עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    כריסטופר נולאן: פרופיל של גאון

    8 תגובות   יום חמישי, 22/7/10, 14:05

    ממש עוד כמה דקות, אצפה סוף כל סוף בסרטו החדש של כריסטופר נולאן, הקולנוען האהוב והנערץ עליי בעולם. "התחלה" חמק ממני פעמיים במהלך פסטיבל ירושלים, אבל היום אין לו כיצד להתחמק כיוון שהוא עולה בהקרנות מסחריות. שנתיים אני מחכה לאירוע הזה, מאז "האביר האפל". ביקורתי המרוגשת משהו תעלה מחר, אבל בינתיים הנה כתבת פרופיל ארוכה ועמוקה (אני מקווה) על הבמאי/תסריטאי הכי מעניין שעובד היום בהוליווד, אשר התפרסמה בעכבר העיר אונליין:

     

    ''

    בסוף השבוע הקרוב עולה לאקרנים בישראל הסרט המצופה והמדובר "התחלה". עם כל הכבוד לדיקפריו ויתר חבריו לשמנת ההוליוודית אשר משתתפים בסרט, הגיע הזמן לתת את הכבוד הראוי לכריסטופר נולאן. הבמאי/תסריטאי אשר ביסס את מעמדו כאחד המוחות המקוריים והמבריקים שפועלים בעיר הסרטים. ועוד בעשור השכון בתולדותיה בכל הנוגע לרעיונות חדשים. נכון לעכשיו הוא ממשיך להעפיל ולהתקדם ברכס הפסגות ההוליוודיות, בדרכו הבטוחה לפנתיאון הגדולים מכולם. הוא עושה זאת עם מלאי בלתי נדלה של כישרון, אבל גם בזכות עבודה קשה, עם ממוצע של סרט בשנתיים. בהתחשב בעובדה שהוא גם כותב את רובם המוחלט של סרטיו, מדובר באדם שלא נח לרגע. שאין לא זמן לעצור ולהרהר בגדולתו שלו, מה שמשאיר אותו רענן תמיד.

     

    זאת על אף מעמד העל אליו הגיע בהוליווד, תוך פחות מעשר שנים. אין הרבה במאים שאחרי הצלחה חסרת תקדים כמו "האביר האפל", יגידו לאולפני וורנר כי הם משהים את העבודה על סרט המשך עד שיינתן להם תקציב בלתי מוגבל לסרטם החדש ועתיר היומרה. ויש עוד פחות במאים שגם יקבלו את מבוקשם. אנקדוטה נוספת שמדגימה את השפעתו וחשיבותו בתעשייה - נולאן מונה השנה למפיק אחראי בהשקה המחודשת של "סופרמן". הוליווד שמה בו את מבטחה באופן מוחלט, למרות שהוא טיפוס לא-הוליוודי באופיו. הוא אינו חביב מדורי הרכילות. נולאן נשוי לאותה האשה, אמה תומאס, כבר 13 שנים ולהם שלושה ילדים. בנוסף, הוא חצוי בין זהותו האמריקאית לזו הבריטית, מחזיק בשני דרכונים במקביל. מה שעשוי להסביר את חיבתו היתרה לליהוק שחקנים לא-אמריקאיים לתפקידים של דמויות אמריקאיות.

     

    נכון להיום, חמישה מתוך שבעת הסרטים שביים נמצאים באחת המאיות הראשונות ברוב רשימות הסרטים הגדולים של כל הזמנים והכל מכירים בהכרח לראות כל אחד מסרטיו לפחות שלוש פעמים. ראשונה כדי ליהנות מההפתעות, שניה בשביל לתפוס את מלוא המורכבות העלילתית ושלישית כדי להפנים את הסאבטקסט אשר תמיד משחק תפקיד מרכזי בסרטיו. ממש כמו שאר טביעות האצבע המופיעות בכל סרטיו, כמו למשל הצגת הדמות הראשית על-ידי צילום תקריב של ידיה מבצעות פעולה כלשהי.

     

    כריסטופר נולאן נולד בלונדון אנגליה ב-30 ביולי 1970. הוא מביים מאז גיל 7, אז השתמש במצלמת 8 מ"מ של אביו ובאקשן פיגרס כשחקנים. סרטו הראשון בפילמוגרפיה הוא "Doodlebug", קצר סוריאליסטי משנת 1997. 

     

    ''
    שנה לאחר מכן שחרר את סרטו הראשון באורך מלא. "מעקבים" קבע את סגנונו הייחודי, הכיר לצופי הקולנוע את החומרים איתם יעבוד ואפילו ניבא את העתיד - על דלת דירתו של גיבור הסרט, קבועה מדבקת הלוגו של "באטמן". מותחן הניאו-נואר הזה, מתחקה אחר סיפורו של צעיר העוקב אחר דמויות שונות ברחבי הכרך, תוך שהוא נגרר מטה אל עולם הפשע והסגת הגבול. הסרט, אשר הופק בתקציב זעום וצולם בשחור-לבן, הציג לראושנה בפני צופי הקולנוע את מספר הסיפורים הלא-לינארים כריסטופר נולאן. הוא ניחן בעלילה מנופצת לחלקיקי פאזל שעל הצופה להרכיב בעצמו, ותיזה פילוסופית-פסיכולוגית אותה בוחן הבמאי במהלכו. ב"מעקבים" מציגה דמות בשם קוב בפני הגיבור את מקצועה הלא שגרתי - הוא גונב חפצים מאנשים כדי שישימו לב שהם אינם, שיעריכו את מה שיש להם כאשר הוא איננו. אגב, קוב הוא גם שם הדמות הראשית אותה מגלם ליאונרדו דיקפריו בסרטו החדש של נולאן, "התחלה". ולכבוד האירוע, יוצא "מעקבים" לסיבוב מחודש בבתי הקולנוע בארה"ב.

    במהלך פסטיבל הסרטים של הונג-קונג 1999, ביקש נולאן את קהל הצופים בסרטו "מעקבים" להשתתף במימון הפרוייקט הבא שלו. שנה לאחר מכן, עם פרוץ האלף החדש, הדהים נולאן את עולם הקולנוע עם יצירת המופת פורצת הדרך שלו - "ממנטו". מעבר לנרטיב המרוסק שאפיין את סרטו הקודם, נולאן הגדיל לעשות וסידר את חלקי הסרט בסדר הפוך. מן הסוף להתחלה. גיא פירס גילם את הגיבור שאינו מסוגל לייצר זכרונות חדשים, ולפיכך מוצא את עצמו מבולבל ואבוד בכל מספר דקות כאשר הזיכרון שלו "מתאפס". מטרתו חסרת הסיכוי הייתה למצוא את רוצחה של אשתו ולשם כך הוא נעזר בשיטות שונות כמו צילומי פולורואיד של מכרים וקעקוע עובדות חשובות על גופו. התסריט, אותו כתב כריסטופר בשיתוף עם אחיו ג'ונתן נולאן, היה מועמד לפרס האוסקר, כמו גם העריכה החדשנית. יחד עם הצלחה יחסית בקופות הכרטיסים, היה זה "ממנטו" שקנה לכריסטופר נולאן את שמו בעיר הסרטים של אמריקה.

     

    ''

    האולפנים חיזרו אחר הבמאי הצעיר והמוכשר, שבחר לפרוייקט הבא שלו את "אינסומניה" (2002), הסרט שנחשב עד היום לחלש ביותר בפילמוגרפיה מזהירה. כיוון שמדובר גם בסרט היחידי אותו לא כתב אלא רק ביים, הקביעה הזו ברורה. נולאן הוא קודם כל תסריטאי מחונן ושופע רעיונות, אשר בונה את סרטיו במוחו בטרם הוא מעביר אותם אל בד האקרן בשעת הבימוי. ברם, מדובר במותחן מעולה, בו אל פאצ'ינו מגלם בלש מומחה הנשלח לפתור תעלומת רצח בקצהו הצפוני של כדור הארץ. על אף שאינו חף מבעיות, המבקרים היו תמימי דעים בקשר לאיכויותיו, הקופות תקתקו ולפחות שלוש סצינות מתוכו ודאי נחרטו בזיכרון של צופיו - הרצח בערפל, נהר בולי העץ ונדודי השינה של פאצ'ינו הנאבק בשמש הצפונית. כמו כל סרטיו של נולאן, הוא משתבח בכל צפייה.

    הפרוייקט הבא ברזומה התופח של הקולנוען היה אמור להיות ביוגרפיה קולנועית על האוורד יוז. נולאן כינה את התסריט "הדבר הטוב ביותר שכתבתי אי פעם", אך נאלץ לגנוז את היצירה עקב יציאתו לאקרנים של "הטייס", הגרסה של מרטין סקורסזה לחייו של אותו אייקון אמריקאי. הוא בחר בגיבור אחר של האומה הינקית כנושא לסרטו החדש ולקח על עצמו את המיזם השאפתני ביותר בקריירה שלו עד לאותו רגע - להמציא מחדש את דמותו של באטמן. בניגוד לצמד הליצנים שאחראים לארבעת ההרפתקאות הקולנועיות הקודמות של איש העטלף, לנולאן היו כל האמצעים לספק את מעריצי הקומיקס. אחרי הכל, הוא אחד מהם בעצמו.

     

    ''

    שנת 2005 נחשבת לנקודת מפנה בקריירה של הבמאי. "באטמן מתחיל" היה שובר הקופות הראשון שלו, עם הכנסות של 372 מיליון דולרים ברחבי הגלובוס. היה זה שיתוף הפעולה הראשון שלו הן עם שחקנים אשר ישובו לסרטיו הבאים (כריסטיאן בייל, מייקל קיין) והן עם המלחינים החדשים שלו (ג'יימס ניוטון האוורד והאנס זימר), כמו גם מועמדות ראשונה לאוסקר לצלם הקבוע שלו, וואלי פיסטר. בקיצור, הייתה זו השנה בה הוא עבר ממשבצת הבמאי המבטיח אל המגרש של הגדולים והוא עשה זאת בדרכו שלו. לקח את המיתוס הקומיקסי של באטמן וברא אותו מחדש כגיבור בסרט של כריסטופר נולאן - אכול פחדים ומוגבלויות (ברוס וויין סובל מפוביה מעטלפים), תאב נקם ברוצח אהוביו (הוריו) שלעולם לא יימצא ומונחה על ידי דמויות אב המשמשות לו כמנטורים (ליאם ניסן, מייקל קיין), כאשר אחד מהם עתיד לבגוד בו. שלושה מוטיבים שחזרו ויחזרו בכל שאר הסרטים שלו, אשר הולבשו על שריונו של אביר גות'האם.

    ההצלחה המסחררת של "באטמן מתחיל" העמידה את נולאן במצב לא פשוט. אולפני וורנר דרשו סרט המשך כמה שיותר מהר, אבל היוצר התעקש על פרוייקט ביניים. התוצאה אשר הבליחה בשנת 2006 היא יצירת המופת השניה של נולאן והסרט הכי מטא-קולנועי שלו עד היום - "יוקרה". דרך סיפור ידידותם ויריבותם של שני קוסמים בסוף המאה ה-19 (סמוך לשנת המצאת האמנות השביעית), חושף הבמאי את האני-מאמין שלו לגביי קולנוע. לדידו, מדובר בצאצא של אמנות הקוסמות ואחיזת העיניים. הדבר מתבטא הן בליהוקים המדוייקים והן בסאבטקסט של אמנות האשליות, הקוסמות כקולנוע. הסרט אף מסתיים, כפי שמסתיימים רוב סרטיו של נולאן, במונולוג מוסרי. מייקל קיין אומר על הקהל, של מעשי הקוסמות ולפיכך גם של הקולנוע, כי הוא מסתכל אל תוך הקסם אך לא רואה אותו, כיוון שהוא רוצה שישטו בו. סיום זה אף מתקשר לרגע הנועל של ממנטו (בו טוען נולאן דרך גיבורו שהאדם משקר לעצמו בכל יום מחדש בכדי לסבול את האנדרלמוסיה של קיום) ובמיוחד לסיומת של סרטו הבא - "האביר האפל".

     

    ''

    הכל כבר נכתב על סרט ההמשך ל"באטמן מתחיל". מקום בצמרת טבלת שוברי הקופות של כל הזמנים לצד שיאי הכנסות נוספים, מבקרים שיצאו מגדרם ומעריצים שזעמו על אי היכללותו בחמישיית האוסקר של 2008, במקום אחד מהסרטים הנשכחים והבינוניים שאכלסו אותה. למעשה, את שינוי הקטגוריה המרכזית באוסקרים כפתוחה לעשרה מועמדים במקום חמישה, רבים זוקפים לו. אבל ההישג הגדול ביותר של "האביר האפל", הוא התזמון בו יצא ואשר בזכותו הוא ייזכר לעד לא רק כסרט ששינה את פני סרטי הקומיקס, אלא גם כסרט שמסמל את תחילת עידן אובמה אחרי שמונה שנות ממשל בוש בארצות הברית. מלחמתו של באטמן בשחיתות של עירו ובפשע הלא-מאורגן בראשות הג'וקר, היא אחת המראות החמורות שהעז נולאן להציב בפני הקהל שלו, ועוד בסרט בידורי עתיר אקשן ואפקטים. לא לחינם הוא בחר לפתוח אותו עם גורד שחקים שכל חלונותיו אספקלריות, ולסיים אותו עם ביקורת על החברה שזקוקה לזיוף ולמסיכות בכדי לשמור על שפיותה. "האביר האפל", אם כך, הוא עדות נוספת לקנאות בה שומר כריסטופר נולאן על דרכו. אותה הדרך אשר הביאה אותה עד הלום ושרק העתיד יודע לאן תוליך אותו מכאן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/9/10 23:54:
      וגם הסקירה שלך מרתקת.
        8/9/10 23:52:
      עוד לא ראיתי את "התחלה", אבל במאי נפלא!
        25/7/10 07:22:
      זהו שחיפשתי את הביקורת שלך ולא מצאתי, משום מה.
      אני אסתכל שוב.
        24/7/10 21:54:
      לא כועס, סתם מאוכזב. ששמת את התגובה בפוסט הזה ולא בביקורת עצמה שפרסמתי כבר :-)

      נראה לי שעד עכשיו כל האנשים שלא אהבו נכנסים לאותה קטגוריה והעלו את אותן טענות נגד הסרט - לא התחברתי, לא היה אכפת לי מהדמויות/הסיפור (מה שמוגדר,לדעתי בטעות, כשעמום אצל חלקם). וכולם העריכו את הסרט ויזואלית ורעיונית, גם אם לא חיבבו את התוצאה. בתור מישהו שישב מרותק שעתיים וחצי והתרגש עד עמקי נשמתו בדקות האחרונות זה נשמע לי מוזר, אבל אפשרי.

      זה בשום מקרה לא דומה ל"אווטאר", אני לאט לאט מתחיל להבין ש"הציבור הרחב" לא יעוף על הסרט הזה, אבל בכלל. לא שאני חושב שאת הקהל הרחב או מנסה להכניס אותך לקבוצה כזו אחרת שתוריד מהייחוד שלך, סיס. סתם מבאס אותי שלא התחברת...
        24/7/10 19:53:
      טוב, עכשיו אחרי שראיתי אותו אני יכולה לומר שלצערי אני מאד מקורקעת.כלומר, לא עפתי...מקוה שלא תחשוב שאני אומרת את זה להכעיס.מאד רציתי לאהוב את הסרט.
      אני חושבת שיש בו כמה רעיונות טובים וויזואלית הוא מאד מרשים, אבל לצערי לעשות סרט כזה ב 2010 עם כל מיני רעיונות חצי אפויים שכבר ראינו ובעיקר לא מספיק קצב, זו בעיה.
      עד חציו די נהניתי למרות תזוזות קלות של אי נוחות בכסא.בשלב מסוים כבר לא ממש היה אכפת לי מה קורה על המסך.הסרט איבד אותי.
      מבחינתי הכל מתחיל ונגמר בסיפור טוב.אם אני מרגישה שאין את זה, אני מתנתקת.
      דיברתי עכשיו עם מישהו שמאד אהב את הסרט וגם הצלחתי להבין למה.אבל הגאונות שלו פשוט פוסחת עלי, אני מודה.
      נקודות זכות: הליהוק.בעיקר שמחתי לראות את קן וואטנאבה, טום ברנג'ר ומייקל קיין.גם ג'וזף גורדון לויט גדל יפה ובוחר יפה את התפקידים שלו.
      מריון קוטיאר יפה ועושה תפקיד יפה.
      אלן פייג' עושה תפקיד יחסית לא מעצבן.הסצינה בה היא מתוודעת ל"עולם החדש" (שומרת על עמימות) מדהימה בעיני.
      הבחירה בשמות בסרט חזקה.
      אבל כנראה נועדנו לא להסכים על הסרטים ה"גדולים":-) (ראה מקרה "אווטאר")
        23/7/10 17:21:
      משעמם? וואו, את זה עוד לא שמעתי. מוזר שאת מציגה את "התחלה" כשנוי במחלוקת, אני שמעתי רק שאנשים עפו על הסרט הזה לגמרי, אם להשתמש לרגע בלשון ציורית. עבדתי קשה כדי למצוא תגובות לא אוהדות, ורובן נראו כמו דווקא לשם דווקא (שזה אחלה, אבל לא מעניין לדעתי).
      אשמח גם לתגובות לא מפרגנות על הסרט, שיורידו אותי מענן האופוריה בו אני שרוי.

      ואת מוזמנת לביקורת שלי, בפוסט הבא, אין בה ספויילרים.
        23/7/10 00:28:
      אני אשמח לקרוא את הביקורת שלך אחרי צפיה (שלך ושלי).
      מעניין שאתה מגדיר אותו כקולנוען האהוב עליך.
      אני בהחלט מעריכה אותו אבל לא יכולה להגיד כזה דבר.
      ולצערי, אני שומעת דברים בעייתים על הסרט.
      בעיקר שהוא משעמם...מקוה להתבדות.

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים