון זה פשוט עובד. נגיד שזה דומה לכפתור הווליום של הקולות הפנימיים שלך. אתה יכול למקסס את הערוצים, להוריד ווליום לרעשים המטרידים, ואז פתאום אתה מגלה שאתה בכלל חי ברעש נוראי, קולות פנימיים פשוט מעיבים על השקט שלך. היכולת להוריד את הווליום פשוט מופלאה. פתאום מופיע השקט במלוא עוצמתו. זה לא כזה שקט של מדיטציה או ישיבה על ראש הר, אלא שקט פנימי - וזאת המוזיקה הכי נהדרת ששמעתי עד היום.

     

    הרקורד של ד"ר מרכוס כולל שנים רבות בליווי אנשים בפסיכותרפיה הקלאסית. היא פיתחה פסיכותרפיה ממוקדת ועדכנית, המטפלת בהשפעות הגומלין שבין גוף, נפש ורוח מתוך גישה הוליסטית. הטיפול שלה משלב טכניקות עדכניות מגוונות בתוך מרקם תהליך הפסיכותרפיה, בהן היפנוזה, EFT, EMDR, הרפיה ודמיון מודרך. בהכשרתה היא פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה בתחומי האבחון והטיפול הנפשי למבוגרים ומתבגרים, עם הכשרה בהיפנוזה ובשיטות גוף-נפש. היא נושאת תארים מאוניברסיטת תל אביב ויש מאחוריה ויותר מ-25 שנות עבודה בשרות הפסיכולוגי של אוניברסיטת תל אביב כמטפלת ומדריכה, בצד ניהול קליניקה פרטית.

     

    לשאלה הפשוטה אהבה מהי? משיבה נורית מרכוס שבעיניה אהבה, במשמעות הבונה והמקדמת לטווח ארוך, היא קשר שבו יש לנו משהו חם בלב אל האדם השני שקיים מעבר לעליות והמורדות והתסכולים המיידיים, כשהאדם הזה חשוב לנו גם בפני עצמו לא רק ככלי שמשמש אותנו, כשהצרכים שלו חשובים לנו ואנחנו מוכנים לדאוג גם לצרכים האלה ולא רק לצרכים של עצמנו.

     

    אהבה נותנת ביטחון, מפני שהיא תחושה של להיות עטוף בה. התחושה הזאת מאוד מרגיעה ומקטינה את הצורך להיאבק על הערך העצמי, על מילוי הצרכים. יש באהבה אנרגיה של התפשטות שעוטפת את האדם, את האוהב ואת הנאהב.

     

    אהבה דורשת תחזוקה של תשומת לב אינסופית 

    עם זאת, כל זוגיות, אפילו הטובה ביותר, דורשת הרבה תשומת לב ועבודה עצמית כל החיים. אין אהבה גדולה שמתקיימת יום-יום שנה-שנה בלי טיפוח וגינון יומיומי. אהבה דורשת תחזוקה של תשומת לב אינסופית. הרגע המסוכן לה הוא זה בו אנחנו מתחילים לחיות בתוכה כאילו שהיא מובנת מאליה.

     

    לפי ד"ר נורית מרכוס יש כמה מרכיבים שעוזרים לאדם להיכנס לקשר של אהבה:  

    אמון בבני אדם, היכולת להאמין בצד השני ולסמוך עליו. 

     

     חוויה פנימית של שוויון בין המינים - אין צורך להרגיש יותר או פחות מבן הזוג.

     

     דימוי פנימי ששיתוף רגשי הוא אפשרי, ובוודאי גם ששיתוף פעולה בין שני בני זוג הוא אפשרי. 

     

     עצמאות פנימית שמאפשרת להיות לבד, להיות קשוב לעצמך להכיר את הצרכים שלך, למצוא התעניינויות משל עצמך. 

     

     מובחנות, מודעות ויכולת לראות את עצמך עם קווי מתאר ברורים, איפה אתה מתחיל ומסתיים, איפה הצרכים שלך, ואיפה הצרכים של השני?

     

     

    הכמיהה והאימה

     

    אילו היו לנו הורים אופטימאליים, אז אולי היינו מצוידים בכל הפריטים שברשימה. אבל מכיוון שההורים האלה כנראה עוד לא נולדו, אז כולנו מגיעים "מעוכים" בחלק מהמרכיבים. בראש הרשימה השחורה נמצא האמון. אם גדלנו במקום מאוד לא בטוח שאי אפשר היה לסמוך על אף אחד, ועוד יותר גרוע - אם פגעו בנו, בעיקר בגיל הרך, אז יש לנו הרבה מאוד משקעים טראומטיים והרבה מאוד נורות אזהרה שמהבהבות כשאנחנו מתקרבים למישהו. ככל שהתחלנו את החיים במקום יותר קשה מבחינת חוסר האמון, הכמיהה שלנו להיות קרובים ומחובקים תהיה עוד יותר גדולה, אבל בצילה של הכמיהה באה האימה.

     

    האימה כל כך גדולה, שהיא נוטה לגרום לנו להתקרב ולהדוף, בצורה כזאת שמאוד מקשה על התנאים ליצירת קשר. זה כמעט אומר לוותר על האפשרות של בן/בת זוג שיוכל לרצות להיות איתנו. לעומת זאת, אם פיתחנו מנגנוני הכחשה והדחקה טובים, אנחנו עשויים להיצמד אל בן אדם שני ולסמוך עליו באופן עיוור. אז נישאר במקום "העיוור הנצמד" לפחות עד שמאוד ניפגע ממשהו, שיגרום לנו בבת אחת לעוף אל הקצה החשדן והזהיר, או אל מצב ה"לא מאמין יותר בכלל לאף אחד".

     

    אפשר ליצור זוגיות עם עיניים עצומות. יש המספרים שאחרי 20 שנה הם התעוררו. אנטנות מחודדות עוזרות לנו לפעמים לראות בעולם דברים כהווייתם, אבל גם גורמות לנו לראות באחר איכויות שלא בדיוק קיימות, אלו שאנחנו מחזקים. זה החסם החמור ביותר. הוא הכי מגביל וקשה לזהות אותו בכוחות עצמנו מתוך ההוויה החשדנית. אם אדם דרוך עם אנטנות פרושות, כאלו שמיומנות לקלוט כל סכנה, הוא עלול לקלוט סכנות אמיתיות וגם צל הרים כהרים - סכנות לא פרופורציוניות. הוא יקלוט אותן באופן כזה שלעולם לא יוכל למצוא בן זוג שלא יעורר את מחול השדים של ראיית התכונות המרעות, אלו שאי אפשר לחיות איתן.

     

    נניח שהאדם תקוע במקום הזה, ואם הוא בעיוורון מוחלט לגבי הנטייה שלו לראות הכל בשחור וכמסוכן, סביר להניח שהוא ממילא לא יתחבר למיזם שלנו, אהבה במעקב. הוא יראה אותו בתור עוד איזשהו עניין מסוכן שעלול לפגוע בו. רק אם אדם מזהה את עצמו כבעל דפוס כזה או אחר, או קושי כזה או אחר, הוא עשוי להיות בשל לטפל בו. עקרון שנכון בעצם לגבי כל קושי.

     

    בהחלט יש זוגות שאין ביניהם הרבה אינטימיות, בוודאי לא אינטימיות רגשית, ואז אין סכנה, אבל גם אין התאהבות גדולה, התרגשות גדולה, שמחה גדולה. יש קרקע בטוחה מתחת לרגליים. לפעמים זה מספיק, הצרות מתחילות אם מישהו מהם רוצה לעזוב את גן העדן של הטיפשים ולתת הצצה בגיהינום או גן עדן של הרגשות. במקרה כזה יש אינדיקציה משמעותית לטיפול שיעזור להתבונן על מה שהיה בעבר ולשחרר את העוצמה הרגשית של הדברים כמו שהם קרו אז, דרך טיפול שבו מדברים על הדברים ומשחררים אותם מהרישום שלהם בגוף. אחרי שמקטינים את העוצמה שיש לחוויות העבר האלה על ההווה, יש הרבה יותר סיכוי לכניסה רגשית לתוך קשר חדש.

     

    אז מה עושים? טיפול אמור לעזור להפחית את רמות החרדה שקשורות לחוויות הטראומטיות של דברים שקרו בתוך קשרים. רק כשהגוף נפש כיחידה אחת מתחיל להירגע ממה שקרה פעם - העבר מאבד מהכוח שלו ומפנה יותר מקום לעולם פנימי הפתוח להתייחס עכשיו למה שקורה בהווה.

     

    לגבי סעיף השוויון בין המינים, שהדיון בו מאוד חביב על גולשי הערוץ: האם את תצפי שהוא ישלם עליך בכל הפגישות הראשונות? האם אתה תצפה שהיא תסכים לכל יוזמה ולקצב שלך בכל הרבדים של הקשר? השאלה היא אם הצד השני מגיע עם אותו תסריט פנימי משלים שיתלבש טוב על התסריט שלך. לדברי ד"ר מרכוס, אם ניקח לדוגמה שניים שמשלימים מבחינת תפישת אי השוויון שלהם, אז לכאורה פתרנו בעיה, יש התאמה, אבל עלול להיווצר מצב שבו עם הירידה ברמת ההתאהבות הראשונית שכוללת עיוורון זמני וייפוי דברים, ירגיש מישהו מהשניים את אותו דפוס ישן ומוכר כמשהו מוגזם ולא נוח, משהו שיגרום אי שביעות רצון.

     

    ד"ר נורית מרכוס סבורה שהחסם היחידי שממש יכול להוות מכשול בלתי עביר בתחילת קשרים הוא חוסר אמון בסיסי. שאר החסמים מאפשרים התחלת קשר. הם יצוצו מתישהו במהלך הקשר וישאירו את האדם שוב ושוב באותו מקום, מאוכזב והרבה פעמים לא מבין איך שוב נעזב או התאכזב ועזב.

     

    אם יש בעיה של אמון יהיה צורך בטיפול ארוך, סבלני והדרגתי, ולכן מי שסובל מבעיה כזאת אינו מתאים להשתתף בפרויקט שלנו. שאר המרכיבים מאפשרים התבוננות ועבודה יותר ממוקדת כדי להפחית מהעוצמה שלהם ולאפשר התחלה של זוגיות.

     

    דיבור על דברים כואבים ועל אמונות כובלות תוך כדי הזרמת אנרגיה מאפשר שחרור ופינוי פסולת. כשהפסולת מתפנה, משתפרת הזרימה האנרגטית ונפתחת חוויה של חיוניות והיכולת להיות בתוך הרגע. זה מאפשר שמחת חיים - שתגדיל את הסיכויים למצוא אהבה.

    פורסם בערוץ יחסים Y-NET

     

     עוד על פרויקט אהבה במעקב 

     

    קליוסטרו זה קוסם

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/9/10 14:26:
      למדתי והשכלתי. יפה לך הפרגון.
      תודה
        16/9/10 11:04:
      מרתקת. יש תמיד מה ללמוד.

      תודה (-:
        11/9/10 12:47:
      איזה יופי
      תענוג
      שנה טובה טובה קליוסטרו:)
        11/9/10 12:07:
      נהדר! למדתי המון
      תודה
        7/9/10 11:06:
      שנים שאני מחפשת אחר כפתור הווליום שמוריד את הרעש. הולכת לקרוא על אהבה במעקב
        6/9/10 16:11:

      כשיש זרימה שוטפת של  תקשורת -  הפסולת מתנקה  ...  ראה ים  כנרת

      כשאין  .. נקבל את  ים  המוות  ....

      אהבה היא  התמקדות באושר  של  הצד  השני ,  אבל כל  דבר  לא מאוזן נגמר במצב לא  יציב.

      לכן  אם רק  אחד  התמקד באהבה..  זה  רק  עניין של זמן  עד שהמצב יהיה  לא  יציב , ולא מאוזן.

      כך  אנחנו חוזרים  למצב  הכנרת ...  גם  היא מאוזנת  ,  בין  הכניסה ליציאה.

      הפילוסופיה  מאחורי  זה  הרבה יותר עמוקה.  הרצון לקבל  על מנת לתת  ( אברהם אבינו כהמחשה )

      או הרצון לקבל בלבד  ...  וכל  תורת הקבלה ממשיכה מכאן....

      http://cafe.themarker.com/image/1753667/

       

        6/9/10 10:59:
      מקסים
      זוגיות זו עבודה זו ריקמה עדינה שיכולה להתפורר כול רגע אם לא שומרים עליה רקמה שקיימת מחוטים עדינים יכולים לשמר את הרקמה לנתח ויכולים ללכלך אותה הכול תלוי באהבה ובעבודה עליה
        6/9/10 09:02:

      נהנית לחזור ולקרוא כאן כל פעם.

      שנת קסם לך :)
        6/9/10 08:41:
      מעניין, תודה
        5/9/10 14:20:

      כל כך פשוט להשתיק את התנועות הפנימיות,
      גם מחשבה וגם רגשות, אין צורך בבעלי דיפלומות מכאן ועד להודעה חדשה לצורך כך.

      כל טכניקות המדיטציה הם בסך הכל כלים
      ואפשר לבחור את הכלי המתאים. ישיבה במקום שקט לא משקיטה בהכרח את הרעש הפנימי.

      אני מצאתי שהקשבה פשוטה לנשימה מביאה
      לשליטה בתנועות בפנימיות עד כדי כך שניתן
      לסלק או לקבל כל מחשבה ורגש.

      כמובן שזה מצריך הכנה שנעשית גם היא
      באופן עצמי "נשמת אדם תלמדנו".
        5/9/10 09:19:
      זה פוסט נפלא וכשאתה מדבר עליה
      אני שומע אותך.
      קסם ניגר מן המילים.
        4/9/10 21:35:
      בקיצור, הגברת מדברת על מה שנקרא בפסיכולוגיה:
      התקשרות-בטוחה (המאפשרת יצירת קשר),
      לעומת התקשרות-חרֵדה או נמנעת (פוגמת ביצירת קשר).
      לא מזמן כתבתי על זה פוסט:
      http://cafe.themarker.com/post/1691912/
        4/9/10 21:11:
      מרתקת הגברת