עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ג'יבוטי - וכך הכל התחיל...

    34 תגובות   יום שבת, 7/8/10, 18:08

    ג'יבוטי - וכך הכל התחיל....

     

    יצאתי מן הארץ ללא כל אשרת כניסה ליעד בחו"ל.  רציתי להגיע להודו, אך בשנת 1966 לא הייתה שגרירות הודית בארץ, ולצורך קבלת אשרה להודו, היה צורך לפנות לקונסוליה הבריטית. קבלתי מהקונסוליה תשובה שעליי להמתין ששה חדשים לקבלת מענה מהודו, וגם אז אין ערובה שבקשתי לאשרה אכן תיענה בחיוב. החלטתי איפא, לנסוע לאתיופיה ולבקש אשרה בשגרירות הודו באדיס אבבה. על מנת להיכנס לאתיופיה לא היה אז צורך להצטייד מראש באשרה – האשרה הוענקה למבקר הישראלי עם הנחיתה על אדמת אתיופיה. וכך, כשעליתי על סיפון ספינת המשא היוונית "אמאליה" בנמל אילת, בדרכי אל נמל אסאב באתיופיה, לא הייתה עדיין כל אשרה בדרכוני.

     

    בלב ים, קיבל הקפטן הוראה לשנות מסלול, ולעגון בג'יבוטי. בג'יבוטי, שלא כמו באתיופיה, הייתי זקוק  לאשרת כניסה לצורך העלייה לחוף, ואשרה כזו לא הייתה בידי. בסופם של דיונים ממושכים עם קצין ההגירה הצרפתי שעלה על הסיפון, נמצא הפתרון – הקפטן, שהכיר את הקצין זה מכבר, התחייב בפניו בכתב שאעזוב את ג'יבוטי תוך 24 שעות, ואני חתמתי על התחייבות דומה בפני הקפטן.

     

    שעת בקר מוקדמת. כף רגלי דורכת בפעם הראשונה על אדמת חוץ לארץ, בנמל הגדול וההומה של ג'יבוטי. מלבד ביקור בודד כתלמיד בי"ס יסודי בנמל חיפה, והעלייה על סיפונה של "אמאליה" בנמל אילת, זוהי למעשה חוויית נמל ראשונית, שנעשתה חבוטה ושגרתית בהמשך המסע.

    השארתי את "אמאליה" מאחוריי, ולפניי נגלו שתי ספינות גדולות ממנה בהרבה, שאחת מהן הביאה מטען של תמרים מעיראק. אחד מסלי הנצרים שנפרקו מהספינה נפל אל הרציף והתרסק. התמרים שהתפזרו היו ארוחת הבקר שלי, ועד היום עוד לא טעמתי תמרים טעימים מהם. רק תמרי המג'הול המיובשים בארץ, מזכירים לעיתים במשהו את הטעם ההוא.

     

    נסעתי העירה. הרכבת לאדיס אבבה עמדה לצאת רק לפנות ערב,  ונגררתי עם ארגז המסע שלי לחפש אכסניה. המלון שאליו הגעתי היה בעל אכסדרת עמודים וקשתות, כמו בניינים רבים נוספים בעיר. הקשתות הקולוניאליות, הזרם הבלתי פוסק של שחורים הממהרים בבקר למקומות עבודתם, והשפה הצרפתית בפי כל, יצרו אצלי את התחושה שהגעתי לטימבוקטו – העיר בסהרה שהפכה אצלי, מסיפורי לגיון הזרים, לסמל הקולוניאליזם הצרפתי באפריקה.

     

    שכרתי חדר והתמקמתי במלון. לפנות ערב, לקראת מועד יציאת הרכבת לאדיס אבבה, אחסנתי את הארגז במלון, בתקווה לשוב אליו בקרוב מצוייד באשרה רשמית.

     

    גם באתיופיה לא הצלחתי לקבל מייד אשרה להודו, ובמקום זאת התנוססו שלוש אשרות אחרות בדרכוני – אשרת תייר לחודש בג'יבוטי, אשרה לצילון, ואשרה לתאילנד – מדינת ההמשך, התנאי לקבלת האשרה לצילון.

     

    חזרתי אל המלון בג'יבוטי. ארגז המסע שלי חיכה לי בנאמנות.

    הלכתי קודם כל לרובע הילידים בעיר, לבקר את משפחתו של אחמד סלים, אחד מעמיתיי לנסיעה לאדיס אבבה. בדרך ראיתי עזים "רועות" על גלי האשפה שבצד הדרך ואוכלות עיתונים ישנים. הייתה זאת הפעם הראשונה בחיי שנתקלתי בכך. זכור לי גם הרושם הראשון מן העוני שניבט מן הפחונים המרובים בשכונה (בהמשך נתקלתי בהודו בעוני גרוע בהרבה). בכתובתו של אחמד סלים נדהמתי מתופעה שנראתה לי אבסורדית - במשכן הפחים הדל של המשפחה, שלא העיד כלל על רווחה כלכלית, הייתה שפחה שביצעה את כל העבודות הקשות. השפחה התגוררה בסוכה שהייתה צמודה אל הפחון!

    רמת הצרפתית בפי בני הבית הייתה בסיסית ביותר (בלשון המעטה) ונתקלתי בקשיי תקשורת, אך החום שהפגינו כלפיי האנשים, ובמיוחד סבתו של אחמד סלים, חיפו על קשיי הלשון.

     

    במשך למעלה משבועיים נתקעתי בג'יבוטי, והזדמן לי לעבוד כפקיד באתר הבנייה של "סולל בונה" בעיר, והתיידדתי עם בנו של מנהל האתר, מיכאל דבצ'רי. וגם התארחתי עוד בשני בתי ילידים.

     

    באתר הבנייה של "סולל בונה" התיידדתי עם נגר בשם זיאד. באחת השיחות עמו הערתי בפליאה שלא מצאתי בג'יבוטי אינג'רה – מאפה אתיופי שמאד מצא חן בעיניי באדיס אבבה. אורו עיניו של זיאד ובשמחה אמר שאשתו היא אתיופית, ושאני חייב לבוא אליהם ולאכול מהאינג'רה והוואט המעולה שהיא מכינה. למחרת, לאחר שעות העבודה, הלכתי אתו אל ביתו. היה זה בית מרווח ונקי, ששהו בו כעשרה אנשים בגילים שונים, גברים ונשים. בשלב מסוים התיישבנו כולנו על השטיח במרכז החדר סביב שולחן עגול נמוך, שעליו הוצב טס ענק ועליו ערימה בצורת קונוס, של תבשיל ירקרק, ולידו ערמה נוספת של 'פיתות' אתיופיות – אינג'רה. כל המסובים תקעו ידיהם בערימה הירקרקה שלפניהם ואכלו בכל פה, ואילו אני, שלא הורגלתי לאכול בידיים, ישבתי בטל, וחלק התבשיל שמולי נשאר בתול כשהיה. בעלת הבית הבחינה במצב, ובתבונה ובטקט, מבלי לומר מילה, הביאה לי כף ומזלג, וכך יכולתי גם אני להנות מתבשיל הוואט – קטניות וירקות מתובלים ברטבים חמוצים וחריפים - שאכן היה מעולה, ממש תאווה לחיך.

     

    "האם אתה מדבר ערבית?", התעניין צעיר אחד מבין הנוכחים.

    "כן", עניתי.

    "איזה ניב?", הוסיף לשאול.

    "אני מדבר בניב הפלשתינאי", השבתי.

    "האם אתה מפלשתין?", שאל הפעם בערבית.

    "לא", עניתי, "אני מישראל".

    אז התערב בשיחה בחור צעיר אחר, תוקפני ונמרץ, וטען שאין למדינת ישראל זכות קיום. מדינת ישראל הוקמה על אדמת פלשתין, שהיא שייכת לפלשתינאים. טענתי שישראל היא עובדה קיימת, וזכותה להתקיים נגזרת מהיותה המולדת ההיסטורית של העם היהודי. הערבים הם שיצאו נגד היהודים למלחמה למרות החלטת החלוקה של האו"ם, ואינם מוכנים לשלום, מתוך שאיפה מאגית שיום אחד ניעלם, כפי שנעלמו הצלבנים. הצעיר תקף בחריפות את מדינת ישראל ואת הציונות וטען שוב ושוב, שאין היהודים עם, אלא דת בלבד, ואין להם כל זכות בארץ ישראל. כשהצדקתי את זכותנו על הארץ בטיעונים מן התנ"ך, התשובה הייתה שאין פלא – "התנ"ך נכתב על ידי היהודים".

    להדגמת תביעתנו הבלתי צודקת, לקח את בתו של בעל הבית ואמר:

    "הנה בתו של זיאד, האם אני יכול לתבוע אותה לעצמי?"

    "לתבוע אתה יכול", עניתי, "אולם תביעתך תהיה בלתי מוצדקת".

    "בדיוק באותה צורה אין תביעת היהודים על פלשתין צודקת", השיב.

    "אתה מדבר בלשון כלי התעמולה הערבים", אמרתי.

    "אני ערבי!", הייתה תשובתו.

    אמנם ידעתי שמארחי ויתר המסובים הם מוסלמים, ובכל זאת הופתעתי. התברר שכולם הם ערבים, שמוצאם מתימן. על מנת למנוע מהוויכוח להתלהט, התערב זקן הנוכחים והרגיע את הצעיר הנלהב. הוא סיפר שלקח חלק במסעו של פיצל בן חסין, במלחמה נגד התורכים ב-1917, ושנשאר אחר כך לשרת בחיל הספר בעבר הירדן. בעת שירותו נתקל במפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל והיה מלא התפעלות מהישגיו.

    וכך, מהזמנה לאכול וואט ואינג'רה, נתקלתי באופן אישי במי שלקח חלק באותו מסע הירואי מן החיג'אז עד דמשק, שאותו הכרתי רק מלימוד ההיסטוריה ומסיפורי לורנס איש ערב!

     

    הביקור השני היה בביתה של ואריס, ששמורה לה פינה מיוחדת בזיכרוני, ותקצר כאן היריעה מלפרט.

     

    הביקור בנמל ג'יבוטי, הפך לשגרה, בשל הצורך למצוא אנייה שתביא אותי לצילון. והנמל, שנראה כה זר ומנוכר בבקרו של היום הראשון בו הגעתי לג'יבוטי, הפך לאתר מוכר ביותר. המשכתי לבקר יום-יום בנמל, עד שיום אחד מצאתי ספינה נורבגית המפליגה לצילון. הקפטן היה חביב מאד והסכים להעסיק אותי ככוח עזר על הסיפון. הוא ביקש ממני לחזור לנמל בחצות, לפני שהספינה אמורה להפליג, ואמר שיש עוד עניין פורמאלי פעוט – עליו לקבל את אישורו של סוכן החברה. 

     

    ארזתי את ארגז המסע שלי ומיכאל הסיע אותי לנמל. חיכינו לפני כבש הספינה לרב החובל. לבסוף הגיע הקפטן עם הסוכן לאחר בילוי בעיר, ושניהם היו מבוסמים במקצת. רב החובל הציג אותי בפני הסוכן כנער הסיפון החדש והסוכן שאל אותי לשמי. כששמע את השם קדרו פניו, והוא ביקש לראות את דרכוני. כשעיין בדרכון נעשה ממש עוין.

    "יש לך ניסיון בעבודה על ספינה?", שאל, והמבטא שלו העיד כאלף עדים  על מוצאו הערבי. 

    "לא", עניתי.

    "אין צורך בניסיון" התערב רב החובל, "כל אחד יכול להתאים לי".

    "אני צריך לקבל בבקר את אישור החברה באוסלו להעסקת נער סיפון חסר ניסיון", אמר הסוכן בערמומיות.

    "אבל אתה יודע שאנחנו מפליגים עכשיו", אמר רב החובל.

    "תמצא עובד אחר בעדן", אמר הסוכן. "אני לא יכול לתת את האישור לפני שאני מתייעץ עם אוסלו".

    כך חגג הסוכן את ניצחונו הקטן על האויב הציוני.

     

    טסתי לצילון, וכעבור למעלה מחודש, כשחיפשתי בנמל קולומבו ספינה להפליג בה להודו, ראיתי את הספינה הנורבגית "שלי" נכנסת לנמל.

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/6/15 10:13:
      מישהו היה , מכיר את ג׳יבוטי בשנה שנתיים האחרונות - האם המקום נוח ואפשרי לשיתופי פעולה?
        20/10/12 17:15:

      צטט: עמנב 2012-10-20 07:36:21

      צטט: מרב 1956 2012-10-20 05:54:38

      כמו מכל סיפורי המסע שקראתי, עד כה,

      אני נהנית מאוד בכל פעם.

      תודה, מרב.

      אני מלא התפעלות לנוכח ההתמדה שלך.

      שבת שלום, עמוס. כשמעניין , רוצים עוד

        20/10/12 07:36:

      צטט: מרב 1956 2012-10-20 05:54:38

      כמו מכל סיפורי המסע שקראתי, עד כה,

      אני נהנית מאוד בכל פעם.

      תודה, מרב.

      אני מלא התפעלות לנוכח ההתמדה שלך.

      שבת שלום, עמוס.

        20/10/12 05:54:

      כמו מכל סיפורי המסע שקראתי, עד כה,

      אני נהנית מאוד בכל פעם.

        13/8/10 07:19:

      צטט: יסינראל 2010-08-12 17:21:46

      נומד גזעי. ומה קרה אחר כך?

      תודה שושן ומעין.

      הפוסט הבא יהיה אפיזודת המשך.

      שבת שלום ולהתראות, עמוס.

       

        13/8/10 07:17:

      צטט: סינסר-מסע חיים 2010-08-12 17:18:35

      מורידה בפניך את הכובע...
      סיפור מרתק
      ואתה עוד יותר

      בת חן

      תודה לך בת חן. שמח שסיפורי מצא חן בעינייך.

      שבת שלום, עמוס.

       

        13/8/10 07:16:

      צטט: אשר רון 2010-08-12 14:20:42

      מדהים אני ממש מקנא....

      תודה, אשר.

      אין מה לקנא - ארוז תרמיל וסע (-: !

       

        13/8/10 07:15:

      צטט: יעל מ 2010-08-12 21:53:54

      איך הולך הביטוי: וזוהי תחילתה של ידידות מופלאה...
      מעניין, במיוחד כשאתה נכנס יותר לרובד האישי של תחושות וכד'.
      נ.ב. גם אני אוהבת תמרים מג'הול:)

      תודה, יעלי.

      בביטוי "...תחילתה של ידידות מופלאה...", השתמשתי בשבוע החולף בסיפור אחר, שעדיין לא פרסמתי.

      תמרי המג'הול הטובים ביותר שאני מכיר, הם התמרים האורגניים מחנות הטבע "ניצת הדובדבן", אם מותר לעשות פרסומת בקפה.

      שבת שלום, עמוס. 

        12/8/10 21:53:
      איך הולך הביטוי: וזוהי תחילתה של ידידות מופלאה...
      מעניין, במיוחד כשאתה נכנס יותר לרובד האישי של תחושות וכד'.
      נ.ב. גם אני אוהבת תמרים מג'הול:)
        12/8/10 17:21:
      נומד גזעי. ומה קרה אחר כך?
        12/8/10 17:18:
      מורידה בפניך את הכובע...
      סיפור מרתק
      ואתה עוד יותר

      בת חן
        12/8/10 14:20:
      מדהים אני ממש מקנא....
        12/8/10 06:59:

      צטט: גרייס ל 2010-08-12 03:35:48

      עמוס,כתיבה מרתקת והסיפורים שלך פשוט מעולם אחר שנדמה שכבר נעלם מזמן,נפלא,משאיר טעם לעוד,,

      תודה, גרייס.

      העולם ההוא שפגשתי ב-1966 באמת הולך ונעלם. כדי למצוא את התמימות ואת האותנטיות, יש היום להעמיק ולחדור למעבה הג'ונגלים, כמו למשל אצל שבט האומו באתיופיה, שאת תמונותיו ראיתי לאחרונה.

       

        12/8/10 06:55:

      צטט: אילנה אדנר 2010-08-12 01:22:51

      עמוס,
      אספר לך שלפני מספר ימים קיבלתי סלסלה מלאה בתמרים מבצרה. אני מניחה שאתה יודע שהתמרים מבצרה מיוחדים במינם, אבל אם לא, אצלם ואעלה תמונה עבורך (יש סיכון שתקנא, אבל ככה זה...:))

      המצחיק הוא שלפני כשבוע הוזמנתי על ידי שנים מתלמידי העירקים לארוחת ערב במסעדה לבנונית. בדרך ראינו חנות 11\7 ונכנסנו. פתאום ראינו תמרים מישראל. העירקי מבצרה כמובן רצה לדעת מדוע התמרים מישראל כ'כ יקרים (הם באמת היו מאד יקרים. בחנויות של הערבים אפשר לקנות ק'ג במחיר 100 גר' בחנות הזו!), אמרתי לו שאקנה ושהוא יטעם.
      הוא קנה 6 תמרים במחיר של 10 ש'ח. כשיצאנו מהחנות, הוא טעם אחד ומפיו נפלטה קריאת הפתעה. 'התמרים הישראלים', אמר, 'טעימים פי אלף מהתמרים בבצרה. בחיים לא אכלתי תמרים כאלה'.
      לא אמרתי כלום, אבל הלב שלי רקד צ'ה צ'ה צ'ה:)

      הערב החל הרמאדן ולארוחה המפסקת של הנ'ל, הבאתי תמרים ישראלים...לא היה מאושר ממנו.

      נ.ב.
      שיחות על ישראל והזכות של היהודים להיות בה עדיין אקטואליות:)))

      תודה, אילנה, על התגובה המפורטת.

      התמרים הישראלים מצויינים לכל הדעות. טעמם של תמרי בצרה בפי באותו בקר בנמל, היה בוודאי בגלל הראשוניות, כפי שהיה גם טעמה של הפפאיה.

       

        12/8/10 03:35:
      עמוס,כתיבה מרתקת והסיפורים שלך פשוט מעולם אחר שנדמה שכבר נעלם מזמן,נפלא,משאיר טעם לעוד,,
        12/8/10 01:22:
      עמוס,
      אספר לך שלפני מספר ימים קיבלתי סלסלה מלאה בתמרים מבצרה. אני מניחה שאתה יודע שהתמרים מבצרה מיוחדים במינם, אבל אם לא, אצלם ואעלה תמונה עבורך (יש סיכון שתקנא, אבל ככה זה...:))

      המצחיק הוא שלפני כשבוע הוזמנתי על ידי שנים מתלמידי העירקים לארוחת ערב במסעדה לבנונית. בדרך ראינו חנות 11\7 ונכנסנו. פתאום ראינו תמרים מישראל. העירקי מבצרה כמובן רצה לדעת מדוע התמרים מישראל כ'כ יקרים (הם באמת היו מאד יקרים. בחנויות של הערבים אפשר לקנות ק'ג במחיר 100 גר' בחנות הזו!), אמרתי לו שאקנה ושהוא יטעם.
      הוא קנה 6 תמרים במחיר של 10 ש'ח. כשיצאנו מהחנות, הוא טעם אחד ומפיו נפלטה קריאת הפתעה. 'התמרים הישראלים', אמר, 'טעימים פי אלף מהתמרים בבצרה. בחיים לא אכלתי תמרים כאלה'.
      לא אמרתי כלום, אבל הלב שלי רקד צ'ה צ'ה צ'ה:)

      הערב החל הרמאדן ולארוחה המפסקת של הנ'ל, הבאתי תמרים ישראלים...לא היה מאושר ממנו.

      נ.ב.
      שיחות על ישראל והזכות של היהודים להיות בה עדיין אקטואליות:)))
        11/8/10 23:47:

      צטט: דפדפ 2010-08-11 23:10:55

      כתיבה סוחפת ומרתקת כמו תמיד קראתי בעיון רב את המסע המדהים...

      תודה רבה, דפני.

       

        11/8/10 23:46:

      צטט: בילבית-גינגית 2010-08-11 20:34:44

      מרתק , מפליגה איתך דרך
      המילה על כנפי הדימיון...

      תודה רבה. אם המילה מעוררת את הדימיון, היה שווה להשקיע בכתיבתה.

       

        11/8/10 23:10:
      כתיבה סוחפת ומרתקת כמו תמיד קראתי בעיון רב את המסע המדהים...
        11/8/10 20:34:
      מרתק , מפליגה איתך דרך
      המילה על כנפי הדימיון...
        10/8/10 11:40:

      צטט: ariadne 2010-08-10 00:03:38

      רשמים ממקומות תמיד הם מתובלים בשיחות עם אנשים.
      בסוף אתה אפילו לא יודע אם אתה זוכר יותר את המקום או את האדם.
      נפלא!

      תודה רבה.

      הסיטואציה בבית הנגר התימני תישאר חרותה בזיכרוני תמיד - עד שהאלצהיימר יאכל כל חלקה טובה.

       

        10/8/10 00:03:
      רשמים ממקומות תמיד הם מתובלים בשיחות עם אנשים.
      בסוף אתה אפילו לא יודע אם אתה זוכר יותר את המקום או את האדם.
      נפלא!
        9/8/10 23:08:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-08-09 20:54:43

      קראתי ברצף, בשטף, בהנאה רבה. זו כתיבה עיתונאית סוחפת.
      אתה מעלה פתיתי היסטוריה עולמית, אישית - מרתקת. יצר ההרפתקנות שלך זיכה אותך בחוויות ייחודיות המעוררות בי קנאה. ואני אסתפק בקריאה כאן ואצפה לעוד. ובקרוב אשלים את שהחסרתי בעת האחרונה.
      תודה עמוס

       

      תודה, ניצה.

      אני שמח שמה שהיה מרתק בעיניי, מוצא חן גם בעינייך.

      כל טוב, עמוס.

      קראתי ברצף, בשטף, בהנאה רבה. זו כתיבה עיתונאית סוחפת.
      אתה מעלה פתיתי היסטוריה עולמית, אישית - מרתקת. יצר ההרפתקנות שלך זיכה אותך בחוויות ייחודיות המעוררות בי קנאה. ואני אסתפק בקריאה כאן ואצפה לעוד. ובקרוב אשלים את שהחסרתי בעת האחרונה.
      תודה עמוס
        9/8/10 15:43:

      צטט: Design4U 2010-08-09 14:55:47

      איזה כיף להגיע לגיל מסוים שבו אפשר להביט לאחר ולראות שחיית, חיית באמת!

      סיפור מרתק!

      תודה, מיכל.

      אני מקווה שיש משמעות לחיי גם היום, ולא רק בשל זיכרונות העבר.

       

        9/8/10 14:55:
      איזה כיף להגיע לגיל מסוים שבו אפשר להביט לאחר ולראות שחיית, חיית באמת!

      סיפור מרתק!
        8/8/10 11:28:

      צטט: צבי סבג 2010-08-08 10:40:20

      את כל זה היית צריך לעבור כדי להגיע להודו באותם ימים? איך שזמנים משתנים, מכל מקום נראה לי שעדיף להגיע להודו בדרך שאתה חווית מאשר בטיסה ישירה ומשעממת, אני חש שמבחינתך זו הייתה הרפתקה מרתקת עם מפגשים מעניינים שנצרבו בזכרונך.

      תודה, צבי.

      זה רק על קצה המזלג.

      אכן הדרך עד שהגעתי להודו הייתה רצופת חוויות, ואינני מצר כלל על החודשיים שביליתי בדרך, טרם הגעתי.

      כל טוב, עמוס.

       

        8/8/10 10:40:
      את כל זה היית צריך לעבור כדי להגיע להודו באותם ימים? איך שזמנים משתנים, מכל מקום נראה לי שעדיף להגיע להודו בדרך שאתה חווית מאשר בטיסה ישירה ומשעממת, אני חש שמבחינתך זו הייתה הרפתקה מרתקת עם מפגשים מעניינים שנצרבו בזכרונך.
        8/8/10 00:08:

      צטט: שיווה 2010-08-07 23:39:33

      כתוב יופי עמוס

      הרפתקאות אספת בדרך ובמזדמן.

      חייכתי בהנאה,

      להבדיל אלפי הבדלות גם היום קשה להשיג ויזה להודו מסיבות שונות.

      והודו של היום אינה הודו של 1966, לראשונה ביקרתי בהודו

      בתחילת שנות ה-70

       

      תודה, ריקי.

      גם את הודיסטית ותיקה, ואני מבין שיש לך עניין אישי להמשיך ולבקר בהודו בתדירות גבוהה.

      הייתי עושה זאת גם אני, אך כבר עברו למעלה מארבע שנים מאז ביקורי האחרון.

      שבוע טוב, עמוס.

        7/8/10 23:39:

      כתוב יופי עמוס

      הרפתקאות אספת בדרך ובמזדמן.

      חייכתי בהנאה,

      להבדיל אלפי הבדלות גם היום קשה להשיג ויזה להודו מסיבות שונות.

      והודו של היום אינה הודו של 1966, לראשונה ביקרתי בהודו

      בתחילת שנות ה-70

        7/8/10 23:19:

      צטט: עמיר E 2010-08-07 19:15:09

      חתיכת מסע. זוכר את התקפה שלא הייתה נציגות הודית בארץ וקבלת האשרה אכן הייתה עסק סבוך.

      תודה, עמיר.

      גם לא הייתה שגרירות ישראלית בהודו, רק קונסוליה בבומביי.

       

        7/8/10 23:17:

      צטט: דיוטימה 2010-08-07 18:40:37

      יו, איזה מסע מרתק!!
      בנקל היה יכול להיות גם מסוכן...!
      כל כך הרבה שונות וזרות צריכה הנפש לעכל ובמעברים חדים, להוסיף על כך גם רחשים של עוינות מופגנת ועקיפה...
      מסע שכזה מחייב ידע מוקדם ואם זאת, ככל הניתן בלי דעות קדומות והרבה גמישות פנימית.
      התרשמתי מאוד!

       

      תודה, דיוטימה.

      המסע כולו היה אכן מרתק עבורי. היו לי מספר מפגשים טעונים עם שונאי ישראל, אך גם כמה מפגשים מרתקים עם אוהבי ישראל - בקיצור, מגוון.

        7/8/10 19:15:
      חתיכת מסע. זוכר את התקפה שלא הייתה נציגות הודית בארץ וקבלת האשרה אכן הייתה עסק סבוך.
        7/8/10 18:40:
      יו, איזה מסע מרתק!!
      בנקל היה יכול להיות גם מסוכן...!
      כל כך הרבה שונות וזרות צריכה הנפש לעכל ובמעברים חדים, להוסיף על כך גם רחשים של עוינות מופגנת ועקיפה...
      מסע שכזה מחייב ידע מוקדם ואם זאת, ככל הניתן בלי דעות קדומות והרבה גמישות פנימית.
      התרשמתי מאוד!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין