עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      11/8/10 00:06:
    תודה טל.
    משוב כזה - וממך! - מחזק ומעודד להמשיך ללמוד סינית ואת סין ולכתוב על זה. אני קוראת את הפוסטים והכתבות שלך, ושמחה שיש הדדיות. כשתזדמן לבייג'ינג, אנא התקשר. להתראות, שושן
      10/8/10 08:27:
    תודה גדולה לך
    הרשומות שלך תמיד מעולות אבל הפעם התעלית אפילו מעבר לכך
    מה שאת נותנת כאן הוא מבוא מומלץ לכל מי שעושה את צעדיו הראשונים בסין בעיקר בתחום השפה ולא רק. יש כאן שפע רב של פרטים מנקודת המבט ההכרחית של מי שחווה זאת באופן יומיומי מבפנים.
    ברשותך אשמח לשלוח לינק של הרשומה ללקוחות שלי שאני מכשיר לקראת מעבר למגורים לסין

    היי ברוכה

    טל רשף
    -----------------
    יועץ ומרצה לעסקים ותרבות בסין
    מאמן עובדים למעבר למגורים בסין
    http://intelectual.co.il
    054-4606270
    Reshef_Tal@Hotmail.com
    0

    תיירת בשפה הסינית

    2 תגובות   יום שני, 9/8/10, 14:07

     

    ניהיי מא צינג-ג'ו / מעיין,

     

    הגיע הזמן לכתוב על אחת החווויות החזקות ביותר בסין – על ההתמודדות עם התקשורת הדבורה והכתובה בסין. זו חוויה חזקה במיוחד לאנשים שאוריינות היא המקצוע שלהם. את יכולה להיות אוריינית לעילא בשפה אחת ובוריינית ברמות שונות בשפה אחרת. אוריינות, כמו שאני מגדירה, היא תרבות הקריאה, הכתיבה, ההאזנה, הדיבור, הצפייה והעיצוב. בוריינות היא היעדר היכולות והכישורים התקשורתיים האלו. וכמו שעזבתי לתקופת-מה את הארץ שלי, הבית והמשפחה – כך גם עזבתי את השפה העברית שמסביבי בישראל, ואני תיירת בשפה הסינית. וואוו, איזה נוף! איזו חוויה!

    אתחיל בדוגמה של אימל שכתבתי לחברה שבאה מישראל לביקור קצר בבייג'ינג. באין שפה, ההסברים שכתבתי לה ננעצים בסימנים חזותיים:  "[...] הבנק נמצא מול הפנייה ימינה לרחוב הראשי, בהמשך הרחוב של המסעדה האיטלקית. תראי שלט אדום [...] סניף הדואר נמצא ביציאה מהרחוב הראשי, מימין, מול האיצטדיון [...]. ככה זה כשבוריינים בשפה הסינית [או בכל שפה]: רושמים בזיכרון הרבה דברים, מסתמכים על צבעים ועל פרטים במרחב: עצים, בניינים, סוגי דרכים, שלטים בולטים. ואז יורד שלג ומסתיר את הכל, ולכי תתמצאי בלבן המסנוור הזה, או שמחריבים בית ובונים בניין חדש, וכל מגדל הזיכרון קורס."

    כבוריינית צמאה לאוריינות בשפה הסינית אני רוכשת אותה בכל מרחב תקשורתי מזדמן. המורים שלי הם נהגי מוניות, מוכרים בשווקים, מניקוריסטית ידידותית במיוחד, אנשי השירות בבניין המגורים, שלימדו אותי, למשל, שוב ושוב לומר ש"לא בא עיתון" בכל פעם כשהעיתון היומי איחר להגיע. וכמובן הסטודנטים ושו זה-פינג, ראש החוג.

    ויש גם שיעורים מסודרים, פעמיים בשבוע עם לאושה ציאו [לאושה=מורה; ציאו=שם המשפחה של המורה]. השיעורים המסודרים מכונים בשפת הבלשנים "למידת שפה", בניגוד ל"רכישת שפה" המתרחשת באופן טבעי במפגשים מזדמנים ולא שיטתיים. כמרצה באוניברסיטה אני פטורה ממבחנים ומהכתבות - אימת הסטודנטים שנדרשים ללמוד כעשרים ושתיים סימניות כל שבוע. איך לומדים כל כך הרבה סימניות בשבוע?, שאלתי, והתשובה של עמית בכיתה: אני כותב כל סימניה עשרות פעמים, הולך לישון עם זה, שם את הניירות מתחת לכרית, קם בבוקר ושוב מתרגל... ובסוף מה? מצליחים בהכתבה, אבל אם חלילה מתפנקים ומרפים מהשינון באיזה-סוף-שבוע-רגוע, שוכחים המון.

    עם כחמש מאות מילים שאני בונה מהם משפטים בסיסיים אפשר לשרוד כאן, וזה אפילו מרשים ת'חברים הישראלים שבאים לבקר, אבל אין לטעות, החוויה הבסיסית שמלווה אותי היא חוויה ענקית של למידה פעורת אוזניים ועיניים מצד אחד, ושל אילמות מצד אחר. חוש השמיעה מעולם לא פעל אצלי כל כך קשה כמו כאן בסין. הצורך להבדיל בין ארבעת הטונים [ויש אומרים חמישה טונים] הופך כל האזנה לפיענוח וכל דיבור לקידוד של מנגינה: שטוחה (ֿ), עולה (ˊ), יורדת-עולה (˘), ויורדת (ˋ) [הטון החמישי מוגדר כנייטרלי, והוא מופיע, למשל, במילה אימא mama. הזיהוי וההצפנה של הסימניות מאתגרים את הציירת האבודה שכן/לא הייתה בי. גדול עליי :-( 

      

    הנה מדריך קצרצר לתייר/ת בשפה הסינית:

    1. שפת פנים וגוף: לא קל להיות מהגר/ת בשפה. החסרונות מובנים. אבל בסין למדתי משהו שלא ידעתי שהוא יטיב לי: אילמים לא מתווכחים ולא מתעמתים. למה, איך יריבו באין-מילים? במקום זה מפתחים ערנות וקשב ופורשים חיוך רחב על הפנים. הרבה הקלה בחיים. שפת הסימנים האחרים שמלווה את התקשורת במחוזותנו הילידיים לא מובנת מאליה בסין.

      

    2. הכנה: להתכונן לקראת המפגש עם השפה הסינית. לשוחח עם חברים שחיו או חיים בסין, לקרוא באתרי אינטרנט, לקרוא ספרים, לראות סרטים. רצוי להתחיל ללמוד סינית לפני שמגיעים. מובן שכשמגיעים לרגע האמת של ההפקה הלשונית קורה מה שכל הסטודנטים הישראלים בוגרי החוג ללימודי מזרח אסיה "פוגשים" כאן: בהתחלה לא מבינים [כמעט] כלום מן השיח הדבור. ייתכן שהמורים לא לימדו סינית? - זו הרגשה ראשונית. אחר כך האדמה הרועדת מתייצבת.

      

    3. התאקלמות: להתפנות לאתגר התקשורתי לאחר שאתגרים קיומיים חשובים כמו טלפון נייד, מגורים, שתייה, מזון ותנועה מקבלים מענה מספק. למצוא מקום מגורים מתאים לכם; לנווט בביטחון בסביבה הקרובה למקום המגורים ולמוסד הלימודים ולהכיר את התחבורה ממנה ואליה; להתגבר על אספקת מי השתייה ולאתר מזון נכון לכם בחנויות ובמסעדות; למצוא מספרה וחנות ספרים; ללמוד לשרוד כשהולכים בחברת אלפי אנשים, כשחוצים כביש, או כשנכנסים לקרון הרכבת התחתית בקו 1.

     

    4. דפי מילון: להיעזר במילונים ובשיחונים קצרים המצורפים למדריך לתיירים. לצלם אותם, לחזור וללמוד אותם, לקחת אותם אתכם יחד עם הדרכון והכסף. בהתחלה הכל סינית בשבילכם. מה בין ג' צ', צ, דז'?? בהמשך מתבהרות מחיצות אטומות. 

     

    5. תקשורת דבורה בכתב: לבקש מאנשים מקומיים שיכתבו עבורכם בסינית את המשפטים החשובים לכם: "סע לתחנת הרכבת התחתית הקרובה ביותר"; "סע  לטרמינל 3 בשדה התעופה הבינלאומי "; "אני צמחוני", "לא אוכל בשר חזיר" "לא חריף" או "אני אלרגי לאגוזים";  וגם משפט ממש חיוני כמו: "יש לי שיער מתולתל, אני מבקשת לייבש אותו חלק".

     

    6. כרטיסיות הנחיה: לקנות בבייג'ינג את לקט "כרטיסיות-מונית" [taxi cards] ליד הקופות בסופרמרקטים מערביים. זהו לקט מועיל להישרדות שמבטיח הגעה ליעדים. הוא מחולק לנושאים: אתרי תיירות, מסעדות, מקומות בילוי, קניות, ספורט, שפת תקשורת בסיסית ועוד. כל אתר מצוין בכיתוב באנגלית, בפין-יין [סינית באותיות לטיניות] ובסינית. מראים את שם היעד לנהג המונית או לאנשים ברחוב, ולרוב התקשורת זורמת. צרפו לערכה פנס קטן ובוהק כדי להאיר את הכרטיסיות בשעות אפלה.

     

    7. כרטיס ביקור/עסק [mi2ng pia4n / míng piàn]: לקחת כרטיס ביקור/עסק בכל מקום שביקרתם בו ושאולי תרצו לשוב אליו. כתבו עליו מיד מיהו-מהו. כך תבנו לעצמכם לקט של כרטיסיות מונית משלכם.

     

    8. להדפיס כתובות: להוריד מהאינטרנט כתובות בסינית, לרכז אותן במסמך מיוחד ולהדפיס אותו על דף: הכתובת של שגרירות ישראל [מוזר, היא לא כתובה בסינית באתר. אז תשגרו אימל ובקשו לקבל אותה בסינית]; הכתובות של בתי חב"ד; הכתובת הסינית של המלון שלכם: "שרתון", "הילטון", "רנסאנס" – יו ניים איט – בסינית יש לכל שם מערבי שם סיני משלו! הדרך לגלובליזציה ארוכה.

     

    9. מעבדה לשונית: לשלב לימודים במסגרת מסודרת ובמסגרות נלוות, כמו צפייה בטלוויזיה. בערוץ CCTV NEWS משדרים שלוש פעמים ביממה שיעורים בסינית  – Travelling in Chinese עם מארק רוזוואל [Mark Rowswell], מורה לסינית ממוצא קנדי:    http://english.cntv.cn/program/learnchinese/20100720/101773.shtml              

    גם סדרות טלה-נובלה הן כידוע כר לשוני מגביה ראש. מה עוד? לעקוב אחר שיחות עם ילדים. לשאול ושוב לשאול מה זה  - 'מאן', 'ציאו', 'יואן', 'לו', 'ג'ייה', 'דונג', 'שי' ועוד – מילים רווחות בשמות של מקומות. לחזור לעצמכם בקול פנימי על המילים שאתם שומעים, כמו למשל במערכת הכריזה המעולה שברכבת התחתית.

     

    10. קול ותנועה: מודעות לטונים – הטון הוא חלק בלתי נפרד מהמשמעות. כולם מייעצים ללמוד אותם מיד בהתחלה ולהתרגל אליהם כבר בצעדים הראשונים! הם תנאי לתקשורת. תגידו  guō   guó  guǒ guò        בארבעה טונים שונים ותקבלו ארבע משמעויות שונות. בטון השטוח ראשון, אמרתם מחבת או סיר; בטון השני העולה יבינו שאמרתם מדינה; תאמרו בטון השלישי היורד-עולה התכוונתם לפרי; בטון הרביעי היורד [שמזכיר את המלרע בעברית ולכן הוא הקל לי מכולם] יבינו שאמרתם: לעבור. זה קריטי. לכן במחשב שלי המילים כתובות באותיות לטיניות משולבות במספרים כדי לכוון את הגייתן. למשל: 'ni3' [=את/ה, בהגייה של הטון השלישי היורד-עולה] או 'ra2n ho4u' rán hòu =לאחר מכן, אחר כך, בטון שני ובטון רביעי.

    לאחרונה יצא לאור ספרה של דבורה פאלוס "לחלום בסינית"*.  כבלשנית ומערבית שחיה בסין היא מחדדת את השאלות הנוקבות: למה קשה לזרים שלומדים את השפה הסינית להבין את הטונים, לומר אותם ולזכור אותם? למה לשפה יש טונים? ולמה לסינים קשה כל כך להפיק את המשמעות של מה שאנחנו אומרים, אם איננו מדייקים בטונים? ללומדי השפה הסינית נדמה שהסינים עקשניים, לא משתפים פעולה. עם הזמן מבינים לומדי השפה שהטונים הם חלק אינטגרלי מהשפה.

    קשה להיכנס לשפה חדשה, קשה גם לצאת החוצה משפתך.

    אני רואה סביבי לא מעט מערביים שמדברים סינית גם בעזרת הידיים, כמו המורה שלהם בכיתה. הם הוגים את המילה ומלווים את הגייתן בתנועות יד המסמנות את הטון. זה טוב לדוברים ולנדברים. הדוברים לומדים להתייחס תמיד גם אל הטון, הנדברים העוקבים אחר הגמגום הסיני שלנו, בפה וביד, נפתחים יותר להבנת הקושי שלנו ולמישמוע של הגישוש הלשוני. גם החיוך לא מאחר להגיע. כן, אנחנו מצחיקים.

     

    11. תרבות הדיבור והנימוס: הישירות בשפה הסינית מהממת אפילו את הישראלים. כאן אומרים ישר ולעניין – דוגרי כזה – "לא רוצה", "קבלה!", "מלצר!". בלי 'בבקשה' ובלי 'סליחה' ובלי 'אתה יכול ...' או 'אולי תוכל' ועוד ועוד "מבעי סיכה בשיחה" [כמו שכינינו אותם בספר "אומנות השיח", ש' ברוש ול' ויינבך בהוצאת מפעלים אוניברסיטאיים בע"מ לפני כך וכך שנים]. יש מי שמפרש את היעדר ביטויי הנימוס כעדות לתרבות של קרבה ושל חוסר פורמליות. אני מפקפקת בכך בהקשר לסינית. נראה לי שתרבות הדיבור הישירה הזו מעידה על היררכיה חברתית שהלשון משמרת מזמנים עברו וממשיכה אותה בהווה המקוטב של היום.

     

    12. דלת כניסה לסין: פתח הכניסה לסין צר ומוגבל. צעירים רבים מבינים שכסטודנטים ללימוד השפה הסינית יקבלו ויזה ויוכלו לשהות במדינה ולטייל בה שלושה חודשים עד כמה שנים. גו גוגל. אתרים רבים מציעים מידע וסיוע. תמצאו קורסים בהיקף של 30, 80, 120 או 320 שעות, שלומדים בהם שפה משולבת במעט לימודי תרבות והיסטוריה. עלויות ראו בסעיף 16 .

     

    13. לימודים אקדמיים: שנת הלימודים בסין מתחילה בתחילת ספטמבר. סמסטר א' יתחיל השנה בשמונה בספטמבר 2010. סמסטר ב' - בתחילת מרס ויסתיים בסוף יוני. מועדי הלימודים מותאמים לראש השנה הסיני, שחל בסוף ינואר או בתחילת פברואר. כשחוגגים את ראש השנה, הקמפוסים מתרוקנים, כולם בתנועה הבייתה להורים, והזרים - לטיולים.

    אביב גולדשטיין שלמד השנה באוניברסיטת רנמין (אוניברסיטת העם; בתרגום חופשי; Renmin University 人民大学) מבהיר את הגמישות סביב מועדי הסמסטרים: "כמו אצלנו, הלימודים מתחילים ומסתיימים כל שנה בזמן אחר והמועדים שונים בכל אוניברסיטה, אפילו בתוך בייג'ינג."

     

    הלימודים האקדמיים של השפה קשים. המורים הסינים רחוקים מלהבין את הסטודנטים המערבים הלומדים ונהנ[תנ]ים. כל שבוע נערכת הכתבה המחייבת שליטה בלמעלה מעשרים סימניות חדשות. הכיתות מגוונות ומזמנות מפגשים בין-לאומיים עם בני לאומים שספק אם ידעתם על קיומם. זה מרתק אבל יש לכך גם מחיר מעיק. גם אם לא תיתקלו בסין באנטישמיות או בשנאת ישראל, בכיתת הלימוד יכול לקפוץ השד הנושן והמאוס מהבקבוק. אישית הסתדרתי טוב עם הסטודנט האירני, אבל הסטודנטית מסודן סירבה לומר לי שלום קר, והסטודנטית מאיטליה רשפה שנאה לאחר האירוע הטראגי של המשט לעזה.

     

    14. לימודי עזר: נוסף על המסגרת הפורמלית יש דרכים "להתחזק". מספר אביב גולדשטיין: "אני למדתי גם לבד באופן פרטי. קניתי ספר תרגול בהבנת הנקרא בנושא כלכלה בסינית ולמדתי ממנו לבד". אני קראתי ספרוני ילדים המתארים את גלגולי הסימניות הסיניות ממקורן הציורי [פיקטוגרפי] ועד לרישומן בהווה. הספרונים עוזרים להבין ולזכור את חידת הכתב הסיני.

     

    15. לימודים פרטיים: מי שרוצים להצליח בבחינות האקדמיות מלווים את לימודיהם בתמיכה פרטית וזולה של מורים פרטיים או בבתי ספר פרטיים הסמוכים לאוניברסיטות. במקומות אלה לומדים בקבוצות קטנות ובאופן מותאם יותר לצורכי הלומדים וליכולותיהם. כל מי שלמדו איתי באוניברסיטת בייג'ינג למדו במקביל, 12-6 שעות בשבוע, בבתי ספר פרטיים באיזור אודאוקו [wudaokou] הסמוך וסמיך בסטודנטים זרים.

     

    16. עלויות: הנה לקט מחירים לדוגמה: 8000-7500 יואן עבור קורס בן 320 שעות לסינית בסיסית או לסינית עסקית. שכר הלימוד באוניברסיטת בייג'ינג כ- 13,600 יואן. ב-BLCU (האוניברסיטה לשפות בבייג'ינג) משלמים כ- 5,000 ₪  עבור סמסטר. לגבי מעונות, אומר אביב גולדשטיין: "גם בקשר למעונות זה לא חד משמעי (כמו כל דבר בסין, בעצם). באוניברסיטה שלנו בנו לאחרונה מעונות חדשים שבהם יש חדרים פרטיים [אדם בחדר עם מקלחת ושירותים צמודים] במחיר 1,500 יואן  עבור חודש. במעונות שבהם מתגוררים שני אנשים בחדר, בלי מקלחת ושירותים צמודים (הנמצאים בכל קומה, כולל שירותים מערביים), המחיר זול יותר. מחיר מגורים בשכירות מחוץ לקמפוס, משתנה בהתאם לאזור, וכללית הם עולים בהתמדה. נכון לתחילת שנת 2010 המחירים נעו בין 1,200 יואן ל-3,000 יואן ויותר לאדם בדירת שני שותפים באזורים המבוקשים על ידי סטודנטים זרים." 

    עלות המחייה של אביב גולדשטיין בשנת הלימודים האחרונה הייתה 600 דולר בחודש "כולל הכול – קניות, טיולים, בילויים וכו'". של מיכל אייזנמן הייתה 700 דולר עבור "מתנות, טיולים, אטרקציות ותרומות לבית חב"ד הנהדר". לימודים בקבוצה פרטית קטנה עולים כ-130 יואן עד 1500 יואן בחודש. אני שילמתי רק 30 יואן עבור שיעור פרטי למורה סינית דוברת אנגלית, שהגיעה אליי לדירה. מורים מקצועיים יותר גובים 50 יואן. בקרוב נפתח אתר מיוחד ומעודכן שיתן מידע, ייעוץ וסיוע לסטודנטים ישראלים שרוצים ללמוד בסין. 

     

    17. איפה ללמוד? – עדיפות בעיניי ערים גדולות ותוססות: בייג'ינג, שנחאי, הונג-קונג. לא ממליצה על ערים משמימות ו/או מפויחות כמו קומינג או שיאן, וסליחה אם הגזמתי בפסילתן. מובן שבערים הפחות מבוקשות תמצאו יותר רעוּת וידידות מקומית-סינית. יש גם יתרון לרכישת המנדרינית הרשמית [Putonghua] הנוהגת ברחובות בייג'ינג כי "היא הנותנת". תשקלו. המאזניים בידיים שלכם. אישית אני מוצאת שחברים מערביים, המצויים בשפע רב יותר בערים הראשיות, מסייעים לנו ללמוד סינית. המתקדמים שבהם משמשים כ"מתווכי תרבות", הם מבינים מה קשה לנו ואיך לפתוח סתימות. למיכל אייזנמן, שסיימה לפני חודש סמסטר של לימודים ב- Zhong guo Ren min Da xue, יש שתי המלצות. ראשונה: "להתחבר עם תלמידים זרים אחרים שאינם מערביים. הקושי שלהם באנגלית מביא לכך שהתקשורת איתם נעשית בעיקר בסינית וזה עוזר מאוד בתרגול השפה." המלצה שנייה: " לחפש מסגרת של עבודה, ואפילו של התנדבות בסין. למשל, כמתמחים בלשכת המסחר של ישראל-סין בבייג'ין. מומלץ בחום. פותח דלתות, יוצר קשרים ומעולה לקורות חיים".

     

    18. "סינית אני מדבר/ת אליך" ו/או "זו עברית בשבילי" - שותפים לשוניים: הסינים מחפשים שותפים לשוניים [language partners]. אם אתם שולטים בשפות מבוקשות, תמצאו לכם בת/בן זוג. חצי שעה סינית מול חצי שעה אנגלית / צרפתית / רוסית / עברית / ערבית. הסינים לא מרשים לעצמם שיעורים פרטיים ולכן שותפות לשונית מבוקשת מאוד. מכאן קרובה הדרך לזוגיות נצחית יותר :-). צידה לדרך: 'וואו איי ני': wo3 a4i ni3 / wǒ ài nǐ = אני אוהב/ת אותך. אגב, לא משפט שהסינים/יות מרבים לפזר כמו במערב. אם תלמדו בבייג'ינג או בשנחאי, שלחו לי מייל ואמצא לכם שותפים לשוניים מקרב הסטודנטים הלומדים בחוגים לשפה ולתרבות עברית בערים אלו.

     

    19. סיור טעימות במחוזות השפה הסינית. זו שפה ציורית - הנה שֵם של גשר ומחלף: "גשר הסוס הבהיר"liàng  mǎ  qiáo /  lia4ng ma3 qia2o - איזה פיתוי טמון בצירוף הלשוני הזה?; זו שפה מוחשית – רכבת תחתית היא "מתכת באדמה" –   dì tiĕ  / di4 tie3. דוגמה למשפט שחוק "זו סינית בשבילי"; זו שפה ששעון השמש והירח מנחה את ברכותיה: 'בוקר טוב' - zǎo  shàng  hǎo  [זאו = מוקדם, שאנג = למעלה; כלומר השמש עולה]; 'צהריים טובים' zhōng  wǔ  hǎo -  מתייחס לשמש באמצע השמיים; 'אחר צהריים טובים' - xià  wǔ  hǎo – הברכה מותאמת לשמש הנמצאת בדרכה למטה; 'ערב טוב' - wǎn shàng hǎo - הפעם ה'שאנג' מתייחס ל"עליית" הירח.

     

    20. כושר: לתייר/ת בשפה הסינית מזומן "חדר כושר" בלתי פוסק ל"שרירי" השכל. אני ממליצה לקחת את החוויה הלימודית למחוזות של שימוש, הנאה והעצמה ולא לאיזורי מבחן הנמדדים במספרים של כישלון והצלחה.

      

    השפה הסינית כמו המדינה היא יבשת תרבותית. מרחבי ענק, רכסים גבוהים להעפיל עליהם, מפלי תקלות, נהרות של זרימה, פרחי תובנות, מסכי ערפל – הכל כלול.

    מעיין, לונג טיים נו סי ['long time no see']. המשפט שפשט ברחבי העולם מקורו בתרגום מילולי של האמירה הנ"ל בסינית. אנחנו נאמר אותו בשמחה זו לזו בקרוב. זאי-דז'יאן [=לראות-שוב = להתראות]. שושן

     

    _______

    *   Dreaming in Chinese / Deborah Fallows

     

    הסבר על התמונות: תמונה 1: בכיתה עם סטודנטים זרים מרחבי העולם. שנייה משמאל המורה לסינית, רביעית משמאל אני מסמנת את ישראל במפת לומדי הסינית; תמונה 2: "ישראל" [=יסאלייה] בקליגרפיה ובכתב ראי בעזרת מברשת-מים על המדרכה בכניסה לאוניברסיטת בייג'ינג. V  של מברשות עם פרופסור לפיסיקה, הקליגרף החובב; תמונות 3 - 6: במעונות של הזרים באוניברסיטת בייג'ינג. לא מפונקים שם; תמונה 7: סימניות מפוסלות ליד המוזיאון לאומנות עכשווית בבייג'ינג.

     

    ''
    ''
    ''
    ''
    ''
    ''
    ''
    ''

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין