עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מוכת מציאות

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    0

    שיבוצניק מצטיין

    3 תגובות   יום שני, 28/6/10, 14:55

    השנה, החליטו גורמים בעיריית אמו-שממו, לתת לי, רמזי דראוושה, את פרס העובד המצטיין.
    אומרים ש"ההיא מהרכש", שבדיוק התקנתי אצלה בבית אסלה חדשה, התלהבה מהרעיון, כי "אם בעיריית תל אביב מצליחים לחבב ערבים, גם עירייה של עיר מעורבת כמו אמו-שממו מסוגלת".
    בגלל שאני ערבי, ובגלל שחשבה שככה אשכח מהכסף על האסלה, ישבה על ראש העיר שעדיף לתת לי בונוס שמן במקום התעודה המסכנה שמחלקים בכל שנה. "כמה אלפים לאיזה ערבי לא יעשו את ההבדל בגירעון של מיליונים, אבל יעשו יופי ליחסי הציבור".
    אחרי שאמרו לה שלעירייה שלא משלמת משכורות לעובדים, אין כסף לבונוס שמן או לבונוס בכלל, היא אמרה שתבקש מנורית, גיסתה, לצרף אותי ואת המשפחה לאחד מהטיולים המאורגנים שהיא מוציאה לאירופה, בלי שזה יעלה לאף אחד לירה. כמו שיודעים באמו שממו.
    ככה אני, יחד עם אשתי והבן, קיבלנו מקומות על טיסת "אל-איטליה" ישירה. שלושה אגמים, ארבעה לילות ועשרים זקנים משובצים בסיליקון.

    מה אני אגיד לכם? אני שונא לצאת מהארץ, אבל האישה שלי, שתיבדל לחיים ארוכים, כמו שאומרים אצלכם, כבר שנים מציקה שאני אקח אותה ואת אחמד לחו"ל. אף פעם לא דרכנו על אדמות של ארץ זרה (אם לא מחשיבים את עזה, כמובן).

    "עירייה של נבלות. מה אני צריך את כל זה?" אני אומר לאשתי בנסיעה לשדה התעופה "אפילו קפה לא הספקתי לשתות כמו בנאדם"
    שתיבדל כבר נוחרת, אבל זה לא מפריע לי להמשיך להתלונן.
    "ואולי יתרסק המטוס? מה היה רע בתעודה עם מסגרת מפלסטיק?"
    "שיתרסק. בסוף כולנו נמות, לא?!"  הילד מאחורה התעורר
    "אחמד!" אני מרים את העיניים למראה, ומסמן לו עם האצבע שישתוק.
    "אורי, אבא. תלמד כבר לקרוא לי אורי!" . אחמד הזה, שיהיה לי בריא, רק בגדים שחורים ולשון מלוכלכת. אם לא היו עוצרים אותי, מזמן הייתי שופך עליו סיד. רק בישראל מעיזים לדבר ככה לאבא.

    כלבים כולם. אני מצטיין? שערבי מאמו שממו יצטיין? עשרים ואחת שנים אני השיבוצניק של העירייה. אחראי לעבודות של חשמל וצבע. שנה שלמה שלא שילמו לנו משכורות, אז שנה שלמה לא הזזתי אצבע בעבודה. החתמתי כל יום כרטיס בעירייה, אבל בעצם עבדתי מהצד במחזור. לא של בקבוקים, של ברזל. איציק שעובד איתי בשיבוצים ואני היינו נוסעים בעיר כל היום, ותולשים גדרות, עמודים של תמרורים ופסי רכבת ישנים כדי למכור אותם לסוחרים של הברזל.
     יש ביקוש גדול לברזל, ולי ולאיציק, יש ביקוש גדול לגמור את החודש.

    "יש לך נזילה" אני מעיר את שתיבדל כשאנחנו מגיעים לטרמינל.
    היא מנקה את הרוק של השינה, ואנחנו יוצאים מהרכב.
    בתור לבדיקה של הדרכונים, אני מחליט שלא התעצבנתי מספיק להיום.
    "בשביל מה את צריכה את כל הצבע הזה על הפנים?"
    "רציתי להיות יפה לטיסה."
    "בשביל מי יפה? בשביל מה? שופכת טונה איפור כאילו הכסף צונח מהשמיים, אמרתי לך לדלל, לא?"
    " את האיפור שלך, תדלל. אני אוהבת את שלי סמיך."

    מה נהיה ממנה. פעם הייתה רזה, שקטה. היום, שאללה ירחם, לא מנקה, לא מבשלת. כל היום בחוץ, היא והבן שלה, פרזיטים עם לשון ארוכה.

    "תאמיני לי, את" אני מזדקף ואומר לה "אין לך כבוד. את שוכחת שאת נשואה לעובד מצטיין. "

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/7/10 11:18:

      מעולה. פשוט תענוג לקרא אותך.

       

       

       

      ****

      סורי לי עדין אין כוכבים.

       

        29/6/10 22:29:

      אני מתרשם כל פעם מחדש מהדרך שבה את נכנסת לנעליו של המספר.

      כל טוב, עמוס.

        28/6/10 22:07:
      חמוד:)

      פרופיל

      פיצאני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין