עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    פסטיבלוג 2010: היום השמיני

    0 תגובות   יום שישי , 16/7/10, 14:58

    היום השמיני של פסטיבל הקולנוע של ירושלים מבשר את תחילת הסוף. יום אחרון של שגרה פסטיבלית לפני סוף שבוע של השלמות נחוצות, לצד ויתורים עקב עייפות מצטברת. יום שמתחיל עם מקבץ אחרון של סרטים ישראלים קצרים ונגמר עם המתמודד הסופי בקטוגרייה המקבילה לסרטים באורך מלא.

     

    ''

    המקבץ השלישי והאחרון של ישראלים קצרים, היה אמור להיות המבטיח מכולם. אבל לאחר הצפייה בו, אני אישית מקווה שהזוכה יבוא דווקא מן המקבץ הראשון, בו לא צפיתי. זאת משום שמבין סרטי התחרות, לא יצא לי לחזות בסרט שרמתו יוצאת דופן. ב"המנון" או "סיור מודרך" של השנה הנוכחית. אל הסרטים שכן ראיתי באסופה זו, אתייחס בקצרה, כמתבקש מאורכם שלהם. "71 מטר מרובע", אלירן מלכא, “מעלה" – ניכר כי הבמאי ניסה להעמיס ולדחוס כמה שיותר אלמנטים אל סרטו, כאילו מבקש שיאפשרו לו להפוך אותו לפיצ'ר. בלט במיוחד הצילום המעולה, יחד עם עריכה שהושפעה כנראה מצילום רהיטים ומבנים בסרטיהם של מרטין סקורסזה או אלן רנה. "כלבים ביער", דניאל נחנסון, "סם שפיגל" – גם במקבץ האתמול היה סרט על שני חיילים הנקלעים לסיטואציה שמסלימה ומחריפה עד לאסון. מבאס עבור שני היוצרים אשר ישוו בין יצירותיהם, משהו שאני לא מתכוון לעשות. אומר רק שסרטו של נחנסון נשען על דרמה מוצקה וקונפליקט מיידי עבור כל חייל לשעבר. "עזרה ראשונה”, ירדן כרמין, "סם שפיגל" – הסרט היחיד בתחרות אשר הוקרן בפסטיבל קאן השנה. רבים ירימו גבה נוכח העובדה הזו, אבל בעיניי מדובר בניסיון מעניין לייצר סרט שהוא למעשה זיקוק של נקודות החיבור בין סצינות מפותחות בסרט שלם. היסטוריה שלמה שמסופרת בלי להיות מסופרת, אותה כל צופה צריך להשלים לבד בראשו בעזרת הרגעים אותם כן בחר לכלול בסרט. די פלצני, אבל לגמרי מגניב שנעשים סרטים שכאלה.

    "בן חוזר הביתה”, אלעד זכאי, אוניברסיטת ת"א – ריטה חוזרת לקולנוע בתור אם שמגוננת על בנה מטירופו, אותו מגלם לי בירן מכוכב נולד. יותר מזה אין מה להרחיב על הסרט. "שתזכי”, הדס כהנא שליסל, “מעלה" – יכול להיות שכל מה שמעסיק בנות דתיות הן ענייני נידה ומקוואות? קשה לי להאמין, אך קשה אף יותר להתעלם מן הנוכחות הכמעט-תמידית של נושאים אלה בסרטים של יוצרות מן המגזר הדתי. מה שכן, זהו ללא ספק הסרט הטוב ביותר שראיתי בנושא, מכל הבחינות.

     

    ''

    בערב הזדמנתי לשיעור השנתי בתולדות הקולנוע. בשנה שעברה היה זה סרט על מבקרי הקולנוע האמריקאיים לדורותיהם. הפעם, באותו אולם 4 האינטימי, הגיע הזמן להשלים חורים בהשכלה של אחד הנושאים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע – הגל החדש הצרפתי. "שניים על אותו גל" של עמנואל לורן, התגלה כמסמך קולנועי מעמיק גם אם לקוני, במובן הטוב של המושג. כמויות עצומות של מידע, שמות ותאריכים מוטחים בפניהם של הצופים בשצף קריינות כמעט בלתי פוסק, על רקע תמונות מן התקופה של סוף שנות החמישים ועד סוף השישים. הסרט מתמקד בידידות שהפכה ליריבות, בין שני האבות המכוננים של הקולנוע הצרפתי המחודש – פרנסואה טריפו בעזרת סרטו "400 המלקות" וז'אן לוק גודאר עם "עד כלות הנשימה" שלו. הסרט מכיל הרבה ראיונות וקטעי ארכיון בכיכובם של השניים, החל מהימים בהם היו מבקרי קולנוע וכלה בסיום דרכם המשותפת עם פרוץ מרד הסטודנטים הגדול של צרפת. מאוזכרים תכופות גם ז'אק ריווט, קלוד שברול ואלן רנה, אך השניים על אותו הגל מן הכותרת הם גודאר את טריפו. הסרט מפרק בהצלחה את המושג "הגל החדש", מאפיין אותו כקולנוע מהפכני שקרא תיגר על מוסכמות והוכיח שאין דבר כזה "לא נכון" בכל הקשור בעשיית סרט. יצירותיהם המוקדמות של השניים היו קולנוע אישי מעין כמוהו, שהתיימר לייצג את הרוח של צעירי ארץ הבאגט, אשר מאסו בקולנוע הצרפתי הותיק והמנופח. בין הצלחה ביקורתית לכישלון קופתי, אין ספק שהגל החדש ראוי לכתרו כתקופה מכוננת בתולדות האמנות השביעית. ובעזרת הסרט הזה, מתגלה שכמו תמיד האירועים מאחורי המצלמה מעניינים אפילו יותר מאלה שהיא מנציחה בעדשתה. גודאר וטריפו היו סינפילים של ממש, אשר שאבו את השראתם מהיצ'קוק וברגמן. ואילולא היו עכברי סינמטק שכאלה הבקיאים כל-כך ברזי הקולנוע, לא היו יכולים לשנות אותו. מסקנות שאינן מחדשות הרבה, ודאי לא כמו הנושא עליו נעשה הסרט, אבל בהחלט שיעור משכיל, מעשיר ומלא אנקדוטות ופרטי טריוויה לשליפה בשיחה הבאה ברחבת הסינמטק.

     

    ''

    מיד אחר-כך נחפזתי אל המתחרה השמיני והאחרון בתחרות הקולנוע הישראלי של השנה, אשר תינעל ביום שישי לפנות ערב עם הכרזת הזוכים. "גיא אוני” הוא סרטו החדש של הבמאי עתיר הותק דן וולמן, לפי ספרה של שולמית לפיד. הפילמוגרפיה של וולמן מגוונת למדי ומוכיחה כי מדובר במקצוען שביים סרטים כמו "מיכאל שלי" ו"התמהוני", אבל גם את פרקים 5 ו-6 בסדרת "אסקימו לימון". כאשר הופיע הכתובית "הופק עבור הערוץ הראשון", נזכרתי בתקופה בה נעשו כאן סרטי טלוויזיה ישראליים ושורשיים. נזכרתי אפילו ב"תרנגול כפרות", גם הוא בבימוי וולמן, אשר נלמד בתיכונים ממש כמו ספרה של לפיד. "גיא אוני" הוא שיבה אל אותם סרטי הטלוויזיה מטעם, אשר רוח הציונות מפעמת בהם. חזרה אל ה"הולמרק העברי", לסרטים התקופתיים חדורי האמונה בצדקת דרכם. העלילה מתחוללת בפלשתינה של ימי השלטון הטורקי והנציבות הבריטית. גיא אוני הוא "ג'עוני", לימים ראש פינה בואך צפת. גיבורת הסרט, פאניה (תמר אלקן בתצוגה מהממת), מעפילה ארצה מרוסיה יחד עם דודה, ביתה התינוקת ואחיה הבלתי מתקשר. ביפו היא פוגשת ביחיאל (ציון אשכנזי), אשר מבקש שתהיה לו לאשה ותעלה עימו צפונה אל גיא אוני, שאת אדמתה מנסים היהודים לעבד. זהו סיפור על מאבק, בגורמים חיצוניים כמו מחלות אינספור, בצורת, מחסור חמור במזון ומריבות על מי שתייה עם הבדואים המקומיים. בנוסף ישנו המאבק הפרטי של פאניה, בעברית שוברת השיניים, במצב החדש אליו נקלעה ובעיקר בתשוקות הלא ממומשות של בעלה הטרי. אין ספק שתלמידי בתי הספר יהנו יותר מצפייה קצרה בסרט מופק היטב, מאשר מקריאה בספר שאורכת זמן רב יותר. אך השוואת סרטו של וולמן אל התוצרת הקולנועית של השנים האחרונות תעשה עימו עוול. השחזור התקופתי בהחלט מרשים, כמו גם המשחק של רוב המשתתפים. בעיקר של אלקן בתפקיד ראשי מורכב, של אשה אצילית בסיטואציה פלאחית, אשר חושפת אט-אט את עברה. אך יהיה זה כמעט לא הוגן לשפוט דרמה טלוויזיונית כה מובהקת דרך עין קולנועית. אציין רק את הדרך הצפויה והבטוחה בה צועד הסרט, לפיה סצינה בעלת אופי חיובי תרדוף אירוע שלילי וחוזר חלילה וגם את חוסר העקביות בשימוש בדמויות. אחיה המנותק של פאניה, לוליק (אריק יסחקוב), נכנס ויוצא מהסרט כשצריך אותו. לא ברור אם הוא יישן בחוץ או בבית ומהם מעשיו. אותו כנ"ל לגביי דמותה של רותם זיסמן, המגלמת את אחותה של אשתו הראשונה של יחיאל שתפקידה לא לגמרי ברור וקו העלילה שלה לא נסגר כלל.

     

    אם להתנבא לגביי התחרות הישראלית אשר ננעלה עם "גיא אוני", נדמה כי הקרב המרכזי הוא בין "הדקדוק הפנימי" לבין "התגנבות יחידים", כאשר "המדריך למהפכה" ינסה להיות האנדרדוג שיפתיע. אישית, לי נראה שידו של ניר ברגמן תהיה על העליונה.

     

    זוהי הגרסה הלא ערוכה וכן ארוכה של כתבת סיקור הפסטיבל אשר התפרסמה היום בעכבר העיר אונליין. לא מצאתי תמונה מספקת של הסרט "גיא אוני", אז הלכתי על תמונות היסטוריות של המקום עצמו...

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים