עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    GINGER UBER ALLES

    שירים. סיפורים. רשימות. זכרונות.
    הלבשה תחתונה. שירבוטים מהמגירה.
    עקיצות במילים. הם שורפים הקוצים ?

    החיים שממול

    1 תגובות   יום חמישי, 10/6/10, 22:39
      זה סיפור על נחמיה. נחמיה גר בדירה ממולנו כבר הרבה זמן.

     

    אני לא יודע כמה זמן אבל בטוח הרבה, מפני שכאשר אנחנו הגענו לכאן הוא כבר היה.

     

    הכביש שחוצה את הרחוב שלנו הוא כביש רחב, של רחוב ראשי,

     

    אבל בכל זאת אי אפשר לפספס את נחמיה. נחמיה יושב בדרך כלל בסלון ורואה טלויזיה.

     

     

     

    קל לנו להבחין בו. חברה שלי אומרת שבא לה ללכת לשבת אתו לצהריים, רק מהרחמים שהיא מרגישה כשהיא רואה אותו אוכל לבד. באמת יש בזה משהו עצוב.

     

    לראות בן אדם אוכל לבד זה לא נעים. אולי כי זה לא טבעי לאכול לבד..

     

    משהו בשפת הגוף שלו משדר סוג של אפאטיות או קיפאון אבל לא היה לי שום סיכוי לדעת באמת.

    האמת? אף פעם לא ניסיתי לנחש יותר מדי.

    סך הכל אדם זר, גר ממול, מה לי ולחיים שלו.. אני לא אחד שמתערב. גם כשאני סקרן.  

    זה קרה במקרה כל העניין. נשבע לכם. 

     

    יום אחד אני יוצא מהפיצוציה של אסי בפינה ממול, ורואה מישהומדבר עם נחמיה באינטרקום למטה. 

     

    בסוף השיחה נחמיה חוזר לחדר המדרגות, והבחור שאתו הולך לכיוון האוטו. 

     

    עכשיו, אני לא איזה נודניק או משהו, אבל הפעם כבר לא יכולתי. 

     

    בשלוש שנים שאני גר מולו, הבן אדם שמונים אחוז מהזמן נמצא לבד בסלון, אז הייתי חייב לברר.. 

    ניגשתי לבחור רגע לפני שהוא נכנס לרכב, נעמדתי מולו. "תגיד אחי, מי זה הבחור שדיברת איתו?" אני זורק לו, ככה כבדרך אגב. האיש מסתכל עלי במבט כזה סורק, מחכה רגע לפני שמשיב, ואומר, "זה אח שלי נחמיה". מאחר וזו הפעם הראשונה ששמעתי והתוודעתי לשמו של השכן הוותיק שממול,

    אני חושב שהתנהגתי לגמרי כמו שחקן מקצועי כשאמרתי לו "כן גבר, ברור אני יודע, אנחנו שכנים.

    גם אני גר כאן" והוספתי "סתם אני סקרן למה הוא לא יוצא מהבית כמעט, זה הכל" .

     

    אח של נחמיה מסתכל עלי במין חיוך עצוב ואומר לי "כמעט זה טוב, הוא לא יוצא בכלל".עכשיו הייתי קצת בשוק. לא שזה לא הגיוני, אבל אף פעם לא דמיינתי ממש את סדר יומו אבל.. 

    "אף פעם?" אני שואל, והוא מהנהן "כן אף פעם. לא בארבע שנים האחרונות בכל אופן". 

    אני טיפה מתעשת, מסתכל על הבחור הצעיר הזה, ומעז לשאול "תגיד אפשר לשאול למה בעצם, 

    או שזה אישי?" הוא מסתכל עלי ואומר "לא יודע כבר מה אישי, תאמין לי. אני אספר לך מה אכפת לי כבר"..

     

    ואז הוא מתחיל...."מה שחשוב לדעת כדי להבין, הוא שלפני ארבע שנים נחמיה זכה  ב 16מיליון ₪ בלוטו..כן, זה מה שקרה. מיום שזה קרה או יותר נכון מהיום למחרת, הוא יושב בבית ועושה תכנית איך הוא יעבוד עם הכסף, איך הכסף יעבוד בשבילו, מה עושים ומה לא עושים.

     

    ארבע שנים הוא כבר שורף על תכנונים, כבר התחרפן לגמרי. פשוט הפסיק לחיות מאז הזכייה, אתה קולט ? אתה מסוגל לתפוס את זה בכלל ?"

     

     

    ואני שומע את זה וחושב לעצמי.. רבאק, החיים שממול, זה אף פעם לא מה שאתה חושב. אפילו לא מה שחברה שלך חושבת.. 

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/10 17:56:


      ספור מגניב..

      על זה נאמר דבקים

      שרואים מכאן לא רואים משם..

      שבת נפלאה לך שמוליק.

      תמי

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שמוליק פרי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין