עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    מתוק לי מתוק לי

    6 תגובות   יום ראשון, 25/7/10, 15:34

    ג'יי לנו פעם אמר: "בסרט "צ'ארלי וממלכת השוקולד" יש שני דברים שנשים אוהבות – שוקולד ואת ג'וני דפ". על זה יש לי שתי הערות:

    1. הוא שכח את הסרט "שוקולד" שגם בו שיחק ג'וני דפ
    2. הוא צודק. אם לגבי דפ זה ענין של טעם, לגבי שוקולד אין כלל וויכוח.
    3. ''

     

    לא צריך למצוא סיבה בשביל שוקולד – אם אתה מרגיש טוב – חגוג עם שוקולד, אם אתה מרגיש עצוב – נחם את עצמך עם שוקולד.

    לכן אין זה פלא שאיכשהו, תמיד כשאנחנו חוגגים במסעדה איזשהו ארוע (או סתם איזה ארוחת חינם שקיבלתי  בפרוטקציה), תמיד, אבל תמיד אני מודיעה שבדיוק בפינה יש סניף של "מקס ברנר" ושכבר עדיף לאכול שם את הקינוח.

    בכלל, לקרוא את התפריט שלהם זה להכנס לעולם פנטזיה, שבו רק צריך לשלוח יד ולבחור, אבל בעצם הבחירה מאד קלה. קצפת? נחמד. בננות מוקרמות? חביב, אבל כשאומרים לי "כדור שוקולד המכיל 70 אחוזי שוקולד מריר" אין לי בכלל צורך להמשיך לקרוא את התפריט.

    בכל זאת, כמה מחשבות על שוקולד:

     

    1. מסעדות שמגישות שוקולד קטן עם החשבון, עדיפות על מסעדות שנותנות סוכריות.
    2. זו תמיד אכזבה להכנס לחדר במלון, לראות שיש שוקולדים קטנים על הכרית ולגלות שזה שוקולד ממולא מנטה. מי בכלל אוהב את  הזוועה הזו?
    3. אכזבה נוספת – "מטבעות" שאמורות להיות שוקולד אבל בעצם הן מסטיק.
    4. צמקאו זה לא שוקולד. זה איכס.
    5. גם שוקולד לבן זה לא שוקולד.
    6. גם כל מה שמוכרים בפיצוציות תחת הכינוי "שוקולד" זה לא שוקולד.
    7. בכלל, מה שמכונה "בטעם שוקולד" צריך להוציא מחוץ לחוק.
    8. ביצי הפתעה של "קינדר" – היה לי דיל מצוין עם הילד שלי כשהוא היה קטן – הוא לקח את הצעצועים ואני את השוקולד. אפילו לא היה אכפת לי להרכיב שעות את החלקים הקטנים הללו.
    9. כשכתוב במתכון "100 גרם שוקולד מגורר" צריך תמיד לקנות לפחות 50% יותר, כי כשמגרדים את השוקולד, תמיד נשארת ביד החתיכה הקטנה שאי אפשר לגרד בלי לפצוע את היד, ולכן צריך פשוט לאכול אותה.
    10. כל שוקולד שלא שילמנו עליו, לא נחשב לצורך חישוב קלורי. כך למשל לא מחשבים שוקולד שהביאו החבר'ה שחזרו מחו"ל, שוקולד שבן הזוג הרומנטי מביא, שוקולד שבא עם הקפה בסוף, ו"מפל שוקולד" בארועים של חדר הכושר השכונתי (ואלוהים יודע למה חדר כושר מביא מפל שוקולד, אבל מי אני שאערער?)

     

     

    אני זוכרת פעם אחת בפאריז, מצויידים במדריך "בקשיש" קראנו והפנמנו את ההמלצה ללכת לבקר במקדש שוקולד באיזה "רחוב קטן וציורי". אז הלכנו. ואז הסתבר שבשביל לקנות שוקולד שם צריך למכור כליה. בכל אופן גירדנו כמה מעות והצלחנו לקנות כמה חתיכות שוקולד. ליתר דיוק – 7 חתיכות שוקולד. כל אחת בטעם אחר.

    ואז התחיל הטקס – התיישבנו על ספסל, חילקנו בדייקנות כל חתיכת שוקולד לשני חלקים שווים (ואוי ואבוי אם זה לא היה חלקים שווים!) והחזקנו ביד אחת שוקולד וביד השניה בקבוק מים, כדי להפריד את הטעמים. זה לקח לנו עשר דקות. זה היה מדהים.

     

    בכלל, פאריס מהווה כר נרחב לחוויות שוקולד. עוד אחת לדוגמא היתה ביום מעונן וגשום, כשהצד הגברי של המשפחה החליט שהולכים לראות "רחוב קטן וציורי" (לא ההוא מהקטע הקודם אלא אחד קרוב למרכז פומפידו). היינו אז זוג עם ילד כבן שבע וגשם עז שהחל לרדת. הילד, הגיב כמו כל הילדים ב"אמא!!! אני רוצה למלון!! הגרביים שלי רטובים!!!". הבעיה היתה שהיינו בדיוק בחצי הדרך בין תחנת המטרו הקרובה לבין מרכז קניות גדול. למזלי התקופה היתה לפני פסחא, וכך יכלתי להשתמש בשורת המחץ "בקניון יש ביצי פסחא". זה עבד. עד היום יש לי את התצלום של ילד רטוב עם שקית ביצים עטופות בניירות נוצצים.

    כמובן שזה דרש להתחיל לקרוא את הפירוט בצרפתית – מה זה "שוקולד נואר" לעומת "שוקולד לייט" (חלב, לא "דיאט"!), אבל בעצם, כל מה שהיה שם היה טעים, אז באיזשהו שלב פשוט בחרנו לפי צבע העטיפה.

    ''

     

    עוד זכרונות שיש לי מעולם השוקולד –

    אני וחברה רוצים לחגוג במסעדה בגיל העשרה, ומזמינים בתור ארוחה – מנה ענקית של עוגת שוקולד חמה, ברוטב שוקולד, עם קצפת, וסירופ, וליד זה מילקשייק עם קצפת. התוצאה – צרבת הסטרית. מכאן למדנו לקח – כשאוכלים שוקולד צריך תמיד משקה חמוץ ליד, אז עברנו ללימונדה.

     

    זכרון נוסף – כש"עלית" היתה ברמת גן, היתה להם חנות מפעל, שבה אפשר היה למלא שקית בכל טוב ולשלם לפי המשקל. הפייבוריטים שלי עד היום הן קליפות התפוז המצופות, הדובדבנים המצופים בכדור ענק של שוקולד, וכמובן הדיסקיות עם הסוכריות הקטנות הצבעוניות. היו גם בונבונים, אבל אף פעם אי אפשר היה לדעת מה יש בפנים – אם זה הריבה מהתפוזים (יאמי) או המילוי הוורוד המזעזע שכונה "מילוי תות".

     

    עוד סוג שוקולד טעים במיוחד – השוקולד למבוגרים. בעיקר באירופה קנינו שוקולד שהכיל גבעות קטנות מלאות באלכוהול – ליקרים, או אייריש קרים. אחרי חבילה כזו העולם נראה הרבה יותר חייכני.

     

    היום ,עדיין אפשר לקנות אותי ב"ספלנדיד", ואני עדיין מתגעגעת לטעם של הבונבוניירות שרק הדוד העשיר שבא לבקר היה מביא – עם שורות שורות של שוקולדים קטנים ומלבניים, שחלקם האמצעי שקוע, בטעמי שוקולד מריר, חלב, תפוז וקפה. יש היום מליון סוגי שוקולד, אבל כזה עוד לא מצאתי.

     

     

    נ.ב. סופלה השוקולד הכי טעים שאכלתי בארץ – ב"פאפגיו". סוף סוף סופלה אמיתי, גבוה, חם, מתוק, ולא עוגת שוקולד שמתחזה.

    נ.ב. מס' 2 – למה כבר אין להשיג "רוטב שוקולד" של עלית? הבקבוק החום עם הצוואר הגבוה?

    נ.ב. מס' 3 – דרושים שותפים למנת ה"בלגאן" של "מקס ברנר".

    הערה- הצילומים כולם ע"י שוש חזן גרינברג.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: שוש חזן גרינברג 2010-07-26 17:38:03

      צטט: ששת שצ 2010-07-26 17:14:20

      התצחלת להיות מסוכנת

       

       אופס, ברח לי ה :-)

      צטט: ששת שצ 2010-07-26 17:14:20

      התצחלת להיות מסוכנת

       

      אם יש משהו שמחרב לי דיאטות, זה שוקולד. והאמת, אחרי כל השוקולדים , הדבר שהכי הכי הכי הכי לוכד אותי זה צנצנת פשוטה של "נוטלה".
        26/7/10 17:14:
      התצחלת להיות מסוכנת
        26/7/10 11:08:
      סופלה שוקולד הכי טוב שיש נמצא בבליקר במרינה בהרצליה.
      אוכל לא מדהים, שירות חובבני, אבל שווה לסבול הכל בשביל הסופלה הטעים עד שערוריתי.
        26/7/10 10:59:

      איזה פוסט. אני אדע את מי להאשים בהתקף זלילת השוקולד הבא שלי! הם תמיד באים לי איכשהו בלילה ומשאירים אותי ערה איזה שלוש שעות יותר ממה שתכננתי (תענוג!) אבל חיים בריאים מעולם לא היו הצד החזק שלי, לא בימים ולא בלילות . ואני חייבת לחלוק עלייך- שוקולד לבן, למרות שהוא לא שוקולד טכנית, עדיין נחשב לשוקולד הכי טעים בעיניי.