הלכת בעונה החמה, לדפוק לך על דלתי מרום.
בדיוק עכשיו, כשזרעי הקיץ נישאים להם ברוח- מעירים זכרונות.
זכרונות ממך, מאיר'קה. כמו שאמרת- והנה נשארת מאחור...
אדבר בכנות- יש בי מעין געגוע אלייך, אל האדם שנתן לי ולעוד רבים כל כך הרבה (וכל זאת למרות שמעולם לא הכרנו)
אז הערב, מאיר, הערב שוב אמצוץ גבעול תחת גשר מט לנפול.
אשיר לי שיר כאב, עובר ושב. שיר כאב שכבר עשור כל פעם חוזר- ואנחנו שרים, אולי זה עוזר.
נשב כולנו על הדשא, תחת אקליפטוס עוג אחד, נכופף איזו בננה או שתיים.
כמו ארול פתאום הסתלקת, הלכת-ולאו דווקה בטל. 
אז אתה לא מפחד למות- אתה רק מת מפחד? כמובן, הרי הבן אדם אינו אלא חתיכת בוץ מתוחכם.
יש לי כל כך הרבה דברים שרציתי להגיד לך- לבן אדם שלימד אותי כל כך הרבה, שהיה שם ברגעים טובים וגם קשים- ואף פעם לא נתן לי ללכת לבדי בשדה המוזהב.
אז מודה אני, לפנייך ולך.
ואמשיך לשיר- מאיר. עד שהכל ישתחרר.
מה אתה אומר- לתקוע ראש בכר והתכווץ עד שזה עובר? עברנו את פרעה, מה?

זה מה שרציתי להגיד. מחווה קטנה לאיש גדול. באהבה...
ועכשיו, עכשיו באמת כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה...