עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    GINGER UBER ALLES

    שירים. סיפורים. רשימות. זכרונות.
    הלבשה תחתונה. שירבוטים מהמגירה.
    עקיצות במילים. הם שורפים הקוצים ?

    כרוניקה של סימביוזה...

    51 תגובות   יום רביעי, 10/10/07, 23:27

    קוראים לי דקל. כולם קוראים לי כאן דיקרי אבל זה לא נכון. זה סתם כינוי שדבק בי. השם שלי הוא דקל. דקל פאלמר. ועד שהגעתי לכאן, ככה כולם קראו לי.

    אני כאן בכלא נווה אילן כבר 4 שנים וחצי, אבל לא לעוד הרבה זמן. בדיוק עוד שישה ימים מהיום אני בורח מכאן. יש לי כבר תכנית שלמה, בנאדם מבחוץ שדואג לי לכל הניירות שאני צריך, וחשבון בנק על השם החדש שלי עם 45,000 ₪. זה אמור לתת לי התחלה קלה יחסית בחיים החדשים שלי.

    יש לי גם תעודת זהות חדשה עם השם החדש, הספקתי לדאוג לה בזמן השהות שלי כאן, בתוך הכלא.   

    עד לפני כמה חודשים קטנים, הייתי משוכנע שאני הולך לרצות עוד 23 שנים, ולסיים את העונש שנגזר עליי, אבל לאחרונה החלטתי שאין סיכוי שבעולם שאני עושה את זה.  

    החיים קצרים מדי ואין שום טעם שאבזבז אותם על דברים שאני לא רוצה לעשות.

    רק כאן הבנתי עד כמה החופש וזכות הבחירה החופשית יקרים וכמה צריך להעריך אותם. מעכשיו אני הולך לעשות רק מה שאני רוצה לעשות, ולהיות רק במקומות שאני מרגיש בהם בנוח.

    יש לי תואר ראשון בכלכלה ותואר ראשון באנתרופולוגיה, ראש טוב על הכתפיים והרבה רצון להצליח. זה מספיק לי. כל השאר זה מזל. גם מזל יש לי. תמיד היה לי מזל. היה חסר לי קצת ריכוז, אבל מזל תמיד היה לי. אני הולך לשנות זהות ולהיות אדם חדש לגמרי.  

    זהו. אין יותר לוחות זמנים לכל צעד ותנועה שלי. אף אחד לא הולך להשגיח עלי, ואין שום חובת נוכחות באף מקום. אני הולך למצוא עבודה חדשה, להכיר בחורה חמודה, להתחתן איתה ולעשות משפחה. הכי חשוב זה משפחה..  

    אחר כך אני הולך לעשות כסף כמו שרק אני יודע, לקנות בית יפה ולחיות טוב.

    זו המטרה שלי. לחיות טוב ולעשות מה שבא לי. לא לדפוק חשבון לאף אחד.

    אחרי כמה שנים קטנות, כשכל יירגע ואף אחד כבר לא יחפש את האסיר הנמלט ההוא מלפני כמה שנים, אני אצור קשר עם המשפחה שלי ואגלה להם שאני חי, ושהכל בסדר איתי. אני אשמור איתם על קשר באופן חכם וצנוע. הכי אני מתגעגע לאחותי. אולי לה אני אגלה בשלב מוקדם יחסית, אבל רק אולי. עוד לא ממש החלטתי בעניין.

    פעם, עוד לפני שנתפסתי חשבתי שהחיים הם חרא, ושכל מה שאנחנו עושים זה לשרוד בתנאים כמעט בלתי אפשריים, שמסתכמים במשוואה של ניצול, העמדת פנים ושקרים בלתי פוסקים לעצמנו ולאחרים. ועוד קצת לכלוך.

    היום אני מבין שזה הרע במיעוטו ולא תמיד אפשר להסביר את ההרגשה של להיות חופשי, עד שאתה לא באמת חווה את ההרגשה של הכלא והניתוק מהחברה.  אני הולך לשחק אותה. אני הולך להצליח בגדול, ואין שום סיכוי בעולם שאני הולך לשכוח את זה. גם כשהכי יכאב לי. גם כשכל הגוף יצעק מבדידות והנשמה שלי תרצה לצעוק כמה קשה לה, ושזה לא אני באמת.. גם כשאני אתגעגע לדקל עד כדי דמעות. ככה החלטתי.  

    כי בינינו, אני יודע, ותמיד אזכיר לעצמי טוב טוב, שאתם לא יותר טובים ממני. כולכם מתחבאים יום יום מאחורי פרצוף לא שלכם. כולכם רומזים ומרמזים. כולכם אומרים דברים שאתם לא מאמינים בהם. חלקכם אפילו לא מודע לזה. ואומרים עוד שזה החלק היותר מאושר...

    אז איזה מחיר אני כבר משלם, הא? 

    מה שבטוח זה שלכלא תמיד אפשר לחזור. האופציה הזאת פתוחה תמיד לכולם. אבל אין סיבה שאממש אותה. היום אני אהיה הרבה יותר זהיר... 

    קוראים לי דקל ואני הולך לעשות רק מה שבא לי.

    עוד שישה ימים. עוד שישה ימים וזה קורה.

    הפעם הכל יהיה הרבה יותר מדויק.

    הפעם אני לא אשכח שום פרט.

    אקפיד על כל פרט קטן כגדול.

    ובין כל הדברים, הכי חשוב זה הריכוז.

    הכי חשוב זה ריכוז. ריכוז וסיפור מסגרת טוב.

    משפחה. הכי חשוב זה משפחה.. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/10/07 21:28:
      כפרה חזרתי לככב.....איזה מזל שהסברת לי שהם מתחדשיםחתום
        13/10/07 22:15:

      ואוו ממש מקסים.

      הכלא המחשבתי הזה,תפרצו אותו אנשים!!!! תברחו היום ולא בעוד שישה ימים.

      כל מה שצריך בחיים הוא כאן,רק תמצאו את הדרך לראות את זה.

       

      כל הכבוד,קבל כוכב

        13/10/07 22:12:

       

      צטט: שמוליק פרי 2007-10-13 21:02:09

       

      צטט: h.d 2007-10-11 00:21:17

      איזה כיף שאתה פה. אני לא יודעת אפילו מהיכן להתחיל להתייחס לפוסט הזה, כל כך הרבה עומק ורבדים, אין ספק אתה מדהים אותי כל פעם מחדש. 

       

       לפחות לא מרדים, אז זה כבר טוב. חן חן ..

      מרדים?, אין מצב, וחן-חן למתחנפן .... קורץ

        13/10/07 22:04:

       

      צטט: t.g. 2007-10-11 10:36:21

      אתה מכיר את האבחנה הסוציולוגית על אנשים שגדלו בכאוס וכל חייהם משוועים למסגרת וברגע שהם מוצאים אותה הם רק חושבים איך לנפץ?

      מתסכל...

       

       בדיוק על זה אני מדבר, וגם ליד..

       

        13/10/07 22:03:

       

      צטט: jack 2 2007-10-10 23:38:59

      אח שלי ,הגיע הזמן!

       

      הכי חשוב

       

      אחלה פוסט

       

       היי....אני זוכר אותך. אתה עם האלה, לא...?

       

        13/10/07 22:01:

       

      צטט: שרונה בר-אל 2007-10-10 23:47:51

      תקווה.

      עצב.

      חיים.

      גורל.

      נפלא.

       

       תודה שרונה, געגועים...

       

        13/10/07 21:59:

       

      צטט: מוטליס 2007-10-11 09:11:15

      אז מה עשית ביום הראשון של החופש?

      http://www.youtube.com/watch?v=9hMrY8jysdg

       

       ניקיתי פאנלים, עשיתי אבק, אתה יודע..

        13/10/07 21:59:

       

      צטט: bubonet1 2007-10-11 06:22:40

      אהבתי, קבל כוכב

       קיבלתי, תודה :))

        13/10/07 21:58:

       

      צטט: עינבוש 2007-10-11 09:46:27

      מצויןן

       תודה!

        13/10/07 21:58:

       

      צטט: סנייק 2007-10-11 15:59:25

      אנחנו נמתין בסבלנות...

       

      אני בטוח שיתפסו אותך תוך 48 שע'.

      קורץ

       לא נכון. הפעם אני עם סיפור מסגרת, חבל לכם על הזמן...

       מגניב

        13/10/07 21:33:

       

      צטט: שמוליק פרי 2007-10-13 20:25:53

       

      צטט: עדנה ויסלר 2007-10-13 18:24:03

       "שמוליק היקר ריגשת אותי. הייתי שם במקום הזה. מהכרות מעמיקה איתך נוכחתי לדעת שאין אצלך סתם, ושוב אתה מוכיח זאת. הקלות הבלתי נסבלת שבהמתנה

      לצליל הצורם של המיקרו שצריך לצפצף כל רגע, ניכרת כאן במלוא העצמה ובנית את הדרמה

      הזאת באורח פלאי כמעט. בעצם למה כמעט? פלאי. באורח פלאי. לסיכום, ממש לא הבנתי על מה אתה מדבר, אבל משום מה הרגשתי מכאן ועד אליך. אין עליך. אין. עליך. אין."

       

       עדנה היקרה, הפתעת. הפתעת ובגדול. לא די בכך שנאמנותך הפרו-דיאגטית ניכרת בכל

        מילה ומילה, הגדלת לעשות וטבעת נוהג חדש בקפה. הזדהיתי עם דבריך כל כך עד כי

       הרגשתי שכל מלה כמעט ונכתבה על ידי. בעצם למה כמעט? ממש נכתבה על ידי..

       אני מוקיר אותך ונושא תפילה שמחנכים שכמותך ירבו כחול על פני שפת המים ודגלך

       יתנוסס עד בלי די, ללא שום תלות ברוח. ללא שום. ובהילות מקציפה בצידו. שלך, את.

       

      זהו ששלך גם אני.

        13/10/07 21:07:

       

      צטט: קלאודיה קרדינל 2007-10-11 09:32:31

      לא אהבתי במיוחד.

       

      קטעים קודמים שלך, סוריאליסטים יותר או פחות-  היו הרבה יותר מעניינים.

       

      יש משהו בטקסט כ"כ מוכר, נדוש ושחוק.

      קראתי/ שמעתי את זה בכל ספר, תוכנית טלוויזיה, סרט ישן שעסק בנושא.

       

      גם למונולוג פנימי כזה, בנושא מוכר כזה, אפשר היה לתת זווית אחרת, יותר מעניינת.

       

       

      אבל מה, העיקר שחזרת..

       

       

       

       מה זווית, איזה זוית, מה נעליים. הכל בהרגשה ואם לא הרגשת-לא קרה כלום.

       פאקינג כמעט ולא נעים לי על ההשקעה שלך בתגובה.

       מסג' בידיים עליי אבל לא ממני...

       

        13/10/07 21:04:

       

      צטט: כש-רונית 2007-10-11 02:10:54

      באמת אחלה פוסט

       

      מככבת

       

      רונית

       תיסלם רונית.

        13/10/07 21:04:

       

      צטט: פרסום קורן 2007-10-11 01:02:40

       

      אחינו, הכי חשוב זה משפחה. הכי חשוב זה האופטימיות.

      למצוא מישהי נחמדה, לבנות משפחה, הכי חשוב.

      תשאל אותה אם יש לה אחות...

       

       

       דיברתי איתה, אין. שמח בשימחתי כמו שאתה עצוב ביגוני ויהיה טוב. עליי.

        13/10/07 21:03:

       

      צטט: וודו 2007-10-10 23:56:44

      דיקרי גורם לי לגעגועים ,למשהו לא נודע...

      וכמובן הפוסט פתוח למחשבות.

       

      אחלה שמוליק

       נו ברור. זה עושה לך אסוציאציות לוודו, לא?

       קוראים לו דקל פאלמר, אתה קולט? זה מין כפל כזה, כמו במקרה שלכם, תחשוב על

       זה אחינו..

        13/10/07 21:02:

       

      צטט: h.d 2007-10-11 00:21:17

      איזה כיף שאתה פה. אני לא יודעת אפילו מהיכן להתחיל להתייחס לפוסט הזה, כל כך הרבה עומק ורבדים, אין ספק אתה מדהים אותי כל פעם מחדש. 

       

       לפחות לא מרדים, אז זה כבר טוב. חן חן ..

        13/10/07 21:01:

       

      צטט: עדנוש 2007-10-11 00:08:47

      כולנו חיים בסוג של כלא

      כזה או אחר.

      השאלה איך אנחנו גורמים

      לכלא הזה להראות הכי טוב שיש

      אולי נצא לעבודות שרות

      למען הקהילה?

       

       אולי, אני בעבודות קהות למען השרלילה, זה נחשב? ...

        13/10/07 21:00:

       

      צטט: נאוה איתני 2007-10-11 07:47:43

      מעולז'

      צוחק

       

       בולונט?

        13/10/07 21:00:

       

      צטט: סו שף 2007-10-13 10:07:10

      ע מ ו ק

      זה הדבר הראשון שעלה אסוציטיבית.

      אחכ ההתעמקות..של כמה למה איפה....

      עדיין עמוק

      והרגשה של כמה זה נכון..

      ועד כמה שזה הזוי.. כמה זה קרוב.

      קפקא זה פה

      כיכבתי..על הנגיעה

       אוף..מאיפה להתחיל. פשוט תודה. ועוד..

        13/10/07 20:25:

       

      צטט: עדנה ויסלר 2007-10-13 18:24:03

       "שמוליק היקר ריגשת אותי. הייתי שם במקום הזה. מהכרות מעמיקה איתך נוכחתי לדעת שאין אצלך סתם, ושוב אתה מוכיח זאת. הקלות הבלתי נסבלת שבהמתנה

      לצליל הצורם של המיקרו שצריך לצפצף כל רגע, ניכרת כאן במלוא העצמה ובנית את הדרמה

      הזאת באורח פלאי כמעט. בעצם למה כמעט? פלאי. באורח פלאי. לסיכום, ממש לא הבנתי על מה אתה מדבר, אבל משום מה הרגשתי מכאן ועד אליך. אין עליך. אין. עליך. אין."

       

       עדנה היקרה, הפתעת. הפתעת ובגדול. לא די בכך שנאמנותך הפרו-דיאגטית ניכרת בכל

        מילה ומילה, הגדלת לעשות וטבעת נוהג חדש בקפה. הזדהיתי עם דבריך כל כך עד כי

       הרגשתי שכל מלה כמעט ונכתבה על ידי. בעצם למה כמעט? ממש נכתבה על ידי..

       אני מוקיר אותך ונושא תפילה שמחנכים שכמותך ירבו כחול על פני שפת המים ודגלך

       יתנוסס עד בלי די, ללא שום תלות ברוח. ללא שום. ובהילות מקציפה בצידו. שלך, את.

       

        13/10/07 18:24:
       "שמוליק היקר ריגשת אותי. הייתי שם במקום הזה. מהכרות מעמיקה איתך נוכחתי לדעת שאין אצלך סתם, ושוב אתה מוכיח זאת. הקלות הבלתי נסבלת שבהמתנה

      לצליל הצורם של המיקרו שצריך לצפצף כל רגע, ניכרת כאן במלוא העצמה ובנית את הדרמה

      הזאת באורח פלאי כמעט. בעצם למה כמעט? פלאי. באורח פלאי. לסיכום, ממש לא הבנתי על מה אתה מדבר, אבל משום מה הרגשתי מכאן ועד אליך. אין עליך. אין. עליך. אין."

        13/10/07 10:55:

       

      צטט: סו שף 2007-10-13 10:07:10

      ע מ ו ק

      זה הדבר הראשון שעלה אסוציטיבית.

      אחכ ההתעמקות..של כמה למה איפה....

      עדיין עמוק

      והרגשה של כמה זה נכון..

      ועד כמה שזה הזוי.. כמה זה קרוב.

      קפקא זה פה

      כיכבתי..על הנגיעה

      כן.

        13/10/07 10:07:

      ע מ ו ק

      זה הדבר הראשון שעלה אסוציטיבית.

      אחכ ההתעמקות..של כמה למה איפה....

      עדיין עמוק

      והרגשה של כמה זה נכון..

      ועד כמה שזה הזוי.. כמה זה קרוב.

      קפקא זה פה

      כיכבתי..על הנגיעה

        12/10/07 23:07:
      וכיכבתי !
        12/10/07 22:59:

      שמוליק יקר, אתה יודע, הכלא שהבנאדם שם ת'צמו בו, הרבה יותר קשוח מכלא מעשיהו..

      ותמשיך להזכיר לעצמך -

      אזכיר לעצמי טוב טוב, שאתם לא יותר טובים ממני. כולכם מתחבאים יום יום מאחורי פרצוף לא שלכם. כולכם רומזים ומרמזים. כולכם אומרים דברים שאתם לא מאמינים בהם. חלקכם אפילו לא מודע לזה. ואומרים עוד שזה החלק היותר מאושר..

      כל מילה בסלע..

        12/10/07 21:22:
      אין ספק מלך!
        12/10/07 00:10:
      איזה יופי שהגעת :-)
        11/10/07 23:16:
      הנה בא המלך! כמה טוב!
        11/10/07 22:53:

      גם אני הייתי שם... בנווה אילן

      אין כמו החופש צוחק

        11/10/07 21:23:
      דקל מחכים לך תבוא!!!
        11/10/07 20:54:

      שמולקי....

      חיפשתי אותך...

      מצאתי אותך....

      קראתי אותך....נהניתי ממך....

      צריכים לשבת לעוד סיגריה במרפסת....

        11/10/07 18:39:

      התחיל שגרתי והסתיים מרתק. אהבתי את המעבר.

      כלא כתחושה. מתחבטת בזה כל יום ויום.

       

        11/10/07 15:59:

      אנחנו נמתין בסבלנות...

       

      אני בטוח שיתפסו אותך תוך 48 שע'.

      קורץ

        11/10/07 12:41:

       

      שיהיה המון בהצלחה בבריחה.

      אם אתה זקוק למשהו, אל תפחד, צור קשר עם רב פקד שלמה, הוא אדם טוב והוא יעזור לך. הכי טוב משפחה. הכי טוב.

        11/10/07 12:37:

      כיף לראות אותך :)

        11/10/07 10:36:

      אתה מכיר את האבחנה הסוציולוגית על אנשים שגדלו בכאוס וכל חייהם משוועים למסגרת וברגע שהם מוצאים אותה הם רק חושבים איך לנפץ?

      מתסכל...

        11/10/07 09:46:
      מצויןן
        11/10/07 09:32:

      לא אהבתי במיוחד.

       

      קטעים קודמים שלך, סוריאליסטים יותר או פחות-  היו הרבה יותר מעניינים.

       

      יש משהו בטקסט כ"כ מוכר, נדוש ושחוק.

      קראתי/ שמעתי את זה בכל ספר, תוכנית טלוויזיה, סרט ישן שעסק בנושא.

       

      גם למונולוג פנימי כזה, בנושא מוכר כזה, אפשר היה לתת זווית אחרת, יותר מעניינת.

       

       

      אבל מה, העיקר שחזרת..

       

       

        11/10/07 09:11:

      אז מה עשית ביום הראשון של החופש?

      http://www.youtube.com/watch?v=9hMrY8jysdg

        11/10/07 08:31:
      מחפש כלה? ...
        11/10/07 07:47:

      מעולז'

      צוחק

        11/10/07 06:22:
      אהבתי, קבל כוכב
        11/10/07 02:10:

      באמת אחלה פוסט

       

      מככבת

       

      רונית

        11/10/07 01:02:

       

      אחינו, הכי חשוב זה משפחה. הכי חשוב זה האופטימיות.

      למצוא מישהי נחמדה, לבנות משפחה, הכי חשוב.

      תשאל אותה אם יש לה אחות...

       

        11/10/07 00:21:

      איזה כיף שאתה פה. אני לא יודעת אפילו מהיכן להתחיל להתייחס לפוסט הזה, כל כך הרבה עומק ורבדים, אין ספק אתה מדהים אותי כל פעם מחדש. 

        11/10/07 00:08:

      כולנו חיים בסוג של כלא

      כזה או אחר.

      השאלה איך אנחנו גורמים

      לכלא הזה להראות הכי טוב שיש

      אולי נצא לעבודות שרות

      למען הקהילה?

        10/10/07 23:56:

      דיקרי גורם לי לגעגועים ,למשהו לא נודע...

      וכמובן הפוסט פתוח למחשבות.

       

      אחלה שמוליק

        10/10/07 23:49:

      שמוליק,

      מאד אהבתי. מאד!

      כל-כך הרבה משפטים חכמים בתוך סיפור כה קצר.

      במיוחד אהבתי את זה:

      החיים קצרים מדי ואין שום טעם שאבזבז אותם על דברים שאני לא רוצה לעשות. 

      וגם את זה:

      אתם לא יותר טובים ממני. כולכם מתחבאים יום יום מאחורי פרצוף לא שלהם. כולכם רומזים ומרמזים. כולכם אומרים דברים שהם לא מאמינים בהם

        10/10/07 23:47:

      תקווה.

      עצב.

      חיים.

      גורל.

      נפלא.

       

        10/10/07 23:38:

      אח שלי ,הגיע הזמן!

       

      הכי חשוב

       

      אחלה פוסט

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שמוליק פרי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין