עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    העשור של הברזילאיות

    0 תגובות   יום רביעי, 9/6/10, 11:17


    תקציר הפרקים הקודמים: נער תמים מגבעה מנותקת נופל באהבה קסומה ומבולבלת עם נבחרת הכדורגל של הולנד. 

     אם העשור של שנות השבעים הביא עלינו את עידן הצבע ואת החולצות הכתומות של הולנד, הרי שהעשור שאחריו נתן לנו את ברזיל בכל יפעת תפארתה. כל חובב כדורגל יספר לכם כי ברזיל של מקסיקו 70' הייתה הכי יעילה והכי מוצלחת אי פעם. אולם לטעמי הנבחרות של שנות השמונים נתנו כדורגל הרבה יותר הרמוני, הרבה יותר מלהיב, אבל לא היה להם את פלה. בשלושת המונדיאלים של שנות השמונים – אם נחשיב את הטורניר של איטליה 90' לעשור זה – ברזיל ריסקה את הלבבות פעם אחרי פעם, למיליוני אוהדים בעולם. 

    *

     במונדיאל של 82' ההורים שלי כבר היו גרושים. אימא שלי נתנה לי 350 שקל ונסעתי לעפולה באוטובוס כדי לקנות לבד אנטנה. חזרתי והתקנתי אותה על מוט שהכין לי שלום עוז מהמסגרייה. ילד בן 12 עם ג'ינס וגופיה יושב על גג אל מול העמק הנוצץ בדמדומי השקיעה. אם זה היה סרט אמריקאי הספונסרים מזמן היו דוחפים לי בקבוק בירה קר ליד, ממש כמו בסצינת הגג הבלתי נשכחת של "חומות של תקווה". 

     http://www.youtube.com/watch?v=w4oPFXWXaDE&feature=fvst 

    עכשיו כבר גרנו בשיכון החדש עם הפנים אל העמק ועם רוח נהדרת שבאה כל ערב ומרעננת את הגוף. כמו שאתם זוכרים זה היה מונדיאל של מלחמה. ערן ריקליס עשה על זה אפילו סרט עם תסריט של אייל חלפון, "גמר גביע", כל פעם אני רואה אותו בספרייה הציבורית, כשאני מחפש סרטים להשכרה, השבוע לקחתי. (אגב, קראתי השבוע בעצב כי סגרו את הספרייה האחרונה בקריית שמונה. מעכשיו והלאה תקראו ספרים בטלפון הסלולרי היישר למקלט הקרוב לביתך. בושה) במשק הייתה אווירה שונה לחלוטין במונדיאל הזה. המון בחורים היו על מדים, הולכים וחוזרים. כל יום סיפור קרבות מלבנון ואז, הפסקה שעתיים של כדורגל. אני ואחי ישבנו על הספה, וגרסנו ביסלי כמו מטורפים. לא היו מבוגרים חכמים ושיכורים מסביב, לא היה ריח פחמים. אבל הייתה אהבת אמת למשחק, לשיתוף הפעולה, לקצב ולהרמוניה של החבורה על הדשא. תראו את אלבום הגולים הזה ותבינו על מה אני מדבר. אם אין לכם עור ברווז, אתם כנראה לא אוהבים כדורגל מספיק. שחקו יותר. 

     http://www.youtube.com/watch?v=zZxvYy5-ekI 

    איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. ברזיל איטליה, בשיפוטו של אברהם קליין, בן עיר של סבא שלי מחיפה. פאולו רוסי כייס אותנו שלוש פעמים רצוף, שלוש דקירות סכין, כאלו שאתה לא מצפה להן כאשר אתה נכנס לראשונה לדיאלוג עם נער רציפים מנאפולי. יצאנו אל חדר האוכל וכשהגענו לשם חטפנו שוק. על הדשא ישבו חבורות חבורות של אנשים ובכו במשותף. ישר נבהלתי, פחדתי שמישהו משלנו נהרג. בסוף הבנו שהאנשים מתאבלים על נבחרת ברזיל. מה יכולנו לעשות? הכנו לנו שני כריכים עם מרגרינה ופרוסות מלפפון, שהיו להיט תקופתי רשמי, והצטרפנו אל האנשים הבוכים על הדשא. אחר כך רוסי הלך עד הגביע ומלכות השערים של הטורניר עם שש חתיכות. אבל כל הפרשנים הסכימו שדינו זוף, השוער המופלא של הסקוודרה אזורה, הוא איש הטורניר.  לנו כל זה לא שינה הרבה. אנחנו השארנו את הלב שלנו על הדשא בברצלונה. מאוהבים עד כלות בברזילאית החדשה, שתפסה את מקומה של כתומת השיער שהחמיצה את הנשף.  

    *

    אל המונדיאל של מקסיקו 86' הגענו בכושר שיא. חודש לפני תחילת המשחקים החלה עונת העישוב בכותנה. התעמלות הכושר המושלמת לבני הנעורים. קמים בארבע וחצי בבוקר ולובשים בגדי עבודה. עולים על המשאיות ברבע לחמש, עד חמש אוכלים עשן של דיזל כדי לפתוח את התאבון, ואז יורדים אל השדות.   כשמגיעים כל אחד לוקח מעדר עם ראש קטן על מקל דק וארוך ומתחילים ללכת לאורך השדות. בלי קפה ובלי קורנפלקס. בשבע מגיעה ארוחת בוקר, אחר כך ממשיכים עד שמונה ורבע ואז עולים בחזרה למשק. מתקלחים והולכים לבית הספר. בשתיים חוזרים, אוכלים צהריים, ישנים והולכים לבריכה. משחקים כדורגל שעתיים וחוזרים הביתה, אל מיזוג האוויר, ההמצאה החדשה. מדליקים טלוויזיה ורואים מונדיאל. ברזיל הגיע הרבה יותר זהירה לטורניר הזה. גם ההגרלה הייתה הרבה יותר קשוחה. ספרד על המשחק הראשון, אלג'יריה במשחק השני וצפון אירלנד לקינוח. ברזיל לא הדהימה, מה שעשתה זאת הייתה נבחרת דנמרק, עם המאמן הותיק ספ פיונטק ועוזרו ריצ'רד מולר נילסן. הדנים הכניסו שש חתיכות לאורגוואי, במשחק שנכנס לפנתאון. 

     http://www.youtube.com/watch?v=wDbIOyG1sxI&feature=PlayList&p=9C3A39CE06269988&playnext_from=PL&playnext=1&index=13 

    אם תישארו עד לסיום הקליפ תראו אולפן כדורגל דני מאמצע שנות השמונים. אלו בדיוק המערכונים שיהיו השבוע ב "ארץ נהדרת". אין כמו מערכוני המונדיאל התקופתיים. אני בטוח שיהיה מעניין במונדיאל של פילוס. בכל מקרה עוד נבחרת שנראתה נפלא בשלב המוקדם, היתה אלופת אירופה הטרייה, צרפת, עם הקישור של מישל פלאטיני והחברים ז'ירס, טיגנה ולואיז פרננדז, מאמן נבחרת ישראל הטרי. אני נותן לו הרבה כבוד לבחור הזה, ממש כמו שנתתי לנילסן. למי ששכח פרננדז כבש את שער השוויון במשחק בין צרפת לרוסיה. שער שסידר לטריקולור כרטיס לשמינית הגמר.

     http://www.youtube.com/watch?v=w8RevcsM98M 

    ראיתם, איזה מזל שיש היום יוטיוב. שלא תגידו שאני סנילי. לכן, זה לא שאני נגד מאמנים ישראלים, אני פשוט חושב שיש לנו רק איש אחד במדינה שככה נראה רגע השיא של חייו. קוראים לו מוטל'ה שפיגלר והוא כבר לא עוסק באימון כדורגל, כי הוא מבוגר. בכל מדינה מתוקנת ידע הוא המשאב החשוב ביותר, למי שאין ידע נאלץ לייבא ניסיון מבחוץ. בכל אופן, הברזילאים התפוצצו על הפולנים בשמינית הגמר, והצרפתים הטיסו את איטליה. רבע הגמר הפגיש את ברזיל וצרפת למשחק שלא ישכח. הצ'קים של אבי לוזון מגיעים לכיס של פרננדז רק בזכות הסיום של המשחק הזה. ואתם יודעים מה? הוא הרוויח את לחמו בצדק ובכבוד.

     http://www.youtube.com/watch?v=7FY-MmXwkog&feature=related 

    באותו הזמן דייגו מראדונה גנב את האנגלים. הגרמנים קצצו את הצרפתים במשחק מלחמתי במיוחד. עם הרבה אלונקות ותחבושות. ואז,  בדיוק בשבוע הראשון של החופש החליט מרכז חברת הילדים שלנו להוציא אותנו, ככה כשאנחנו בשיא הכושר, לטיול אופנים לאורך ישובי הצפון. היה אחד הטיולים הנהדרים בחיי, אפילו שהוא נגמר לא הכי טוב. בכל אופן, את הגמר בין ארגנטינה לגרמניה, שהיה משחק עצום, ראיתי לבוש בטרנינג, אחרי המקלחת וארוחת ערב שכללה שני קבאבים, יושב ביציע של אולם ההתעמלות של קיבוץ סאסא. על הפרקט עומד ארון עץ על גלגלים, עליו מונחת טלוויזיה גדולה. בידי האחת כוס של שוקו בכיסי שישה או שבעה ביסקוויטים. במחצית אפילו הספקתי איזו נובלס קטנה. היה מתח. ארגנטינה לקחה בצדק, אבל מראדונה היה ונשאר פרחח מהסמטאות. חכו להתקף ההיסטריה שלו בדרום אפריקה, אין ספק שהדבר הכי טוב לנרקומן בגמילה זה חודש של מתח אדיר ורצף של משחקי כדורגל הרי גורל. 

    *

    את איטליה 90' כבר ראיתי בצבא. שנה וחצי בסדיר. כל יום ביליתי ארבע שעות בכבישים כדי לראות את המשחקים. באותה תקופה הייתה לי חברה במתנדבים. קראו לה ניקולה פוטר והיא הייתה מורה למתמתיקה מאדינבורו. היא הייתה בת 24 ואני בן 20. אני מבטיח לכם שעד היום יש לה זיכרונות נעימים מארץ הקודש. לא היה גם הרבה כדורגל במונדיאל האיטלקי. הולנד חזרה לחיינו עם נבחרת מעורבת, סורינאמים ולבנים. רייקרד וחוליט היו הראשונים. לאחר שוויון בבתים, אירלנד ניצחה את הולנד בהגרלה ודורגה שניה.  ברזיל נתנה רק  4 גולים בשלושת משחקי השלב המוקדם.  קאניג'ה שדד אותם בשמינית, הגרמנים טחנו את הולנד, עם ברמה וקלינסמן. משם והלאה הייתה הרבה דרמה אבל מעט מאוד כדורגל, הרבה 1 : 0 הרבה משחקים שהלכו עד לפנדלים. לא פלא שכולם יצאו מהמונדיאל הזה עייפים ומבואסים. ניקולה חזרה לסקוטלנד, אנחנו נשארנו עם החמסין. בדרך אל שנות התשעים. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין