עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ישראלי בעדן

    19 תגובות   יום שישי , 13/8/10, 08:09

    "אישיות בלתי רצויה" בעדן

     

    לאחר טיסה מוטרפת במטוס דקוטה, שהתנדנד ללא הרף מאז שהמריא מג'יבוטי, נחתנו בשלום בעדן. בנמל התעופה הבין לאומי של עדן הייתי אמור להחליף את מטוס הבוכנה המיושן במטוס סילון, ולטוס לצילון. מלבדי היו בדקוטה עוד שני אירופאים ומספר אפריקנים, שהיו אמורים להמשיך איתי באותה טיסת "אייר אינדיה" להודו.

     

    חבריי לטיסת המעבר להודו, הוסעו על חשבון חברת התעופה למנוחה וארוחה בבית מלון בעדן, ורק אני נותרתי לבדי בשדה.

     

    "מדוע אתה משאיר אותי בנמל התעופה, ולא נותן לי לנסוע העירה עם שאר הנוסעים?", שאלתי את קצין ההגירה - צעיר שחום, בעל פנים נאים, מרשים מאד במדיו הלבנים, ובכובע המצחייה שלראשו.

    "אין לך קונפירמיישון (אישור) לטיסת ההמשך", ענה לי.

    "ולכל האחרים יש?" שאלתי.

    הקצין נבוך משאלתי ואיחר לענות.

    "זה מפני שאני ישראלי?" הפתעתי אותו בערבית, ומשכתי באצבעי את העפעף התחתון של עין ימין.

    הקצין חייך בנעימות, ולאחר עוד היסוס של רגע, השיב:

    "אומר לך בכל הכנות. מסוכן היום בעדן. המהומות נגד הבריטים שהיו פה בימים האחרונים, עלולות להתחדש בכל רגע. אם חס וחלילה תיקלע למהומה, ויגלו שאתה ישראלי, זה הסוף שלך. עלולים לעשות לך לינץ' בלי לחשוב פעמיים. אני לא מוכן לסכן את חייך".

    "אינני פוחד מן הסכנה ואשמח לחוות מקרוב את דופק החיים בעדן", אמרתי.

    "אני לא מוכן לפעול בניגוד לשיקול דעתי המקצועית, ולקחת על מצפוני את הסכנה שמא יאונה לך רע" אמר. "תבין אותי, אני חייב להשאיר אותך פה בשדה למען בטחונך."

     

    לא הייתה לי ברירה, ולא היה לי הרבה  מה לעשות.

    עשר השעות שביליתי בשדה, נדמו לי כארוכות ביותר שחוויתי מעודי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/8/10 21:40:

      צטט: פו3 2010-08-19 09:59:40

      עושה רושם שהיתה דאגה בליבו.
      מין הסתם האוירה שם מתוחה ..חבל, יכול להיות מרתק לשמוע חוויות מתוך עדן.

      תודה פו.

      שמעתי על המהומות בעדן עוד בשהותי בג'יבוטי. באמת רציתי לראות במו עיניי, אך הקצין התימני היה יותר אחראי ממני, ולא אפשר לי.

      כל טוב, עמוס. 

        19/8/10 09:59:
      עושה רושם שהיתה דאגה בליבו.
      מין הסתם האוירה שם מתוחה ..חבל, יכול להיות מרתק לשמוע חוויות מתוך עדן.
        18/8/10 15:32:

      צטט: אילנה אדנר 2010-08-18 12:14:28

      אולי פרסונה נון גרטה במדינה עצמה, אבל ראית איך ההצלה הגיעה מהתימני(ם)?:)))

      תודה, אילנה.

      אין ספק שהקצין התימני, האחראי והסימפטי, לא היה עוין, ועשה את שעשה מתוך דאגה אמיתית לשלומי!

      כל טוב, עמוס.

       

        18/8/10 15:30:

      צטט: יעל מ 2010-08-18 11:55:58

      הזמן תמיד מתעתע, במיוחד כשיש תחושה של סכנה באוויר

      תודה, יעלי.

      הזמן אכן הוא לפעמים סובייקטיבי.

      בנמל התעופה לא הרגשתי מאויים, הרגשתי משועמם!

      כל טוב, עמוס.

       

        18/8/10 15:28:

      צטט: פרמינה דאסה 2010-08-18 11:33:47

      אותי סרבו לקבל במלון בעקבה , בגללשאני ישראלית.....
      יצאתי מהמלון המומה, נכנסתי למלון שהיה בהמשך- שם קבלו אותי בזרועות פתוחות....
      זו לא פוליטיקה.אלה רק בני האדם.

      תודה, טלי.

      בעקבה? ממש מוזר, הרי יש לנו יחסים עם ירדן!

      לפני למעלה משנה היינו בעקבה ובפטרה, ולא נתקלנו בשום עוינות.

      כל טוב, עמוס. 

        18/8/10 12:14:
      אולי פרסונה נון גרטה במדינה עצמה, אבל ראית איך ההצלה הגיעה מהתימני(ם)?:)))
        18/8/10 11:55:
      הזמן תמיד מתעתע, במיוחד כשיש תחושה של סכנה באוויר
        18/8/10 11:33:
      אותי סרבו לקבל במלון בעקבה , בגללשאני ישראלית.....
      יצאתי מהמלון המומה, נכנסתי למלון שהיה בהמשך- שם קבלו אותי בזרועות פתוחות....
      זו לא פוליטיקה.אלה רק בני האדם.
        15/8/10 13:00:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-08-15 12:45:58

      צ.ל
      בגוף הפוסט

      תודה ניצה.

      האמת שכמעט לא הייתה תנועה באותו זמן בשדה, והיה שעמום גדול - לכן השעות נדמו כה ארוכות.

      לא ציינתי שמדובר בשנת 1966, כשהבריטים עדיין שלטו בעדן?

      למעשה, הקטע אמור להשתלב במסכת השלמה של סיפור המסע שלי שתחום בזמן מאד מוגדר - אוקטובר 1966 עד יוני 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים.

      שבוע טוב, עמוס.

       

      צ.ל
      בגוף הפוסט
      נו ומה קרה במשך אותן 10 שעות המתנה? אני בטוחה שראית הרבה ועקבת במבטיך אחרי דמויות ואנשים.
      כדאי אולי לציין תאריך בבוף הפוסט כדי שאני הקוראת, אתחבר לאירועים גם ברמה הכרונולוגית.
      תודה מראש ושבוע טוב
        13/8/10 23:04:

      צטט: sherry refael 2010-08-13 19:49:53

      חוויה. תודה על השיתוף עמוס יקר
      שבת שלום*שלך שרי

      תודה, שרי, ושבת שלום גם לך.

       

        13/8/10 23:03:

      צטט: עמיר E 2010-08-13 16:10:07

      היה לי קטע דומה בקשמיר כשהגעתי לאזור סגור לזרים והשוטרים הורו לי ללכת לישון על מיטת חבלים פקירים שעמדה בתחנת האוטובוס על מנת שיוכלו לשגרני חזרה בבוקר המחרת. אני כמובן התחמקתי בחסות החשיכה וביליתי ימים נהדרים במקום. מכיוון שהייתי הזר היחיד במקום זכיתי ליחס מלכותי בכל מקום.

      תודה, עמיר.

      לא ידעתי על הקטע ההודי שלך, והייתי שמח לשמוע עוד.

      בקשמיר הייתי בפעם האחרונה בשנת 2000 והתאכזבתי מאד. אמנם זכיתי ליחס מיוחד, כי הייתי האורח היחיד במלון הצף, אולם האווירה הכללית הייתה שונה. חיילים הסתובבו עם אפודים וקסדות, ונשק ב"הכנס". זה קלקל את זיכרון "גן העדן" של ביקורי הראשון.

      שבת שלום, עמוס.

       

        13/8/10 19:49:
      חוויה. תודה על השיתוף עמוס יקר
      שבת שלום*שלך שרי
        13/8/10 16:10:
      היה לי קטע דומה בקשמיר כשהגעתי לאזור סגור לזרים והשוטרים הורו לי ללכת לישון על מיטת חבלים פקירים שעמדה בתחנת האוטובוס על מנת שיוכלו לשגרני חזרה בבוקר המחרת. אני כמובן התחמקתי בחסות החשיכה וביליתי ימים נהדרים במקום. מכיוון שהייתי הזר היחיד במקום זכיתי ליחס מלכותי בכל מקום.
        13/8/10 12:06:

      צטט: דיוטימה 2010-08-13 12:00:43

      טוב עשה שהתעקש!
      מי יודע מה היה עלול לקרות לך...
      מחיר של 10 שעות משמימות שווה גם שווה, אם לוקחים בחשבון את האלטרנטיבה.
      נו מה לעשות -
      הגברים נמשכים לסכנות והנשים מטבען אימהיות... :-)

      תודה, דיוטימה.

      אין ספק שהקצין התימני נהג יותר בתבונה מהפחז הישראלי.

       

        13/8/10 12:00:
      טוב עשה שהתעקש!
      מי יודע מה היה עלול לקרות לך...
      מחיר של 10 שעות משמימות שווה גם שווה, אם לוקחים בחשבון את האלטרנטיבה.
      נו מה לעשות -
      הגברים נמשכים לסכנות והנשים מטבען אימהיות... :-)
        13/8/10 09:20:

      צטט: שיווה 2010-08-13 09:04:52

      הזכרת לי עמוס,

       לפני למעלה מעשר שנים טסתי עם החברה הירדנית להודו דרך בחרין

      הייתי הישראלית לבד במטוס ולא הורשתי לרדת מהמטוס בבחרן.

       לא נעים, אבל חוויה

       

      תודה ריקי. מי כמוך יכול להבין את החוויה!

       

        13/8/10 09:04:

      הזכרת לי עמוס,

       לפני למעלה מעשר שנים טסתי עם החברה הירדנית להודו דרך בחרין

      הייתי הישראלית לבד במטוס ולא הורשתי לרדת מהמטוס בבחרן.

       לא נעים, אבל חוויה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין