מישהו יכול לספר לי על אירוע קולנועי מרגש במיוחד שהתרחש לאחרונה? כי אני לא שמעתי על אחד.

זו הסיבה שאני שב וכותב ומדבר על הסרט האחרון של כריסטופר נולאן. או במילים אחרות, שאני לא ממש כותב פוסטים לאחרונה. מבחינתי זה או זה, או לספר כמה לא אהבתי את "זוהי סדום". ומכיוון שלא נתבקשתי לכתוב ביקורת לעכבר, נראה לי לא יאה סתם ללכלך. שאנשים יהנו. למה לי להרוס למישהו את הסרט אם הוא בכנות אהב אותו? רק כי אני לא חיבבתי?

אגב, זו בדיוק הגישה אשר נעדרת לחלוטין אצל כל מי שדיברתי איתו או קראתי אותו, שראה ושנא את "התחלה". אז אולי אחרי כמה תגובות חיוביות מדי על "זוהי סדום" ועוד כמה שליליות על "התחלה", לבסוף אתעצבן מספיק כדי לרדת קצת על הסרט של "ארץ נהדרת". הנה כמה דברים שכולם מוזמנים לכתוב/להגיד לי כדי להצית את פתיל העצבים הזה. מצד שני, אתם מסתכנים מהוצאת כל האלימות והזעם שנאגרו במשך שנים בתוך בנאדם לא אלים בעליל. וכן אני עצבני. כואב לי כיורדים על דברים שאני אוהב. והחום בטח לא מצנן את המזג. (ספויילרים חופשי מכאן והלאה, כמובן).

נ.ב.

השיחות הדמיוניות שלמטה מנוסחות בלשון זכר, אבל רק בגלל שרוב הגברים שדיברתי איתם נטו לדבר שטויות, ורוב הבנות דיברו לעניין

1. "לא באתי לעבוד, באתי ליהנות"

אז שב בבית ותראה "חברים". או קח את האחרון של וודי אלן מהספריה. ככה אפילו תחשוב, בטעות, שאתה רואה הומור איכותי. או יותר קל - נסה לדעת משהו על סרט לפני שאתה נכנס אליו. מותר לבתי הקולנוע להקרין בחודש אוגוסט גם סרט שדורש ריכוז ומפעיל מעט את המוח.

2. "אבל בתור סרט אקשן הוליוודי קיצי זה יותר מדי מסובך"

אבל זה לא "סרט אקשן הוליוודי קיצי", זה סרט של פאקינג כריסטופר נולאן. ראה סעיף 1.

3. "לא התרגשתי"

הטענה החוזרת ונשנית כלפיי המון סרטים של נולאן. שהמימד השכלתני, מרשים ככל שיהיה, לא מגובה באימפקט דומה במישור הרגשי. על זה, כמובן, אין לי אלא להצטער. משום שאני כן התרגשתי. ובניגוד לשכלתנות עליה אפשר להתדיין, הרגש או שהוא שם או שהוא נעדר. מה שכן, אמרו לי שצפייה שניה מרגשת הרבה יותר. טרם ניסיתי בעצמי. ובכל מקרה, אני לעולם לא אבין מתי אנשים מתרגשים בסרטים ומתי לא. דמעות בעיניי השחקנים כמעט תמיד אוטמות אותי רגשית, בזמן שחבריי לצפייה מנגבים את האף. אני לא יודע איך אפשר שלא לזהות ולהתחבר רגשית לסיפור של קוב ומאל. אולי הדבר הכי רומנטי-קוסמי שנולאן כתב אי פעם. אהבה חוצת גבולות ומצבי תודעה. או איך אפשר שלא להבין את זעמה של מאל, שהרי אין זעם גדול מזה של אשה נטושה/נבגדת. או להתרגש נוכח המניע היחיד של קוב בסרט - הרצון להתאחד עם ילדיו בכל מחיר. הרי אם היו מועלים הנושאים האלה, עם השחקנים האלה (דיקפריו וקוטיאר) בדרמה רומנטית, כולם כבר היו מתמוטטים מהתרגשות. כי זה הרפלקס הז'אנרי. מה שמחזיר אותי לנקודה שאאחז בה עוד הרבה - מתי בפעם האחרונה התרגשתם בסרט אקשן?

4. "זה בכלל לא מתוחכם, רק מתחכם"

אם אני מבין נכון, זה אומר שהסרט רק נראה חכם, אבל הוא בעצם לא. אדלג על הנופך המטא-קולנועי שלדעתי הוא מבריק (להקביל בין הצופה בסרט לגיבורו המנסה כל העת לברר האם הוא ער או חולם בכל רגע נתון). אבחן רק אספקט אחד הנוגע לתחכום שבפשטות דווקא. ברגע השיא של הסרט, מצליח כריטופר נולאן להעביר את הקהל דרך מספר מוקדי עניין בעת ובעונה אחת. התרחשויות אשר קורות לא במקביל כי אם אחת בתוך השניה, במפלסי תודעה שונים של הדמויות. לשזור זו בזו מספר סצינות פעולה המשפיעות אחת על השניה באופן אקוטי אבל גם עומדות כל אחת בפני עצמה. תוך כדי הפיכת כל סצינה כזו לנתונה לפרשנות סימבולית (נגיד, מפולת השלגים). לא יודע, בשביל מישהו כמוני, זה די מתוחכם.

5. "אוברייטד" (והטענה הקשורה עוד פחות - "גם האביר האפל אוברייטד")

את הטענה הזו הייתי מוכן לקבל, אלה שאני שומע אותה עוד לפני שמישהו אשכרה ראה את הסרט. ואז שוב, ביום הראשון בו יצא לבתי הקולנוע ואיזה שני מבקרים היללו אותו. בקיצור, הסרט הזה היה אוברייטד עוד לפני שהוא היה רייטד. כך שכל טענות על היותו מוערך יתר על המידה בעתיד, מתבטלות אוטומטית בגלל הקיזוז עם האמירות שהקדימו את זמנן.

6. "זה אותו דבר כמו שאטר איילנד"

עכשיו, זה כבר פשוט מרושע. מילא לעשות ספויילר לסרט אחד, אבל לשניים? אין לכם שום רגישות לזולת? שהרי גם אם אכן מדובר בצירוף מקרים הוליוודי משעשע שכזה, אין כאן שום דבר מעבר לצירוף מקרים. נולאן עבד על התסריט הזה עשר שנים. הרבה לפני שדניס ליהן כתב את הספר עליו מבוסס הסרט של סקורסזה, או שדיקפריו הכיר את בר רפאלי.

7. "הדמויות שטוחות, אין דמויות עגולות"

האמת, אני מודה שאף לא הבנתי מה ההבדל בין דמות עגולה לשטוחה, או יותר חשוב - למה האחת עדיפה על השניה. אז תמיד טורחים להסביר לי שדמות שטוחה אוחזת רק תכונת אופי אחת ואילו דמות עגולה עוברת תהליך. אני אשוב ואשאל מתי ראיתם יותר מדמות עגולה אחת בסרט אקשן (הגיבור), אבל זה קל מדי. בואו נבחן את כל הדמויות שעוברות תהליך בסרט. קוב ללא ספק עובר תהליך, של הכרה במצבו ובדברים אשר הדחיק. אריאדנה עוברת חניכה שגם היא תהליך. אפילו מאל, שהיא לא ממש דמות כי היא קיימת רק בתודעה של קוב, עוברת שינוי בעיניי הצופים - מנבלית מרשעת לאשה שבורה ונבגדת, מה שמסביר את המניעים שלה. ועכשיו אשוב ואשאל - מישהו ראה פעם סרט אקשן שבו שלוש דמויות עגולות עוברות תהליך?

8. "החלומות מעפנים, חסרי דמיון וסתם נראים כמו המציאות"

בואו נראה רגע מי חסר דמיון פה. אני מניח שלא הייתה לנולאן שום בעיה לשכור מעצב אמנותי שיהפוך את כל הסרט לטרי גיליאם פוגש את סלבדור דאלי. אבל הפואנטה של הסרט היא שאי אפשר לדעת מהו חלום ומהי מציאות. לכן החלומות מעוצבים כמציאותיים על ידי הארכיטקטים, ואף מוסברת בסרט יותר מפעם אחת החשיבות של העניין (על הקורבן לשליפה להיות בטוח שהוא במציאות בזמן השוד המחשבתי). אני מסכים לחלוטין שאם כל הפעמים בהם נאמרת המילה "חלום" היו מוחלפות ב"תת-מודע", זה היה מדוייק יותר. אבל העולם של הסרט הוא עולם בו חלומות הם מתוכנתים, באים ממכונה. פלסיבו עבור אנשים שאיבדו את היכולת לייצר חלומות. הבחירה של נולאן לעצב את החלומות כמציאות עם פרדוקסים קלים, משרתת היטב את העובדה שמדובר בסרט טוויסטים ומתעתעת בצופה לכל אורך הדרך. שום גמדים לבושי גרבונים הרכובים על ענן צמר גפן, לא היו עושים את העבודה באופן טוב יותר.

9. "אין בסרט שום דבר חדש מבחינה פילוסופית"

בינינו, אין שום דבר חדש כבר מלא זמן. נגיד, מאז אפלטון. העניין בחדש הוא היחסיות. כלומר, מה שלא חדש לך, עשוי להיות חדש (ואף חדשני) עבור אחרים. במיוחד אם אותם אחרים אינם סטודנטים לפילוסופיה...

10. "יש מלא חורים בעלילה"

א': אז מה? זה פוגם מההנאה, או מפריע רק אחרי הצפייה? אצלי זה היה לא זה ולא זה.

ב': אם כל הסרט הוא חלום של קוב, פרשנות די מקובלת באינטרנט, הרי שאין אפילו חור עלילה אחד. רק שברים וסדקים בהיגיון שלנו, שאינו היגיון של חלום, כידוע.