עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    אקסטזי בעזרת השם

    0 תגובות   יום שני, 28/6/10, 11:34

    סוף השבוע החל באופן מבטיח. שלב הבתים של המונדיאל נגמר, אבל לוח הזמנים התובעני של הטורניר הוציא את שמינית הגמר מיד לדרך. הקרב בין אורגוואי לדרום קוריאה היה פשוט הרואי. הקוריאנים עשו את הטעות המנטלית שלהם בגול הראשון של לואיס סוארז, אבל איך שהם יצאו מחדר ההלבשה אחרי המחצית ידעת שהם הולכים לתת גול בחזרה. הם פשוט נקרעו על הדשא, עד שנמצאה הפרצה, אחרי מצב נייח. אתם חייבים להודות שהאסיאתים למדו משהו מחוס הידניק וזיקו שהובילו את דרום קוריאה ויפן לגביע העולמי אותו הן אירחו ב 2002. הם בכושר גופני נפלא, הם מניעים את הכדור כמו שצריך והם עובדים חזק על מצבים נייחים, כי זה תרגול חורץ גורלות בטורנירים גדולים. הבעיה שלנבחרת של "יונדאי תעשיות" פשוט נגמר החמצן אחרי הבליץ של 20 הדקות הראשונות במחצית השנייה. מהשדר בטלוויזיה למדתי שסוארז, הסקורר של אורגוואי, הוא חניך מצטיין באקדמיית הכדורגל של אייאקס. וכל חובב כדורגל יודע כי "היהודים" מאמסטרדם מנהלים את אחד המפעלים הכי משובחים ביבשת, הם מוציאים שנים על גבי שנים דורות של כדורגלני על. בדיוק כמו סוארז שעבד על המגן הקוראני, וסובב כדור מושלם לפינה הרחוקה, בגשם שוטף, פגע בקורה ופנימה וקבר את המשחק. שער ענק של שחקן גדול. בראוו אורגוואי, קבוצה של שמונה קצבים רחבי כתפיים ושני זיקוקי דינור בשפיץ, דייגו פורלאן ולואיס סוארז שסידרו לאורגוואי משחק חמישי בטורניר. הדרום קוראנים היו לא רעים, אני תמיד מזכיר לכולם שזו נבחרת שקיבלה מישראל 7 – 1 בגביע אסיה אי שם בשנות השבעים העליזות, מאז הם טסים קדימה עם תאגידי ענק וכלכלה משגשגת. ובואו לא נשכח שמדובר כאן בשוק של 55 מיליון בני אדם, כך שאין שום סיבה שהם לא יצליחו לבנות נבחרת טובה. מצא חן בעיני המגן הימני הקרח, צה דו רי, באתר של פיפ"א סיפרו לי שהוא בן 30 בעל 50 הופעות בינלאומיות. הוא מרוויח את הפרנסה שלו בפרייבורג מהליגה הגרמנית. נראה בדיוק כמו מגן שאברם צריך לחפש להגנה של ווסטהאם, אחד שלא יעלה מיליונים אבל יהיה שמח לשדרוג בשכר והוא עוד יחזיר את העלויות באמצעות מכירת חולצות בחנות המזכרות של המועדון. צה דו רי, המפסיד של השבוע, האיש שאכל את ההטעיה של לואיס סוארז.    

    *** 

    את המחצית הראשונה של מ. ס. אשדוד נגד ארצות הברית ראיתי בסלון. את החצי השני שמעתי ברדיו של ESPN באוטו. משקיף על אימון הכדורגל האחרון לעונה של הבן יקיר לי. המאמן שלו היה שוער בליגה הארגנטינאית, עוזר המאמן הוא ממוצא יווני. יש הרבה ילדים בכדורגל וגם כמה בנות, כמקובל בעירנו הרב תרבותית והשוויונית. הכדורגל צומח בקצב מהיר בערים הגדולות של קנדה. אמנם בעיירות הקטנות שבלב המדינה העצומה הזאת עדיין חולמים ילדים להפוך לכוכבי הוקי קרח. אבל בערים הגדולות, אליהן נוהרים רוב המהגרים, הכדורגל צובר המון פופולריות. הכרטיסים לא יקרים כמו בהוקי וצירופן של וונקובר ומונטריאול לליגת ה MLS בשנתיים הבאות מבטיחות עתיד ורוד לענף. באימון האחרון נערך משחק של ההורים נגד הילדים. אחר כך חילק להם המאמן צ'ופר, מיץ ושוקולד. שאלתי את אורלנדו המאמן האם הוא הופתע מההדחה של האמריקאים. "שתי הנבחרות הן מאוד פיזיות עם כדורגלנים מאוד אתלטים, אבל הכדורגל שלהן הוא נטול השראה. את זה אתה מקבל רק מברזיל וארגנטינה". מה עם הולנד וספרד? תמהתי. "נבחרות מאוד טכניות, אבל אתה לא בטוח האם הם יכולות לשחק כדורגל נוקשה".  מה שנכון, נכון. נפרדנו מהאמריקאים. שדווקא סיפקו את הסחורה לקואופרטיב של ספ בלאטר. רייטינג שיא 8.2 מיליון צופים בארצות הברית, המתרגם ל 17 מיליון צופים, ועוד 4.5 מיליון צופים בערוץ שמשדר בשפה הספרדית. תודה לאמריקאים שנתנו בראש לאלג'יראים, זה תמיד עדיף על הפסד לאיראנים כמו שקרה להם בצרפת 98'. הכוכבים השחורים של ג'קי בן זקן והחבר'ה ימשיכו הלאה, לדרבי של העולם השלישי, מול אורגוואי.  

     *** 

    בתור מי שעסק בשידורי רדיו במשך שש שנים, ושידורי טלוויזיה במשך שלוש שנים, אני באופן טבעי רגיש לעבודת התקשורת באופן כללי ובמונדיאל במיוחד. אני חייב לציין ש ESPN עושים עבודה נהדרת בשידור המשחקים, שינוי קיצוני מסגנון השידור הישראלי, שממש ממאיס את עצמו. הכל התחיל אי שם בשנות השמונים, אורי לוי מונה אז למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית, הייתי אז מנוי של מעריב לנוער ונדהמתי כשראיתי את הראיון המפורסם בו זעקה הכותרת "אני לא מבין שום דבר בספורט, אבל אני מבין בטלוויזיה". אני חושב שאורי הוא איש טלוויזיה ענק, אבל אסור היה לו לגעת בנושא שהוא לא מבין בו. אורי לוי הביא לטלוויזיה את הפינה "רגע של מחלוקת", שמאפשרת שיפוט טלוויזיוני של אירוע בולט במשחק, רעיון נכון ומבריק שהוליד מסורת שלילית. כי מאז החלה תרבות השידור בישראל לחפש את "טעות נוראה של המגן", לנזוף "משגה חמור של השוער", והקלאסיקה כמובן "שריקה איומה של תבריזי". הסגנון הזה, שהוא אופייני להלך הרוח הישראלי, הוא רע מאוד לספורט. כי אם המגן הוא אפס, והשוער הוא גולם והשופט הוא בכלל אידיוט. אז למה שאני אצא מהבית ואקח את הבן שלי לחפש חניה ביפו, ולשלם לספסר ולשבת בקור רק בשביל לראות חבורה של אפסים שמרוויחים יותר מדי. והשלב הבא של התהליך היא השאלה: למה שאני אפתח את הטלוויזיה בשביל לראות אותם? וכן הלאה וכן הלאה. ומי נפגע בסופו של המהלך? ענף הכדורגל שלא אוסף אליו מספיק שחקנים כדי לבנות שלד חזק שיוכל להחזיק על הכתפיים שלו נבחרת בוגרים רצינית. בשידורי הרדיו של ESPN ושידורי הטלוויזיה של CBC אין משחקים משעממים, אין נבחרות של אפסים ואין שגיאות איומות של ההגנה. במקום זה יש לשון ספורטיבית שמתארת מאבק אדיר, משחק שוטף וקצבי וכמובן, מבצע נהדר של החלוץ. זו שפה שמעוררת עניין ומתח. העיתונות בישראל אוהבת להתעסק בעניין הציטוטים, זה מאז ששני החבר'ה האלו מהוצאת גלורי, עשו כסף מכמה חודשים של עבודה בארכיון. אבל כל מי שמדבר הרבה, סופו שידבר איזו שטות אחת או שתיים, גם ג'ון מאדן שהיה מרוויח 8 מיליון דולר בשנה כדי לדבר על פוטבול כל הזמן היה פולט איזו שטות פה ושם, זה טבעי ואנושי. אבל שפה מזלזלת ופוגענית זה עניין אנטי ספורטיבי, שכורת את הענף שעליו כולם יושבים.  

    *** 

    ביום ראשון בבוקר באה הטרגדיה הקבועה של האנגלים. אני לא יודע איך להסביר את התופעה הזאת, אבל לאנגלים הדברים האלו קורים פעם אחרי פעם. גם ההולנדים הם כאלו, רק שאסור לנאחס. בכל מקרה, כנראה שהאין גול של פראנק לאמפרד יהיה זה שייזכר בתור הגול שהביא את ההילוך החוזר הטלוויזיוני אל מגרש הכדורגל. לפני עשר שנים זו הייתה נחלתו היחידה של הפוטבול האמריקאי. אבל היום בכל משחק הוקי יכולים השופטים לעצור את אירוע ולהתייעץ עם שופט טלוויזיוני שיושב במטה הליגה בטורנטו. תוך שלוש דקות מקבלים תשובה החלטית ובינתיים הטלוויזיה מוכרת לנו עוד המבורגרים ובירה, והשחקנים תופסים קצת אוויר. אין לספ בלאטר יותר תירוצים, ברור שלא כל משחק בליגה האלבנית יוכל להיעזר במצלמה, אבל משחק כמו אנגליה – גרמניה היה יכול לקבל שינוי חד בעלילה אם השופט היה יכול להציץ בהילוך החוזר. חבל, זה הרס לחלוטין את סוף השבוע של מיק ג'אגר שקפץ לדרום אפריקה ונראה ביציע הכבוד ביחד עם ביל קלינטון. תוך 48 שעות ראה ג'אגר איך הנבחרות שלו, ארצות הברית ואנגליה, הולכות הביתה בזו אחר זו. מעניין אם הוא יקנה דירת נופש ביוהנסבורג. בדצמבר 2007 עמדנו בשלג שעה וחצי כדי להיכנס לקונצרט של "האבנים המתגלגלות", קונצרט שנדחה בשלושה שבועות "עקב מחלתו של אחד השחקנים". כבר פחדתי שלא אגשים את אחד מחלומות חיי - לראות אותם לייב על הבמה. כשהם באו כבר היה שלג ושדרן הרדיו של רוק 101 עבר עם המיקרופון ושאל את כולם איזה שיר הם רוצים לשמוע. ביקשתי את "רובי טיוזדיי", אבל הוא לא היה בהופעה. בלי קשר הסטונס נתנו ערב ענק, מה שאי אפשר להגיד על החבורה של פאביו קאפלו שנתנה טורניר בינוני מאוד. סוד הכושר הגופני של ג'אגר עבר בירושה מאביו שהיה מורה להתעמלות בבית ספר התיכון, יכול להיות שהוא צריך להיות המאמן הבא של "שלושת האריות" אחרת אין לי כבר שמות שיכולים להציל את האנגלים מגורלם הטרגי. 

    *** 

    מזל שישר אחרי המשחק שיבצה הנהלת "פסטיבל הסרטים היהודי" של העיר הקרנת הבכורה של HOLLY ROLLERS, סרט שהשתתף השנה בפסטיבל סאנדאנס ומספר על חסיד חרדי מברוקלין שהקים רשת קטנה של מבריחים שהכניסה לצפון אמריקה מיליון כדורי אקסטזי בשנת 99'. סרט נחמד מאוד עם ג'סי אייזנברג בתפקיד הראשי. הדמות של ג'קי סולומון היא של מאפיונר ערס ישראלי שמספר לדוסים החביבים מברוקלין שמדובר "בתרופה לאנשים עם כסף שאושרה בישראל אבל היא עוד לא קיבלה את האישורים באמריקה". הסרט עשוי טוב ומשוחק טוב. בהחלט המלצה חמה למפיצים ולצופים.     

        

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין