עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    שיעור שחייה במפרץ טרינקומלי

    17 תגובות   יום שבת, 3/7/10, 13:56

    שיעור שחייה במפרץ טרינקומלי

     

     

    הגעתי לעיר טרינקומלי בצילון, והייתי בדרכי לחיפוש אכסניה. כמעט לא נראו אנשים ברחובה הראשי של העיר, בשעה זו של אחר הצהרים, לעומת ההמולה בבירה קולומבו. עברתי ליד חנות של כלי עבודה, שמרכולתה הוצגה לראווה על המדרכה. היו שם מעדרים - חלקם בעלי ידיות עץ ארוכות, וחלקם בעלי ידיות קצרות מאד, לצורך עבודה בכריעה. היו גם קלשונים עשויים מעץ, מטאטאים שיוצרו מסיבים של עצי קוקוס, ועוד. את עיניי שבתה תצוגה של משטות צילוניות, כולן חדשות, מסודרות בשורה על פי אורכן. נעצרתי כדי  להנות עוד מעט מן התצוגה, ואז יצא אלי בעל החנות. הוא היה טמילי נמוך קומה, בעל שער שחור ועור כהה, שפם על שפתו העליונה ושיניו בולטות. הוא לבש מכנסיים וחולצה לבנים, שהתבררו כתלבושתו הקבועה. לא היה במראהו דבר שיעיד על מערכת היחסים שעומדת להתפתח בינינו, מלבד החיוך, שבתחילה ראיתי בו "חיוך מקצועי" – אותו חיוך שמרוח על פניו של כל אחד המנסה למכור משהו לתייר במזרח.

     

    "מהיכן אתה?", שאל.

    "מישראל".

    "בוא, היכנס בבקשה לשתות אתי כוס תה, ונמשיך לדבר".

    כוס תה הייתה דבר בעתו אחרי הנסיעה הארוכה לטרינקומלי, והסכמתי בשמחה.

    שוחחנו כחצי שעה. ראווי, בעל החנות, סיפר לי שהיה בעבר מורה לאנגלית, אך בקושי יכול לפרנס את משפחתו, ולכן עבר למסחר. הוא היה בן שלושים ושלוש – מבוגר ממני בסך הכל בשש שנים – אך כבר בעל משפחה ואב לארבעה ילדים.

     

    השמש החלה לשקוע במערב, וראווי הזמין אותי להתארח בביתו - לא הייתה לי סיבה טובה לסרב.

    בביתו של ראווי הכרתי את אשתו ואת ילדיו – פרם הבכורה, בת אחת עשרה; דוו, בן התשע; ראג', ילד שובב בן שש; וסוריה הקטנה - "צ'וטה סוריה" - בת השנתיים, שכמעט כל הזמן הייתה אצל אמה על הידיים. אכלנו ארוחת ערב מוקדמת וראווי הזמין אותי לסייר עמו בעיר.

     

    הגענו אל שער ברזל בגדר שהקיפה את מתחם בסיס הצי, על חוף המפרץ. נזכרתי שישראל מכרה לצילון שתי פריגטות - "משגב" ו"מבטח" - והחלטתי לשאול עליהן. ב"בודקה", ביתן השמירה שליד השער, עמד שומר חמור סבר, שלא ידע כיצד להגיב על התקרבותי אליו.

    "ערב טוב", אמרתי וחייכתי אליו – חיוך תמיד עוזר לשבור מחיצות.

    "ערב טוב", ענה, עדיין מהסס, ותוהה מה אני רוצה ממנו.

    "אני מישראל", אמרתי, "ורציתי לדעת מה שלום הפריגטות שמכרנו לכם".

    "אה", אמר. "אחת הפריגטות נמצאת פה בנמל, אך כרגע אין אף קצין שתוכל לדבר אתו. בוא מחר בבקר, בערך בשעה עשר, אז יהיו כולם".

    "תודה רבה. אתה יכול להיות בטוח שאבוא", עניתי.

     

    למחרת נכונה לי חוויה מיוחדת בבסיס הצי, שראויה לסיפור נפרד. לפנות ערב חזרתי אל ביתו של ראווי, ובארוחת הערב הצעתי לקחת למחרת את הילדים לים. ביתם עמד במרחק לא רב מן החוף, והשקיף על המפרץ ועל המבצר שעל הגבעה ממול.

    "איזה בגד ים יש לך?" שאלתי את דוו.

    דוו השפיל בביישנות את עיניו, ולא ענה.

    "אין לו בגד ים", אמר ראווי.

    "אז איך הוא שוחה בים?", שאלתי.

    השתררה שתיקה שלאחריה אמרו שלושת הילדים הגדולים כמעט במקהלה "אנחנו לא שוחים".

    עבורי היתה זו הפתעה מוחלטת. איך ייתכן לגור כה קרוב לים מבלי לשחות?

    "מדוע?" שאלתי. "הים שלכם כה כחול והחוף כה זהוב, במקום כזה השחייה היא ממש תענוג!"

    "זה לא מסוכן?", שאל ראווי.

    "לא כשיודעים לשחות", אמרתי.

    "ואם יבואו כרישים?" המשיך ראווי להקשות.

    "האם מישהו ראה אי פעם כריש במפרץ שלכם?"

    "לא" ענה ראווי במבוכה.

    "נראה לי שיש סיכוי קלוש ביותר שמחר יגיעו כרישים בפעם הראשונה", אמרתי. "בואו איתי ואני אלמד את הילדים לשחות".

     

    למחרת, לאחר ארוחת בקר קלה, יצאנו אל הים - ראווי, דוו, פרם, ראג', ואני - צ'וטה סוריה נשארה עם אמה בבית. כשהגענו לים, לא המתנתי. פשטתי את הבגדים ונכנסתי בבגד ים אל הקרירות הכחולה שעטפה אותי, ועינגה את גופי. כעבור זמן קצר חזרתי בשחייה אל החוף וקראתי להם להצטרף.

    דוו היסס, ואילו ראג' הצעיר פשט את המכנסיים והגופייה ונכנס בתחתונים למים. דוו ראה כמה ראג' נהנה ונכנס גם הוא למים, ורק ראווי נשאר בחליפתו הלבנה ובנעליו השחורות על החוף, ופרם הביישנית לצידו.

    השכבתי כל אחד מן הבנים בתורו, על זרועותיי במים, ולימדתי אותם את התנועות הבסיסיות של שחיית חזה. ראג' הצליח יותר, ודוו ההססן - פחות, אך שניהם התענגו על מגע המים בגופם, התיזו מים זה על זה בצווחות רמות, וניכר בהם שהם נהנים. התרחקתי מעט בשחייה ואז ראיתי את פרם פושטת את שמלתה הוורודה, ונכנסת גם היא בתחתונים וגופייה למים. לא היה צורך ללמד אותה דבר - תוך דקות ספורות היא שחתה והתלוותה אלי.

    כל העת צפה בנו ראווי בעומדו על החוף, מבלי לפשוט את חולצתו ומבלי לחלוץ נעליים – שומר על כבודו כמורה לשעבר, וכאבי המשפחה.

    אחרי השחייה, ואחרי ביקור קצר במבצר, שם ראינו איילים נקודים מסתובבים חופשי בלי שום פחד מבני האדם, חזרנו הביתה. שלושת הילדים סיפרו בהתלהבות לאמם ולאחותם הקטנה על הרפתקאותיהם, נכנסים זה לדבריו של זה.

     

    בביקור הקצר בטרינקומלי נקשרתי אל המשפחה החביבה ואל הילדים. פרם במיוחד התחבבה עליי לאחר הרפתקת השחייה בים, וביליתי בשיחה אתה את מרבית הזמן הקצר שעוד נותר לי, עד שארזתי את התרמיל ויצאתי שוב לדרך.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/10/12 00:12:

      צטט: הלנה היפה 2012-10-18 22:56:31

      בעיני הדרך הטובה ביותר להכיר ארץ לא נודעת היא דרך הרגליים, החבירה לתושבים ואכילה במסעדות של התושבים המקומיים ולא במסעדות הרשומות במדריכי התיירים. פסוט יפה מאוד עמוס לאה

      תודה רבה, לאה. אני מסכים עם כל מילה שלך לגבי דרך הטיול הראויה.

      כל טוב, עמוס.

        18/10/12 22:56:
      בעיני הדרך הטובה ביותר להכיר ארץ לא נודעת היא דרך הרגליים, החבירה לתושבים ואכילה במסעדות של התושבים המקומיים ולא במסעדות הרשומות במדריכי התיירים. פסוט יפה מאוד עמוס לאה
        18/10/12 21:05:

      צטט: עמנב 2012-10-18 08:05:00

      צטט: מרב 1956 2012-10-18 06:27:27

      הבלתי אמצעיות המביא אותך אל האותנטיות, מרגש מאוד.

       ומעורר בי קנאה טהורה לחוויותייך.

      אין מה לקנא, מרב.

      אתמול שוחחתי עם אישה בת חמישים בערך, שהשתתפה במסע "מלכת המדבר" בהימאליה. כל מה שצריך זה לתפוס יוזמה, לארוז תרמיל ולנסוע - החוויות מחכות לכל אחד.

      כל טוב, עמוס.

      סדר העדיפויות שלי, לא מאפשר לי לעשות זאת.

       

        18/10/12 08:05:

      צטט: מרב 1956 2012-10-18 06:27:27

      הבלתי אמצעיות המביא אותך אל האותנטיות, מרגש מאוד.

       ומעורר בי קנאה טהורה לחוויותייך.

      אין מה לקנא, מרב.

      אתמול שוחחתי עם אישה בת חמישים בערך, שהשתתפה במסע "מלכת המדבר" בהימאליה. כל מה שצריך זה לתפוס יוזמה, לארוז תרמיל ולנסוע - החוויות מחכות לכל אחד.

      כל טוב, עמוס.

        18/10/12 06:27:

      הבלתי אמצעיות המביא אותך אל האותנטיות, מרגש מאוד.

       ומעורר בי קנאה טהורה לחוויותייך.

      אתה מספר ואני מדמייינת. אתה מתאר ואני נרטבת. אתה כותב ואני חשה במי הים הגליים הלוטפים את הילדים האלה.
      ומה אם יופיעו כרישים?
      ראיתם פעם כרישים?
      לא.
      אבל הפחד מפני הלא ידוע מצמית כמו אמונה קדומה באל רשע.
      החוויות שאצרת מרתקות. סיפורי הידידות שפיתחת עם האנשים מאוד מעניינות . הבנתך לגבי הרגשות של המורה שהפך סוחר, הבעל - ראש המשפחה, שנשאר בבגדיו , נכתבה ברגשיות רבה.
        5/7/10 13:22:
      זה נראה לי יוצא דופן היכולת שלך ליצור שיחה עם זרים שאינך מכיר בארץ זרה. זה לא מפחיד אותך? אולי זה דורש אומץ ומיומנות...
        4/7/10 23:33:

      צטט: כרמל100 2010-07-04 21:41:13

      כייף של חוויה. כרגיל כתוב יפה ומרתק. יצאת כריש:))

      תודה, כרמל.

      אהבתי את השימוש החוזר ב"כריש". 

      כל טוב, עמוס.

        4/7/10 21:41:
      כייף של חוויה. כרגיל כתוב יפה ומרתק. יצאת כריש:))
        4/7/10 18:52:

      צטט: שיווה 2010-07-04 17:13:14

      סיפור יפה עמוס

      אתה שגריר טוב של ישראל

      ודוגמה למתארח רצוי

       

      תודה, ריקי.

      זו הייתה חוויה להתארח אצל המשפחה המקסימה הזאת, זמן רב לפני שתביעות האוטונומיה של הטמילים לוו במעשי אלימות.

      כל טוב, עמוס. 

        4/7/10 18:49:

      צטט: יגאל גודקוב. 2010-07-04 17:49:56

      תודה על שיתוף החוויה.

      תודה, יגאל. בשמחה. 

        4/7/10 17:49:
      תודה על שיתוף החוויה.
        4/7/10 17:13:

      סיפור יפה עמוס

      אתה שגריר טוב של ישראל

      ודוגמה למתארח רצוי

        3/7/10 19:35:

      צטט: עמיר E 2010-07-03 16:47:51

      מסעות עמוס. תמיד מהנה לקרוא ותמיד מצליח להכניס את הקורא אל עולם חדש. לצערי עמוס יש כרגע בלגן גדול עם כוכבים באתר. המתן בסבלנות, ידוע לי שזה לא ממש מעניין אתך אך מה שמגיע מגיע.

      תודה, עמיר.

      אני שמח שהסיפור מצא חן בעיניך - כוכבים יש מספיק בשמים, אם אין מה שמפריע לראות אותם.

      כל טוב, עמוס. 

        3/7/10 19:33:

      צטט: גרייס ל 2010-07-03 17:16:58

      כרגיל קסום עמוס,עולם אחר,כמו באגדות,,

       

      תודה, גרייס.

      אמנם לאחרונה גם ההווה גדוש אירועים, אך תמיד נעים לחזור אל העבר, ולבתרפק על הזיכרונות הנעימים.

      כל טוב, עמוס.

        3/7/10 17:16:
      כרגיל קסום עמוס,עולם אחר,כמו באגדות,,
        3/7/10 16:47:
      מסעות עמוס. תמיד מהנה לקרוא ותמיד מצליח להכניס את הקורא אל עולם חדש. לצערי עמוס יש כרגע בלגן גדול עם כוכבים באתר. המתן בסבלנות, ידוע לי שזה לא ממש מעניין אתך אך מה שמגיע מגיע.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין