עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    "היציאה לחופשי"...

    אז הנה אני,כיום(6.7.07),בן 26,שחקן,מתופף,זמר,מנחה,ומתפרנס כיום גם מחלטורות...
    והיום אני עושה עוד דבר חדש-פותח בלוג!

    אבל,הכל התחיל לפני 26 שנה כשנולדתי כחרדי,גדלתי כחרדי,ועברתי המון דברים בדרך לת\"א החילונית(וגם אחרי...)

    אז לפני שאתחיל את הבלוג עצמו (שידבר גם על מאחורי הקלעים(עם הטוב,והרע שבזה) של שחקן יחסית בתחילת הדרך,ואותו כנ\"ל גם לגבי המוזיקה,וגם על הקונפליקטים הרבים בחיי היום יום,ועל ההשפעות והתוצאות של העבר החרדי שלי,ועוד דברים רבים אחרים...)
    אני אקדים בפרקים הראשונים,ואספר את סיפור חיי מהילדות,ועד היום.


    מכיון שהפרקים מסודרים בצורת פוסטים,זה אומר שהם מהסוף להתחלה,לכן עיברו לעמוד הבא והתחילו לקרוא את הפרק הראשון בתחתית העמוד.

    קריאה מהנה...



    פרק 14 בסיפור חיי

    15 תגובות   יום שבת, 14/8/10, 14:34

    ''

    את הפרק הקודם בסיפור החיים שלי מהחיידר והישיבה ולעולם החילוני כתבתי ב-יום רביעי29/8/07!

    עברו מאז כמעט 3 שנים שבהם קיבלתי הפצרות ובקשות להמשיך את הבלוג שבו מסופר סיפור חיי.

    הסיבות לכך שהפסקתי את כתיבת הבלוג שמורות עימי,וכך גם הסיבות ל"קאם בק"...

    מי שלא קרה את הפרקים הראשונים ומי שלא זוכר מוזמן להכנס לפרק א' בלינק הבא:

    http://cafe.mouse.co.il/post/71199/

     

    ,

    באותה המלחמה יצא לי לחשוב הרבה על החיים,על יעודי בחיים,על המטרה שלשמה באתי לעולם,על עברי החרדי ועל ההווה החילוני שלי.

    במלחמה הזאת שמתי לב לתופעה מוזרה: פתאום כולם אומרים תהילים,מדברים עם אלוהים,שמים קמע על הצוואר/בווסט הלחימה ומבקשים מהדתיים להתפלל בשביל כולם.

     

    הדבר ניראה מוזר ביותר,הרי מאז שאני חילוני אני לא מתפלל יותר,ולא מתקשר עם אלוהים (חוץ ממקרים בודדים,בהחבא...)וכך אמורים להיות כולם,אז מה קורה פה??

     

    הותקפתי בהרהורים ובמחשבות ולפתע קלטתי קרה לי דבר נורא!

     

    הרי בתוך תוכי תמיד המשכתי להאמין באלוהים,אך מכיון שהרגשתי שאני חוטא החלטתי להדחיק.

    האסימונים החלו אט אט לרדת,הבנתי שהחינוך החרדי שגדלתי עליו סירס אותי לגמרי,כל החיים לימדו אותי שאלוהים שייך לחובשי כיפה ותו לא.

     

    הבנתי פתאום שאני יכול להאמין באלוהים גם אם אינני חובש כיפה וגם אם אני נהנה מהחיים ועושה מה שבא לי,כי אלוהים נתן לי את חופש הבחירה לחיות כרצוני.

    הרי כתוב "בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכים אותו".

     

    פתאום קלטתי שקורים לי הרבה נפלאים ושיש לי סיעתא דשמיא(סיוע משמים)למרות שאני חילוני.

     

    פתאום הבנתי את האבסורד,החרדים שהם בני אדם,בשר ודם,לוקחים בעלות על אלוהים שהוא כוח רוחני חזק מאוד שברא אותם,איך זה יתכן??

     

    באותו הרגע החלטתי שאני "חוזר לקשר" עם אלוהים,אך לא בדרך החרדית,אלא בדרך שלי.

     

    נגמרה המלחמה,שבנו הביתה,חזרנו לשגרה,אני חזרתי ליצור,ההצגה כל נדרי קצרה הצלחה רבה,הופענו בהיכלי התרבות ובאולמות השונים ברחבי הארץ,מעל 150 הצגות,התראיינתי לכלי התקשורת השונים,תחושת אופוריה אפפה אותי,חשבתי שהנה,עוד רגע אני כבר בטלויזיה,בפריים טיים,מתפרנס בכבוד,מנצל את הפרסום שלי לטובת עזרה לציבור,מנצל את השקט הכלכלי שלי להרחבת תחומי האמנות שלי וליצירת אלבומי הראשון כזמר,ובכלל מגשים את יעודי בחיים.

     

    אט אט הבועה התנפצה,לא רצו אחריי מפיקים ובמאים,באודישנים שהלכתי אליהם חשתי תחושה של "עוד אחד" שבאו לאודישן,חזרתי שוב לעשות "חלטורות" המצב הכלכלי נשאר תקוע,ואז באה המכה הגדולה:

     

    לתיאטרון הרצליה הגיעה מנהלת אומנותית חדשה,ואיתה בא גם האגו.

     

    כבר ביומה הראשון בהנהלת התיאטרון החליטה אותה אישה שכל ההצגות הקיימות יורדות מיד ובמקומן יועלו הצגות חדשות שלה.

     

    בתיאטרון הפצירו בה שספציפית את ההצגה "כל נדרי" לא תוריד מכיון שהיא קוצרת הצלחה רבה ויש לה ביקוש עצום למרות שעיקר הפרסום שלה היה פה לאוזן.

     

    לבסוף היא נעתרה והחליטה שאת ההצגה הזאת היא לא תוריד מיד אלא תיתן לה לרוץ עוד מס' שבועות.

     

    לבסוף,אחרי מס' שבועות האגו ניצח ולמרות הביקוש הרב להצגה,היא הליטה להוריד אותה בשיא.

     

    ההצגה האחרונה הייתה מרגשת מאוד,האולם היה מלא לגמרי ובאולם נוספו  כיסאות פלסטיק עקב הביקוש הרב.

     

    לאחר ההצגה עמדנו כולנו על הבמה,קיבלנו פרחים,הקהל הריע במשך מס' דקות עד שמנהל ההצגה נאלץ לבקש מהקהל לסיים את מחיאות הכפיים.

     

    הרגשתי זעם נורא ותסכול על כך שמפעל חיים כ"כ יפה וכ"כ מוצלח יורד לטימיון בגלל אגו של אישה אחת.

     

    כבר באותו הערב השלמתי עם המצב והבנתי שהגיע הזמן להתקדם הלאה ולטפס גבוה לעבר הפסגה!

     

    מה עבר עליי מאז,איך התמודדתי עם הקשיים,לאיזה תובנות הגעתי והיכן אני ממוקם כרגע במסלול חיי להגשמות יעודי ומטרותיי?

     

    המשך בפרק הבא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/10 13:27:
      יפה , מחכה בקוצר רוח להמשך:)
        17/8/10 10:37:
      מעבר לביקורת שיש לך על העולם הדתי ואף על פי שאתה כבר לא שם אני משוכנעת שהעולם הדתי נטע בך ערכים יפים שילוו אותך תמיד. בכל מקרה בהצלחה בכל אשר תפנה.
        15/8/10 21:26:

      צטט: המהפכן 2010-08-15 09:21:43

      דהיינו אתה תמיד היית שחקן רק החלפת תחפושת :-) ?

      הבנת נכון...

        15/8/10 21:20:
      וואוו איזה אנשים מדהימים!
      לא הייתי כל היום ליד המחשב ופתאום אני רואה עכשיו את כל הכוכבים והתגובות,
      תודה!!
      אני מבטיח להמשיך לרתק אתכם גם כאן בבלוג וגם כשאגיע לפריים טיים בטלויזיה.
        15/8/10 17:09:
      נוווווווווו, הבטחת לא להשאיר אותי במתח אז מה נהיה?
      אתה כוכב. עליון.
        15/8/10 17:04:
      לפני שנה בערך, נפגשתי איתך בהרצאה במלון דיויד אינטרקונטיננטל
      והדבר הראשון שקלטתי ממך זו ענווה מהסוג שאין דברים כאלה.. וכל התנהלותך היתה בכזו נונשלנט בוטח ובטוח
      וגם דברים כאלה אין..
      מפתיע הספור שמאחוריך
      והיום יש מין טרנד של מתחזקים כזה שאין מה להגיד עליו חוץ מ"איש איש כטוב בעיניו יעשה"
      כל הכבוד על החשיפה.
      תגמור ת'תסריט ותריץ את זה לבמאי שיעשה מזה סרט
      מותק, הוליווד מחכה לך..
        15/8/10 16:51:
      אני מחכה!
        15/8/10 14:55:
      אוהבת את הנחישות שלך. זו תכונה חשובה מאד בחיים, לדעתי שמובילה למקום שאתה רוצה להגיע אליו.
      אמר בזמנו צ'רצ'יל: "הדרך להצלחה מובילה מכשלון לכשלון, מבלי לאבד את ההתלהבות".
      אל תאבד את רוחך ותמשיך עם ההתלהבות, אין ספק שתגיע לגדולות.
      בהצלחה ומחכה לפרק הבא.
      יעל
        15/8/10 11:59:
      מעניין , מסכים איתך שאסור לאיש לקחת בעלות על אלוקים וכל אחד ואחת יכולים להאמין בדרכם הם.
        15/8/10 10:37:
      נדב, שמחה שחזרת לכתוב
      כיף לקרוא את הכתוב, מחכה לפרק הבא.
        15/8/10 09:21:
      דהיינו אתה תמיד היית שחקן רק החלפת תחפושת :-) ?
      ואוו אני מניחה שהדרך החוצה קשה יותר אם 'לא פחות' מהכניסה אל הדת
      שתהיה מאושר ושתיהיה שלם זה הכי חשוב
      מחזקת ידיך
      אני
        15/8/10 08:30:
      תודה!
      מרתק!*
      טוב, נדבוש, ברור שאתה עוד תגיע רחוק! הכל עניין של זמן (:

      פרופיל

      נדב סגל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין