עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אין זמן כזה- "אחר כך"-קליוסטרו

    .............
    ניסיון חיי לימד אותי שהמשפט -
    \"אין זמן כזה אחר כך\" נכון ביסודו
    אבל מוטעה במציאות.
    כמי שנגוע ב 'דלקת כרונית בהווה',
    קרי:
    תולה מהר את הכביסה כדי לסיים,
    ולא תולה אותה אחד אחד ונהנה מכל אטב...
    (או כפי שהמתחכמים יגידו לא קונה מייבש כביסה)
    גיליתי שכאן במחשב יש זמן כזה אחר כך,
    שזה עכשיו.

    עדכון מהמרפסת:
    עכשיו תליתי כביסה, אחד אחד
    כיף כזה כבר ממזמן לא היה לי.

    ארכיון

    0

    גוגואים וזבובים קשורים

    4 תגובות   יום שלישי, 6/7/10, 13:31
    ''
    * * *
    הבוקר מצאתי את עצמי בכיתה א’, קצת אפילו באמצע כיתה ד’, בחצר בית הספר היסודי שלי, פעם זה היה לב ליבה של השכונה הצפון תל אביבית, היום זה ביה”ס לחינוך מיוחד שמרכז תלמידים מאזורים שונים בעיר, מכל סוגי האוכלוסיה.
     

    הייתי צעיר מדי בשביל להבין מהיא אינטגרציה, רק בחטיבת הביניים הזכירו לנו שיש הבדלי מעמדות, ובאמת היו.

     

    היום  בבוקר בעבודתי כקוסם ניסיתי והצלחתי לפקס ילדים שקוטלגו בהתאם למערכת, יכולתי להבחין בתסמונות ידועות כאלו ואחרות, אני ראיתי מולי רק ילדים סקרנים ומחייכים, את רובם הצלחתי ללמד את הקסם שבחיים, חלקם ידע על זה משהו.

     

    התמימות שלהם שונה, חסר להם המרכיב הערמומי הדרוש להנאה מהקסם,  הם שבויים בתוך תמימות מיוחדת במינה. אי אפשר ‘לעבוד’ עליהם, הם הכי תמימים וזכים, חלומו של כל קוסם.

     

    סיפרתי לכל מי שהסכים להקשיב לי כי בבית הספר הזה למדתי ביסודי, באופן יסודי למדי, למרות התשוקה העזה של המילים המתארות את הזמן שחלף לצאת למקלדת, לא אשקע לשם, לילדות הממוסדת להחריד שלי, למורים עם ערכים ומוסר, לפחות על פניו, לא יודע איזה מן אנשים הם היו,  יודע בוודאות שהם עיצבו את היסודות שלי, לדעתי הם היו אנשים חיוביים שהולכים ומתמעטים בכלל ובמערכת החינוך בפרט.

     

    עמדתי בחצר ונזכרתי, מימיני הפינה של הגוגאים משמאלי השער בו עברתי ביום הראשון, אני מניח שאמא שלי ואבא שלי באו אתי לשם באותו יום ובימים אחרים, את עצמי אני זוכר עובר בו מלובש יפה, זוכר בוודאות  את ריח הגיהוץ של אותו הבוקר, את התיק המרובע על הגב, ‘ילקוט’, ריק לגמרי, מלא עטיפות פלסטיק ריחניות של מחברות בתולות.

     

    מעבר לזה לא זוכר כלום מהיום ההוא, כן זוכר ש יום אחד בתחילת כתה ד’ תפסתי את הפינה הימנית במשטח הבטון.


    בהפסקות בקיץ היינו משחקים בגוגואים, מי שהיה חברותי וסובלני שיחק על בורות הג’ורה, כראוי.


    הזן בודהיסטים גרדו את ה’אגוז של המישמיש’ על המרצפות הגסות, בכדי לייצר משרוקיות שמצפצות בצליל צהוב כתום.


    כל מי שחופר מנהרת בריחה מהכלא מכיר את החווייה הסיזיפית הזאת, מעניין כמה מהתלמידים שהסתובבו שם הגיעו לכלא ולמה?


    בחצר הפנימית היה שוק של ‘כרוזים’ והגרלות, ילדים הביאו מהבית קופסאות נעליים (אני מניח משודבר היה בקופסאות סנדלים, של ‘נמרוד’ כמובן, שנקנו לקראת הקיץ) על המכסה היינו מסמנים עיגולים בטוש שחור עם מספרים וחורים בהתאם.


    מי שהיה קולע מרחוק לתוך הקופסא היה מקבל גוגואים בהתאם למספר שכתוב מסביב לחור.


    כמו בקזינו בעלי הקופסאות הרוויחו, תמיד, אבל בקטן, לא משהו בכלל.


    אני מצאתי חור בבטון, בגודל מדוייק של גוגו ממוצע, הסיכוי לקלוע לתוכו היה אפסי, כמו מפעל הפיס, התור אצלי בהגרלה היה ענק, כולנו היינו ילדים חמדנים, כמו היום.


    כולם רצו לקבל 100 גוגאים, להסתובב עם שקית מלאה, אבל רק אני זכיתי, בכל הקופה, יום יום.


    למיטב זכרוני היה רק ילד אחד שזכה פעם אחת ובפוקס, כולם הפסידו בזה אחר זה, ברצף, ואני?


    אני כיסיי ושקיותי מלאו בגלעינים יקרי הערך, הייתי מעיף מדי פעם באוויר - “כרוזים” בוחטות של גוגאים, שכולם היו מזנקים לקראתם, לאסוף אותם, בחינם. היום אני מבין שעסקתי בקד”מ  כבר מוקדם.


    לא הצלחתי לממש את הפן העיסקי המוקדם ההוא במלואו, עדיין נשארתי באותו הפוטנציאל של פעם. קצת מפקושש.


    חבר סיפר לי שאצלם בפתח תקוה, כמה שנים לפני המלחמה של ששת הימים, היו נוהגים אחרת, לכל אחד היה זבוב משלו, פרטי.


    הם היו פשוט משחילים בעזרת מחט חוט תפירה לזבובים חיים, ונותנים להם לעוף קשורים לקולר.  כולם ישבו בשיעורים עם זבוב פרטי מרחף מעליהם, היום לבר ההוא יש חלק במטוס, פרטי כמובן, חלום שהתגשם.


    זה אמיתי, בחיי, העניין הזה של הזבובים, וזה עוד כלום לעומת הסיפור על תולעי המשי המתות שסחר בהן למרות שהיו מתות ומי ששאל למה הן לא זזות היה עונה בחיוך, ‘הן נחות’. היום הוא עו”ד.

     

    קליוסטרו זה קוסם

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אנחנו שיחקנו (בחו"ל) עם גולות, וגם בכסף אמיתי. מטבעות שהיו זורקים ברחוק אל קו מסומן על האדמה, מי שהיה הכי קרוב לקו היה זורק ראשון את המטבעות באוור ונפלו על האדמה, הוא היה אוסף את אלה שהיו עם המספר. השני היה אוסף את השאר וזורק שוב... עד שהמטבעות נגמרו.

        11/7/10 09:21:
      מלך הגוגואים.

      קוסם !
      ומקסים...
        11/7/10 07:36:
      מסתבר שאתה הכי הומני...
      לך*
        7/7/10 08:01:
      בדיקה אחת שתיים שלוש