סיפורים קצרים
פוסטים פופולאריים
-
ליל סדר בדהרמסאלה ופגישה עם הדלאי לאמה
30/3/18 | 183776 צפיות
-
גנב !
10/10/18 | 60968 צפיות
-
סונמארג
13/9/17 | 93533 צפיות
-
"הנשים של טֶרוּאֶל"
10/10/19 | 105 צפיות
-
"המטבח של רמה"
26/9/19 | 254 צפיות
-
צָ'נֽדֽרָוָטי
10/8/19 | 872 צפיות
פוסטים אחרונים
- "הנשים של טֶרוּאֶל" 10/10/19
- "המטבח של רמה" 26/9/19
- סתיו 15/9/19
- מפלי קסקדייה 6/9/19
- סיפור אוריה 27/8/19
- רוחניות וגשמיות 23/8/19
כורסת הפילוסוף
כורסת הפילוסוף
בחליפה אפורה ועניבה, הוא ישב בכורסה הנוחה אל מול החלון שצופה אל הגן, ובהה נכחו. מזה שנתיים, בכל יום מאז שהגיע ל"משכנות גיל הזהב", הוא יורד אחר הצהרים לחדר ההסבה שבכניסה, ומתיישב באותה הכורסה. כל הדיירים כבר יודעים שיש להשאיר פנויה את "הכורסה של הנס פרידריך מאייר".
פרופסור מאייר פרש לגמלאות מאוניברסיטת תל-אביב, לאחר קריירה של למעלה מעשרים שנות הוראה, שבהן כיהן גם כראש החוג לפילוסופיה. שער ראשו של הגבר הגבוה והצנום בן השמונים ושש עדיין מלא, אפור ולא לבן, ופניו הנבונים מוארכים וחרושי קמטים עמוקים. שפתיו הדקות משוות לפניו סבר חמור, ושתיקתו לא מעודדת פנייה אליו.
"ערב טוב. אפשר לשבת פה?", שאלה אותו בערב סוכות אישה עגלגלה ומטופחת, והצביעה על הכורסה שלידו. הוא הנהן בראשו. "אני גרטה, הגעתי רק אתמול. אתה ותיק פה?" אמרה. "הנס", אמר מבלי להפנות ראשו אליה. "ברוכה הבאה". "איך חיי החברה פה?", המשיכה לשאול, מתעלמת מחוסר חביבותו. "אינני יודע", ענה. "אתה לא משתתף?" "לא", ענה ולא יסף.
"ערב טוב. אכפת לך אם אשב פה?", חזרה גרטה העגלגלה כעבור יומיים. "כרצונך", ענה הפעם. "שמעת על המהומות בירושלים?" "לא". "הערבים רצו לפגוע בעולי הרגל בחג הסוכות, והכינו מצבורי אבנים בהר הבית". הוא העיף בה מבט תוהה. "מחר 'ברכת כוהנים' בכותל. מזל שהמשטרה תפסה את זה בזמן. היה עלול לקרות אסון", המשיכה. "זה לא מזל. זו תוצאה של עבודת מודיעין מאומצת", נפרץ הסכר. "אתה מתמצא בזה?" "כן", אמר, והתעטף שנית בשתיקתו. גרטה החליטה לא לוותר – יש סיכוי שהסכר ייפרץ שנית. "הבן שלי שירת בחיל המודיעין בצבא", ירתה באפלה. "גם אני". "באמת? בצה"ל?" "כן" "זה היה בוודאי מזמן". "כן, בשנות החמישים". "היית קצין?" "כן, בקבע". "הרבה זמן?" "כן. השתחררתי בדרגת סגן אלוף". "מתי?" "ב-1961" "ואחר כך?" "את חוקרת אותי? מה זה פה? אינקוויזיציה?" נסתמה שנית הפרצה שבסכר.
אחרי שבוע שבו עיבדה גרטה את העלבון, ונמנעה במכוון מלהיפגש עמו, הם נפגשו במקרה במעלית. "שלום", הפטיר לעברה. "שלום גם לך. מה שלומך?" שאלה בנימוס ייקי. "תודה, בסדר. את יודעת איך זה בגיל הזה", הרחיב שלא כהרגלו. "ומה שלומך את?" "גם אני בסדר לפי הגיל", ענתה בגיל. "לאן את הולכת?" שאל כשפסעו שניהם לעבר דלת היציאה. "סתם להליכה בשכונה", השיבה. "יום יפה היום, כדאי לנצל". "איזה צירוף מקרים", אמר, "גם אני בדיוק יצאתי לחילוץ עצמות. אפשר להציע לך לטייל ביחד?" "בוודאי", צחקה. "אבל תיזהר. אמי סיפרה לי שבעיירה שלה, 'לטייל ביחד' היה הביטוי לציון אהבה שמתפתחת בין הצעירים". "ממה יש לי להיזהר בגילי? אני לא נמנה עם 'הצעירים'" אמר, "וחוץ מזה, קופידון שכח כבר מזמן איך אני נראה". "אל תהיה כל כך בטוח", אמרה לו באנגלית. "אם את מתעקשת לא לדבר עברית, אפשר לדבר גרמנית".
מאז יודעים דיירי "משכנות גיל הזהב" שיש להשאיר פנויות את שתי הכורסאות שליד החלון להנס פרידריך מאייר.
|
תגובות אחרונות
-
א ח א ב
בתגובה על "הנשים של טֶרוּאֶל"
-
sari10
בתגובה על "המטבח של רמה"
-
אהובהקליין
בתגובה על מפל 6
-
א ח א ב
בתגובה על סתיו
-
א ח א ב
בתגובה על סגירת מעגל
-
אהובהקליין
בתגובה על מבט כללי 2
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עמנב יקר,
התמוגגתי מהסיפור. מה שמלמד אותנו, שאסור להרים ידיים :))
תודה ושנה טובה ומבורכת לך,
לולה
לעומת זאת מצאתי ציטוט אחר על אהבה שאולי תאהבי:
"רק בגלל שמישהו לא אוהב אותך כמו שהיית רוצה, לא אומר שהוא אינו אוהב אותך בכל מאודו."
חג שמח, עמוס.
זהו סיפור ענוג ורווי כמיהה, זהו סיפור אנושי יפה.
תודה רבה ושנה טובה
חשבתי לשאול אם אפשר להציב כסא נוסף עבורי:)
שנה טובה ומבורכת.
תמיד יש את הדמות באפיסודה הרומנטית שמגלם את הבלתי ניתן להשגה
וואוו הייתי אומרת רד באטלר וסקארלט
חבל על הזמן
הראש הקולנועי שלי כבר רוצה להסריט את האפיסודה היפה הזו
תודה לך
אני
דינה