יצירה ואהבה
פוסטים אחרונים
- במקום מודעת אבל – מאשה וייזל (ריניצקי) 1955-2015 11/4/15
- עספור? כבר לא 22/11/11
- כתיבה יוצרת - סדנאות 10/11/11
- קופסא שחורה 6/10/11
- שעת האפס - החג של החגים 7/8/11
- החווה ללא הנחש 31/7/11
שונאים - סיפור אהבה
את רוב תולדות האמנות יצרו גברים. לא סוד הוא שבין המינים ניטשת מלחמה. היום אני רוצה להתבונן איתכם בכמה יצירות שנוגעות ביצר החשוף ומתעדות את האשה כאובייקט שהגבר מייחס לו את עולמו הפנימי ומקשט אותה בקישוטים אסוציאטיבים מצמררים:
אדוארד מונק, הערפדית, 1893 מונק מצייר כאן בצורה ישירה וטעונה את הפחד הגדול שלו כגבר שהיה פעם בן. האשה המחבקת היא חונקת וערפדית. הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות מעורר פראנוייה מללכת לאיבוד בתוך האשה.
רנה מגריט 1934 לאישה אין פנים אלא מיניות מזמינת אונס. מגריט מצייר מנקודת המבט הגברית הבוטה. האישה שלו לא חושבת או מרגישה. האישה שלו היא יצור בעל יתרונות שאפשר להשתמש בהם. מובן להשתמש בהם. מותר להשתמש בהם.
פבלו פיקאסו, העלמות מאביניון 1907 כאן מציג פיקאסו חמש זונות מוטרפות שאורבות לכל גבר מעבר לכל פינה. בחזית הוא מצייר טבע דומם עם פירות ולפלח האבטיח הוא נותן צורה של פגיון מעוקל. זוהי הזהרה לגברים שיבואו אחריו בעל כורחם: הנשים הן סכנה למרות הפיתוי המושך. הנשים מפחידות, כוחניות, מסרסות.
וילם דה קונינג, אשה 1, 1950-52 דה קונינג מצייר את אשתו היושבת על כורסא. יש לה עיניים לטושות של חולת נפש מסוכנת. יש לה טפרים שיכולים לקרוע את בשרו. יש לה נוכחות על של אלה כל יכולה. הוא מצייר אותה בסערה ומטיח את הצבע, כמו גם את השריטות בהינפים אלימים של גבר מכה.
פאולה רגו, אשה כלב, 1990 רגו ממשיכה לצייר את הנשים בתוך הקונטקסט של מלחמת המינים. אשה כלב מלקקת את עצמה ומתבוססת על הרצפה בפוזיציה חייתית. רגו בקיאה בתולדות האמנות. רגו משוחחת מעל ראשו של הקהל עם כל הגברים שיצרו עד כה את המודל הנשי מנקודת ראותם.
איפה נקודת הראות הנשית? האם עינינו אכן כמו אצל מגריט שלוחת שדינו ופינו ערווה? |
תגובות אחרונות
-
נעמה לי
בתגובה על במקום מודעת אבל – מאשה וייזל (ריניצקי) 1955-2015
-
HayaWeisshaus
בתגובה על פאולה רגו - בשבח הפשטות הישירה
-
mzukan
בתגובה על מקלחות ביזנטיות
-
PremEstrela
בתגובה על כתיבה יוצרת - סדנאות
-
מרדכי סיקרון
בתגובה על קירות מדברים
-
mzukan
בתגובה על בנות ויונים
תגובות (95)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכון בכלל לא רק בעינין האומנות,אשמח לטיסת הבהרה בין מאדים לקסיופיאה.
תודה על התובנות.
עכשיו הבנתי ואני מתנצלת על פרשנותי השגוייה לדבריך.
לעומת זאת פרשנותי על עבודות האמנות נשענת על ידע מעמיק ומצטבר
שרכשתי לעצמי כל שנות חיי, כולל לימוד תולדות האמנות וקריאה של יומני
האמנים שאני מציגה את נקודת השקפתם העולה מיצירותיהם.
לא ניחושים אלא ידע עם קבלות על סמך מחקרים, תיעוד וביוגרפיות.
אולי הידע שכולל שיח גלוי עם הבהרות נחוצות - זוהי החללית המבוקשת?
אני בראש החץ שתומך בכוח הנשי,ידידה שלי התמודדה על ראשות המועצה כמה השקעתי בכך שתצליח.
אני רק חושב על האומנות בכלל שהרבה פעמים הפרשנות לוקחת את הדברים אל מקומותיה שלה ושם הדברים מקבלים זוית שונה.
למשל הציור של מגריט(נדמה לי) אפשר לפרש אותו גם שהבחור כל כך מיוחם כי אף אחת לא שמה עליו ובטח הציור של הזונות לפיקסו שאני לא מזהה שם מארב מתוכנן דוקא הרבה נינוחות...
Mאשה אני מקווה שהייתי יותר רגוע,אבדוק עם עצמי והעיקר גם ממה שעולה בדיון בניינו הוא שוב ניתן לומר" גברים ממאדים ונשים מוגה..." האמנם? והעיקר שתהייה חללית מהירה שתוכל בכל רגע להפגיש בניינו כי מי אנחנו נשים כגברים האחד ללא השני.
יום טוב,תודה שמשכת אותי לתשובה שכזו.
חיימקה - למה בעצבים? אם באת לייצג את החצי השפוי - תן את משנתך בחכמה ובנחת...
הגברים המופרעים בעיקר האומנים החרמנים על נשים אם הם לא הומואים.
הפרשנות היא שלך מתוך סטיגמה שלא ממש נמצאת כבר לפחות בחצי השפוי של העולם...?
אכן מעמדה של האשה עולה. תודה.
אכן. תודה.
המתח בין המינים אני מקווה שלא ירד
מקווה שנכתב באירוניה, או לפחות בהומור...
חלק מהזמן בנסיבות מסויימות - כולנו חיות...
גברים הם חיה
חיות
כולנו חיות
אבל גברים יותר
וזה קשה
גם לראות את זה
וגם להיות חלק מזה
... גם אתה מקסים... אז:
הפרשנות שלי נשענת על עדות האמנים ומסתמכת גם על מקורות אמינים בתולדות האמנות...
הצדק בא לידי ביטוי בדבריך - ברשימת היצירות שבחרתי לנושא הנדון, כשברור שיכולתי לקחת דגימות אחרות לגמרי עם פרשנויות הפוכות לחלוטין... וכאן באה לידי ביטוי ההחלטה שעשיתי לתת פן מסויים בכל פוסט שאני מעלה... להתראות בפוסט הבא שטרם החלטתי על מה להתמקד בו...
תיקון תעות
אני נוהג להתעלם (צריך להיות להתמקד במקום להתעלם) בקומפוזיציה ולא מחפש פרשנות
אני נוהג להתעלם (צ"ל להתמקד) בקומפוזיציה ולא מחפש פרשנות
יונה וולאך שהשתמשה בתפילין ובמין וניהלה חיי מין סוערים. קשה לי להאמין שייחסה אל הדת מביע סלידה, אבל פרשנים נמהרים חרצו את גורלה והטביעו בה את התווית מבלי לשמוע ממנה את כוונותיה.
המשורר אלתרמן נתן : "ואשרוף את ביתך עלייך" או :"הוא אמר אם תלכי אחרי..אם צריך אז ללכת אלך אם תאמר ..וכו וכו. אני נוהג להתעלם בקומפוזיציה ולא מחפש פרשנות. אבל אני זה אני ואינני מתעמק בטקסטים באופרות ידועות ולא בכתבות שטח בעיתון פלייבוי
זהו להיום
ולעניין הפוסט שלך הוא מציג את האישיות שלך יותר ממה שהאומן משקף בציוריו.
שלא תביני אותי לא נכון, את מקסימה
חומר למחשבה - זה כל מה שרציתי... תודה.
נותן הרבה חומר למחשבה.
הפוסטים שלי הם תוצר מצומצם של הלימודים שאני מעבירה לסטודנטים שלי...
המלצתי-לשמור את הדיון בשלמותו לרבות הציורים כמובן
כחומר לימוד ולדורות הבאים
ועכשיו יש לנו שתי אפשרויות:
1. מחייבת אותך להשקעה: גלול למטה וראה את הרב-שיח שהתפתח כאן כולל חוסר הסכמות...
2. אמור לי למה בדיוק אינך מסכים ואשתדל לבחון את השגתך...
כמו שאומרים -מה לומד עיוור על פיל מנגיעה אחת בעורו
תודה. את מוזמנת תמיד...
חחח... עלית עלי! בדיוק על זה נסוב הפוסט הזה...
היתה לו דרך מאד צוזרה לרמוז על כך בציירן אותן.
אכן - דרך אנגר ופיקאסו והלאה...
אמנים "משוחחים" עם אמנים קודמים מעל ראשו של הקהל...
הציור של "פאולה רגו" - מדהים.
וממבט ראשון, אפשר גם לחשוב שאבר מין גברי לה,
מעניין אם במודע ובמכוון ציירה היא זאת כך.
והציור הזה שמתחי, זה של "דה למפיקה",
תראי איך אפש "לשאול" רישום ממישהו אחר -
(פ.פ. - "העלמות מאביניון")
ולעשות בו כרצונך ולהלבישו ב"בגדי חמודות"...
מדהים.
גם תמרה דה למפיקה ציירה לעיתים נשים וסצינות בוטות באופן המזכיר את ציורי הציירים שהזכרת..
אין צורך להתנצל. פוסט פתוח לכל דיעה.
אין לדעתי הערצה או דברי גנות,
רק שיח על ביטויים אמנותיים
שכנראה חשובים לשנינו...
ועיקר הפוסט היה בניתוח הגישה המגדרית,
לאו דוקא בהתמקדות על זרמים אמנותיים.
אומנם הייתי מעט בוטה וכאמן לא הייתי צריך להתייחס
כך ולבקר,. אך קשה לי מאוד לבלום את עצמי כאשר
אני רואה את הזרמים האלה שאבדו מזמן מעוררים משום
מה הערצה. רציתי רק להוסיף כי ממציאי הקוביזם היו לז'ה
ובראק וידוע שכאשר פיקסו היה מגיע לביקור הם היו
סוגרים את הסטודיו שלהם ומפסיקים לעבוד עד שהוא
יסתלק, וזה לא סיפור רכיל. אם גרמתי אי נעימות ואני מקווה
מאוד שלא, אני מתנצל לא הייתה שום כוונה לגנות להפך,
עקרונית הפוסט שלך מעולה ומבטא היטב את דעתך. את
הדעה שאני מצאתי לנכון להביע ניתן להגדיר כמוצר לוואי.
תודה ושבוע נעים.
על הראייה הסימולטנית שהולידה את הקוביזם -
יכולתי לדבר הרבה ולשבח את הויתור על המציאות
לטובת הביטוי הערכי והמושגי... אבל קצרה היריעה...
תודה.
התמונה הידועה של רנה מגריט, זו לא היצירה
המוצלחת ביותר שלו, אבל היא מבטאת היטב
את הנאמר בפוסט שלך. התמונה שראויה לציון
היא החמישית של פאולה רגו. שאר שלושת
התמונות ובפרט העלמות מאוויניון של פיקסו,
מאכזבות. זו כמובן דעתי בלבד. את העלמות
מאוויניון ראיתי לראשונה במוזיאן הפראדו במדריד,
והתפלאתי כיצד הציבור וקהל המומחים למיניהם
מוסיפים להתלהב מאמן שהיה סוחר מבריק...
שרלטן ופלגיאטיסט לא רגיל, זו כמובן דעתי האישית,
ומי שמעונין לבחון את יכולותיו האמיתיות של פיקסו,
יואיל להתבונן בציוריו מהתקופה הכחולה והוורודה,
ויבין כיצד הוא ביצע את הקפיצה לאמנות המודרנית,
בדיוק כמו קנדינסקי שהמציא את האבסטרקט, וכפי
שהוא קרא לתורתו נקודה קו נקודה. וכל הציורים
הללו עם העיניים במזרח והאף במערב והאיברים
העבים והבלתי הרמוניים מעידים על בינוניות ולא
יותר מזה.
למרות הפוסט טראומה מהתאבדות אימו,
רנה מגריט מצייר לנשים מדי פעם
פנים...
ואצל מגריט,
הכל מושפע ממותה של אימו בטביעה,
וכמעט שאין אצלו פרצופים גלויים כלל...
ומה תגידי על הנשים של פרידה ?
וכן, למרות שכמעט כולן הינן היא עצמה..
כאשר קומניוס הציע לראשונה שיש להכניס למעגל ההשכלה גם נשים (1632) הוא שאל בהתרסה: "מדוע אנחנו מונעים מהן את הספרים? האם אנחנו פוחדים מטיפשותן?"
ויש להבין זאת כלשון סגי נהור. כלומר אלו הטוענים שהנשים לא מסוגלות לחוכמה, הם דווקא אלה שמפחדים שהן בעצם חכמות.
וכך הרגשתי לנוכח הציורים שהבאת - הרבה פחד מצד הציירים
-------
ביוון העתיקה העדיפו לפסל ולצייר גברים. אדם שבוי בתרבות שלו ומקבל אותה כטבע בעוד שמדובר בנורמות שהושרשו בו. החוכמה היא לדעת לצאת מזוית הראיה המצומצמת ולבדוק זויות נוספות.
פורנוגרפיה היא גישה - לא חלק גוף...
רק בדורותיים האחרונים נשים התקבלו לאקדמיה לציור,
לפני כן - קיבלו אך ורק גברים...
להלן הגבר הפאסיבי מול האשה האקטיבית,
באסכולה אנגלית עכשווית:
פאולה רגו, חלומו של יוסף, 1990
לוסיאן פרויד, ציירת ומודל, 1987
יש הרבה יצירות שהן שיר הלל לאישה
ולא בכדי,
הגוף הנשי יותר אסטטי מהגוף הגברי
ואני כותבת זאת כהטרו-סקסואלית .
לגבי נשים שמציירות גברים
זה לא חזון נפרץ...
גם עירום פרונטלי גברי מלא
נחשב לפורנוגרפי יותר מאשר לאומנותי
---
טוב, אין לי משהו יותר מדי מתוחכם לומר, אבל כמובן הדיאלקטיות היא לב לבה של האינטראקציה בין המינים
כתבת כה יפה שחשבתי שהדבר היחידי שיש לי במענה - זה להגדיל את האותיות לנוכחות שתקל על עיניים עייפות... תודה.
(<לקחת לי.
פשוט כך, בהינף משיכת קולמוס אחת, לקחת לי.
'שונאים סיפור אהבה', הספר המעניין של יצחק בשביס זינגר.
על כל אותן דמויות נשיות, הבאות ונעלמות, ומתאלמות - תחת עטו הדוקרת שוב ועוד, את סיפור האהבה, כסיפור, וכאהבה.
הגוף הנוגע כמעט ומתבהם תחת קריסת קדושת מעשה האהבה.
מי לא יכול למי. מה לא רוצה מה.
העירבול של השינאה, של התיעוב, היא כמעט מעשה ההגנה היחיד שעוד נותר לאיש עם הנשים.
ועם הכל הזאת, חוסר האונים, כמו גם חוסר העונים,
מותיר את הסיפור ואת האהבה לתמיהה שחורי המדקרות רק יוצרים אותה שוב, ועוד ושוב.
ההתפוררות של המילים לנוכח,
היא אחת הנקודות בהן גיליתי את ההשקה, בין שם הפוסט שכתבת לבין הספר.
והכתיבה שלך - מנביעה את עצמה, למפל מרהיב, מעניק.
תודה.>)
אוהבת אוהבת אוהבת את ההערות וההארות שאתם מוסיפים לפוסט הקצר שלי... הפוסט הולך ומשתבח בזכותכם... שמישהו כבר ירים את הכפפה ויתייחס לכותרת: שונאים - סיפור אהבה... אמנם פוסט וויזואלי, אבל לא צריך לזלזל במילים...
האם דורגה תהיה הסמל הפמיניסטי הבא?
האלה ההודית דורגה:
http://www.hindutempleofmichiana.org/Durga2.jpg
קצת על דורגה:
In Hinduism, Durga (दुर्गा, "the inaccessible"[1] or "the invincible") or Maa Durga (Mother Durga) "one who can redeem in situations of utmost distress".[citation needed] Durga is a form of Devi, the supremely radiant goddess, depicted as having ten arms, riding a lion or a tiger, carrying weapons and a lotus flower, maintaining a meditative smile, and practicing mudras, or symbolic hand gestures.[citation needed]
An embodiment of creative feminine force (Shakti), Durga exists in a state of svātantrya (independence from the universe and anything/anybody else, i.e., self-sufficiency) and fierce compassion. Kali is considered by Hindus to be an aspect of Durga. Durga is also the mother of Ganesha and Kartikeya.[2] She is thus considered the fiercer, demon-fighting form of Shiva's wife, goddess Parvati. Durga manifests fearlessness and patience, and never loses her sense of humor, even during spiritual battles of epic proportion.[citation needed]
בין אלת הנחשים הקדומה לבין פסל החוצות הצבעוני, בין קנוסוס לבין קטאלוניה של חואן מירו - מפזזים השדיים המתעגלים והאחוריים הדשנים... תודה.
אז קודם כל, כיף לטייל אצלך.
הבאתי לחיזוק דבריך את:
אבל גם משהו אחר לחלוטין:
ותודה על נקודת ההשקפה המעניינת והמעודדת חשיבת עומק שהבאת איתך... תענוג. אתה מוזמן לכל הפוסטים שלי. אוהבת את ההתנגדות המאתגרת.
לא ולא. לא שזה לא מעניין, אלא שמה שהוא מספר הוא תלוי מקום, זמן, תרבות, אוריינטציה פוליטית, מינית, וכן הלאה. גם העובדות שהוא בוחר להציג, להדגיש, וההקשרים שהוא עושה, מושפעים ומבטאים את שיפוטו של ההיסטוריון. אני חושב שהרבה היסטוריונים יסכימו על כך. חוצמיזה, עבר או הווה, רכילות זה תמיד מעניין :)
תודה על האמנות שאת מציגה והפרשנות הבהירה, מעניינת ומאירת עיניים.
אמתין בשמחה לתצוגה הבאה!
אורן ידידי,
בלתי אפשרי לתת דימויים ספורים ולהרגיש שבכך שסגרנו את כל הפינות... דימויים גבריים במזרח או במערב, מול האשה או כשלעצמם... גם שפות האמנות מגוונות וגם הגישות שונות.
זאת הסיבה שבכל פוסט אני מצטמצמת בכוונה לנקודה מינימלית שלא נותנת בעצם תחושה של מבט היקפי.
אני מקווה שמפוסט לפוסט ההבנה תתרחב טיפ-טיפה. לא יותר.
ליותר מכך צריך פורמט רחב ועמוק יותר.
האם את רואה שינוי בנושא זה באמנות של דורנו?
אשמח אם כהשלמה תציגי גם דימויים גבריים באמנות, וזה ייתן מבט מקיף יותר על ההיבט המיגדרי.
---
למתעניינים במדיה עכשויים. כתבתי ספר חדש שיצא ברסלינג על פרסומת כמשקפת ערכים נורמות ואידיאולוגיה בחברה הישראלית. פרטים בבלוג שלי.
---
יש בהחלט זכות לשפוט אמנות. התחום שמאשה מתייחסת אליו נקרא סוציולוגיה של האמנות. האמנות יכולה להיות והיא שדה שיח ממנו למדים על החברה
תודה. אתה צודק.
המדיה השלטת - היא זאת שצריכה להיות מנותחת,
אם רוצים להבין את אושיות התרבות הנדונה...
ואכן בקהילת האמנות כאן - מדסקסים רבות
על קו ההפרדה בין האמנות הנשגבת לבין המדיות הפופולריות.
מרתק ו... מחזיר במעגל לאותן מסקנות...
אם אנחנו מתייחסים לציור [למסרים] כראי המשקף הלך רוח של התקופה ומתוך ההנחה שהציירים עצמם הם אכן חלק מייצג של החברה, אפשר לקבל את המסקנות [הצפויות] וכמו שראית אותם.
אבל אם רוצים להביא משהו שמשקף את המצב היום...
כדאי לבדוק את המדיה השלטת [קולנוע, פרסומת, וידאו, פייסבוק וכאלה]
ובתור מישהו שפעם למד אומנות... היה לי מעניין.
אני חושבת שאחד הדחפים הראשיים של אמן יוצר
הוא הצורך לרגש את הזולת ולעוררו לחשיבה...
במובן הזה אני עושה שירות טוב גם לאמנים
שאני "קוטלת" את המסר שמבצבץ מיצירתם.
עצם התהליך - הוא העיקר ו"לחפור" זו מהות האמנות...
תודה.
פרידה קהלו עשתה מהלך מבריק
בכך שבנתה את כוחה - מחולשתה!
(גם מכוחו של בעלה דיאגו ריברה)
יום אחד אכתוב פוסט גם עליה.
תודה.
האמת היא שלפי דעתי
התגובות המגוונות כאן הרבה
יותר מעניינות מהפוסט עצמו.
תודה על הביקור והתרומה.
בהחלט!
כל יצירת אמנות כשהיא מוצגת לקהל -
מבקשת בעצם שיפוט צורני, ערכי וכלכלי...
החל מציורי המערות ועד לבורסת האמנות -
אלו הם חוקי המשחק המקובלים על כל הצדדים,
ולשיח הזה קוראים - שיח תרבותי.
כשאני מתבוננת ביצירת אומנות
אני "רואה ברגש"
אם היצירה "לוכדת" אותי
יש לי איתה דיאלוג
אני חווה וגם חושבת.
ואז
אין לי בעיה עם המסר/אמירה/כוונה של היוצר
העיקר
שהוא גורם לי "להתעורר"
וכמובן
שאני אוהבת את החומרים שאת מעלה לבלוג שלך.
הם מרחיבים דעת
וגם
מעוררים למחשבה.
תודה.
והייתה אחת אגדית...פרידה קאלו.
http://www.youtube.com/watch?v=nE-UjfdIGEY&feature=related
פוסט מרחיב דעת.
כל אמן משקף בציוריו את פחדיו, רצונותיו, תשוקותיו -
כך הוא נותן לנו להציץ לעולמו הפרטי-
אני לא שופטת אף אחד, אין לי זכות, רק מתבוננת.
תשמעי:
תקראי:
לא אוהבת את מגריט.לא אוהבת את מגריט.וזה סופי.
תודה על ההארה.
אני מבינה רק בתפוחים וגברים עם צילינדרים.כניראה שלא רואה את מה שלא נוח. אפקח עיניים מעתה.
כמי ש"קצת" מומחית בתולדות האמנות - אני מנסה מפוסט לפוסט לתת זוויות נוספות לקהל הקוראים כאן. אמנות היא ההתנסחות האולטימטיבית של הנורמות מהן היא צומחת... מנציחה ומשנה בו-זמנית...
---
היי מאשה. אולי אכתוב על כך פוסט נרחב בהמשך ואביא שם קישור לפוסט שלך. בינתיים אומר רק כי מיזוגניה לא נעלמה עדיין מן העולם, לצערנו והאמנות, כדרכה, משקפת את המצב ונותנת לו את האינטרפרטציה שלה. בשונה ממנה הפרסומת שבויה באילוצים מסחריים המכריחים אותה להתחנף לקהלה ועל כן להתחשב גם בצרכיו.
על פאולה רגו אני כותבת כבר בכמה פוסטים, בין היתר בגלל שהיא אמנית מצוינת שהקהל הישראלי לא מכיר. בדוק בפוסט קודם שלי "בשבח הפשטות הגלוייה" אותו הקדשתי לרגו ואף הוספתי קישורים למי שרוצה ללמוד עליה עוד... תודה.
אברר עליה
מאשה
הגיברת בתמונה אינה תוספת לגלריה
הבאתי את הליזה של בוטרו בגלל שככה בדיוק הרגשתי כשהסתכלתי
על הפוסט שלך.
מדושנת עונג.וטיפה מחוייכת...ביחוד באזור העיניים.
אז גם אומנים בעלי נשמה יתרה...מפחדים מאיתנו? מפחיד....
מי אם כן...אוהב אותנו?
אגב,את מגריט אני מאוד אוהבת...חוץ מהתמונה הזאת.
אז לכבודך אחזור לתקופה הפרהיסטורית ואביא את וונוס מווילנדורף 24,000 לפנה"ס
יצירה שכפי שאתם רואים השפיעה על וילם דה קונינג.
ובאשר להדגשות ולשמיטות האנטומיות - כל מילה נוספת מיותרת...
אין לי כלים להתווכח איתך מחוסר ידע מבוסס בתחום.
למרות זאת, ה"אינסטינקט האמנותי" שבי אומר שהציור המודרני מושפע במידה שווה מאמנות הציור של 6000 השנים האחרונות לפחות, אם לא ניקח בחשבון את הציורים הנפלאים שגילו במערות הקדומות.
יעקב
נהניתי לקרוא את המאמר וממליצה לכל המבקרים כאן לקראו:
על כוחו של המבט
ועל ההבדלים שבין אובייקט לסובייקט קרוב לוודאי שאכתוב בקרוב. מתנהלת צעד אחרי צעד בפסיעות קטנות ונקודתיות. תודה.
http://www.notes.co.il/orit/4652.asp?p=1
על האופן שבו מבנה מבנים ציורי העירום הנשי את האישה כאובייקט של המבט הגברי.
לא שכחתי שום יצירה, ובטח שלא בניתי תיאוריה (לא כאן בכל אופן).
בכל פוסט שלי אני משתדלת לקצר ולהתמקד אך ורק בנקודה אחת ותמציתית,
כמו בפוסט הזה (ראה למשל את הפוסט "נשיקה").
מונק, פיקאסו, מגריט ודה קונינג - אינם אמנים אזוטריים,
אלא יוצרים קאנוניים שבנו את הציור המודרניסטי.
פנו אלי כבר כמה פה בדה מרקר. אם תגבשו קבוצה גדולה מספיק - אתן הרצאה/קורס... מה שתרצו...
בתל-אביב אתחיל להרצות בצורה מסודרת רק בתחילת שנת הלימודים באוניברסיטה העממית ובמכון מופ"ת.
את מצביעה על כיוון מעניין בתרבות. אשמח לשמוע עוד. תודה
תודה. אם יזמינו אותי - אשמח לתת הרצאה... לא אייחצ"ן את עצמי...
ה louvre מלא בהן, ה british museum גם.
לא ברור לי למה בחרת בכמה תמונות אזותריות כדי לבסס תאוריה משונה זו .
יעקב
לחלוק את אהבת הציור - זה תמיד טוב ועושה טוב... אשמח אם במקום כותרת לאקונית תיתן את הפרשנויות שלך. כולנו נצא נישכרים מכך... מקווה שתחזור להרים את הכפפה