בפברואר השנה פירסם עיתון הארץ כתבה על קומונת התיאטרון בה היה חבר אורי אברהמי בשנות ה-70. זאת לרגל סרט תיעודי שעשתה עליה בתו - עדית אברהמי.

כך זה מתחיל:

החתול זאביק והכלבה ציפורה, היא שחורה והוא אפור, התיישבו בחינניות בסלון. זאביק התחכך בתנור הבוער והיה נראה שעוד רגע פרוותו המפוארת תעלה בלהבות. ציפי רבצה בכבדות בפינה שלה. משקיפה על המרחב הביתי, משגיחה על בעל הבית, אורי אברהמי.

החיות של אברהמי, שחקן בהבימה, הן לא תמיד רק חיות. לפעמים הן גם פרטנריות למשחק, כאשר הוא לומד בעל פה טקסט חדש. למשל ב"אנה קרנינה". "בוקר טוב קונסטנטין דמיטריץ', קמת מוקדם?" שאל את החתול שמילא את תפקיד בעל האחוזה. אבל זאביק, משועמם ואדיש כמו שרק מבקר תיאטרון יכול להיות, העניק לבעליו מבט חומל והמשיך לגרגר במקומו על השיש במטבח.

זה היה לפני שנתיים וחצי. אברהמי פרש אז מההפקה בהבימה באמצע החזרות. המאניה-דפרסיה השתלטה עליו. יום אחד הרגיש איך הקירות סוגרים עליו ואין אוויר לנשימה. כדי להתגונן, הוא התכנס בתוך עצמו, שקע בחוסר אונים ולא יצא ממנו במשך חודשים רבים.

היחידה שהצליחה לתקשר איתו, מדי פעם, היתה בתו עידית אברהמי, שעבדה אז על סרט דוקומנטרי, אישי, "השחקנים נגד הקהל".

להמשך הכתבה ב"הארץ"

- ההצגה "ציפרלקס" תועלה היום (ד', 23.6) בשעה 20:00 בתיאטרון תמונע. לדף האירוע בפייסבוק. ואם כבר, אז בואו נהיה שם חברים.

- שיר מההצגה.