גם אני הפכתי בגיל עשרים ומשהו, קצת אחרי סוף הלימודים, לפליטת פריפריה בתל אביב. אחרי חצי שנה ברחתי חזרה לחיפה, מהסיבות הלא נכונות, ועד היום נשארתי עם תשוקות פרובינציאליות לחיות את הדופק של העיר הגדולה. מצאתי את עצמי צופה בהנאה גדולה בששה מפרקי הסדרה (איך שוב נפלתי לראליטים אחרי שלכאורה הצלחתי להגמל), שכל כך מזלזלת בצופים שלה עד כדי הפוך על הפוך שהופך אותה לבידור איכותי. מסקנה ראשונה מהצפייה היא שתל אביב, כמו כל המדינה, השתנתה באופן עמוק כל כך, שגם אם פתאום הייתי יכולה (בזכות זכייה בפיס נגיד, או ירושה מדוד שלא ידעתי על קיומו), כנראה שלא הייתי חוזרת לניסיון שני בבירת התרבות הישראלית. הסלביזציה, המוחצנות המתישה, העיסוק האובססיבי בסטטוס ואופנה. אני זקנה ואיטית מידי בשביל כל אלה. אחר כך חשבתי לי כמה מקסים היה יכול להיות, אם פתאום הייתה מגיעה לחיפה, עיר המחוז בה הקמתי את ביתי, חבורה חלוצית ברנז'אית מתל אביב, כדי לקבל השראה מהחורש הים-תיכוני וכדי להפריח את השממה התרבותית כאן. אנשי תרבות ואמנות, הוגי דעות, יוצרים ואפילו פוליטיקאים חדורי שליחות ציבורית, שבכוחות רעננים היו הופכים את היפיפיה המורדמת לסן-פרנסיסקו ישראלית. וכך, היתה נפתרת הבעייה של אלו שלא מוצאים עצמם בת"א של הכסף והבהמות, בד בבד עם כל הבעיות של חיפה. מן תחליף לתל אביב העדינה והשלוכית (המתוחכמת) של שנות ה90. יש כאן ראש עיר חלש ונרפה, דיור זול יחסית, המוני סטודנטים ונוף מהמם. יש גם ים מצויין, נמל שזועק למימוש הפוטנציאל התיירותי שלו, ותחבורה ציבורית בשבת. במצב הנוכחי של חיפה, עם הגטאות של החרדים, של הרוסים ושל הערבים, הנובורישים מדניה ופועלי ההייטק בשכונות בואך פרויד, לא נראה לי שאשאר להעביר את חיי כאן, וכנראה אעבור לטבעון. אבל אם פתאום יהיה כאן רנסנס עירוני אז אולי כן.
|
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מעולם לא ידעתי ולא הבנתי.
אני חלק מהם?
חבריי חלק מהם?
הראיה את כל האנשים המאכלסים את תל אביב כמיקשה אחת היא טעות פרובנציאלית ותו לא, צר לי שאני אומרת.
את האנשים המעניינים והמקסימים ביותר פגשתי בתל אביב.
"הכסף והבהמות"? בחדרה (שהיא העיר היחידה שאני מכירה באמת חוץ מתל אביב) יש גם מאלה, כמו מהסוגים האחרים.