עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בלוגורונצ'יק

    אפרסם פה הגיגים, סיפורים קצרים, מתכונים...

    ארכיון

    היה הייתי

    6 תגובות   יום שלישי, 24/8/10, 15:19

    שלום,

     

    זהו נסיון לדלות מזכרוני העמום זכרונות מתקופת ילדותי כשחקן בהצגות ילדים. זה היה מזמן לפני יובלות. עברתי המון. במובנים מסויימים כנראה העדפתי לשמור את הזכרונות חבויים בעיקר מפני שהיותי שחקן מפורסם עשתה לי יותר רע מטוב. אני חש ששכחתי וחבל, תקופה שהייתה יפה. אני מזהיר ייתכן ביותר שזה לא הכי מעניין, מאד אישי, לא מפורט ככ, אם אתם קוראים ומתעייפים אנא סלחו לי, זה נכתב הרבה בשבילי, ואם יצא לכם משהו מזה אז יופי. אלו זכרונות שאני זוכר אותי שם. זוכר תחושה, זוכר מקום, אנשים...

     

    אז הנה, נראה מה יצא, כמה זכרונות ספציפיים ממישהו שהייתי, ככל הנראה, כילד, על הבמה:

     

    הקטקטים, הצגת ילדים שעלתה בדולפינריום כשהייתי בג' אני זוכר אותי עומד מאחורי הקלעים מוכן לצאת לתפקיד בתחילת ההצגה, שיחקתי את נאפו. אני זוכר את הרגליים כואבות מחום הבמה בשמש. אני זוכר שהתחלתי לדבר ולא יצא שום קול. לא זוכר איך התגברתי על זה. אני זוכר איך מלבישה אחת שכנראה עיצבנה אותי גרמה לי לשים את הסנדלים שלה בבריכה ולהניח להם לטבוע עמוק, ואחכ איזה צוללן שמשה אותם נזף בי וחשתי לא נעים. אני זוכר איפה עמדתי. ליד בריכות קטנות, אולי של אריות הים. אני זוכר שבאחת החזרות נורא רציתי להשתין ולא העזתי לעזוב ויצא לי שתן על הבמה (בחזרה), לא זוכר שמישהו שם לב אבל זוכר את התחושה הלא נעימה במעומעם.

     

    אצל ז'אק יעקב בתיאטרון הילדים. אני זוכר את הריח של המשרד שהיה לי נעים, ריח מעופש כזה ישן. אני זוכר במעומעם איך החדר היה נראה כשקראנו מהמחזה ועשינו חזרות. אפלולי עם תמונות רבות. אני זוכר איפה היה השירותים וזוכר שפעם הייתי בשירותים ופתאום בטעות פתחה עלי את הדלת רקדנית (היא הייתה נערה ודאי,לא ילדה) יפיפיה, וזוכר את אי הנעימות וההשפלה של אותו רגע. אני זוכר במעומעם חזרות על השירים.

     

    המלך מתיא-שהייתה הצגה בהבימה, שיחקתי לצידו של שייקה אופיר. אני זוכר לעמוד מול שייקה וזוכר שלימד אותי להביט בעיניים, וזוכר שלימד אותי לעשות הרפיה בחדר ההלבשה. זוכר שהלכתי להצטלם לפוסטר. זוכר את עצמי שם כלומר. זוכר אותי נואם בסוף מערכה ראשונה. זוכר את המבוכה להגיד לקלו קלו שאני אוהב אותה מאד. זוכר צחוקים מגחכים מהאולם. זוכר מבוכה בשעת ההשתחוויה. זוכר שמלבישה נזפה בי שאני מתנשא ונתנה את בוב דילן כדוגמא למישהו גדול וצנוע. זוכר שראיתי את שייקה לראשונה בבית המורה בתל אביב והוא נראה לי חולה וזקן. זוכר את חדר המשחקים של ילדי בית הנבחרים שהיה מאחורי הקלעים. זוכר איך הרגיש ללבוש את הבגדים שלי, הטרנינג ואחכ החולצה המלכותית האדומה, ואיך הרגיש לחבוש את הכתר. זוכר שחלמתי שאני עולה לבמה בלי נעליים, סוג של סיוט. זוכר איך רדפו אחרי המוני ילדים מחוץ לבנין התיאטרון. זוכר איך ילד אחד בבית הספר שלי איים עלי שהוא ירביץ לי אם אתחיל עם חברה שלו ואיך הרגשתי ככ לא נעים. זוכר שהכיתה הישנה באה אלי לבקר ביציאת שחקנים וחשתי תלוש ועצוב ולא שייך אליהם. זוכר את ההקלטות של ספר הקלטת. מראה כללי של המקום, זוכר אותי שם. זוכר ששמעתי על פטירתו של שייקה ולא הייתי מסוגל ככל הנראה ללכת להלוויה. זוכר את הילדה שאהבתי עושה לי פרצוף של או  הוא חושב את עצמו דון ג'ואן, כשהזמנתי אותה לרקוד במעגל במסיבה ביום הולדתה. הייתי אמיץ ברגע ההוא הקצר.

     

    זוכר שסיפרו לי על שחקן מצוין ששמו רן אפלברג ואת הפעם הראשונה שראיתי אותו מגיע ועולה לבמה מאחורי הקלעים, ואחכ ראיתי אותו משחק ומאד אהבתי. זוכר אותנו הילדים באולם לפני הצגה עם טורטית, ואולי גם המבורגר של פסח, מגעיל.

     

    זוכר את אברהם רונאי ששיחק במתיא יושב איתי על המיטה, בוחן את ציפורני הקצת מלוכלכות, קרה שחשתי לא נעים בסיטואציה הזו.

     

    אולי אני צריך להיות יותר יסודי וממש לחשוב על כל זמן וכל הפקה אבל אין לי די סבלנות לזה.

     

    אני זוכר שבהפקה של זהירות בדרכים עם ציפי שביט העפתי בטעות את העוגה והיא נמרחה על הכביש. מעניין שאני זוכר המון רגעים שחשתי לא נעים. אני זוכר שרקדתי סלואו עם מישהי שהיום היא ידידה:) וזה היה נעים ומביך כאחד. באמת הרשתי לעצמי (במתיא בעיקר) קצת להתאהב בילדות ששיחקו איתי. אני משער שזה חלק מאיכותי כשחקן. אני זוכר שחתמתי בשמות בדויים לילדים כי הייתי נבוך מהסיטואציה.

     

    אני זוכר במעומעם תפאורה של שלגיה ואולי של נילס ואולי של שמלת השבת של חנלה, אני זוכר חדרי הלבשה, אני זוכר תפוזים מפלסטיק ועץ מדיקט. אני זוכר קצת שהאכלתי את הדולפין. אני זוכר שהייתי אצל יגאל בשן בבית (לקראת חזרות על הפסטיגל) ואריות משיש, אני זוכר את הפגישה עם יונתן גפן ישבתי ליד שולחן ושאלו אותי אם אני אוהב את הכבש השישה עשר. אני זוכר שאורי פסטר הבמאי של מתיא לקח אותי לראות את הגוניס. אני זוכר אותי בבית נבוך מטלפונים של מעריצות. קולות מתנשמים, מגחכים, בוטים מדי עבורי.

     

    אני זוכר את גיא אהרונסון הילד ששיחק איתי במתיא מראה לי תרגילי לחימה. אני זוכר אותי איתו על סקטים. אני חושב שאני זוכר אותי לובש אותם. אני זוכר את יעל דרויאנוב ששיחקה במתיא ואיך היה לעמוד איתה על הבמה,האנרגיה שלה. אני גם זוכר פגישה שאיני זוכר איך קרתה עם גידי גוב ומוני מושונוב ככל הנראה בהקשר של דובלה גליקמן ששיחק את התפקיד של שייקה אחרי פטירתו.

     

    זוכר שנכנסתי לסט של רחוב סומסום, זה היה מרגש למדי.

     

    טוב, התעייפתי בנתיים.

    ''

     

     

    http://www.facebook.com/pages/Doron-Sheffer-dwrwn-spr/302825407523?ref=ts 

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/8/10 12:41:
      תודה משה!
        26/8/10 10:40:
      נהנתי לקרוא , כיף להיזכר בילדות מעניינת , מרגש.
        25/8/10 00:29:
      אני מאד מודה לך, כן כן יצא שהייתי מפורסם ועסוק קצת לפני אותו כדורסלן משובח (וככל הנראה איש קצת דתי היום),
      אני תמיד צוחק שהייתה לי קריירה עד גיל 14
      הסט של רחוב סומסום! וואוו!!! :)

      והייתי בטוחה שהשם 'דורון שפר' מזכיר לי שחקן כדורסל... כנראה שכבר אז לא הייתי בעניינים.

      נשמע שהיית ילד מאוד עסוק. יותר עסוק ממה שאני כמבוגר- זה סוג של מטריד :)

      תודה שהעלית זכרונות איתנו. אתה כותב מרגש, גם עכשיו.
        24/8/10 18:35:
      רומי תודה מקרב לב:)שמח שיצא לך משו מזה
        24/8/10 18:19:
      זוכרת שאהבתי אותך אז. יודעת שהיום כבוגרת הכל מקבל שמות אחרים. תודה שנתת לנו הזדמנות להציץ לרגע לעולם ההוא ל פעם. כי הפעם אתה מחליט, אתה שם את הגבולות. לא הכל מודע ויש בזה קסם, אולי לא צריך להגדיר.. מאחלת לך וגם לעצמי שנעז לחזור לשנים האלה בלי לפחד. האז הוא חלק מהעכשיו.