עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    פסטיבלוג 2010: היום האחרון

    0 תגובות   יום ראשון, 18/7/10, 13:24

    יום אחרון של פסטיבל ירושלים לשנת 2010. תחושת סיום באוויר, וסוף שבוע רגוע למדי בבניין הסינמטק. ביום שישי נאלצתי לוותר על שלושת הסרטים שתכננתי לראות. אך יום שבת שהגיע אחריו סיפק הזדמנות להשלים שניים מהם, כאשר את "לב לא שפוי" אתפוס מתישהו בעתיד הקרוב בדי.וי.די.

     

    בצהריים ניגשתי אל מקבץ סרטוני האנימציה השנתי, אשר נערך הפעם תחת הכותרת "אנימציה לכל". כבכל שנה, היו טובים והיו רעים, אבל ניתן היה לראות רעיון חוזר ברוב הסרטונים - ביקורת חריפה על החיים המודרניים בכלל והקפיטליזם בפרט. האכזבה הקשה מבחינתי הייתה "לוגורמה" זוכה האוסקר, שהתגלה כגימיק הממצה עצמו אחרי מספר שניות. ההנפשה הייתה איומה והדיבוב פשוט מחורבן. האזכורים של המותגים הרבים היו ציטוט לשם ציטוט, ללא שום טוויסט או אפילו הקשר. המטפורה של שקיעת תרבות הלוגואים בנפט שיחריב את העולם, היה כבר פתטי מדי עבורי. שאר הסרטונים הצטיינו באנימציה אך כשלו בסיפור, או להיפך. אולם, היו שניים מהם נהנתי ללא סייג. ההברקונת האחרונה של ביל פלימפטון, “הפרה שרצתה להיות המבורגר", הצחיקה אותי כהוגן. “העלמה והמוות", אשר היה מועמד לאוסקר אשתקד, התחיל קודר והפך בהדרגה לקומדיה שחורה. נראה כמו משהו שפיקסאר בימיה הראשונים, הייתה שמחה להיות חתומה עליו.

    ''

     

    ההשלמה הראשונה שלי לפני שהמסך יורד על עוד פסטיבל סרטים מגוון ומהנה, הייתה "רעל האהבה". סרטה הראשון של הבמאית קאטל קייברה הכה בתדהמה את המבקרים הצרפתים והעניק לה את הרפס ע"ש ז'אן ויגו לסרט ביכורים מצטיין. אין ספק, הסרט ראוי לכל התשבוחות שקטף. זוהי מעשיה על אמונה, דרך עיניה של נערה בניצני התבגרותה הנפשית והמינית. הוריה ביחסים נוראיים, סבה הנכה מתגרה כאשר היא סועדת אותו ונער מקהלה בן גילה מעניין אותה לאחרונה קצת יותר מישו הנוצרי. היא מיועדת לעבור לפנימייה קתולית בשנה הבאה, אך מהלך האירועים האחרונים גורמים לאנה (בגילומה של קלרה אוגרד המצויינת), להרהר ולערער את עתידה המוכתב מראש. הבמאית בונה את ההסלמה במצבה של הגיבורה שלה בהדרגה. מתחילה מטקס המיסה בו מבקש הכומר מן המאמינים לאכול את "גופו" של אדונם ומסיימת בדרשה של כומר אחר הקורא למאזיניו לא להיכנע לפיתויי הגוף אלא ללכת בדרך הרוח. מוטיב הגוף האנושי כסמל לתשוקת הבשרים שזור בסרט כחוט השני, מתגבר ומתעצם בהדרגתיות. כנגדו מוצגת הרוח, האמונה, כנושא שקשה לאנה להתמודד עימו עד כדי כך שהיא מתעלפת בשני טקסים דתיים שונים. “רעל האהבה" הוא סרט עדין ויפה, גם אם ישיר מדי לפעמים בכל הנוגע לעירום או רגשות, על הקושי והפקפוק העצמי אשר מזמנת עימה ההתבגרות.

    ''

     

    הסרט השני שהמתין לי עד מוצ"ש, היה זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון - "דוד בונמה יכול לזכור את חייו הקודמים". אם נדמה לכם ששמו של הסרט בלתי אפשרי, נסו להגיד שלוש פעמים ברציפות את שמו של הבמאי מבלי לנשוך את הלשון. אפיצ'אוטפונג וויראסתאקול משלב בסרטו הנוכחי אל שניים מן הנושאים אשר העסיקו אותו בשלבים אחרים של הקריירה הקולנועית. ענייני בריאות, מחלות ורפואה אשר השתקפו ב"Syndromes of a Century”, יחד עם אלמנטים מעולם הטבע כפי שהופיעו ב"Tropical Melody”. בנוסף, התאים הסרט במדוייק למשבצת "הסרט התאילנדי ההזוי עם רוחות היער וסגירת מעגלי קארמה", אותה מילא "נימפה" בפסטיבל הקודם. “הדוד בונמה" מתחיל כסיפור על אדם הסובל מבעיה אנושה בכליות, המתחיל בתהליך של פרידה מחייו ויקיריו. ההשלמה שלו עם מצבו כה מוחלטת, עד כי רוחות העבר ושדי הג'ונגל מלווים אותו אף הם בימים האחרונים. הבמאי זונח בשלב מוקדם יחסית את הנרטיב וההיגיון גם יחד, לטובת אטמוספירה של הזייה רוחנית. הסרט נפתח עם סצינה מכשפת בכיכובו של שור עקשן, ממשיך עם מעשיה חולנית שאפשר לקרוא לה "הנסיכה והשפמנון" ולקראת סופו עורך הומאז' מרתק לסרט "המזח", של כריס מארקר. אני מודה ומתוודה שלא הכל היה נהיר לי בסרט המכשף והסהרורי הזה, המכיל מספר רגעים סתומים או מוזרים מדי. אבל אם אאלץ לנסות ולפענח את כוונת היוצר, נדמה כי מדובר בסרט על היכולת להרפות ועל הגמול שהיא מביאה עימה. כמו כן ברור לגמרי כי הייתה זו חוויה קולנועית שייקח זמן לעכל, שצריך לישון עליה. או במילים אחרות, הסרט המתאים ביותר לסיים עימו את פסטיבל ירושלים במתכונתו הנוכחית.

    ''

     

    אז לסיום, הייתי רוצה להודות לכל מי שהפך את הפסטיבל הזה מריצה חסרת היגיון מסרט אחד למשנהו, לחוויה כיפית ומשמעותית. לסדרנים הכה חיוניים, לכל מי שניאות לשוחח איתי על קולנוע בהפסקות, למי שקרא ובמיוחד הגיב, לחדר העיתונות על הכרטיסים הנחוצים והקפה בסיטונות ולסינמטק ירושלים שהפך למשך עשרה ימים מביתי השני, לראשון. להתראות בשנה הבאה, ועד אז נראה לי שאתחיל דיאטת סרטים החל ממחר...

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים