עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    חרדת סטטוס (ואמנות) - חלק ב'

    6 תגובות   יום שישי , 25/6/10, 11:46

    סטטוס של חופש #2, 2009, אמן סודי

     

    זהו החלק השני בפוסט "חרדת סטטוס", זהו ציטוט מתוך הספר "האם שימפנזים חושבים על פרישה" של יעקב בורק (אני מאוד נהנתי  ממנו) זהו חלקו הראשון של הפוסט

     

    ...."חרדת הסטטוס הייתה מוכרת גם בחצרם של שליטי פירנצה בני משפחת מדיצ'י. חייו הארוכים של מיכאלאנג'לו, חייו של רפאל ושל ענקי אמנות אחרים היו רצופים במאבקי סטטוס. את הקפלה הסיסטינית צייר מיכאלאנג'לו מאחורי מסך כדי להסתיר את חידושיו. קנאתו של מיכאלאנג'לו ביופיו של רפאל, במעמדו החברתי ובכישרונו זכתה להד נרחב באיטליה בכלל וברומא בפרט, שבה עבד שניהם. רפאל, מצידו לא בחל בכל אמצעי כדי לשכנע את האפיפיור יוליוס השני להתיר לו לצייר את חצייה השני של הקפלה הסיסטינית, לאחר שמיכאלאנג'לו כבר החל בעבודתו.



    loving couple, 2009, Secret Artist


    לאונרדו דה וינצ'י היה שונה. על פי היסטוריון הרנסנס המפורסם, ג'ורג'יו ואסארי, שעליו התבסס גם ניקול אותו
    שונותו לחידה גם בקרב בני דורו. לפעמים היה עובד משחר עד שקיעה בלי לאכול, ולפעמים חלפו ימים בטרם נגע שוב בציור. פרוייד מנתח במסה מרתקת משנת 1910, "זכרון ילדות של לאונרדו דה וינצ'י", את השפעת ילדותו חסרת האב של לאונרדו על חייו. מתוך שיקולים שהודרכו כנראה על ידי תפיסתו את גדולתה של האמנות, טוען פרוייד, ראה לאונרדו פגמים בעבודות שאחרים הגדירו כיצירה מושלמת. "באישיותו בלטה מידה של
    נטייה לבטלה ולאדישות. בתקופה שכל יחיד חיפש כר נרחב ביותר לפעילות עצמו... היה לאונרדו מעורר את תמיהת הבריות בנטייתו לשלווה ..." כתב פרוייד.


    אטיות עבודתו הייתה לשם דבר. גורל ציורו המפורסם "הסעודה האחרונה" נחרץ למעשה, כאשר התברר שלאונרדו אינו יכול להסתגל לקצב המהיר שדרשה שיטת הציור על קיר רטוב (פרסקו). על המונה ליזה עבד ארבע שנים בלי להביא לגמר. לאונרדו היה סמל ודוגמא למה שאנו מכנים כיום איש רנסנס – רב אשכולות והישגים. אל באותה מידה ממש ניתן גם להציגו ככישלון סדרתי. הוא הבין את עקרונות האופטיקה, אך לא הצליח לפתח את הצד הכמותי של תכונות האור. הוא הגה את מכונת הטיס, אך נעדר יכולת לממש את חזונו. הוא השאיר תמונות רבות בלתי גמורות ותובנות מדעיות רבות שלא נבחנו.



    אדוה, 2009, אמן סודי

     

    האם חרד ליאונרדו להצלחתו ? האם חרד לסטטוס שלו ? לאונרדו טוען ניקול, לא התרגש מכישרונותיו של מיכאלאנג'לו או מחוסר יכולתו שלו לממש את חזונו המדעי. הוא ראה בכישלונותיו לכאורה עניין שאפשר ללמוד ממנו. התפיסה החברתית שעל פיה אי-יכולת לממש את הפוטנציאל החבוי בנו מוגדרת ככישלון היא חדשה יחסית – סוף המאה ה-18 שלאחר תקופה הנאורות. לאונרדו החמיץ, אולי, את גילויי כוח הכבידה וגילויים חשובים אחרים, אך הייטיב להחמיץ את עידן המימוש העצמי. לאונרדו הצליח במקום שכולנו נכשלים בו. הוא קבע את אמת המידה להצלחה האישית שלו בלי להשוות עצמו לאחרים כלל וכלל, במקרה זה עמיתיו האמנים הגדולים.

     
    אבל האם יכולת זו שמורה בהכרח רק לגאונים כלאונרדו ?


    האם נוכל אנו לקבוע אמות מידה אישיות שאינן כרוכות בהשוואה ?"


    במידה ונהנתם זהו חלקו הראשון של הפוסט "חרדת סטטוס"



    relexed Avi, 2009, Secret Artist 
    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/12/11 11:26:

      נשמע ספר מאוד מעניין - אני כרגע מתמודד עם שלושה בו זמנית אז כשאסיים אולי זה יהיה הבא בתור (יש לך עותק אולי להשאיל ?) 

      תודה על המחמאה לגבי הוקני - מכיר קצת עבודות שלו אבל גם עדיין צריך לחפור יותר :)
      וכן, סטטוסים, רכילות ומידע על הגבול שבין פרטי ומציצני הם אחד הדברים שמניעים יפה את המציאות שלנו היום (עייני ערך תוכניות ריאליטי, רשתות חברתיות וכ"ו....) 
      אני עוסק בזה בפוסטים "לכל איש יש שירה עכשווית" ו"האח הגדול (היה הישרדות) היא תוכנית מצויינת - לכן אני לא עוסק בה"  

        27/12/11 18:34:

      לא מזמן סיימתי[חוזרת אליו שוב בקרוב] לקרוא את ספרו נפלא של ד"ר יובל הררי קיצור תולדות האנושות-

      אולי כבר קראת, ואכן דגש רב על חשיבותה של הרכילות והסטטוס באבולוציה ובאיכות החיים.

      אני מאוד אוהבת את העניין אצל דה וינצ'י שהוא התמודד בעת ובעונה אחת עם כמה חומרים ותחומים וסיפק את סקרנותו ולא כפה על עצמו לסיים כל עבודה, אם כי במקומות מסויימים ניתן לחשוב שאולי הוא נטה להיכנס לפרטים באופן כפייתי כשלעיתים עשה עלי רושם שהוא התעייף ולעיתים הרגשתי בכל מיני כתובים שלו שיש לו חרדת כישלון. קשה להחליט מה היה שם באמת במיינד שלו, אבל במוח הייתה סקרנות בלתי נלאית. הייתה לי תקופה שציירתי בטמפרה[כדת וכדין] מה שחייב עבודה פרטנית ובהחלט הבנתי את המכניקה של דייקנות ופרפקציוניזם ואחרי 2 ציורים בטמפרה אני לא מעיזה להתחיל כי ברור לי המנגנון של או הכל או כלום.

      משהו בצילומי הבריכה שלך מזכיר לי את דיויד הוקני. יפים הצילומים.

       

        27/6/10 13:26:

      צטט: ORלי 2010-06-26 10:13:27
      "לאונרדו הצליח במקום שכולנו נכשלים בו. הוא קבע את אמת המידה להצלחה האישית שלו בלי להשוות עצמו לאחרים כלל וכלל"

      זה כנראה הסוד בלי להשוות לאחרים כל הזמן,

      מה שגורם למרוץ העכברים שרוב האנשים היום מצויים בו, לא ככה?

       בגדול המוח שלנו מחוייט בצורה מסויימת ולרוב פועל בצורה השוואתית - מתוך כתבה מאוד מומלצת עם דן אריאלי בעיתון כלכליסט

      אנחנו מסוגלים להתגבר על הנטייה שלנו להשוות?

      "לא, אבל אנחנו יכולים לשלוט על סביבת ההשוואה שלנו. יישמתי את זה בחיים שלי: כשחיפשנו לרכוש בית בצפון קרוליינה, למשל, לפני ששאלנו את עצמנו איזה בית אנחנו יכולים להרשות לעצמנו, שאלנו למי אנחנו רוצים להשוות את עצמנו ולמי אנחנו רוצים שהילדים שלנו ישווה את עצמם. בחרנו בשכונה עם אנשים נחמדים וצנועים, בקהילה שהרגשנו שתעזור לנו להרגיש טוב. אם לא הייתי מבין את החשיבות של השוואה חברתית, לא הייתי מתייחס לנתון הזה בכלל".

      ...."ככה המוח שלנו עובד. ההשוואה המתמדת היא מדד האושר האמיתי שלנו. למרות שהאינטואיציה אומרת לנו שמה שחשוב זה מה שיש לנו, למעשה מה שחשוב לנו באמת זה מה שיש לאחרים."

        26/6/10 22:05:

      צטט: יעלילה 2010-06-25 14:17:08
      לאונרדו נשמע לי איש זן :)

      והצילומים שלך מעניינים. לא קשורים לטקסט, אני חושבת, בעצם אולי לכותרת "חרדת סטטוס", אבל לתוכן המתואר אני מרגישה שלא.

       ממממ -הבחירה של הצילומים הייתה על פי התחושה האישית שלי לאחרונה - הייתי 3 שבועות במילואים במין חופשה מאולצת שכזאת ואוטוטו אני טס לחו"ל לחופש/עבודה - אז אילו הדימויים שבחרתי שאולי יצננו אותנו מהחום הזה. 

       בקשר לליאונרדו - יש מצב .... :)

       

       

       

        26/6/10 10:13:


      "לאונרדו הצליח במקום שכולנו נכשלים בו. הוא קבע את אמת המידה להצלחה האישית שלו בלי להשוות עצמו לאחרים כלל וכלל"

       

      זה כנראה הסוד בלי להשוות לאחרים כל הזמן,

      מה שגורם למרוץ העכברים שרוב האנשים היום מצויים בו, לא ככה?

        25/6/10 14:17:


      לאונרדו נשמע לי איש זן :)

      והצילומים שלך מעניינים. לא קשורים לטקסט, אני חושבת, בעצם אולי לכותרת "חרדת סטטוס", אבל לתוכן המתואר אני מרגישה שלא.